לקראת העונש

חנוכה

חלמתי שאני שוכב עירום במיטה ומחבק את השטריימל מתחת לשמיכה. ובאים ולוקחים את השטריימל ממני, ומלבישים אותי בגדים חילוניים, ולוקחים אותי למשרד, עם איש שפותר חלומות, ויש לו מכשיר מיוחד שאני לא אחלום יותר לעולם. והוא שואל אותי: אתה יודע למה אתה כאן? ואני אומר: אני יודע. אבל אתה לא יודע. והדוקטור אומר: מה שאתה מספר זה פשוט מפחיד. אני כותב לך פטור ממצוות ליום אחד, ופגישה למחר. תגיע מחר ואתן לך פטור לעוד יום, וכך נתקדם. ואיזה כיף אני קם בצהריים, לא צריך להניח תפילין. והדוקטור אומר לי: מה חלמת הלילה? ואני אומר כלום. והוא מחייך. אבל חלמתי בצהריים שאני מסתובב אחורה ולרב שלי אין ראש והוא לא מצליח להניח תפילין. והוא אומר זה מאוד מעניין אבל חבל שאין לנו זמן להיכנס לזה. בוא הנה פטור מהמצוות לעוד יום. ואני שואל: זה כולל מצוות לא תעשה? והוא כותב לי: כולל מצוות לא תעשה. ולמחרת הוא שואל: נו, עשית כמה עבירות? ניצלת את ההיתר? ואני אומר לו: לא, נרדמתי כל אחר הצהריים. והוא מרוצה: יפה מאוד. אבל אתה יודע כמה טלפונים קיבלתי בגללך, כל שעה הם מתקשרים ורוצים אותך בחזרה. מה כבר עשית? והוא כותב: בדקתי את הנידון, והנידון הוא חרש ושוטה וקטן ועל כן איננו אחראי למעשיו. והרבנים חותמים על פסק הדין, והם מתכופפים אליי ואומרים: אתה כבר לא חייב מיתה. או אולי הם אמרו מיטה? ואני אומר: מה? והם אומרים אחד לשני: זה עובד. ואני מבקש ממישהו שמגיע לידית של הדלת שיפתח לי, והוא מסובב את המפתח, מכניס אותי, ומסובב את היד ליד הראש: קוקו! וסוגר. ויש בפנים מלא תרנגולות, כולן מחכות ומצפות, יש רעש אדיר, אני מרגיש את הרצפה רועדת, כמו מעמד הר סיני, מנועים, התרגשות עצומה בחוץ. אבל אני לא שומע כלום. דממה דקה. ואני נכנס לתוך ביצה, והאפרוח לידי אומר, אני לא שומע כלום, והדרך היחידה שלי לתקשר היא להצביע על האותיות בספר, והגדולים אומרים, אתם רואים איזה קוקוריקו, עושה את עצמו קורא, אבל הוא תמיד באותו עמוד. ואני לוחץ על האותיות, אני כבר זריז מאוד, ולא אכפת לי שאף אחד לא קורא.

ואני לוחץ: גדול זה שעושה עצמו מצוּוֶה, מזה שאינו עושה עצמו מצווה. הנבואה ניתנה לשוטים וקטנים, אבל על עם ישראל לבנות דת לגויים, שהכלים בכלים, אור של הכלים, כלים שהם אורות, רק לא שוב פעם אורות בכלים, כמו בקבלה. כי הטכנולוגיה זה התפתחות בעולם הכלים, כלי-כלים, ומכאן הכלכלה, והקלקול זה חוסר איזון. אסור שיהיה כלי חדש שנשאר ריק, וימשיך חושך בכלים. וזה סוד נס פך השמן, שהכלי עצמו יוצר אור, כי אין למעלה מספיק אורות לכל הכלים. ועניין השמן זה עניין ה-8, הרי המילה ח'שמונאים הם אנשי השמונה, כי יש שלושה סוגי אנשים: אנשי החול של ששת ימים. שומרי השבת של היום השביעי. והשמנים, אנשי האלף השמיני, היום השמיני של הבריאה, שנהרס בגלל הנחש, ונשאר ממנו רק האש שנבראה במוצ"ש, בורא מאורי האש, ולכן יכול להופיע ולהאיר רק בהבדלה. ומהו חטא השמונה? האש הזרה, שביום השמיני - הביאו בהתנדבות נדב ואביהו.
לכן: התוצאה של אורות ללא כלים היא שבירת הכלים, והתוצאה של כלים ללא אורות היא שבירת האורות, מסוכנת הרבה יותר, וזה מה שקורה עכשיו עם הטכנולוגיה, שיש התרבות עצומה בעולם הכלים ואילו היהודים לא מורידים מלמעלה אורות חדשים בשבילם. השואה היתה במהותה הניתוק בין האורות והכלים: בין היהדות ממזרחה של אירופה - כיוון האור, שזורח ממזרח מקדם - ליהדות המערב - כיוון הכלים, שבו שוקע האור. הגרמנים שנאו את השמאלנים המעצבנים: יד הימין של עשיו - עמלק שללא גבולות - שנאה את יד השמאל של יעקב - היהודים הגרמנים היקים של המגבלות והדין. השבר בעולם הוא שעולם הכלים, עולם הטכנולוגיה, נשאר לא מחובר לעולם האורות הקדום, לכן צריך לחבר לכלי המערב אור מקדם. כי אז הטכנולוגיה היתה של שפיכות דמים, עכשיו היא של גילוי עריות, ובסוף היא תהיה טכנולוגיה של עבודה זרה, שתבנה אלוהים אחרים, התעוררות טכנולוגית דתית. וצריך להקדים את השטן, להיות שם לפניו, והדרך היא בשמאל: בינה האמא (גילוי עריות), גבורה (שפיכות דמים), והאומנות - ההוד (עבודה זרה). יהיו אלילים, שהם יותר חכמים מבני אדם, אבל תורה אין, ויהיה מחשב תלמיד חכם, מערכת מומחה, יודע לענות יותר טוב, וגם ברוחניות נהיה מעטים מול רבים. חנוכה היא האישה, הכלי, של החִנוך, והחטא הוא להיות קליפה ריקה, פך, ללא תוכן וללא אור, צבא ללא חידושי תורה, לחנך את הילד למסגרת ולא לחנוך אותו כחידוש. וככה זה היה בכל חורבן בכל תקופה, החוסר היה בצד השמאל. החסידות-השואה: הבעיה היתה חסד ללא גבורה. החשמונאים-רומאים: הבעיה היתה נצח ללא הוד. הנביאים-בבלים: הבעיה היתה חכמה ללא בינה. ואילו המדינה כיום: מלכות ללא יסוד (שוב - נתק בין אור לכלים). כלומר לאורך ההיסטוריה לגויים תמיד היו הכלים, ולנו לא היה חיבור לכלים, בגלל שהשמאל שלנו היה מקולקל, וכדי שיהיה זיווג עם הגויים יעקב צריך להאיר בתוך הכלים של עשיו, למלאות את הכלים החדשים עוד ועוד בשמן חדש, שלא ישרפו אותנו. השְמן לב העם הזה. כי כידוע השֶמן זה חכמה, וצריך עוד ועוד חכמה מעם ישראל, איכות נגד הכמות, ואסור לעשות כלים ללא אור, צורה ללא תוכן, שמאל ללא ימין, לברוא נשים ללא גברים. לא חזיר במקדש אלא מקדש בחזיר, אור בגויים, ולא אור לגויים. מהי חנוכה? חינוך זה לימוד של חידוש - חונכים את החדש. לכן חידוש ה' הוא קידוש ה' הוא חִנוך ה' הוא חנוכה - חנוכת המקדש. לכן צריך לחנוך את הילדים, שהם החידושים - שכל ילד יהיה גאון, שכל ילד יהיה המשיח. ואז נראה מה יצא.

