שואה עילאה

(מקור)

מי מרמה את מי

חלמתי שאני בורח לגלגול המחילות מתחת לאיפה שהיה פעם גן עדן, לפני החורבן העליון, והיום יש שם גיהנום. וכולם כועסים שלמעלה אנחנו מתים כמו זבובים והשחורים האלה חיים כמו עכברים מתחת לאדמה. והשטן כל הזמן מחפש את התורה השחורה, שהנבלות האלה מחביאות, ומקלף שכבה אחרי שכבה מאלוהים, עוקר את עצי הדעת והחיים, תולש עמודים ומפשיט ענפים, קורע פרגוד תחת פרגוד, פורץ את שומר המסך (סיוע מבפנים?), ולוכד את כל החיות שמסתתרות. אבל תורה - אין. ולמטה העכברים אומרים שאנחנו מצילים את התורה השחורה מהשטן, אבל באותה מידה מצילים את השטן מהתורה השחורה. ומשה של השואה, זה שהיה אמור להוציא את עם ישראל מהמחנות, ולהובילם לגאולה, אומר: תיקון השואה? היטלר בגימטריא חמור, המשיח עמד להגיע, נבנה שם איזה שיא, וזה תמיד הרגע הכי פגיע. אבל, זה דווקא מאוד הגיוני שהגלות תסתיים בקטסטרופה, לא בגאולה. כי השואה זה כבר מעבר לשטן, יותר שמאלה. יש משהו מעבר לסטרא אחרא, הזרוע השמאלית של אלוהים - מתחבר אליה משהו. כי השטן בעצמו מת בשואה, והוא עוד לא יודע את זה. לכן חייבים כאיזון שאלוהים יחזיק משהו ביד ימין, שלא יפול כולו שמאלה לתוך הסטרא אחרא - משהו לפני אברהם. צריך טכנולוגיה רוחנית אחרת וחדשה, שאיננה תיקון, מחוץ לאלוהים בצד ימין, כי יש משהו מחוץ לאלוהים בצד שמאל. וזה כבר לא בר תיקון, כי לשבירה יש תיקון, אבל זה מוות, ולכן צריך תחייה, סוג חדש של חיים, של חיות. והעכבר אומר: יש הרבה נשמות שנחתכו והן לא עולות למעלה, הרבה קצוות, זנבות, ולכן כל אחד צריך להמשיך נשמה אחת, לשאת שתי נשמות, אחת מהשואה והשנייה שלו, ולחתן אותה עם נשמתו, שתיוולד בו נשמה חדשה - ואנוכי עפר ואפר. ובאמת אם ממשיכים באלוהים את האיזון של שמאל קיצוני עם ימין קיצוני, מגלים בסוף שאין סוף ושזה בעצם מעגלי, ושאם מתרחקים לצדדים עוד ועוד יש מקום מאחורה שבו הם נפגשים, בזיווג הקץ ולא המרכז. וכך צריך להילחם בזנבות ולהפוך אותם למעגלים. כי אם בחטא הראשון הנחש הוא הערום ביותר - היום זה השועל. וכמו ששם היו הנחש, האישה והאדם היום השלישיה זה השועל החמור והמשיח, ואסור שהשועל יפתה את החמור, אלא שהמשיח יפתה את החמור. או שעוד פעם מסדרים את החמור? משיח בגימטריא נחש.

הנעלם

חלמתי שיש לנו במשפחה ילד שלא סיפרו לי עליו, שהסתירו אותו ממני, ואני מחליט לקרוא לו בינתיים "הבן הנעלם", עד שאני אגלה מי זה. וכל הילדים מאחורי בית הכנסת בורחים, וכל התינוקות שלי בוכים, לא מספרים להם את האמת, הם לא מבינים. הם רק יודעים שהוא נעלם. ואני נזכר בפרה שאהבה אותי. יכול להיות שהכול היה שקר? מרוב שחשוב לשמור את המסך, דבר לא מוסגר. ואני נזכר, התינוק עם הזקן, למה לא שמעתי עליו יותר, למה. והפרה התמימה, שנעלמה מתחת לאדמה. אלה השמיים? הכחשה אחת חשוכה - מילדים? אז אני מכחיש. כל קשר. ממש כל קשר. הכול היה שקר? ומשה מסתער על הסלע בזעם, מרביץ ומרביץ. ולא יוצאת דמעה אחת. ואני נמלט לעולמות השקופים.

