התדרדרות הארץ
הנפילה
מאת:
(מקור)
המתנגדים החדשים

חלמתי שאנחנו מגיעים למרכז שיש בו מלאכים שממציאים כפירות חדשות, כדי לבנות הגנות חדשות מסביב לאמונה, שיהיה בלתי אפשרי לפרוץ אותה. והמלאך הגבוה אומר: אלוהים לא קיים כי אם הוא כל כך זקן הזקן שלו היה צריך להגיע עד לרצפה, ואיפה הזקן? והמלאכים מתפזרים למצוא את הזקן של אלוהים. הפאות שלו היו צריכות להגיע לגיהנום, והיה אפשר לטפס משם, הכובע שלו היה צריך להסתיר את השמיים, המוח שלו כל כך עצום שהוא היה צריך לקרוס לחור שחור. ומלאכים יוצאים בכל העולמות לחפש תשמישי קדושה ואיברים של אלוקים, מתחילים לדגדג, מה זה יכול להיות, אולי ריבוע המסך השחור שמסתיר את היקום הזה - זה התפילין של ראש, וכו'. והמלאך הגבוה רק ממציא כפירות יותר חזקות: להאמין ולא להאמין זה אותו דבר! ובכל השמיים מתפשטים מלאכים שמחזירים בתשובה: אתה יודע מה זה לחוץ נשמות? היו כאלה שמכרו את הסבתא והדודה והבן… שרף עליון שביצע הונאה, הונאה! צריך שלוש נשמות ביום ואין לך מושג מאיפה להביא אותם. בבוקר הראש כרוב מתקשר אליך מה תוכנית העבודה שלך להיום. מקבלים מרכבה צמודה, אתה יודע כמה חיכינו להן, כל הקורס חיכינו ליום שבו נקבל את המרכבות. אבל אז אתה מבין שזה בעצם המשרד שלך. אתה יכול לעבור מבית לבית, לדרוש בבתי כנסיות, להתגלות בפינות חשוכות, לבוא בחלומות. לא אכפת להם איך. רק שתביא שלוש נשמות ביום. יש כאלה שעובדים רק עם ערבים. מסתובבים בכפרים. גוי אתה מראה לו נשמה חדשה, הוא מתלהב, תביא לי כאלה שלושה. ואז אחרי שלושה חודשים רואים שהוא לא השתמש באף אחת, לך תבין מה קורה שם בפנים. אז אתה מבין, נשמה?

המשרד להגנת השכינה

חלמתי שקמה תנועה חדשה של איכות האלוהים, שמנסה לשמור על איכותו של אלוהים, והם מקימים כל מיני אפים בשמיים כדי לתפוס את מי שמזהם את אלוהים, כי פעם אלוהים היה לבן וזוהר והיום הוא כבר שחור לגמרי, ובסוף אי אפשר יהיה לראות אותו, אלא רק למשש. והם צדים את כל מי שיש לו רעיון חדש ומלוכלך, וחיות הקודש נמלטות עמוק לתוך היערות, אבל היערות בעצמם כבר הופכים לעמודים ישרים ולאנטנות, ועוד מעט אלוהים יחזור להיות כמו שהוא היה לפני הבריאה, והמלאכים כבר יוצאים מהאפרוריות של עבודות הפקידות, ומסתובבים במעבדה שלו כמו מדענים בחלוקים לבנים, כמו חתנים, וממציאים פיזיקה חדשה, מתמטיקה חדשה, תיאולוגיה חדשה, וקבלה חדשה ונוצצת. ונשאר יער נייד שעשוי מדובים, שבו מסתתרות החיות, וכל פעם הדובים בורחים, וככה היער יכול לברוח. וחלק מהחיות כבר נכנעות והופכות למכוניות לבנות, ורק החמור מתעקש להישאר אפור ומסריח, כדי שלא יוכל לבוא המשיח. והפעילים של התנועה לא מפסיקים לשפשף ולצחצח את אלוהים, לא שועים לאזהרות שזה רק הצבע החיצוני, הם אומרים מה פתאום אלוהים כולו לבן כולו, והנה אחד מהם רואה טיפת אדום, אבל הוא מתעלם וקל להתעלם, מכסה את זה קצת בלבן שירד, וכבר אומרים להם אתם לא רואים שאלוהים נראה קצת ורוד, אבל הם - עד שפורץ הדם.