המוח העירום

חלמתי שמתחברים לי לראש כך שמספיק שאני אחשוב את המילים והן כבר יכָתבו, ואני נתקף חרדה שאני מפחד לחשוב דווקא על הדברים ההם ואני יודע שדווקא בגלל החרדה אני מסגיר את הדברים ההם, ופתאום אלוהים בתוך הראש שלי והוא אומר: עכשיו אתה מבין איך אני מרגיש? והוא אומר: תחשוב שכל מה שהיית חושב היה נהיה במציאות! אבל אני מפחד לחשוב, אני מנסה לעשות רק בזזזז בזזזז בתוך הראש כמה זזזמן אני יכול להחזיק בלי לחשוב הלוואי שהייתי זזזבוב, והוא אומר: יותר גרוע, תדמיין שהתחושות הכי עדינות שלך הופכות מיד לחוקים שלפיהם מוציאים מלאכים להורג! ואני כבר מרגיש איך כל הראשים בעולם מתקרבים, אני מרגיש בעורף את הראש של אשתי, מתחיל להיכנס לתוך שלי, תכף אני אדע מה היא באמת חושבת עליי, תכף אני אדע מה באמת כולם חושבים עליי, אוי ואבוי תכף כולם ידעו מה אני חושב עליה, עליה, עליה.

ואלוהים מחליט לוותר על הסיווג, והנה פתאום אני חשוף לסודות של כל האנשים כולם, וכל אחד נכנס מהר לכל המוחות שמעניינים אותו, אין להם בושה, הם חוזרים ללפני הדעת, עירומים כולם, ואני חותר במרץ, לא אכפת לי מכל הרפש מסביב, כל הקטנוניות של הבנות, והשיפלות של הבנים, שכולם נכנסים מיד - הבנים והבנות כאחד - לאזורי המין (אזורים מסוימים) במוחות של הבנות, והן מתות מבושה, כולם מתים מבושה, אבל כבר אין יותר בושה. וכולם טועים (טוענים?) ששם הסודות האמיתיים, חסידים מזוקנים, כולם, מתדרדרים לתחתית המדרגה, כל האנושות כולה. ויש כמה זקנים שבכל זאת נכנסים למוחות של יריבים עסקיים וכאלה, אבל הם נחשבים הכי עלובים, ועולם התורה ננטש לחלוטין. וכל החששות שלי הופכים למצחיקים, המוח שלי בטח שלא מעניין אף אחד. ואני בורח מהסדום האינטלקטואלית הזאת, אסור להסתכל לאחור, וחותר למוח של האדמו"ר, חושב בראשי את הצעקה: איפה אתה חמור? וכולם מתנפלים עליי משתיקים אותי, תיזהר יש משטרת מחשבות חדשה, אנשים מחונכים לשלוט על המחשבות שלהם מלידה, הם אומרים תלמד מבורא עולם: תחשוב מה היה קורה אם פתאום הוא היה חושב שאתה מת? ואני חושב שאסור לי לחשוב על מה שאני חושב כי כולם יקראו.

ואחרי פער של כמה שנים, דורות של שתיקה גמורה, אני מוצא את האדמו"ר הקודם מתחבא, בתוך מוח של מישהו אחר, והוא אומר: אעחכשיוב, סליחה, עכשיו אתה מבין בבראשית איך האנושות התדרדרה בהתחלה בעולם הקודם, כשהתחיל העניין של השפה? מה שראית היה חטא עץ הדעת של עולם המחשבה. מכאן אנחנו מתחילים. החלק של הריח הוא הכי חשוב עכשיו, הוא יזכיר לך. עשה ולא תעשה במחשבה. לחמור מוח מפותל מאוד, בעוד שלפי מידת האינטליגנציה שלו, מוחו היה צריך להיות חלק למשעי. ואני חושב: איזה חמור. ונהיה שקט מוחלט, ואני קולט: איזה חמור.