‏סגור במעגל סגור

חלמתי שלעתיד לבוא מוצאים דרך כשרה איך לעשות עבירות. וצדיקים גדולים לוקחים את המוח שלהם ומשתילים בבעלי חיים, ואז הם כבר לא יהודים, אפילו לא בני אדם. ויש חמורים רוצחים סוסים אנסים, פרה עובדת עבודה זרה, וחסידי בר שאוכלים שניצל בחלב אמו כשלראשם שטריימל שעטנז. ויש מקלדות מיוחדות כדי שיוכלו להדליק את המחשב בשבת, ובכל חדר יש כפתור שמכבה את אלוהים. וכולם חוגגים אבל לי - רע ומר. האדמו"ר לשעבר שוב נכנס למלחמה שהוא לא יוכל לנצח. ולא עזר כלום, התינוקות שלי הם חסידים שרופים של האדמו"ר החדש. וזה שהחדר שלי בגודל של כל העולם גורר שכל העולם בגודל החדר שלי. ויוסף נהרג בחלום. הפיג'מה שלו מלאה דם. ותיבת המוח טבעה באדמה, לא היו ניצולים, היונה חזרה ולא מצאה את התיבה. תרבות הסוד מתה, וגם המוות שלה היה בסוד. ומשתילים את המוח של חיות הקודש ביהודים ופתאום יש כלבים שמחויבים בתפילין והם לא מתאפקים ללעוס את הבתים, ומושכים אותם ברצועות, ושועלים שלובשים שטריימל, ואדמו"רים שתוקעים בשופר עם החדק. והשטן שוכב עם החסידות שלו, הן לובשות ציציות והוא לובש פאות, ואחר כך החסידות מביאות תינוקות עם קרניים. ומשה עולה אל הר העברים וקופץ. וגם את גופתו לא מוצאים. ונשארה רק התורה השחורה בשמחת תורה. ויכולים לקחת לי את התינוקות. את הילד. ואני לוקח אותו להר ומנסה להגיד לו משהו שהוא יזכור, בלי לגלות מה שלא לגלות. ואני אומר: יש עוד! המוות הוא לא סוף העולם. לפני שנים, אבא היה בנאדם. והוא פגש ביער איש, איש חכם. אתה מבין? אתה מבין את המילים? העולם עגול, לא כי המרחב עגול, אלא כי הזמן עגול. ועיגול התורה הוא הוא עיגול הזמן. ולימות המשיח צריך להגיע לזמן שאחרי העתיד ולפני העבר - זמן שעוד לא הגענו אליו, ושכבר נגמר מזמן.

הדור הבא של החמור

חלמתי שמשה קם בתחיית המתים. אבל כמו שהקבר שלו לא ידוע, ככה גם לא ידוע איפה הוא נולד, מאיפה הוא קם. ומחפשים אותו במדבר ולא מוצאים. ויש מבוכה גדולה, מה, כל מיני כלומניקים קמו, רבנים שלא שמעו עליהם, כל התנ"ך מסתובב בארץ ומבקשים סליחה אחד מהשני לפני שיתחילו שוב מריבות, ודווקא משה הגדול - איננו. ויצחק אומר לדוד: וואי, דודו, תמיד רציתי להכיר אותך. ודוד אומר: לא תיארתי אותך ככה, איציק, כזה חתיך. ויצחק אומר: אל תתחיל. בקיצור, מגלים שהם לא כל כך מתים אחד על השני. ויוסף אומר ליהודה, לא תיארתי לעצמי שתכחיד אותי ככה אחרי כל מה שעשיתי בשבילך, ויהונתן מביא סתירה ועוד סטירה לדוד על מה שהוא עשה לזרעו. ורש"י אומר לאברהם: מה זה, אתה גמד? לא תיארתי לעצמי שבתקופת האבות אנשים היו כאלה נמוכים, שבעת האושפיזין ממש שבעת הגמדים. עכשיו אני מבין את המרגלים. והכי גרועים זה דור המדבר, שנכנסים לכל חור בארץ בפעם הראשונה, ואומרים: זה מה שמלמדים? המדבר היה ברמה הרבה יותר גבוהה. באמת צריכים לבקש סליחה מהמרגלים! והחמור של המשיח מבין שהוא צריך לדאוג לדור הבא של הגאולה, כי גם המתים לא יחיו לנצח, ובקרוב תהיה מלחמה. הצדיקים כבר מצחצחים את השופרות, ויש פרויקט סודי שבונים שופר-על, ואף אחד לא יודע מה הוא יעשה. ויש שופרות עם מסך שתוקעים בהם מהעיניים, ושל חדק שתוקעים מהאף, ושופר אידיאולוגי שחובשים אותו כמו כובע על הראש, ולחמור יש שופר מהזנב. וברור שזה רק עניין של זמן עד שהשופר הלא נכון, מהחור הלא נכון, דברים יגיעו לאוזן הלא נכונה - ויתחיל החורבן של הגאולה. השואה של תחיית המתים.