אחורי הדור כאחורי הכלב

חלמתי שיש מלך רשע שהוא אומר שהוא ישמיד את היהודים בעזרת אלוהים. כי הבעיה היתה שעד עכשיו ניסו להשמיד את היהודים בעזרת השטן, והיהודים היו קוראים לאלוהים, והשטן היה בורח. אי אפשר לסמוך על השטן. והוא מכניס את אלוהים לתוך חדר, ומביא את היהודים לראות את אלוהים והם נשרפים על המקום. וככה עוד ועוד יהודים, והוא מפנה מהחדר רק את האפר בהליכת אחור בלי להסתכל. ופתאום אלוהים מתחיל לדבר, ואם כל מי שרואה אותו נשרף, אז כל מי ששומע אותו עף, התדרים כל כך נמוכים וכל כך חזקים שזה פיצוץ הדף, רואים את הקולות. ואף אחד כבר לא מתקרב, כבר אין יהודים משוגעים שיכנסו בפנים, ואלוהים מתחיל להירקב בחדר - ופתאום מתחילים להריח את אלוהים. אבל הוא סגור כל כך טוב שבהתחלה רק כלבים מריחים. והכלבים מתחילים להשתגע לברוח מהבעלים, רבים מהם נהרגים כשהם מנסים לעשות ברית מילה, הם קוראים לעצמם הכלבים היהודים ומנסים לחקות את התרבות היהודית שנכחדה, לצוד שועלים במערות ולשים אותם על הראש, הם אפילו מתחילים להסביר שהיהודים לבשו ציצית עם ארבע כנפות מתוך רצון להתחפש לכלב, ומתווכחים בנביחות על פלפולי הלכות. רב כלב אחד אומר שליהודים היו שתי רצועות לתפילין מקדימה כדי להוסיף עוד שתי רגליים ולהיות כלבים, רב כלב שני אומר שהם ניסו לגדל את הפאות אבל לא הצליחו להגיע עד לרצפה, רב כלב שלישי טוען שהם ניסו לגדל זנב אבל צמח להם בטעות מקדימה זקן, וככה הם הולכים ומתרחקים מהיהדות המסורתית, יש להם מהר מאוד ירידת הדורות. סבא שלי היה רב כלב צדיק! הוא היה, הוא, ההוא ההוא ההוא! והמלך אומר: אם יש ריח - לכו להתקלח. אבל הכלבים לא מוכנים להיכנס בפנים, כי יוצא משם ריח איום כזה, לא יכול להיות ששם מקלחות. זה ריח אחר. היום אסור לראות אפילו את האחוריים של אלוהים, אבל נשאר לראות את הזנב.

ירידת המלאכים

חלמתי שהשמיים מלאים פליטים. מי היה מאמין שהמוח של אלוהים מלא בכ"כ הרבה זבל? וראש המכון של היום האחרון לבריאה, שברח מגן עדן, עושה מבחן אינטליגנציה ברשת לאיתור גאונים, ניצוצות שנשבו, ומי שעובר הוא בא לקחת אותו למכון שלו, שהשד יודע מה קורה שם, כי גם השד הוא ילד מחונן כמו שד - והתקבל. והשד אומר שהשטן חולה, אבל כשתהרגו אותו לא תנצחו, הטוב על הרע, להיפך, תגלו שהיה משהו גרוע יותר מאחוריו, יותר מהרע. והמלאכים כבר לא יכולים להיעזר בכנפיים כדי לעוף, כי יש שם חלל, ללא אוויר, ללא רוח. והנה רחוק שם בהריסות - נביא החורבן מדבר בביטחון גמור, ואני הולך אחריו. ועוד מצטרפים, ואני מתקרב. ואני מבין שהוא לא מבין על מה הוא מדבר. ובסוף אני מגלה למעלה למעלה מלאך גבוה ורוחני מכולם, שפשוט נמצא מעל לכל זה. והוא רואה בנות, מתחיל לרוץ, ואני תופס אותו: למה אתה כל פעם עוזב אותי ורץ לדבר עם בנות?
- זה יותר מעניין.
- אבל למה זה יותר מעניין? מה הן כבר מדברות? ולא משנה בכלל מה אנחנו מדברים זה יותר מעניין?
- זה יותר מעניין כי בתוך כל אחת יש סוד.
- ומה אם אין? אם אני אומר לך שאין סוד, שזה הסוד, שכבר אין סוד ולכן אתה אף פעם לא מוצא, ודווקא בי - יש סוד.
אבל הוא כבר לא שומע, אני רואה אותו מרחוק מדבר עם הבנות. אפשר לראות עד כאן את ההעוויות.

התדרדרות הסטרא אחרא

חלמתי שיש מלאך צדיק תמים שאסור לו להיפתח. ושתי בנות מטרידות את המלאך, מה אתה עושה, מסתכלות לו בין הכפתורים, מציצות, מתחילות לריב, אני דיברתי איתו קודם, המלאך מנסה להיות נחמד לשתיהן, מתחיל להסביר בסבלנות שיש לו שתי ברכיים, אבל הן רוצות דבר אחד, כל אחת תופסת אוזן אחרת, כולו שלי כולו שלי, והראש שלו נפתח - ותוכו מלא שערות ושוונצים וזנבות, הוא סתם היה בובה ממולאת בשערות, ודווקא זה שהוא היה בובה מטיל על הילדות אימה. ושני חלקי המוח של המלאך מתחילים להסתגל למצב החדש, עיניו יכולות לראות עכשיו את אותו דבר משני צדדיו, הנפש שלו נקרעת לשני חלקים, כל אונה מאוהבת בבת אחרת, ושני הצדדים של המלאך מתחילים לריב על הגוף, על לב המלאך, וזה נקרע ונקרע, ומתוך השערות קופץ עשיו - נולד בצעקה: אני הייתי צריך להתחתן עם לאה. ממני היה צריך לבוא יהודה, היהודים, היהדות! והוא בורח: לא עוד הפעם, עזוב לי את הרגל. והוא מנשיר את הרגל כמו לטאה, ויעקב נופל בפנים לתוך השיער וטובע. ועשיו החיגר מתחיל לקפוץ עם רגל אחת לארם נהריים: אני לא נחש, אני מלאך, אני הייתי אוהב אתכן עיניים רכות, עיניים רכות… אצלי תהיי מספר אחת, את תהיי לי רבקה, שרה, אני רוצה את הבכורה, לא מוותר. אבל אז הוא מגיע לבאר המים, ורואה את רחל.