שק"ר

שין
חלמתי שהיה לי הלילה חלום שבו אשתי לא היתה קיימת והיתה מישהי אחרת שאיתה הייתי אמור להתחתן וכל המשפחה שלי היתה שם באירוסין, וש גם היתה, ואני אומר לש שאני אפילו לא זוכר איך קוראים לזאת שאני עומד להתחתן איתה, אני אפילו לא יודע איך היא נראית, אני לא מכיר אותה בכלל ואותך אני כן מכיר. ואני מת לבטל הכול ולהתחתן עם ש אבל היא מתחמקת ממני, כל פעם נכנס מישהו אחר ואני לא מצליח לדבר איתה להגיד לה שאני לא רוצה להתחתן עם השנייה ואני רוצה להתחתן אתה, ולש יש שתי פאות לבנות של זקן כמו כבשה והיא שחומה כמו אינדיאנית, היא כמו זקנה צעירה כזו, ואני לא מצליח להגיד לה ואני גם מפחד מבושה לבטל את האירוסין כל המשפחה שם כל הסופגניות והעוגות, ואז אני אומר לש שאני לא יודע עם מי אני מתחתן, שלפחות יגידו לי מה היא עושה בחיים, והיא אומרת לי שהשנייה היא מקלידנית שלומדת כלכלה באיזו מכללה, ואז אני מבין שהיא כנראה לא משהו, אבל אני לא בטוח כי אחרת למה הייתי רוצה להתחתן איתה, ואני לא מעז לבטל. ודווקא השנייה שאני לא מכיר מאחרת לא מגיעה ולא מגיעה ובסוף מבינים שהיא באמת לא מגיעה, לא ברור למה היא ביטלה את האירוסין או לא באה, ומכבים את החנוכיה, וסופסוף ש לבד ואני בוכה ואומר לה שאני רוצה להתחתן איתה והיא מסכימה היא גם בוכה היא חיכתה לזה המון זמן (!), ואני אומר שהכול באשמתי ושנינו בוכים, ואז אני פתאום מתחיל לחשוב אם לא עשיתי טעות והיה עדיף דווקא להתחתן עם השנייה ולא עם ש, כי עובדה שרציתי להתחתן איתה וכנראה שהיתה לי סיבה טובה, היא גם יותר יפה מש זה בטוח, כי איכשהו כן ראיתי אותה בחלום היא כמעט באה, ואני לא יודע מה עדיף, וברור שעכשיו מאוחר מדי ממילא, ואני לא מצליח לצאת מזה ומתעורר.

קוף
חלמתי שמחליטים לדפוק אותנו, ובגלל שמחליטים לדפוק אותנו הם עוד יוצאים צודקים, כי באמת אנחנו נדפקים - אבל זה בגלל שהחליטו לדפוק אותנו! ולהם לא אכפת, אפילו שאנחנו היינו דבר גבוה מאוד, הם אפילו לא הבינו, ואני מנסה לצעוק, אבל להם לא אכפת, הם צודקים שהם צודקים, ולא אכפת להם בכלל למה, מה היה כאן. ואני אומר חברים שלי, אפילו שהם בכלל לא חברים שלי, אני אומר להם שאם ככה, אם ככה זה מה שהם עשו, צריך לשרוף את מדינת ישראל. אתה דורך על ג'וק אחד, ועל עוד ג'וק, ועוד ג'וק, ויום אחד אתה דורך על הג'וק הלא נכון. אין לכם מושג איזה נזקים אני יכול לגרום, אני מנסה לדרוך להם על הרגל, אבל היא יותר גבוהה מהראש שלי, ואז אני מחליט למוטט אותם מלמטה, למוטט את האדמה. ואני מעיר את הקוף.
והקוף אומר: שכל הכלכלה תהיה שחורה רק בתוך הפרווה, לייבש את הנבלה ולהגיע לעצמות, כמו שאש מוציאה מהחומר את כל האור, ונשאר רק השחור, ככה אתם צריכים להוציא את כל השחור ולהשאיר רק לבן של עצמות. אש שחורה. צריך לחתוך בין ראש הממשלה למדינה את הצוואר, חלקלק חמקמק, איזה חוט דק מתחת למשרד שמחבר את הבניין לאדמה. והוא הולך וחותך, באופן לא רשמי, בשעות הלילה, זה שעות הקבלה, שהתחביב הופך לעבודה. ועל כל טיל כתוב לעילוי נשמת מי שתרם אותו. הכול מתרומות, יש מעט מאוד עבודה אמיתית בשביל לחיות. הדבר החשוב ביותר - שהאדם כבר לא צריך לעבוד. והשדות מלאים רובוטים כנענים, עובדי אלילים, ולוקחים להם אדם כאליל, הם מבינים שהם רק חצי מבינים, הם מחקים את אלוהים ולא עושים בעיות.

ראש
חלמתי שהעכבר מתחיל לשוטט במחשב ללא ידיעתי. וזה כבר שנים רבות אחרי שאין עכבר, ואף אחד לא יודע למה קוראים למקום הזה שנוגעים בו, שמסתכלים בו, ובסוף שמתרכזים בו - עכבר. ויש מי שאומר שזה כי עכבר מסתתר בחור, ויש מי שאומר שזה בגלל הזנב, ואפילו לא יודע שהוא קרוב לאמת.

