אין כל חדש תחת השמש

כשהשמש חזקה מדי - לפעמים התחת נשרף. סיפורו של טור במוסף הארץ

שמש, הביאו שמש - אם שמי מעוננים, עוצמת את עיניי - אבל השמש היא בפנים  (מקור)

בת הזוג שלי ואני תמיד מתלוצצות איך ב-"הארץ" מדורים שנכתבים בידי הומואים מוצהרים תמיד יכילו רמיזה - כביכול אנינה - לכך ("תחת השמש", או "חלון אחורי"). "תחת השמש" הוא לפיכך החלון הפרטי שלנו לזן (הנכחד?) של אינטלקטואל הומו לבן ומבריק. יאמר מיד: זהו הטור הקבוע הטוב ביותר במוסף הארץ, ובמוספים חלשים במיוחד הוא לפעמים הדבר היחיד הראוי לקריאה. כמעט תמיד הוא מביא פרספקטיבה ייחודית, לפעמים אפילו חדשנית, אך אליה (=השומן האחורי של הכבשה) וקוץ בה: הפרספקטיבה היא תמיד - ובאורח פלא ללא יוצא מן הכלל - מוטעית.

ל-"תחת השמש" יש סגולה מרתקת ומיוחדת במינה, איזה עיקום אידיוסינקרטי של החשיבה, שבאופן קבוע גורם לו להבנה ולהסקת מסקנות מופרכת של התופעה (המעניינת והחשובה כמעט תמיד! לשבחו) שבה הוא עוסק. המופע המופלא הזה מועלה כל שבוע מחדש, ומזכיר לי לעיתים קרובות את ראש האולפנה שלנו, שאמר על רב ידוע אחר שיש לו סגולה נפלאה שמאפשרת לדעת מה הסברא הנכונה בסוגיה - וזו הסגולה לכוון תמיד תמיד היפך האמת. כדי לרדת לחקר האמת בסוגיה מוקשית, כל מה שצריך לעשות זה לקרוא מה הרב עם המוח ההפוך אומר - ולהבין את ההפך הגמור.

"תחת השמש" הוא כמו מנסרה מעוותת, שיוצרת תמונה מעניינת מכל דבר, דווקא בגלל החשיבה העקומה הקבועה שדרכה עוברים מושאיה. אהובתי טוענת שזו איזושהי נטייה מובנית (שזוכית ליוקרה של "אומץ" או "חדשנות" בחוגים מסויימים) של חשיבה רדיקלית-ביקורתית להגיע בתהליך של אסקלציה לתוצאות מופרכות אד-אבסורדום. אני לעומתה סוברת שמדובר במוטציה בנאלית יותר לכאורה, אך בפועל מכריעה הרבה יותר בספירה האינטלקטואלית בת זמננו: מחסור מוחלט בחשיבה כמותית, שרווח במדעי הרוח, ולעומתה עודפות עצומה בחשיבה איכותית. ל-"תחת השמש" אין שום תפיסה כמותית כלשהי של התופעות בהן הוא עוסק, ולכן וקטורים שוליים הופכים להרי גורל, ואילו גורמים מכריעים זוכים להתעלמות: צל הרים נראה לו כהרים, והרים הופכים לצל, והתוצאה בהשלכה על העתיד היא חסרת שחר, כך שכל קריאה בטור מתחילה ב-"ממש מעניין" ומסתיימת ב:"אויש".

אך כל זה לא היה מזכה את "תחת השמש" אפילו בנביחה מטעם הכלבה, אלמלא התופעה שמתגלית לאחרונה בטור, שהיא לא פעם סופן של מערכות דינאמיות כאוטיות (שהרי ב-"תחת השמש" אין הבדל בין משב כנפי פרפר להוריקן): ההתכנסות לנקודת שבת. זוהי תופעת הפיקסציה הנושאית שהפילה בעבר כתבים מגוונים לא פחות (אני חושבת למשל על איילת שני, שהיתה בעבר מראיינת מעולה - אמפטית אבל חודרת וחותרת לנקודה, משקיעה בתחקיר, מפתיעה בבחירותיה, מעורבת אישית אך בלי בולשיט - ובשלב מסויים איבדה את זה לגמרי עם פיקסציה למחבקי עצים וגופות פליטים, וגם כשהשתחררה ממנה לא חזרה לעצמה, ולאחרונה אפילו תוקפת בנקודות שפל מרואיינים, לרוב לא מעניינים).

ל-"תחת השמש" יש אישיו (מובן מאוד פסיכולוגית) עם ילדים. ובלי (או ליתר דיוק עם) קשר לכך, ל-"תחת השמש" יש איזשהו רצון להאמין שהעולם מתקרב לקיצו, ומה יותר קל מלהידבק לפיקסציה לגבי האקלים בלה בלה והסביבה הו-הא. יש אפס הבנה לגבי חומרת התופעה ברמה המדעית, כמו תמיד (מצריכה טיפול רציני, לא קטסטרופה גלובלית, אלא בתרחישי קיצון שכיום רחוקים מהקונצנזוס המדעי). בעבר החשיבה העקומה התחילה כל שבוע מנקודת מוצא חדשה משולי עולמנו, ולכן היתה טייק-אוף מעניין לגבי המציאות, ואילו כאן נדמה שהחשיבה העקומה מתחילה להחליף את המציאות ולהוות נקודת מוצא. וזה כבר מקום מסוכן לטור - ומשעמם לקורא. המופרכות מתחילה לקרוס לתוך עצמה, הרבה לפני קריסת כדור הארץ. נהנינו יותר כשכל שבוע הביאו לנו טרנד חדש מהאקדמיה הגרמנית, מבזק מחוגי השיח האיזוטרי, או מהנעשה בפקולטות למדעי הרוח. את הפקולטות למדעי הטבע עדיף להשאיר למי שמבין בזה.

נדמה ש-"תחת השמש" היה מעדיף להסתיים בטור אחרון במוסף אחרון של "הארץ" שבו כל נבואות החורבן התגשמו, ולא נשאר יותר דבר "תחת השמש". אבל בינתיים הבלי הרוח מהם השתעשענו, ושבמקור בקהלת הם ההתרחשות הנצחית "תחת השמש", מתאדים בחום השמש מאכל הכל של ההתחממות הגלובאלית, ואנו מגיעים למצב בו הטור חוזר על עצמו, אין כל חדש, הבל הבלים, הכל הבל. ואולי, כמו שאהובתי טוענת, החשיבה הביקורתית-רדיקלית בעולמנו מגיעה לשלב המיסטי שלה: נוצרת תופעה שידועה בכיתות משיחיות, כאשר השיח מתרכז במשך שנים ועשורים בקץ הקרוב ובא, ובכך מכניס מימד של מתח מרגש למציאות החיים המשמימה, אך הקץ - סרבן שכמותו - לא מגיע. או אז, נוצר צורך מוזר להסביר דווקא מדוע המציאות היומיומית מסביבנו עדיין נראית די נורמלית, וממאנת לעמוד בתכתיבים האפוקליפטיים, וכך השיח המשיחי מגיע לנקודת האיון שלו - סופו הוא בהכחשת המציאות עצמה. "ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש" – זו אידרתו של מלאך המוות (קהלת רבה).