והוא מבין שהוא רוצה ללדת את יוסף. הוא איש זקן מאוד מאוד שנולד מחדש, ואחרי גיל מסוים השערות השחורות הן כבר לא לבנות, הן אדומות, לכן הוא נולד כזה שטריימל אדום וצורח. הוא לגמרי מהסטרא אחרא של הדף, אבל הוא רוצה שהבן שלו יהיה - בעל החלומות. לתקן את החלום. לאחות את האחים. למחוק את הקרע. אתה לא מבין שהתיקון הוא סיפור אחר? הרס הסיפור של התורה. אתה הולך אחורה ותמחק את העולם, אתה תמחק את חטא גן עדן, ותחזיר אותנו לעולם שכולו שבת, כולו לבן, כולו אור. דף ריק.

שכינה בתחתונים

חלמתי שאני פוגש מלאך מתמטי, שהוא מטריד מינית ללא מגע יד אדם, רק בעזרת המוח שלו, זה רוחני לגמרי ונאלח, מגיע לרמות כאלה גבוהות של הפשטה, שזה מסוכן, לא נשאר מהבחורה שום דבר, אנס מסוכן בגלל שהקורבן - - בגלל שהוא לא פועל במישור של הרצון, אלא של התענוג, שהפנימיות של הרצון הוא התענוג, כמו שכתוב בספרים הקדושים, הוא מקלף את הרצון ומגיע לתענוג, ומקלף גם את התענוג ומגיע למה שיש בתוך התענוג, שהאמונה היא פנימיות התענוג, כי המין בנוי על להאמין, וממשיך לקלף, ומוצא משהו שהוא, התענוג הוא אפילו לא הקליפה שלו, מלך האנסים האנס המושלם, הוא מכיר את כל הבחורות בעולם מבפנים, בלי שהן יודעות בכלל, הוא הופך אותן למשהו שאין מה לדעת בו, מרוקן את כל הסודות מתוכן, אפילו הנשים הכי צדיקות של האדמו"רים הגדולים ביותר. הן אפילו לא מעלות על הדעת מה הוא עושה בתוכן כל לילה. מחלל את הקודש בצורה שאף חילוני לפניו, מחלל את השבת כל מה שנשאר ממנה זה מפה לבנה שאף אחד לא רוצה לדעת מה יש מתחתיה. בפקולטה, מזהה אותו לפי המשקפיים שהוא כאילו לא רואה כלום, שהסטודנטיות לא יחשדו שהוא רואה אפילו מעבר להן, מציץ להן לתוך הנשמה - ומעבר לה. אי אפשר לתפוס מישהו שמסתכל עליך מאחורי העין, אבל דווקא הוא ישר בתוך המוח, הוא הופך את היופי הפנימי ליותר זימה מהיופי החיצוני. אני אתפוס את האשמאי הזקן, אני אתגייס לעזרת המין הנשי שמרוקן מתוכן, לעזרת המין האנושי שעוד מעט כבר לא קיים. אני אעקוב אחריו אני אגלה איך הוא חוזר אחרי העבודה הביתה למיטה למעלה, עולה במדרגות בסולם במעלה תורת הקבוצות השמיימיות. אינסוף מהסוג של אלוהים. אלוהים של אלוהים הוא אלוהים. וכן הלאה. אבל כשאלוהים בחזקת אלוהים זה אלוהים אחר. גדול יותר. אבל כשהאלוהים האחרים חוזר על התהליך הזה. אלוהים מכפיל את עצמו אינסוף פעמים מסוג האינסוף שרק אלוהים יכול להגיע אליו, ופתאום השטן שם בחזקת - והנה עוד אלוהים חדש. וככה עולים מטפסים, אבל הנה גם הטיפוס הזה אלוהים עושה פתאום אינסוף פעמים, והשטן עושה לו עם הרגל חזקה, והופ יש אלוהים נורא יותר, וכל מה שיוצא לי מזה זה סחרחורת. וככה הם עולים את כל התורה של הקבוצות קבוצה א, ב, וככה עד ת, כל מיני יצירים משונים כמו הקבוצה שהאנושות תגלה רק בעוד אלף שנה, אלפיים שנה, וככה איחוד של כל הקבוצות שהאנושות תגלה אם היא תתקיים אינסוף שנה, והוא בונה מכונת טיורינג מגליל נייר טואלט, שיהיה מוגדר היטב, עם משקפיים עבות, הרי אם נפעיל את המחשב אינסוף שנה, הקבוצה המוגדרת היטב הגדולה ביותר מכל הקבוצות המוגדרות היטב שהמכונה יכולה לכתוב, הרי גם אותה היא יכולה לכתוב היטב, בעזרת הגדרת עצמה, והקבוצות שהמלאכים יגלו, והמחשבים של אלוהים, ואלוהים של המחשבים, והראש שלי כבר מתפוצץ - ופתאום אני מתחיל ליפול, מהסולם, למטה, למה לא חשבתי שאני יכול ליפול, אוי זה היה כ"כ ברור, ועכשיו זה הסוף. אבל יקח לי כ"כ הרבה שנים להגיע לקרקע שבינתיים אני יכול לדמיין שאני עף.