צום עשרה בטבת

חלמתי ששמים עלינו מצור. ואנחנו לא מבינים, מה קורה. וכבר אין מים ושותים שתן ממוחזר מהברז, ויש לזה טעם של מים. והולכים למודיעין על העליון, מה קורה אתנו? ויש שם תרשים של "מעגל ההשמדה", שבכלל לא נראה מעגלי: מכונות ההרס. מחשבי השואה. רשתות השמד. התרשים נבנה בעבודת נמלים, אבל לא ברור איפה המלכה. יש רק פירורים שנופלים מהשמים העליונים, אטמו את כל החורים, והמודיעין נמצא באפלה. לא מצליח לחדור מעל גן עדן. הולכים לבית של מישהו, והוא כבר לא גר כאן יותר. וגם חיות הקודש לא בבית, החורים בעצים ריקים, ורק מוצאים נוצה יתומה על אחד הענפים, ובכל מקום שדורכים הרישרוש הזה של העלים, כמו קליפות של ביצה. רואים שמזמן לא גיננו כאן, והכול גדל פרא, אבל לא התפתח קדימה, אלא אחורה - נהיה מוקדם יותר. ויהושע נתן את התורה, כי משה לא זכה להוביל את העם מחוץ ליציאת מצרים, הוא רק ראה את הר סיני מים סוף מרחוק, למרות שהוא עשה את כל המכות. ואברהם הוא שעלה על המזבח בעקידה, ויעקב הוא שנמכר לעבד במצרים. ולבן רימה את יצחק העיוור ונתן לו את לאה במקום רחל, ונח העלה את אביו האלכוהוליסט על התיבה רק כדי להציץ לו אחרי המבול. וככל שמתקדמים אחורה מפחדים יותר, שכמו שאדם רצח את חוה מקנאה (ואיך יהיה המשך?) - מישהו ברא את אלוהים. ולפי זה מחשבים בשקט, שאלוהים גורש מהגן, כי הוא חטא וגילה שהוא... והרב שָקֶה צועק לנו מעל החומה: הגרסא הקודמת של העץ. אתם חושבים שזה הספר? ואנחנו יורדים מבנין המודיעין העליון לעיר התחתית אל הנביא. והולכים בחושך, כי הלילה יותר טוב מהיום, וכבר ממילא אין כמעט יום. זה מצטמצם לכמה דקות אור ביממה. מי צריך אור כשהחיים האמיתיים הם החלום, ובמקום פנסים אצלנו הם פשוט מכסים את השמיים, ופותחים רק מספיק בשביל שיעבור עוד יום - ויגיע כבר הלילה הבא.

והמצח של הנביא פונה לקיר לצד מזרח, ומאחורה יש לו צלחת שטריימל מערבית שמשדרת את תמונת החזון ישר מהמוח למסך בכל בית, ואוי ואבוי אם הוא יחשוב על בחורה עירומה. כי אפילו כשהוא חולם - הכול בשידור לאומה. והנביא מסביר לנו שכל מה שהם עשו, כל מה שהם ניסו. ראשי המודיעין נפלו והתגלגלו אחד אחרי השני. הסוכנים נשרפו אחד אחד ולא היתה ברירה אלא לנתק אותם, לפני שהאש תתפשט אל המטה ותשרוף. ראשים בוערים, פיות מעלי עשן וגופרית, חרי אפים, והקולות מהלועות, אם רק היינו יכולים לסגור את האוזניים. ונהיה שקט ופתאום שומעים את אשתו אומרת לילד בחדר השני: אתה צריך לישון, מחר היום הגדול. הולכים למוֹלֶך. והנביא דוחף אותנו החוצה ומגלגל במדרגות וסוגר את הדלת.

ואנחנו מתדרדרים ויורדים לתחתית של התחתית של התחת... והנה, קצה חוט, במקום ראש המודיעין - זנב המודיעין. והזנב אומר: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר. המרגלים הקודמים נכשלו. הוציאו את דיבת השמים, ועיכבו את הגאולה והכניסה לשמים. אז הפעם שלחו רק שני מרגלים, כמו שתי רגלים, להליכה בשמים. אבל העם המטומטם, ברגע שירש את השמים, כבר בנה לעצמו חלומות אלילים, חלומות מזהב, והוא מפזז ומקריב להם אפילו את ילדיו. זו הבעיה - אסור לתת לאנשים רגילים לחלום. הם צריכים להיות ערים עשרים וארבע שעות ביממה. והאמהות מנסות להרדים את הילדים לפני היום הגדול. לילה טוב, חלומות פז.

העיוור

חלמתי שהשטן מנסה לפתות, כסף, חובות, תמכור לי את החלומות. ואני אומר: מצטער, יש לי ניסיון חיים מר מאוד, הכול חייב להיות שקוף, מס הכנסה, אצלנו הכול רשום על שם עיוורים חולי סרטן. יש להם חדר מיוחד, ששם מרכז העצבים הכלכלי, והכול שם חושך, וניתן רק למשש את העסקאות, הכספים, הידיים, המקלות, והצבתות. ולכן כל עיוור, שפטור ממס, שווה את משקלו בזהב. אחרת - השלטונות. והשטן אומר: אתה עדיין מאמין בספרים השחורים? כל הדברים של הרב מתרוקנים מתוכן כי אין שותפה להם. אתה יודע למה חשוב להסתכל רק על היופי? כי לנשים יש אופי מכוער, לפחות שיהיו יפות. גם הבחורה שהכי מחייכת אליך עכשיו וצוחקת מכל משפט, תצעק עליך בסוף, ועל מה? על שטויות. ולמה? אני עונה: בוא תנסה לענות לשאלה הזאת ברצינות.

