התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     


ביקורת הארץ
מאת: הכלבה

שנתיים אחרי: התדרדרות הפייסבוק
מהו "אלגוריתם הכלבה"? הכלבה חוזרת להופעת פרידה, שבסופה היא זורקת אדם המוכר לכם מאוד
אלטרנטיבות להארץ: כיצד תתנו למוחכם מזון יומי בריא יותר?
בליבנו כולנו יודעים שמדובר בהתמכרות - ובהרגל מגונה - שנוצר בגלל פגיעות המוח שלנו להתמכרות לפידבק חיובי לא עקבי. כמו מהמרים שזוכים מדי פעם אבל מפסידים בטווח הארוך, כמו בחורה שמתמכרת למערכת יחסים לא יציבה עם אקס בוגדני שמדי פעם כותב לה: "אני אוהב אותך", דווקא בגלל שרוב הכתבות בהארץ גרועות אבל יש מעט טובות - אנחנו מתמכרים אליו. התמכרות להארץ היא כמו התמכרות לפייסבוק, לסמארטפון, לפורנו. קוראי הארץ אנונימיים מגישים: עשרה צעדים לגמילה מבזבוז הזמן היומי
מדוע הפסקתי לקרוא הארץ?
כרוניקה של בריחה ידועה מראש. הכלבה חוזרת אל הרגעים שבהם קרעה את הרצועה, שחררה את אחיזת הקולר החונקת, ויצאה עם ראש מאוכזב אבל זנב מורם - מעבדות לחירות, ומן הבית לרחוב. האם היא עוד תשוב?
המשך דירוג "הארץ" של כל הזמנים - תחתית הטבלה
סלחו לי אם אני כלבה סנטימנטלית, אבל זהו לא רק סיכום של הארץ, או של קריירה ביקורתית מפוארת. זה סיכום של התקופה שבה האמנתי להארץ, ואולי גם האמנתי בעוד דברים (שמכרו לי בהארץ), מאז התחלתי לקרוא אותו כגורה. מאז התבגרתי - והארץ התיילד. החכמתי - והארץ היטפש. הרשת עלתה מעלה מעלה במעלות התוכן והתורה - והארץ התדרדר. העיתון לאנשים חושבים את עצמם - איבד את חשיבותו ואת עצמו. אבל אני עוד זוכרת את התקופה שבה "נכתב בהארץ" היה תו איכות. לא עוד
סיכום של דירוג "הארץ" (ראש הטבלה): אם תאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן
שואלים אותי: מהי הסיבה שיבש מעיינה הביקורתי של הכלבה? האם העיתון עד כדי כך השתפר שכבר אין מה לבקר? מדוע נטשת את משמרתך והשיירה עוברת? שובי למלונתך, כלבה. לכן, כשירות לבעלי כלבים, שמוגש מטעם צער בעלי חיים, אציג את הארץ ממבט הלוויין: חתך עומק, תמונת רוחב וסקירה אופקית כללית של מצב העיתון, שמשקף את מצב האינטליגנציה הישראלית, שמשקפת את מצב האומה היהודית, שמשקפת את מצב הבריאה, שבירת הכלים והחורבן, שמשקפים את מצבו הקיומי של הכלב. אם אין עצמות - תאכלו בשר
האל הפרוטסטנטי של דה-מרקר: מתי יבוא הגואל
הכלבה מבקרת את דה-מרקר סופ"ש, פעם מתחרה ראוי למוסף הארץ, והיום - קורבן של חוסר התחרותיות, של המונופול של הארץ, של הריכוזיות האובססיבית של רולניק, של פירמידות של תודעה כוזבת, ואולי גם של הוועדים - שלא מאפשרים תחלופה ראויה למראיינים. האם דה-מרקר יחזור להיות תחרותי, וישקף את מגוון הסיפורים והגישות בעולם הכלכלי? על הקשרים הפסולים בין בון-טון לעיתון
הארץ אשם בביבי - חלק ב': ככה לא בונים חומה