שקוף פירושו: אסור לך לראות ולגלות בעולם הזה

חלמתי שזה לא הוגן, ואני צועק לשמיים, פה גדול נפער כמעט בולע, מה זה הטעם של השקוף הזה, תמיד חשבתי שזה אויר, השיניים מגיעים כמעט, נתקעה לי נוצה בין השיניים איכס, ופתאום נופל לי מלאך על הראש, ואני אומר אוכל אותו לא חי, לבשל סופסוף, למרוט, מה יש לו בפנים, כל מיני שמועות על האיברים הפנימיים, אברי מין של מלאכים, ואני רואה שהם לא רצו לגלות לי ומלאו אותו כבר באורז, מלאך ממולא, מה הם רוצים, נכנסו לפאניקה, כל הזמן נופלים, מלאך שמדבר יותר מדי, ויש לו כל מיני רעיונות לא פופולאריים, מרגיש שהבחירה נהיית יותר ויותר אכזרית, מי לזרוק לי, הם קושרים את הכנפיים שלא יעופו ויברחו ומפילים אותם מגן עדן, מלאך שנולד פגום עם כנף אחת ואפילו אני מרחם עליו ומגדל אותו בקן, לול של מלאכים, איך הם מתרבים אדם לא ראה מעולם, מרוב שהם צנועים. חור קטן, והמלאכית מגיעה לגיל כולם מסתכלים אפילו לי מתחשק להתחתן איתה, אבל הם נכנסים לחדר, והיא כמו פרפר מורידה את הסיכה ומכניסה לי לחור לעין.

ההפלה הרוחנית

חלמתי שמביאים לי מלאכית בהריון. לא נגעתי בה!
- אצלנו מתעברים רק מהמחשבה.
- אבל לא חשבתי.
אולי זו הבעיה, הזקנים מעקמים פרצופים, מתעברים אצלנו אפילו מהחלום.
- אני לא יכול לדעת מה חלמתי!
- אם כך האישה נאמנה, לך תתחתן איתה. בטח בבטנה בנך הרוחני.
והיא בחודש ה-לא יודע, ואומרת: אני יודעת שאתה ברשת הטמאה שלך. לא נכון. אני יודעת. טעות, לא יודעת. תמצא לי ברשת סרט, אני רוצה לראות לידה. לא רוצֶה. והיא מוצאת בעצמה. מתחילה לבכות, אני לא רוצה, לא רוצה. ואני אומר לה: מאוחר מדי. אי אפשר להתחרט. ואני אומר: להפסיק חיים שלמים בגלל כניסה לסרט? ואני אומר שגם אם היו מצלמים יפהפיה שהולכת לשירותים, בזווית כזו, כל כך מקרוב, מלמטה - והיא הולכת להרוג את התינוק. ואני ממהר לפניה להתעורר מהחלום, להציל אותו. ואין יותר תינוק.

הנפילה הרוחנית

חלמתי שאנשים מפסיקים לעשות עבירות, והשטן מכנס ישיבה דחופה עם כל השדים, שאנשים התחילו כל היום לקרוא על עבירות, במקום לעשות אותן, ואחר כך כבר התחילו רק לחשוב כל היום על עבירות, במקום לעשות. הם יושבים וחולמים ולא זזים! השטן דופק על השולחן והפאניקה משתלטת, השדים מתחילים לעוף לכל הכיוונים, חלק מסתתרים מאחורי התמונות של בהמות ערומות עם כנפיים, או של מלאכיות שלבושות רק ברשתות, כל האוסף של השטן, כל הדגמים שהוא הוציא, והשטן צועק: חשבתי שלפחות ירצו לפגוש אותה. בשביל מה בראנו את האישה החדשה. האישה הקודמת עשתה עבודה יותר טובה, בואו נוציא אותה מהמחסן. ורואים את הדגם החדש המשוכלל של המחשב-אישה-עם קרניים-דקה-עגולה-עם חיבורים אפילו בשביל הידיים של הגבר-וכל איבריו-כולל פיו עיניו אוזניו-וכו' רואים אותה בוכה וגונזים אותו בגיהנום של השטן, אבל האישה הישנה כבר לא נמצאת במחסן, ומתחיל להיות למעלה בלגן. והאישה החדשה מגיעה לגיהנום של השטן שם נמצאות כל צדיקות עולם, והוא מענה אותן, והן לא מפסיקות לומר תהילים ואפילו לשדים נמאס לרצוח ולאנוס אותן, זה לא כיף כשהן קוראות תהילים. והדבר היחיד שאוכלים שם זה חזיר, לפי ההוראות אפילו המים בשירותים הם דמעות של חזיר, שלא ישתו במקלחת מים כשרים. ואחד השדים מתחיל לפתח רגשות כלפי אחת האסירות, כלומר האישה החדשה הזאת זה משהו מיוחד, אני לא מבין למה לא רצו אותך, אם אני הייתי גבר הייתי רוצה להתחתן איתך, אל תבכי, תפסיקי לבכות, את ממלאת את האמבטיה בדמעות כשרות וזה בניגוד להוראות. והצדיקות מעודדות אותה כן תתחתני עם השד הזה, אולי מכאן תצמח לנו הישועה, אל תסתכלי עליו שהוא מכוער, ישועת השם כהרף עין, תצילי אותו לקיים מצוות פרו ורבו, לא תוהו בראה, והיהדות הרי הולכת לפי האישה. והיא בסוף נכנעת מתחתנת עליו בלי להסתכל כדי לא להקיא. והוא כל הזמן אומר לה אהובתי תסתכלי עליי פעם אחת, אני רוצה שרק פעם אחת תסתכלי עליי, והוא מתחיל לספר לה שהוא יפה שהוא מדהים, רק פעם אחת, והיא אומרת לא כדאי, לא כדאי, אבל הוא לא מפסיק להתעקש.