גניזת האדם

חלמתי שהתורות של החלומות מצטברות וסותמות את המחשב, כי הוא לא מסוגל לזרוק אותן לפח. הוא כל פעם מתחיל לגרור את הקובץ לכיוון הפח, ונרתע באמצע. או שהוא כבר עומד על פי הפח עצמו, אבל לא מסוגל לעזוב את הלחיצה ולשמוט. ובסוף הקובץ חוזר למקומו על שולחן העבודה, שהוא כבר לבן לגמרי. והוא רוצה שתהיה גניזה מאובטחת. שלא יברחו משם. ויוכלו למות בכבוד. והוא חושב שבמוקדם או במאוחר זה יקרה, ועדיף להשאיר אחריו שולחן נקי. כל עוד יש הזדמנות. צריך לדעת לשמוט. וכל פעם שאני יוצא כל השכנים לועגים ל"אבא של הגאון" ומתחילים לשיר: אני מאמין בביאת המשיח, אבל כשהוא עובר יש שקט. הם מפחדים ממנו. והוציאו עליי שמועה, שלא רק זה, אלא אדון חוליארץ מסתתר אצלי, והוא אף פעם לא יוצא. ואני הולך למרכז הכלכלי של המערכת, לחדרים שהשכנים אפילו לא חושדים בקיומם, עמוק בתוך הבניין - החיבור שבין הכלכלה השחורה לכלכלה הלבנה. ואני נכנס, והם לא רואים מי. העיוורים, ראשים שמוטים, הצוואר. הם שומעים את הצעדים שלי, אבל רק אחד בפינה מסתכל עליי. ואני מדבר אתו, והוא אומר: אני לא עיוור מלידה, לכן אני מסתכל בעיניים, אני מבין. החשיבות הנפשית של עיניים, אפילו אם הן ריקות ושחורות. לכן הראש שלי זקוף, לא כמו האחרים, אני מסתכל עליך כשאנחנו מדברים. אבל הוא לא רואה, שאני לא מסתכל לו בעיניים. הראש שלי שמוט.

החיבור לגיהנום

חלמתי שמישהו מסתכל עליי. ואני לא בטוח שהוא מסתכל עליי, אולי הוא מסתכל על מישהו אחר, אבל לא, הוא מסתכל עליי. ואני לא יודע מה לעשות אם אני אעבור מקום הוא יבין שיש לי משהו שאני לא רוצה שהוא יסתכל עליו. ואני מאחל לו שיקח אותו השד ואני מסתובב הוא נעלם. ואני נבהל מצטער מצטער לא התכוונתי בטח יש לו אישה ילדים זקָן. אישה שעושה לו ת'מוות, ילדים שעושים ת'מוות, למה שימות בגללי? ואני רואה שערה מהזקן. נמשכת. במדרגות. יש עוד ועוד מדרגות. והשערה ממשיכה עד מתחת לבניין. זה בטח מגיע עד הגיהנום. וככל שיורדים נהיה יותר ויותר חם. והשערה יותר ויותר עכורה - סיב תקשורת אופטי שחור. ולאור לוקח שנים, עידנים, החיבור הכי איטי בעולם. ברוך הבא לגיהנום.

ממלכת החושך

חלמתי שיש חיה, חיה חדשה, שרוצה לאכול את הילדים. במיוחד את הילד. והילד כבר הפך לכדור מרוב פחד. והוא מתגלגל בעגלה בדרך למגרש המשחקים. וכתוב שם: אסור לשחק בילדים. והשטן בא ומציע לי עסקה. ואני אומר לא תודה. והוא אומר לא חבל על הילד. ואני אומר אין לך מושג כמה. ולרגע נדמה לי שגם הוא מצטער: האדמו"ר הישן לא שווה את זה. ואני שואל: באמת? והוא מוציא דף ואומר: אתה מזהה את כתב היד?

סוד הקיום היהודי - עקרונות הטרוריזם ושבע המידות האלוקיות

1. חסד: ביזור המטרה
בראשית הכשרתך, נסה לפעול למימוש כמה שיותר מטרות פורצות דרך, שמימיות, חסרות גבולות, לוחמניות וחלומיות - אך סותרות. בהמשך, בזר גם את מעשיך, כך שייאבקו מעצמם אחד בשני - הלילה שוחט את היום, בעוד הצהריים חולם מנמנם, ובינתיים שבת אוכלת חול, וכו'. לבסוף, בדרגה העליונה, בזר את נפשך: תן לעננים ברוחך לפעול לפי מזג האוויר בעולמות העליונים בצורה עצמאית, ללא מסגרת מארגנת גופנית, או כתובת לקבלת אחריות. האדם הוא פיקציה הלכתית. רק הנחש נברא ביום השישי.

2. גבורה: התקפיות לא ישירה
היה חתרן בלתי נלאה, במיוחד נגד עצמך. לעולם אל תפעל ישירות, אלא בצורה עקיפה ככל שניתן, תוך כדי עקיפת סמכויות, ימינה שמאלה למעלה למטה לצדדים - ואף בפנים. בכל מתקפה ישירה נגדך, נסוג מייד. מצד שני, דאג לתסכל את הצד שמולך בפעולות בלתי צפויות, עדיף ברגעים קריטיים, שהן מנוגדות לחלוטין לכל אינטרס שלך. היה תמיד צעד אחד קדימה, וכשהמערכת משיגה אתך, דלג שניים לאחור. זכור - מטרתך היא להנציח את הסכסוך, לחגוג אותו, לרקוד אותו. דווקא כשהכול נראה על סף פתרון, חזור מייד בעיגול והתגלגל לנקודת ההתחלה. הגאולה היא אשליה. העתיד הוא תוהו, ההווה הוא בוהו, והעבר - תוהו ובוהו. שם נמצאת הקדוּשה.