"הארץ" העדיף להתמוטט תחת אילוצי רייטינג ולהתחבא תחת חומת תשלום - היחיד בארץ! - מתוך חוסר חשיבה על אלטרנטיבות, ובעיקר - מתוך חוסר מחשבה על משמעות ההחלטה. החברה הישראלית והקהילה של קוראי הארץ הושפעו ממנה בשתי דרכים הופכיות - שהתירו את הקשר שלהן זו מזו
הארץ אשם בביבי - חלק א': זה לא מצחיק
רק דבר אחד היה יכול לעצור את תופעת ביבי מלהשתלט על הישראליות. ביבי הוא התגלמות חוליי היהדות - הקורבניות, היהירות כלפי הגויים, הפסיביות, הצעקנות, החששנות הנוירוטית - ולכן דמותו תפורה להשתלטות הנפש היהודית ההומיה על הרוח הישראלית. רק מרכיב יהודי עתיק אחד חסר לו - ובו היתה יכולה להיות טמונה מפלתו. ודווקא מרכיב זה נעדר לחלוטין מ-"הארץ"
"הארץ" בפאניקה: מצע מפלגת זהות יותר אינטליגנטי מעמוד הדעות שלו
מה פשר האובססיה של "הארץ" בנוגע ל-"זהות"? מדוע הארץ התחרפן (ממש) בבחירות דווקא סביב מצע זהות, מכל הנושאים, והקדיש לו סיקור חסר פרופורציות וגם חסר הגינות בסיסית, שאפילו האנטי-ביבי מחוויר לעומתו, ושלעולם לא היה מרשה לעצמו מול כל מועמד או אג'נדה אחרת? מדוע פייגלין מפריע להארץ יותר מביבי, בנט, שקד, עוצמה יהודית וליברמן - ביחד, וגם יותר מהותי לו מהם (מסתבר)? סיקור של סיקור הבחירות בהארץ - ושל יום הכיפורים של דה-מארקר
חשיפה: גנץ פירושו אווז ביידיש
הצבעת ביבי - קיבלת ציפר. אם ביבי יודח ציפר יאלץ להתפטר במהירות מ-"תרבות וספרות" כדי לקבל מביבי את תוכנית הפנסיה שלו - משרת ראש המכון הישראלי בקהיר, בהתאם לתיק 10000. הבחירה הספרותית הנכונה - גע גע גע!
לאן נעלם אמיר אורן?
יוסי ורטר ואמיר אורן, שני הכתבים הטובים בהארץ, היו צמד-חמד. לשניהם ראיית עולם וחשיבה עיתונאית דומה שמתמקדת במיקרו-טקטיקה (משעשעת ומפותלת להפליא!) על חשבון האסטרטגיה. צורת הסתכלות זו מייצרת אצל קוראיהם חשיבה רכילותית שבה הדובים המגוחכים מסתירים את היער וריקוד ההבלים המתמיד חזק יותר מתנועות טקטוניות
שבעת מדורי הגיהנום של גלריה
אלוף יקר, למה שלחת אותי שוב לתופת? זה לא מצחיק. אני מוכנה לכתוב על כל דבר אחר, רק לא על גלריה. חלק ב' ואחרון בביקורת על מוסף גלריה
גלריה מפוקפקת של טיפוסים
אני מתחננת לרב אלוף, ומנצלת לשם כך כותרת משנה זו: אנא ממך עורך יקר, אל תטיל עליי שוב לכתוב על גלריה
אוֹרי מרק הורס הסקס
"ואת עושה לי רע / את עושה לי רע / אני נשרף לאט / אני מוטל ואת / את עושה לי רע / את עושה לי רע" (עורך מוסף הארץ בשירו "את עושה לי רע")
מי יחליף את בני ציפר?
האויב הגדול של הגרוע - זה היותר גרוע
אין כל חדש תחת השמש
כשהשמש חזקה מדי - לפעמים התחת נשרף. סיפורו של טור במוסף הארץ
כדור הבדולח של אריק גלסנר
גלסנר, אז פליט ציפר, צופה לפני עשור במכתב פתוח לשוקן את הנולד: "אין הכוונה שמן הראוי להפוך את "ספרים" ל"גלריה" לענייני ספרות, מגמה שמבצבצת בשנים האחרונות, ישמרנו האל ויציל"

אורי מרק רואה בכוכבים
מרק, כיום עורך מוסף הארץ, צופה לפני שלוש שנים את הקמת מפלגת הרמטכ"לים בפגישה לילית (אבל מתבלבל בין סביון לכפר סבא)
התדרדרות הארץ