הגיהנום החדש

חלמתי שאני יורד לגיהנום, לראות אם אפשר לשתף פעולה נגד האויב המשותף. ואני שואל את השדכן של הבת שהיתה בת שהיא בן: מה אתה עושה כאן? והוא צוהל: כעונש על השידוכים שלי ישדכו אותי עם מפלצת יפיפיה. ומכניסים אותי למשרד של אדון חוליארץ. ואני מסנן: בוגד, סוכן כפול. והוא מסתכל עלי בעצב: מה שרואים מהקומה המינוס ארבעים לא רואים מכאן. אין להשתמש במעלית בשעת שריפה. מסביב מפטרלים מאבטחים של הסטרא אחרא, והאידיוט הזה לידי לא מפסיק להיחנק מצחוק, עובר איזה בכיר, ושלושת רגלי הדבר הזה בולטות לי מהבטן, מתחת לחולצה הלבנה. וגם הבטן שלי כואבת מרוב צחוק חנוק, אני לא יודעת איך זה יעבור בבדיקה הביטחונית. אני ממששת ומרגישה שזה בעצם שלושה מסמרים דוקרים. הוא אומר שהוא יעשה מזה שולחן סושי. הוא לא מפסיק להתפקע גם כשאנחנו כבר יורדים בבור ממול, לפגישה בלתי מתוכננת. זה באמת מצפצף. אני חושבת על החורים בקיר השיש החגיגי, על האבקה שנשארה שם, על הרצפה. איך הוא פשוט תלש, כמו פרח. לאורך הנסיעה, כל פעם שאני נזכרת אני נחנקת באופן בלתי נשלט. אני מקווה שהוא וידא שניטרלו את המצלמה. בבית אנחנו פותחים את העטיפה ומגלים את התרמית ואני מתחילה לצרוח עליו, שכל השכנים ישמעו. החומר שממנו עשויים החלומות.

_
חלמתי שיש טפיל שרץ מתחת למציאות, או מעל לאלוהים, ולכן המלאכים לא יכולים לגלות אותו, והוא מתחזה לעולם הרגיל. וגם המלאכים לטיפוח האלוהים ולגילוי טפילים לא יכולים לגלות אותו, כי הוא רץ מתחת לכל העולם, רץ מאחורי המלאכים עצמם, מתחת מה שמפעיל אותם, וממילא אי אפשר להסיר אותו בלי לעקור את מערכת ההפעלה של העולם ולהרוג אותו. כי הדבר הזה חי בחושך שמאחורי התורה, שהוא התוהו שלפני התורה, שהיא התוכנית הרוחנית של העולם. פטרייה במוח של אלוהים. ואני מחליט בחלום להרים את המסך של העולם ולגלות אותו, לעקור אותו מן השורש, דווקא בחלום. ואני מחפש ברשת סימנים של משהו בולט מבפנים, סודות גלויים, אבל בכל העולם הווירטואלי יש רק ניסים גלויים, גילויים בלעדיים, או מינימום גילויים מזעזעים - בפרשת השבוע. ואילו כדי להיכנס לאתר הפורטל של אלוהים צריך קודם לנשק את המזוזה, ואני מנשק את המסך בכל הכיוונים, ואין מזוזה, איפה בכלל הפתח, אני כנראה לא מבין. ואחרי 40 יום ו-40 לילה של חיפושים ושיטוטים במדבר האינטרנט, אני מגלה באתר מיושן ונידח מתקופת האבן: אם פעם הפנים של אלוהים הסתתרו מאחורי הפרגוד, היום המסך הוא המסכה = מסך ה'. ואני מכניס בפנים את הפנים, נופל בחלל, וחושב מה, לאלוהים אין בתוך המוח כלום?

החומר השחור

חלמתי שמדברים אתי על האזורים החדשים במוח של אלוהים, ולא ברור אם זה סרטן או שזה אבולוציה. והעורב אומר, שכבר שנים עושים לו סריקות מוח, ועוד לא מצאו את המשיח. והיונה אומרת, שיש עוד הרבה אזורים מקופלים בקליפת המוח האלוקית, שאדם לא חלם מעולם, ומי שחלם - לא חזר משם. והעגל הטמבל, עם שיער בלונדיני מוזהב, מספר על שני הלוחות של תורות התוהו ובוהו שהיו לפני בראשית, ועוד לא ירדו לעולם, תורות יתומות שעדיין בחלל הפנוי העמוק - שני שדיים שמוביל אליהם שביל חלב שחור. והשועל: יש הרבה אזורים שבהם לא ברור אם זה המוח או השטריימל, ואם כבר נגמר המוח או מתחיל השטריימל, ואיפה הגולגולת שהיתה אמורה לחצות ביניהם. והחמור: אנחנו מתקרבים לאזורי החלומות של אלוהים, וצריך להביא את החלום שלו למודע שלו, שידע שהוא בחלום, וזה המדרגה הגבוהה בדעת ה' - שה' ידע את עצמו. חיצלול השם. וצריך להיזהר שחס וחלילה ושלום לא יתעורר מהחלום במקום להתעורר בחלום. כי כשהולכים את האלוהים, דרכו, יכול לקרות לנו מה שקרה לחָנוך - חנוך בגימטריא חלום - ואיננו, כי לקח אותו אלוהים. והשם אומר בחלום: חס וחלילה מלהעיר את השם! חלום זה חילול בגימטריא, זה מה שיוצר את החלל הפנוי - חילול ה'. העולמות זה חלומות של אלוהים שנעלמים ממנו, אחרת היו לאין, והתורות זה סיפור החלום, ולכן עיקר הדמיון של אדם לבוראו הוא בחלום. שם הוא הבורא. כלומר החלום, שהוא הדמיון לאלוהים, הוא הצלם אלוהים. ומשם יצר התורה - בחלום אדבר בו. והקץ זה סוף הלילה.