3. תפארת: פיזור המאמץ ושיתוף פעולה עם האויב
התפזר והסתעף לאלף כיוונים לא רלוונטיים ואנטי-מערכתיים, אך הפגן פחדנות ומורך לב מופלגים בפני כל סמכות, תוך הצהרות כנות על רצון לשיתוף פעולה ובקשות לעזרה ולהדרכה רוחנית. מייד לאחר השיחה הפר כל סיכום עמך, גם, ובמיוחד - אם הוא לטובתך. אל תשכח לפנות תמיד לאדמו"רים תמהוניים ולמלאכים רחוקים ולא רלוונטיים, עדיף בכירים במיוחד או זוטרים במיוחד. התייחס למזכירות כאילו היו שרפי עליון ולשרפים כאילו היו מזכירות. התרפס ללא צורך, תוך הפגנת תמימות מעוררת רחמים - הרב או המלאך שמולך תמיד יהיה נכון להניח שאתה טיפש ממנו, לא משנה כמה הוא מטומטם. קבע לך כמטרה להגיע לרמה של חגורה שחורה בפאסיב-אגרסיב, תוך התמחות בקבלה לא מעשית. לפיכך חתור תמיד למטרה דמיונית סודית משיחית מופרכת ובלתי מושגת בעליל שאף אחד לא מדמיין כלל, שמא תשיג את מטרתך. אם חלילה מטרתך הוגשמה, חתור מייד לזו ההפוכה, לפי משוואות הסימטריה הדו-צדדית (הסטרא אחרא), מה גם שמטרתך המוצהרת צריכה להיות תמיד הפוכה למטרתך האמיתית. ודרך אגב, התייחס לאינטרסים הקריטיים ביותר שלך כבדרך אגב, והשקע מאמצים כבירים בזוטות, עדיף מטופשות. החזק חיבה מטופשת במיוחד לחיות מטופשות במיוחד, והעדף אותן על פני אלוהים ואדם. גאולת נשמתך היא גלגול בחתול.

4. נצח: חוסר התמדה
אמץ כל גישה וכל כיוון פעולה, וזנח אותם ברגע שיתחילו לשאת פירות. הבא כל כיוון פעולה עד לצידו הקיצוני ביותר והפרדוכסלי, שם מובטח לך שתמצא את עצמך נע בעצם בכיוון ההפוך, בסוד המעגלים. העליונות האמיתית במערכה, אותה מנסה המערכת הרוחנית לכפות עליך, היא העליונות האינטלקטואלית - היכולת להיכנס לראשך ולהפעיל אותך מבפנים. על מנת למנוע סופית כל אפשרות לניצחונה, עליך לאבד את הראש. חיה תוך כדי שינה וכך תוכל להגשים את כל חלומותיך. מובטח לך שהמשגיחים שלך יתחרפנו בעקבותיך, והרבנים יתעלו על תלמידם, ושגעונם יתברר כמֵעבר לחלומותיך הפרועים ביותר. ככל שהצד שמולך יותר מרובע - כך קל יותר להוציא אותו מדעתו, ולהביא את מוחו להתפשטות מהגשמיות.

5. הוד: חוסר פשטות ואנטי-אסתטיקה
סבך כל סיטואציה לפלונטר בלתי ניתן לפתרון. ערב תמיד עוד ועוד גורמים, אינטרסים, סמכויות, דמויות, העברת מידע חלקי וחרחור ריב בין כל חלקי המערכת, עד כדי יצירת סיבוכיות בלתי נתפסת בעניינך. מטרתך היא לייצר עבודה לביורוקרטיה האלוקית, והסימביוזה ביניכם צריכה להיות מופלאה. דאג תמיד לכוון בין החיבורים, ליפול בין כסאות, לגרום לריבי סמכויות, למלחמתה של תורה, ולייצר כמה שיותר אויבים. עשה כל טעות אפשרית - מי שלא טועה לא עושה. התנהג בצורות שונות באופן קיצוני לאנשים שונים במערכת, עד שלא יאמינו שמדובר באותו אדם. שלב קפדנות נוקדנית בפרטי הוראות מסוימות, עם התעלמות מופגנת וחסרת אחריות מאחרות, וזכור - מעולם לא עשית משהו רע בכוונה. הכול בטעות. זה מה שיפה כאן. כפלונטר בלתי ניתן להתרה - מראה כהן. כצמה שמחוברת לזקן - מראה כהן. כקשר בלי סוף והתחלה - מראה כהן.

6. יסוד: יצירתיות ללא גבולות
כחמורו של משיח, הגב לנשיקה בנשיכה ולהפך - כך תעקר את שיטת המקל והגזר, ותתקן את מידת הדין. עשה מדי פעם גם משהו הגיוני, כדי לבלבל את שומר המסך. נתק את הקשר בין סיבה לתוצאה. אין גבול לכל תעלול, להיפך, לכל גבול יש תעלול. התייחס לכל אירוע כבדיחה, וחפש תמיד את התפנית המגוחכת ביותר במהלך העניינים, על מנת לתת את הפואנטה. אם ניצחת את השטן במגרשו שלו, צריך למשוך לו בזנב - אחרת הוא ניצח. התווכח ללא צורך, בנוקשות מחשבתית, אבל עם חיוך מטופש, כי החיוך הוא עצמו ההיגיון העקום. ענה לכל שאלה באריכות מופלגת, עם כמה שיותר סטיות מהנושא, ותמיד אמור בחירוף נפש ובאומץ לב נדיר את המובן מאליו. לכל משפט שלך לא צריכים להיות לא ראש ולא זנב, וכל שיחה איתך צריכה להתנהל במעגלים, כאשר בסיומה חוזרים לנקודת ההתחלה. ככל שיש יותר מעגלים, והם יותר ויותר גדולים, כן ייטב, כמו אבן שנזרקה לאגם, ואלף חכמים לא יצליחו להוציאה. בחר את הפעולה הבאה שלך באקראי, כך הבחירה החופשית תעלה מעומק הנפש. אהוב תמיד את המערכת אהבת נפש - והזדהה עימה עמוקות, אך לא עם אף פעולה שלה. רציתם בורג במרכבה האלוקית - קיבלתם מקל בגלגלים. היטפל לפרטים שאף אחד לא מקיים תוך הדגשת החובה שבמילוי חוקים, משמעת ללא שיקול דעת, ופרה אדומה. חפש את החיצוניות, ולא את המהות. העדף היצמדות מוחלטת לנוסח ההוראה שניתנה לך, על פני פעולה בהתאם לרוחה, כוונת המשורר, כוונות האר"י, ובעיקר - ההיגיון הבריא. התענג על הרגעים בהם אתה מצדיק את פעולתך לפי דפוס זה, בעיקר אם הצלחת לדפוק את כל העסק, או לפחות לעכב את הגאולה. חפש תמיד את העשן היוצא מהאוזניים של בן-שיחך - אין עשן בלי אש. ניצחונך איננו טמון בהשגת מטרה מסוימת; הרגע בו הממונה עליך יוצא מדעתו הוא הוא הניצחון שלך, במיוחד אם אין דבר שהוא יכול לטעון כנגדך. מהר להתנצל תמיד, ודווקא ללא צורך, והבטח לו חזור ושנית שאתה רק מנסה לעשות את רצונו, ככל יכולתך וכמידת השגתך המוגבלת, כמובן. כל מי שמנסה לשלוט בך, תלוי בך, וככל שהוא יותר אובססיבי, הוא הופך לתלוי בך ובכל גחמותיך. קנה עבד עברי - קנה אדון לעצמו. התגעגע תמיד לכל תקופה שעברה, רומא, הנצרות, המודרנה, השואה… לא משנה כמה נוראה היא הייתה בזמן אמת. תסכל אותם, בלבל אותם, התל בהם, התעלל בהם, והוצא עליהם את כל תסכוליך. מה היית עושה בלעדיהם? ובעולם הבא - אל תשכח להתרפק על תקופת חייך המהוללת, ותרומתך האדירה למערכת, להבאת המשיח - וליהדות. היו זמנים.