והחמור מנסה להציל את הזמן בעזרת ילדים. כי אם כל הזמנים באותו מקום וכל המקומות באותו זמן, אז הדרך היחידה לנוע קדימה ואחורה זה בתוך הילדים והזקנים. ולכן התשובה, שמחזירה אחורה הזמן, חייבת להיות בתוך הילדים, וההתקדמות בזמן - בתוך האדמו"רים הזקנים. לא פלא שהאדמו"ר חזר להיות ילד, והילד הפך לאדמו"ר. והחמור הקדוש אומר: הצינור החשוב ביותר הוא בין הסבא לנכד, והייחוד של אברהם שהוא היה סבא של הבן שלו. והחיבור של הראש החי לרשת הצמחית, לסבך, היה בצינור ביניים - הצומח לחי - שופר. לכן הפתרון לראש הוא לא כובע, אלא קרניים. ולכן הגאולה היא קרן משיחך, שתאפשר לקשר את כלל הראשים ברשת. כמו שהזיווג הראשון של הראש ברשת היה בראשית, כי תורה נכתבת תמיד ברשת כותבים וכתבים, ולכן בהשראה אלוהית. ועכשיו יהיה - הזיווג של האחרית. והחמור פותח משרד שידוכים שקוראים לו "דור אחרון", ואני נהנה לענות לטלפון ולומר שהבוס שלי הוא חמור. וכל אברהם אני משדך לשרה, יצחק ורבקה, הכול לפי השמות. והחמור כועס: אתה רוצה שספר האחרית יהיה שידור חוזר של ספר בראשית? והוא עושה ניסויים בגילוי עריות בצדיקים: יצחק ושרה, אברהם ורבקה, יוסף ורחל. והוא אומר לי אם תיכנס לאה, מה תעשה, תחפש עשיו? מי קורא לבן שלו עשיו, היא תישאר רווקה. והוא משדך את ראובן ובלהה, יהודה ותמר, וכן הלאה. ואני אומר: לפי ההגיון הזה למה לא אמנון ותמר? והנה נכנסת נערה צדיקה תמימה בדורותיה, ואני שואל אותה איך קוראים לך, והיא עונה: דינה, ואני רואה את המבט בעיניים שלו, ואני אומר לו לא, ואני רואה את - ואומר לא תעז, והוא אומר לה חכי לי במשרד, יש לי בשבילך משהו מיוחד.

שמחת תורה

חלמתי שהגיע הפליט מגן עדן. והוא אומר: כל מה שסיפרו לנו זה שקר. והנה אני רואה אצלו את התנועה של האדמו"ר, כשהיה בצער, מוריד את הראש, ופורש פתאום את הידיים כלפי מעלה. ואני מבין שהוא ראה את זה איפשהו. האדמו"ר אמר שאסור יותר להתפלל, ורק התנועה הזו מותרת בִמקום. וכולם מסביב רוקדים בהתלהבות מסביב לתורת השחורה, רק שהיא חסרה באמצע, ואנחנו מסתודדים בפינה והוא אומר: אני זוכר אותך כשהיית קטן. שמחת תורה! בוא אני אגלה לך משהו, בשמחה יש לשון מחיה: מחה תמחה.
- מה קרה שם?
- מתחת לגן עדן יש רשת, מחילות, אלו שלא גורשו מסתתרים שם. ראית פעם נחש מדבר, כמו בתורה? כל מי שנברא ואנחנו לא יודעים עליו כלום, כי הוא מעולם לא יצא מגן עדן. וכשהתחילה השואה העליונה, הרשת הזו היתה האפשרות היחידה, למי שלא ברח מראש לעולמות השחורים. האדמו"ר לא אשם בכלום. ואגב, גם השטן רחוק מלהיות רשע, הוא פשוט צדיק בתחומו. הלוואי שהבעיה היתה השטן.
- מה קרה לתיבה?
- בתוך התיבה נמצאת התורה השחורה. אתה הרי יודע מה קרה ללוחות הברית, וזה עוד תורת התיקון, אז תאר לעצמך לגבי תורת התוהו. המלאכים, כמובן, היו הראשונים לשתף פעולה עם השטן, ולהציל את עצמם. החיות, לפחות, היו איתנו. ואז הוא מסתובב ללכת, ואני רואה מאחוריו יוצא מהמכנסיים - זנב.