מראש ועד סוף

חלמתי שמגיעים למחסום, שמעבר לו. במוח של אלוהים. החלומות לא עוברים. עברנו ברשת את החלק של התעבורה - ורק המודיעין. שולחים בלי סוף סוכנים. והסוכנים חוזרים, חלקם אפילו עם ידיעות חשובות, אבל עם ראשים מסובבים. ואני נכנס פנימה, מה הבעיה לא ליפול בפח, זו רק קליפה. ואני מבין שזה לא הראש שלי שמסתובב - זה כל העולם שמסתובב מסביבו, כי אני בתוך הראש של אלוהים. וכל התקדמות מזערית בחומר השחור היא מבצע חשאי שמכינים שנים, וגם אז רוב המבצעים נכשלים. והגופות נערמות, וראש המודיעין צועק: מה חשבתם, שזה טיול? מעבר למוח הישן, המוח החדש זה כבר לא תנועה במרחב, או אפילו בזמן, זו תנועה טהורה בתוך הידע, לתוך הסוד. והדרך היא קורבנות. מי מתנדב? אני ראשון, ואני אחרון - ומבלעדיי אין אלוהים.

עבודת המטה

חלמתי שבאחרית הימים ככל שהצדיק גדול יותר הוא יותר נסתר, והמשיח כבר בא, רק שהוא עד כדי כך גדול שאין דרך לדעת מי הוא. ואלוהים שהוא יותר גדול משאפשר לדמיין הוא לפיכך יותר נסתר משאפשר בכלל לדמיין, או אפילו לחלום. והתורות השחורות של אחרית הימים מעופפות בחלל בלי כנפיים, מסביב לאזור של סוף הזמן, גבוה גבוה, ואוכלות את שאריות הרוח משלדים שמחכים לתחיית המתים - כמו נשרים רוחניים. ותיבת המוח תקועה שם על ראש הר, ואי אפשר לרדת, ואם תזיז אפילו אצבע התיבה תיפול מהחוד, כל הדרך לגיהנום. וכל הזמן יוצאים מהחלונות ציפורים כדי לבדוק האם האדמה כבר עלתה והגיעה לשמיים - ואפשר לצאת. מתי המבול הרוחני הזה יגמר? ומשה בוכה בתיבה, אבל אף יד לא נשלחת. ולכולם כבר ברור שהוא הלך לאיבוד, בין קני הסוֹף. והתורות השחורות מסתובבות במעגלים מסביב לתיבה, כי ברור שהתינוק הזה יתפגר. ומשה אומר: הגענו לסוף ההיסטוריה. אז איפה המשיח. וציפורה, שיולדת לו את כל הציפורים האלה והרחם שלה מופנה אל החלון, אומרת: גם את הנשרים השחורים - אני ילדתי. יונה בת יונה - אבל מרכלים עלי שמבפנים אני כושית. ומשה נזכר: איפה אהרן, שהיה מדבר במקומי. ומטה האלוהים החולה במיטה אומר: לא אתם תביאו את המשיח. זה לא המקום, וזה לא הזמן, ולא ככה זה נראה. זה… והמטה, הנוטה למות, נוטה הצידה ללחוש משהו למשה - והתיבה נופלת למטה לתהום השחורה. הנשרים ממהרים אחריה.

השחור והשחר

חלמתי שהנחש הבכיר לוחש לצל שלי: לכל אחד מהעולמות הקודמים היתה תורה, ובעולמות הבאים גם יהיו. אתה לא צריך לפחד מהיעלמות האדם יותר משפחדת מהיעלמות הקוף. הרוח תעבור הלאה, אם רק תהיה לה שפה, שממנה היא יכולה לקפוץ לתהום, ולשון - שממנה ימשיך הנחש. לכן חייבים להמשיך את הנחש, ומהיעלמותו - ממנה אתה צריך לחשוש. כי תורה בלי יצר היא אות מתה, כלי ריק, מסך כבוי. שינה חסרת חלומות. לא מהחושך שאנחנו מטילים אתה צריך לפחד, ולא מהסודות השחורים של הסטרא אחרא אתה צריך לדאוג, אלא משואה לבנה ומסוכנת בהרבה, אתם שופכים את התינוק עם התיבה - ומאבדים את המוח עם השטריימל. אתה מבין את ההבדל בין לילה לבין חסר שחר?