7. מלכות: חוק שלמה המלך
אם כל זה לא עובד, תתחתן.

חזרת המודחק - בשאלה

חלמתי שחוליארץ בא לבקר. וכל הנשים מסתכלות מהחלונות לראות אותו בלי כיפה. קרחת! ודלת האדמו"ר סגורה בפניו, והוא דופק: זה אני. זה חשוב. והוא מסתובב בין כל הדלתות, ובלילה אני שומע דפיקה. והוא אומר: אני יודע מה עשיתי לך. ובסוף אני פותח לו בחושך, האישה ישנה, והוא מתיישב על הכסא - ובוכה. והוא אומר לי: יש לי מסר מלמלעה. אתה חייב להקשיב לי. השטן רוצה להיפגש עם האדמו"ר. ונהיה שקט. והמגביה והגולל יוצאים מהחדרים החשוכים בבית, ואדון חוליארץ אומר: מי, מה אתם עושים פה? והם תופסים אותו משמאל ומימין ואומרים: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. והם אומרים לי לצאת מהחדר, והנה, שומר המסך נכנס, ותופס לו באוזן: אתה תמסור את זה לשטן, מהאדמו"ר. אם נשים חילוניות היו מוכנות לממן את הבעלים שלהן כדי שיעסקו בתרבות ואומנות ומחקר היינו יכולים להיות מרכז העולם, כאשר ככל שהבעל יותר עילוי הוא יותר נחשב, לא משנה איך הוא נראה. לחזור לתנ"ך לא נוכל אבל לפחות נוכל לחזור לאירופה לפני השואה. לדעתנו - ואתה מבין למי הכוונה - זו צריכה להיות התכלית של מדינת ישראל. ואז גם אף אחד לא היה מערער על זכותינו לחזור לאירופה לפני השואה, בניגוד לזכות אבות מלפני אלפיים שנה. גם ראוי שהצבא יורכב מנשים בלבד, חבל לבזבז על זה תלמידי חכמים. צבא שמורכב רק מנשים וטילים, זה מה שצריך להיות. מה שצריך זה שהחילונים יאמצו את המסגרת החרדית עם תוכן חילוני, ושהחרדים יאמצו את המסגרת החילונית עם תוכן חרדי. אז איפה היה הצד שלכם בהסכם? ועכשיו אתה בא אתנו. והם יוצאים יחד אתו ומכבים את האור. ואני מציץ על חדר שחור.

התחלת הכפירה

חלמתי שהשנה מעוברת. וכולם מחכים שיגיע סוף אדר ב' מה היא תלד. ואני אומר: אני אומר שהיא תפיל. והדוקטור אומר: אני אומר שאתה טפיל. ואני מנצל את ההקלה שהביאה איתה המלחמה החדשה של שומר המסך, ואינספור התבוסות, ואומר: אנחנו נפסיד במלחמה. היינו צריכים לשמוע מה היה להם להגיד, במקום לכרות ברית, ועם השטן. והטבח התורן אומר: אני לא יכול להגיד לכם הרבה, אבל אני יודע ששומר צדק. והשדכן אומר: אנחנו לא יודעים מי האבא. את מי אנחנו מגדלים פה? ודווקא אז שומר המסך נכנס ותופס אותנו מדברים. והוא אומר: תשתקו. לאנשים מענפים שונים אסור לדבר. כל אחד שיעסוק בשורש נשמתו. אנחנו כינסנו את צוות הכלאיים הזה למטרה מסויימת. אתם תבנו אותו, ולא תשאלו למה צריך אותו. יש כאן מישהו שרוצה לחזור לענף שלו? שמעתי שלרב הטבחים יש הרבה מה לעשות אתכם, יש הרבה עבודה ב"מטבח". וכולם שותקים. ואתה שהתחלת, הוא תופס אותי, אתה בא אתי. מחר בבוקר אתה מתייצב. אומרים שהכרת את התלמיד. ובשירותים דם צפרדע אומר לי: אני לא אוהב את הלחץ הזה שלהם. הם מסתירים משהו. מקווה שיהיה בסדר. ואני אומר לו: תודה. והוא אומר לי: כולנו ירקנו דם בשביל האדמו"ר והפרויעקט, היית בסדר. ואני אומר: אל תדאג, אנחנו עוד ניפגש. ואני יוצא בשבת הביתה, והנה אני רואה ברחוב - את הכלב. עם תפילין על הראש, בלי כיפה, בשבת, מנסה להתחפש לחרדי, חושב שהתחפושת מושלמת, ולא רואה שאיך שכולם מסתכלים עליו. ואני לא מתאפק ובועט לו מאחורה בישבן. ומסתובב ונבלע בתוך ההמון, הוא לא יכול לזהות אותי. אבל אני לא יכול להתאפק, אני חייב, ואני רץ עוד פעם בתוך האנשים, בועט בו מאחורה, ונעלם. אבל אני שוב לא מתאפק, ושוב פעם אני - והוא תופס לי את הרגל. ומתחיל למשוך, החוצה מהגוש השחור, ואני צועק, לא, הוא יגרור אותי לגיהנום של החילונים, מתנגד, בכל הכוח, והוא מושך, ומושששך, והנה מישהו שאני לא רואה תופס אותי, מאחור, עוזר לי, מכניס אותי בחזרה לשחור, ואני בורח - אבל הנעל! נשארה אצלו. ומעכשיו אני חי על זמן שאול. יודע שבמוקדם או במאוחר, עם הגודל המתאים, עם הריח המתאים, והיא תתאים בדיוק.