משה בתיבה בתנור

חלמתי שאני רץ בעולם השחור. וכל העצים בוכים, ויונה אחת שברחה מגן עדן אומרת: זה ההבדל בין מבול של מים למבול של שמים, בין שואה תחתונה - שואה תתאה - לעליונה - שואה עילאה. במבול הקודם לדגים היה מזל, וכל החיות האחרות שרדו בדג מלאכותי, עד שצפור שחררה אותם. ואילו במבול הזה הציפורים חיות, ומי ששורד זה בתוך ציפור מלאכותית, והדגים מתו כולם, חוץ ממי שבתוך הציפור.
- מה קרה עם כל הצדיקים של גן עדן?
- הם מתחבאים מהשמים בתוך האדמה של גן עדן, אבל השמים נכנסים לתוך המחילות שלהם וחונקים אותם, רק מי שחי באוויר יכול לשרוד. צריך להתקיים על רוח. כי כשהשטן התקרב כולם ברחו, והעצים בכו שהם לא יכולים לברוח, והתחננו שלא נפקיר אותם, ובשלב השני הם בכו שלא יכרתו אותם, כי היו שנקטו במדיניות האדמה החרוכה, עולמות לבנים שלמים שהפכו לעולמות אדומים שהפכו לעולמות שחורים. והשטן מעולם לא בא.
- לא בא?
- אומרים שהוא חולה. שימות.
- ימות? והאדמו"ר?
- האדמו"ר שלך חי בעולם הרוח. לא עניין אותו החורבן של המקום, אלא של הזמן. הוא הבין שהשינוי המבני בעולם העליון מצריך תורה מתאימה, וזו כל התורה כולה. התורה השחורה. אסור למשל להתפלל כמו פעם, כי אתה יכול בטעות להתפלל במקום לאלוהים - לשטן. וכל השינויים שקרו באדמה הם פשוט תוצאה של השינויים בשמים. התוהו החדש מצריך כלים חדשים, שלתוכם הוא יוכל לרדת. האדמו"ר פשוט נתן שפה לחושך, לאורות השחורים מלמעלה, לעלטה שמעל לזוהר.
- את מוכנה לקחת אותי?
והיונה אומרת: אתה לא הבנת. האדמו"ר שלך בעצם סייע להשמדת גן עדן, הוא ומועצת ה"גאונים" שלו. יודנראט. החליט שהוא משה החדש, הרי אדמו"ר הוא נשמת משה שבדור, ושלכן הוא צריך להוציא אותנו מהשמים כמו ממצרים. חי בחלום, וחולם ששמים חדשים יביאו ארץ חדשה, אבל בעצם גורם ומביא שואה שמיימית חדשה. מסתובב עם המטה שלו בכל מקום, ובינתיים - מכות. לא פלא ש"אוהבים" אותו. אני לשם לא חוזרת.

שמיני עצרת

חלמתי שאני פוגש בתוך החושך זוג עיניים, זנב, ומקור. עורב. והשחור קורא: מה אתה עושה כאן מתחת לשמיכה? - שמיכה? - מה חשבת שזה, שמים? אוי ואבוי אם היו כאן שמים. זה היה הסוף. והעורב מקרקר: קרע קרע. אם בעצרת בשביעי של פסח קריעת הים, בשמיני עצרת קריעת השמים,ואנחנו מבקשים על שתי השואות, ברוחניות ובגשמיות: משיב הרוח - שואת השמים, מוריד הגשם - שואת המים. לא פלא שהשטן בדיכאון, כשהשואה החדשה גורמת לו להיראות כמו צדיק, כבש שחור, ועוד מעט יוציאו גם אותו להורג, כמו יצר ע"ז ז"ל. שחור שחור, אבל לשם אני לא אחזור.