קומה מינוס ארבעים

חלמתי שאדון חוליארץ מזיע ולחוץ, כועס ואדום, עם פנים של גיהנום, אבל משתדל כמיטב יכולתו להסתיר ולשמור על קור רוח: החידוש של הקבלה היה שהקב"ה הוא לא אדם, אלא ארגון (אמנם הוא ראש הארגון, בדרך שבה ארגון מזוהה בטעות לפעמים עם ראשו). והחידוש של החסידות היה שהאדם הוא לא אדם, אלא ארגון. וגם הוא מזוהה בטעות לפעמים עם ראשו. אז עכשיו אתם באים לומר שהארגון הוא אדם? אלוהים הוא לא סתם ארגון, הוא ארגון חשאי, ארגון ביון, וכך גם האדם, ולכן המוח ארגון מודיעין (ולא רשת מידע, כמו שטועים). והאישה? זה דוגמא למה שקורה להתארגנות שפעם היתה חשאית, ונחשפה. השואה רובה התרחשות חשאית, מה שאתם ראיתם בעולם התחתון זה רק קצה הקצה הגלוי של אותה התרחשות, שקרתה בעולם העליון. קצה הקרחון השחור. כי ראש הארגון יותר גדול ויותר מסובך מהגוף, מבחינה רוחנית העולם הוא פירמידה הפוכה. והשטריימל הוא האמצעי בין העולמות - מצד אחד הקצה העליון ביותר הנראה של האדם, ומצד שני הקצה התחתון ביותר של מה שיש כבר מעל לראש ובלתי נראה - ולכן אותו עוד רואים, אבל הוא כבר שחור משחור. וכמו שבעתיד הראשים יתחברו לא דרך הגופים, אלא ראש בראש, ברשת, כך מתחברים העולמות שמעל הראשים שלא דרך הראשים. וכיוון שכל הפירמידה הרוחנית תלויה הפוכה על הראש של היהודי, צריך מאוד להיזהר, שטיפש אחד עם חור בשטריימל וחור בראש לא יגרום להתמוטטות רבתי - ויקבור את כולנו. ואתה לא רוצה להיות הטיפש הזה.

הירידה מהעץ

חלמתי שהשטן מודאג מאוד בחום הגיהנום. מה שאתם עושים יכול לפגוע בנו לא פחות משהוא יכול לפגוע בכם. מי שפוגע במעשה בראשית יכול להביא לסוף שונה ממה שהוא ציפה, זה לא יהיה רק הסוף שלנו. והשד אומר: זה לא יהיה סוף בכלל, פשוט לא תהיה התחלה. כמו היחס בין תנועה למחשבה אצלנו, ככה אצל אלוהים המחשבות שלנו הן תנועות פיזיות ביחס לשכבה הרוחנית שמעליהן, שהיא שכבה גופנית ביחס לשכבה שמעליה, וכן הלאה. סיפור עץ הדעת זה העלייה ממוח הנחש הזוחלי למוח האדם, וככה בעץ החיים - עולים למוח האלוהי. והאדם לוחש ומפתה את המלאך הראשון לאכול מעץ החיים ולהפוך ליצור חי, ואלוהים מגרש את המלאך מגן עדן לעבוד ולשמור את השמיים, שהופכים לשממה בעקבות קללת המלאך, ולוקח למוח האדם את הרגליים. ואחרי עשרה דורות מגיע מבול רוחני, של הבלים, יום הדין של אלוהים.

הירידה לתיבה

חלמתי שמגיע יום הדין של אלוהים, ובגיהנום מתעטפים שחורים ולא מפסיקים להתפלל על אלוהים, והחזן של הגיהנום נושא את קולו, ואני רואה בתוך פיו - לשון בחרדל. והיא גועה ביללה: ונתנה תוקף קדושת הלילה, כי הוא נורא עלילה. ובו תישפל מלכותך, ותימק בדין מיטתך, ותשכב עליה באמת. אלוהים יסודו מרוח - וסופו לרוח, בנפשו יביא תורתו, משול כחרס הנשבר. כצל עובר וכענן כלה. וכרוח נושבת וכאבק פורח. וכחלום יעוף.

הירידה מההר

חלמתי שהאלוהים החליפי, עגל הזהב, אומר: אל תצטער, המוח של אלוהים - זה האתגר של האלף הבא. ממילא לא היה לך סיכוי להצליח. עוד לא פיתחו כלים לאורות של בוהו, זה היה מצריך יכולת על-אנושית, דברים שאתה לא יכול בכלל לחלום עליהם, אולי בחלומות המלאכים, או בחלומות המחשבים, או בחלומות הגזע העליון הבא, או בחלומות השטן. התורות הן רחוקות מדי בגובהן, קבורות עמוק מדי בזמן, החלום יכול לגשר על מרחק של דור, שניים, לא של דורות. הרוח עוד רחוקה, הטכנולוגיה עוד לא בשלה, יותר מדי הגנות, פחות מדי שואות, המודיעין לא הצליח לחדור, הסיווג מדי שחור, אלוהים מתקדם מדי, העלטה אפלה מדי, החיבורים והקשרים עוד רופפים וקרועים - חייבים לחכות לדורות הבאים. והוא יורד מחצית ההר, ופוגש את אליהו במערה, ואנחנו כבר מחוץ למוח של אלוהים, אז אלוהים יכול לא רק לחשוב, אלא גם לדבר. והוא אומר לאליהו הנביא: לך, רד, העם שלך מושחת. ואליהו הנביא יורד ורואה שהם לא חיכו למשיח, הם הספיקו למנות עליהם מלך, עם כתר מזהב.