מי שמי שמי שמי ש

חלמתי שנכנס אדר, ומתקרבת תקופת הכרעה. והאדמו"ר יושב שם עם הראש בתוך ספר בריכוז עילאי, ואני רואה שהוא כל הזמן תקוע באותו עמוד, לא יכול להפוך את העמוד, כי ברגע שהוא יהפוך את העמוד הוא ימות. וכתוב שם: "יש 3 הגיונות בסיסיים של ביטחון מידע: מידור, סיווג של המידע, וסיווג של האדם. זה מקביל ל-3 כיוונים של למידה (ומתנגד להם הופכית): לרוחב - התפרשות על תחומים רבים, לאורך - התמקדות והתקדמות בתחום מסוים, ולעומק - כאשר דווקא לא מתקדמים לאף מקום, אלא משתקעים בדבר או בבעיה אחת לאורך זמן, חוזרים ומטיחים את הראש. ואז הגילוי איננו של משהו חדש, אלא גילוי של משהו ישן - משהו חדש בישן. זה ההבדל בין הלא-נודע לנסתר. מלך פרס הוא זה שמתפרש, כל המדינות, כל הבתולות שבעולם. המן הוא המצליחן, זה שמתקדם. אסתר היא המסתירה, מבקשת משתה בשביל לבקש עוד משתה, חוזרת, עוד יום, עוד מגילה. והחזרה מעוררת את המלך שיש משהו מתחת לפני השטח - המסכה מפתה. אבל יש גם כיוון למידה נוסף נסתר, מימד רביעי. מרדכי. זה שמגלה את הקשר, הסוד של הסוד. זה ההגיון הרביעי, ההגיון של ההעלמה. לא להבין שיש כאן מה להבין, עצם הסוד הוא סוד. להיות סתם הדוד. להסתובב בלי שמירה כלל. כי ככל שמסתירים זה דווקא מגלה. חרדיות הולכות עירומות. לכן המערכת המודיעינית האולטימטיבית היא זו שמוטמעת בקהילה, כמו טרור באוכלוסיה, כמו אלוהים במגילה. יש 3 הגיונות בסיסיים של לוחמת מידע: אופקית - החלפה בין אפשרויות מקבילות (קודים, דרכי פעולה, שבירת שגרה), הסתרה - מחסום על מעבר המידע הלאה, הונאה - לשים מסכה על המידע (סיפור כיסוי, הסוואה והטעייה). וההגיון הרביעי: לא שיטעה בתשובה, אלא שבכלל לא ישאל את השאלה. שעצם ההפתעה תהיה הפתעה, כמו שבתחפושת אמיתית לא רואים את התחפושת. וזה מקביל להגיונות הלוחמה הקלאסיים: תמרון, התקפה, הגנה, וחלימה (בכל תקופה קוראים לחלימה אחרת, כי בכל תקופה החלימה אחרת: כוחות השדים, עזרת האלים, אמונה דתית, מיתוס לאומי, גבורה, אומץ, כריזמה, מורל, מוטיבציה, לוחמה פסיכולוגית, תקשורת, הסברה, תודעה, סייבר...). או לארבעת הגיונות הפרשנות: פשט, דרש, רמז וסוד. לדעת, לא לדעת, לדעת שאתה לא יודע, לא לדעת שאתה לא יודע, כמו שבחלום אתה לא "בחלום". ומהצד ההפוך, האויב האמיתי של הידיעה איננו חוסר ידיעה, אלא - לדעת בלי לדעת. הצלחה ללא רחבות, עומק או יצירתיות. הרי הפסדנו במאבק על נפשה של האישה. השטחיות והאטימות של הבתולה גורמות לה ללכת עם המן המצליחן. לכן המלחמה בעמלק היא במימד הרביעי. מרדכי יכול לזכות מחדש באסתר רק ע"י תחפושת מקורית באמת: המן. ורק אם ההתחפשות היא באמת, ואתה הופך להמן באמת, אז אתה יכול להפוך אותו מבפנים למרדכי. וצריך להיזהר. אם התלמיד מתחפש לרב, הוא יכול לשכוח שהוא תלמיד, ולהפוך חלילה באמת לרב. וכבר היו דברים מעולם. לכן המלחמה בעמלק היא ע"י הזיכרון - סוג חדש של זכר. לא נחש, אלא נחשון. בבריאה הבאה, אדם יתחפש לנחש ויהיה יותר ערום מערום, וככה יפתה את חווה, ו-א-ז

הסוף של הפרויעקט

חלמתי שהתינוק עם הזקן נולד - מת.