וזאת תורת העתיד

חלמתי שהעורב מביא לי לחלון שערה לבנה, מהזקן של אליהו, שנמצא עם תורה במערה שאין לה פתח, תורה שחורה באמת. וכתוב בה שהמלחמה הבין-עולמית הראשונה הייתה: מלחמת העולם השנייה. ושהבעיה היא הקונפליקט שנוצר בין שני העולמות, שגרם למלחמות העולמות: העולם הבא לקח את היהודים, מה שנקרא שואה, ואז העולם הזה כבש את העולם הבא. השמיים והרוח הפכו לאדמה וחול. נשארו רק כמה הרים גבוהים שעליהם חיים מלאכי מוות, שיורדים לפשוט ולחטוף ולגנוב צדיקים מהעולם הזה לעולם הבא, ולהקים מחדש את השמיים מעל הארץ. ולכן נתבקש לשם דווקא הצדיק החדשני ביותר, כלומר הכי משוגע, והמחלוקת במרחב הפכה - למחלוקת בזמן. האדמו"ר החדש, שבעולם הקודם, לא מבין שהאדמו"ר הקודם כבר בעולם החדש. גם בקבר - צעד אחד לפניו. כשהוא עוד עוסק בלהפוך את הארץ, האדמו"ר כבר הופך את השמיים. כי יש בלגן שלם בראש של אלוהים, והראש של הראש שלו זה כתר, ועכשיו שהסתובב לו הראש הכתר מסתובב יותר ויותר מהר, וכל מה שעלה במחשבה נפלט החוצה. פליטים ופריצות וחידושים והמצאות ושטויות ומוטציות - וטכנולוגיות. ואתם מתרוצצים בגשם הרעיונות, קופצים בשלוליות, ולא מבינים שהמקום המסוכן הוא צוואר הבקבוק. כי מה יהיה בסוף, כשהראש יתנתק מהגוף?

חטא הגאולה

חלמתי שהפליט בא בריצה מספר לי, מתלהב: עכשיו יהיו 2 עם ישראל, 2 זרועות: בארץ - לחזור לתקופת המקרא, תקופה שנכתבת בה תורה, חממה פנימית רותחת. בחו"ל - לחזור לתקופה שלפני השואה, עידן הגאונים, ואז להפיץ לעולם חיצונית, פיצוץ! עם הספר - ועם המוח. תור הזהב - ותור הכסף. ויש קשת הפוכה שיורדת מהשמים, עם חץ כלפי מטה, ולמטה כולם רוקדים מסביב לתורה, תורת גאולה מזהב שהם עשו לעצמם, לא מתביישים, ואני מסתכל ורואה שזה מחשב עם קרניים, אוי ואבוי, הוא תכף חוזר. במקום תורת מסך הם עשו תורת מסכה. והם שותים, וצוחקים, ואוכלים קיגעל עם חמוצים, ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי. ופתאום נהיה שקט, הנשים מפסיקות לפטפט, וכולם רק מסתכלים. ומשיח בן יוסף בא, מתוך התהום, עולה מן הבקעה, ובידיו שני מסכים שחורים, מבריקים כמו מראה, ואומר: אני המשיח של השואה.