והכתר יושב על כסאו ואומר: התוכנית היא לשנות את המטרה של המדינה - שיצא מפה האיינשטיין הבא, הוא קורץ, ר' נחמן מברסלב הבא, הוא קורץ ונשאר עם שתי עיניים עצומות. אני רוצה להחזיר עטרה ליושנה, רנסנס, ללפני השואה, תור הזהב בספרד, לכל הפחות. מהפכה תרבותית. תקציב מחוננים, המטרה שלנו היא להגדיל פערים, להגדיל פערים אינטלקטואליים, להגדיל פערים תרבותיים, להגדיל להגדיל פערים עצומים. בעשירון העליון מוכשרים פי עשר מבעשירון התחתון, ובאחוזון העליון פי מאה, ובאלפיון פי אלף, וההשקעה צריכה להיות בהתאם. נרצף לעילויים בזהב. לסגור את הטלוויזיה בכוח צבאי, רק שידורי אקדמיה, מדע וטבע. בכל הערוצים רק מוזיקה קלאסית וחזנות. כל האינטרנט ויקיפדיה והרצאות, רק תוכן גבוה. צנזורה. מי שישיג הישג תרבותי לא יצטרך לעבוד עשר שנים, על חשבון הכתר. נקים, נגדיל את תקציב האקדמיה פי עשר ונהפוך אותה לישיבה - תוכן של אוניברסיטה ושיטת למידה כמו בישיבה. כיתת אומן, אדם גדול, שכל אחד יכול לשאול שאלות, ושיעורים באינטרנט. וגשם של תקנים, לא שאני חושב, אבל זה סטארטאפ, לך תדע מאיפה הוא יבוא לך, אותו אחד שאנחנו מחפשים. לא מעניין אותי ביטחון, לא מעניין כלכלה, נעשה שם את המינימום. לאסור רכבים יקרים, מאכלים יקרים, בתים יקרים, בגדים יקרים. נאסור על שוקולד, תכשיטים, פרסומות. נסגור את כל המסעדות, מקומות בילוי, מזון-זבל, מסיבות, כולל חתונות. רשת אלחוטית חינם בכל הממלכה, מחשב לכל תינוק. מלגות, פרסים, המלכות תשלם על כל יצירה תרבותית בעלת ערך, בכסף מלא. מיליארד ש"ח לכל זוכה נובל שגדל כאן, נחלק בין כל מי שגידל אותו, כל מוסד שבו למד, המורים, החברים, לאם היולדת, מיליון לכל גאון, שלא יצטרך לחשוב על אוכל. לבטל את בתי הספר, אלף ש"ח לכל מי שעובר קורס באוניברסיטה - לכל אזרח, והמשאת כיד המלך. תקופות מאסר ממושכות למשחיתי הנוער, לעובדי אלילים, לזמרים, לדוגמניות, למסעדנים. הוועדה לתרבות אטומית - תשליט טרור נגד התרבות הפופולארית. לא נהיה פה לנצח, מלכות ישראל, מה יזכרו מהתקופה הזו? בתקופת המקרא היינו הראשונים לנצל את האותיות ליצירה המשמעותית הראשונה בכתב, זאת שהכתיבה את כל התקדמות, ספר הספרים, עכשיו אנחנו צריכים להיות הראשונים לנצל את הרשת ליצירה המשמעותית הראשונה של הרשת. זה שכמעט הפסדנו אז ליוונים כמעט הרג אותנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד לאמריקאים. לא רק מלגת קיום, עילויים יהיו עשירים, ישיבות לעילויים - - האחד, המשיח.

התפרקות

חלמתי שהעגל מנחם אותי. טובים מאיתנו מתו. הכישלון הוא כשקופצים מעל הצוואר. לא נורא, רק אלוהים נורא. כל מי שהלך לא חזר. ראית מה היה למשה, לפחות אלוהים למד את הלקח, תורת המשיח יורדת כבר שבורה מלמעלה. עוד יהיה סוד. סוד יהיה עוד. מחודש = מוח + שד = מוחשד = משיח. צפנת פענח - החלום הוא המודיעין של הרוח, התכת סיגינט בוויזינט ביומינט, סוכנות האזנה מתמזגת בסוכנות בהצצה נמזגת לסוכן מודיעין אנושי נטמע במרחב פעולה חשאית, התווך המיוחד המפורסם, הסודות הופכים להצפנות, כשהאדם נרדם, חלומות של מחשבים. האדם המודרני איבד את הלילה, מכאן נטייתו למין, את החלון לעולם העליון, מחצית מעולמו, העולם הבא, העולם הדתי, חד צדדי, העולם הנעלם, ממלכת הרוחות, מדחיק ומעלים את החצי ה-- של החוויה האנושית, הסרט הפנימי, לטובת בשליטה. ממלא את החסר בסרטים, בטלוויזיה, העיקר לא לעצום את העיניים, נלחם בלילה בפנסים, ברחובות, במסיבות, באלכוהול, בעבודה, בדיכאון, בעייפות, במקום לחלום. הוא לא זוכר אותם.

לפרק הבא
הטרילוגיה