השואה של המשיח

חלמתי שהיונה הלבנה נכנסה לי לשטריימל. והיא הומה: התינוק שלך מיוחד. מורֶה לא יעלה על ראשו. הפוטנציאל הרוחני של השילוב בין תינוקות למחשבים, בין לולים ורשתות, תיבת מוח - הם רצו לשנות את אלוהים לא ברמת הכתר, או ברמת הראש, אלא ברמת המוח. וכל חיות הקודש בתוך התיבה - זכר ונקבה. כל ההוראות לאיברי האלוהות, ימין ושמאל, בתוך המוח, רק הפוך - שמאל וימין. ואז - הקטסטרופה. אז אתה רוצה לשנות את אלוהים ברמת השטריימל?
- אבל הוא לא ירגיש אפילו. המוח לא מרגיש כאב. רק תענוג. אבל את הכאב מרגישים במוח. לכן אלוהים לא מרגיש שנכנסו לו בפנים. זו הפריצה האולטימטיבית, שהפורץ הופך לחלק ממה שבפנים, בלי שבירת המנעולים.
והיונה כועסת: לא למדתם לקח מהאדמו"ר החדש, והבית ספר שהוא עשה לכם, שאתם באים לפה והופכים לנו את השמיים והארץ, ומבלבלים את המוח? חשבת איך זה שאצלכם בארץ האדמו"ר הקודם הפסיד? איך נפל התלמיד? דברים הם לא מה שהם נראים. ואתם מתעסקים עם המוח של אלוהים מבפנים? אדוני דוקטור לנוירולוגיה תיאולוגית או לתיאולוגיה נוירולוגית? והיא טופחת על פניי: חביבי, אתה יודע מה קורה למי שמרחיק לכת מדיי באלוהים, לתוך הסוד? אתה יודע מה קורה לקרוביו? לחבריו? לתלמידיו? התלמיד הרז כבר אפילו לא נרמז. בטח לא בתוך החזיר, ואפילו לא בחלום הלילה. ולא נודע כי בא אל קרבו. יש במכון חדר - במוח אין הבדל בין חדר לספר - שאפילו קיומו, ששם החזיר שיש בתוכו רז, או הרז שיש בתוכו חזיר, לך תבדיל במצב הזה, מאוחסן, במצב צבירה אחר ממה שאתה מכיר עבור בנאדם, והוא כבר לא יצא משם לעולם. שומרים עליו מבחוץ שני מלאכים שרופים, והקירות של החדר הזה הם גבולות המחשבה, כך שאין לכם דרך אפילו לחשוב מה קורה שם. המסך ירד.
- אבל יונתי תמתי, זה בדיוק היתרון בפריצה מבפנים. גבולות החלימה רחוקים עוד הרבה יותר מגבולות המחשבה. מי אמר לך שלא יכולים לחלום מה קורה שם? ניתן עוד ללכת רחוק בחלום: יונה אדומה, שחורה, אטומה, שחוטה...
והיא מנקרת אותי: יקירי החלומולוג, יש כל מיני סוגים של התעללות רוחנית, עינויים של הנשמה, כדי להוציא סודות. יש סדום של הספירות. במכון יש מומחים מיוחדים. ויש אדמו"רים מיוחדים ותינוקות מיוחדים. והווידויים שיוצאים משם - הם הוראות. והיא מכניסה את ראשי תחת כנפיה: אתה חושב שאנחנו לא מבינים? ההשתלטות על השמים לא היתה כ"כ מלאה - אם לא היה להם מישהו מבפנים. מאז שחיסלו את השטן בקור דם, הפשע לא נעלם, הוא הפך לשואה. ואנחנו עוד נתגעגע אליו, ועוד נתגעגע אליה. מספרים שבגיהנום החדש כבר אין אש ואנשים בדודים, הכול הייטק. כי בסופו של דבר, רב הטבחים עמוק יותר משומר המסך, דווקא בגלל שהוא מתחת. יש דבר מתחת למצוות והוראות ופקודות ותוכניות - וזה המתכון. הוא מגלה את טעמי התורה, שהם מעבר לשפתיים. אני לבנה, העורב שחור, הפרה אדומה, אבל למה, מה הטעם. זה מה שמגלים בתוך הסיר החם. ואז יוצאים כל הדברים שמסתירים.
- כן, והשטריימל הוא לא סיר למוח? לך לא נחמד לך פה בקן? חמים ונעים, ממש תיבת מוח. מה את רוצה.
והיא מתעופפת, ואני רואה שנשארה לי בשטריימל - ביצה.

מטֶה המיטה

חלמתי שבא אלי העורב השחור: אני צריך לחזור. והוא מבשר לי בשורה שקיבלתי משרה. במערכת החדשה. האדמו"ר החדש סלח לי. ולוקחים אותי לתוך הבניין. ויש שם דגם עצום של אלוהים, ביחס של אחד לאינסוף. והמטֶה הוא כמו קרחון, למעלה יש איזה בניין עלוב משחיר ומתקלף, אבל יש ממלכה שלמה מתחת לאדמה. וכתוב שם: מטה משה, ואני רואה שמחוק מתחת למשה: האלוהים. ועד שהנמלים למטה יחפרו לי מקום, מושיבים אותי בינתיים ב-"מוח", בחדר השרתים, ואני פותח את הדלת ונופלי עלי מטאטאים. ונותנים לי דף, אבל לא אומרים לי מה לעשות אתו. וכתוב שם: כשהאדם ישן הוא מתחלק לשלוש. החלק התחתון של המלכות והשליטה מנותק מהחלק האמצעי, החולם, של המוח, ולכן הגוף לא זז, אבל הוא מנותק גם מהחלק העליון, ולכן אין מודעות. ולכן צריך לחצלל ולהגיע לחלום גבוה יותר, חלום צלול - להוציא את החושך לאור. ובחלום כזה מותר לעשות עברות דאורייתא, כי זו מציאות מעל עץ הדעת, בחלום, והראש שלך יכול להגיע לכתר, שהוא לא חלק מהגוף, ונמצא מעל למוח, ולכן אין לו מקבילה פיזית, בסוד השטריימל. אין שעיר יותר משטריימל, וכמו שהשיער יוצא מהאיבר הכי חכם, הראש, ככה הזנב יוצא מהחיה הכי חכמה, השועל. וככה גם בעולמות העליונים, המשיח למשל לובש בכלל שטריימל לבן - מזנבות חמור - כנגד האור השחור של רשת השועלים. ואילו השטן לובש שטריימל עור שעשוי מזנבות נחש, וכל הנשים נופלות לרגליו. והכתר הזה שמעל לראש בחלום זה המצוות עשה ולא תעשה בחלום - תורת החלומות, שהיא גבוהה מאוד כי מכילה איסורים ברוחניות, וחובות ברוח, ואילו מצד התורה שלנו האיסורים הם בגוף, ומותר לחשוב מה שירצה, ואין גבול לדמיון. אבל הכתר הוא גבול היצירתיות, מחלקות סיבוביות שגבוהות מהמוח, ובכלל מהעולם הזה. דברים שאפשר רק לשפוט מבחוץ, ולא לגלות מבפנים. סודות עקרוניים, שיש דרך לפתור אותם - אבל לא ניתן לגלות אותה. אתה מבין?

נפש כי תקריב

חלמתי שאני בתוך נפש האדמו"ר הקודם זצוקלל"ה, ואני מגיע לחדר באיבר שהרפואה עוד לא גילתה, ולכן אסור לגלות איפה הוא, והחיות הקדושות מתלחשות ששם זה "עבודת הקורבנות בנפש האדם". וכל החיות באות לראות קורבנות אדם, וכדי להפחיד אותן אומר הכבש: תחשבו שבבית המקדש היו מקריבים חיות אמיתיות! ויש שם פרה אדומה עם בגדים לבנים של כהן גדול, והיא אומרת לילדים של החיות שבאו לראות: עד עכשיו ראיתם איך הוא הקריב את ההורים שלו, ואת אשתו. עכשיו תראו איך הוא מקריב את הבן, בתוך הנפש, יותר מאברהם אבינו שהיה מוכן להקריב את בנו אבל לא להרוג את אהבתו לבנו, הוא מקריב את האהבה עצמה. והשור האדום מתקרב עם הילד שהוא ערום כולו, ובהתחלה הילד מתבייש ומכסה את עצמו בידיים, אבל אחר כך הוא מבין שיש פה רק חיות, והוא מרים את הידיים למעלה כדי להישחט ופתאום כל החיות נבהלות, וכמו עדר הן מנסות לברוח מן החדר - נדחפות נוגחות בועטות מתנגשות דוקרות - אבל הדם כבר מתחיל לצאת מהקירות, והן רק יותר יותר נלחצות, הקרניים שלהן ננעצות בדפנות, פוצעות עוד חורים, הורים מטפסים על ילדים וילדים מטפסים על הורים וגברים על נשים ונשים על בעלים להגיע למעלה, הדם כבר עובר את הצוואר ועולה ועולה, והתקרה גבוהה גבוהה, הבגדים הלבנים אדומים כולם, וכבר ברור שאף אחד לא יצא מכאן חי.

חזון נפרץ

חלמתי שמנסים להגיע לסוף העולם בשמים, כי לא הצליחו להגיע לסוף העולם בארץ, וחזרו לאותו מקום. ומשה ישן בתוך תיבת מוח, ששטה בנהר דם, וכל המוחות הגדולים מקיימים יחסי רב ותלמיד, איכס. והתיבה כבר כמעט טובעת בשמים, כל הצדיקים מתרוצצים, פריצה, ומה שהכי מפחיד אותי זה שאני שומע את המזכירה אומרת בטלפון: אלוהים בפאניקה. ואני נכנס לחדר השרתים, ורואה בשטריימל את היונה ישנה. והיא אומרת: אדון חוליארץ היה בוגד. זה אולי מסביר מה שקרה. הוצאנו מסמכים של השטן. והשואה? בכלל לא היתה רעיון שלו, יש לנו אויב גרוע יותר. אין סיכוי לשמיים, חייבים למצוא פיסת אדמה. והעורב אומר: הפעם את קודם! ואני שואל אותם: חשבתם מה יקרה אם תתחתנו? והיונה קמה, ואני רואה מתחתיה: ביצה אדומה. ואני מתחיל לצעוק: מה זה צריך להיות? ומעורר מהומה. ומשה מתעורר, ונכנס לחדר המלא בדם ונוצות, ואומר: מטה בגימטריא מוח! ולוקח אותי ביד למשרד שלו: קמה מלכות חדשה - שלא ידעה את יוסף. האתגר שלנו זה לא להעביר את המוח שלנו לעולם אחרינו, אלא את הראש שלנו. התורה שלנו. את התרבות. החומרה היא הנקבה של החומר, והתוכנה היא הנקבה של התוכן, אתה מבין? הטרנספורמציה כבר מתחילה, אל השכינה, אל האישה. ומהי גנטיקה אם לא ההפיכה של תוכנה לחומרה. ולכן יהיה לנו יותר קל בהתחלה, לפני סוף העולם עצמו, לייצר מאגר של גאונים בתורה.
- או מפלצות!
- או מפלצות.
ומשה אומר ליונה: בואי לישון, ציפורה.

המפרצת

חלמתי שהספינה של משה נעלמה בתוך החלל הפנוי, בעומק המוח, כי מסתבר שאצל אלוהים זה הפוך, המוח של אלוהים גדול מהגוף, מכל שאר הבריאה. ולכן גם המוח גדול מהראש. ואני בורח מאזור העצים בגן עדן, שאותו כבשה השואה העליונה, אל המדבר. והמדבר הוא עולם הדיבור, ויש שם בחול לשון שמונחת מאופק לאופק, ולא ברור באיזה צד היא נגמרת, ובאיזה צד הפה, ואולי לא כדאי לגלות. מי יודע אם זה לשון של נחש. ואני מתקרב במדבר אל ההר, שנראה כמו בטן ענקית בחודש העשירי, ופוגש שם למטה באהרן, שנשאר במדבר עדן, יושב בחול ומחכה עד בוש. ואהרן אומר: אחי כבד הלשון נעלם במוח העליון, שמעל לדיבור, אז פתאום אני מיותר! משה במיטת הנשיקה - השאיר אותי כאן למטה. והפרה האדומה אוטוטו יולדת כאן מהשטן מאחורי המסך, ואני לא יודע מה לעשות עם הילד. איזה עגל תמים, ועוד מזהב. ואני מתחיל לעלות בהר, ופוגש את פנחס מנופף עם החרב: זה כזה מסוכן הם לא מבינים. לעשות שינויים ברשת מסובכת שהם לא מבינים, כמו המוח של אלוהים. הם עלולים לקרוע קשרים חיוניים. ואני עולה עוד יותר למעלה, ופוגש את אליהו עם העורב השחור שותק במערה. והעורב אומר: יש אנשים של תיקון, ויש אנשים של תוהו. אל תעלה לשם. הם מחפשים את המשיח - במוח של אלוהים. הם רוצים לגלות את הסוד בפריצה מבפנים, לא מבחוץ. כי אלוהים הרי יודע, לא?

בן פרצי

חלמתי שאני מעפיל עוד למעלה בהר האלוהים ופוגש את יונה הנביא והיונה באותה מיטה, ואני אומר: תתביישי, לא יכולת לחכות למשה? והם אומרים: בספינה? יונה התיר/ה את העגונה.
- כן באמת? לפי איזו פירצה בהלכה?
- לא צריך פירצה כשיש שער, מאחורי המסך - והשומר ברח. כשימות המשיח הכול מותר, זה מים שאין להם סוף, רק שיש סוף לאין. אבל אם אתה צדיק כזה, אל תמשיך בכיוון הזה, זה לא בשבילך.
ואני מטפס בקושי רב, והנה פרת משה רבינו, האדומה התמימה, שחוטה, והדם, והראש הערוף, והלשון הלוחכת עפר, ואני מגלה שם: צנצנת חרדל. מה? ואני רץ למעלה, ובראש ההר אין לוחות, רק עגל מזהב - שרוקד מסביב לאהרן. ואני שואל את אהרן: מה אתה עושה כאן? איך הגעת? ואהרן אומר: אתה באמת לא מבין את המצב, הא?