התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     

טיפוח החתול: הערה מתודולוגית נוספת
התדרדרות הארץ - חלק ד’ אבל מי סופר: למה הכל מתדרדר?
מאת: נ"ב
חתול מטופח הוא חתול מפותח  (מקור)
מדוע העולם מתדרדר? לפעמים התשובה היא זו המתבקשת והפשוטה ביותר: בגלל היעדר למידה. הרי למה שהעולם לא יתדרדר? מה בכלל גורם להתעלות העולם? הלמידה - והמדובר כאן בלמידה כפשוטה ממש. הסיבה המרכזית להתדרדרות התרבות המערבית היא היעלמות ההוראה האישית והפרטית וארוכת השנים ממורה לתלמיד, והמעבר ללמידה להמונים בייצור המוני - בכיתה. המעבר מחניכה לחינוך הוא האסון התרבותי שלנו.

במרכז אזור האסון נמצאים מוסדות הבית ספר והלימודים האקדמיים, שהחליפו את החניכה האישית בין אמן לשולייה שהוא אמן עתידי, או בין איש ספרות עם קבלות לסופר מוכשר מתחיל, או בין חוקר ומדען בכיר לסטודנט מחונן, או בין כל מורה של כל אסכולה תרבותית משמעותית בהיסטוריה - לתלמידיו. אין טיפוח. לכן גם אין זיהוי כישרונות, ולכן יש הצפה של חוסר כשרון, כשיכולת המירפוק היא המשתנה הקריטי להצלחה (בלי מתאם עם כישרון אמת).

כשחשיבותם הקריטית לא מוכרת, גם המטפחים עצמם הופכים לזן נכחד - וקשר רב שנים בין מורה לתלמיד הוא נדיר. הצורך הבריא והטבעי מאוד לאדם הבוגר ללמד ולהיות מורה מדוכא תחת האינדיבידואליזם האנטי למידתי (אני למדתי ממישהו אחר? אני צריך מישהו שילמד אותי? ולחילופין: למה שתקדיש מזמנך לטיפוח מישהו אחר?). אף אחד לא מכיר בתרומתם של המטפחים ולא מייחס את הצלחת התלמיד למורה, שהרי הכישרון הוא אינדיבידואלי, לא? הצלחה שלי נובעת מתוכי. הכוכב נולד - לא למד. לכן כל ניסיון לטיפוח חשוד מראש ביחסי מרות, סירוס וניצול, כי היחס המיני והכוחני נתפסים כיצר בסיסי, בניגוד ליחס הלמידתי.

התוצאה היא שהמנגנון המרכזי של התפתחות בתוך מערכת התרבות - חסות תחת מטפח מבוסס שמפתח ומקדם אותך - הוחלף בג’ונגל תחרותי אינדיבידואלי, שבו הכישרון משני ליכולת תמרון ודרייב חסר עכבות. גם במערכת הפוליטית, למשל, לא נראה עוד חניכה וגידול יורשים וטיפוח כישרונות, ואפילו הורים בימינו לא מבינים שתפקידם המרכזי הוא להיות המורים של ילדיהם: הורה מלשון הוראה, ולא הריון - הבית הוא בית ספר ולא בית גידול. כך איבדנו את מוסד הלמידה שהוא סוד הלמידה שהפך את התרבות היוונית והתרבות היהודית לתרבויות הלומדות הגדולות של העולם העתיק: החונכות (יחסי הפדרסטיה, ויחסי רב ותלמיד). בלי הפילוסוף הנתנייתי, האם היה "התדרדרות הארץ", או שהיינו נשארים בטיפוח החתול?

נשאל: מהו ההבדל העקרוני כל כך בין שני סוגי הלמידה הללו - הלמידה הפרטנית הארוכה ולמידת הפרטים בסרט נע? הלמידה התעשייתית שהשתלטה על רעיון ההוראה היא למידה מבחוץ: הפרטים הלומדים הרבים מקבלים ממקור חיצוני ידע ונבחנים עליו כלפי חוץ, ובהמשך מתחרים על הערכה חיצונית (תקנים, כסף, פופולריות, חשיפה, ציטוטים, הכרה, לייקים). לעומת זאת למידת החניכה היא למידה מבפנים: מטופח בה הכישרון הספציפי וההתפתחות הפנימית של הפרט הלומד. זוהי למידה בתוך הקֶשר בין המורה לתלמיד, וההערכה בה היא אישית. כלומר היא דומה הרבה יותר להורות, ומתאימה לטיפוח כישרון יצירתי ואף אמנותי (ללא מטרה חיצונית), בניגוד ללמידה התעשייתית הדומה יותר לעבודה, ולכן גם לא מהנה. מי לא שונא ללכת לבית ספר?

כל זאת בהתאם להבדל בין אתר ההיכרויות ללמידה זוגית בתוך קשר מחייב, או בין פייסבוק לספר, או בין השקעה בבורסה להשקעה בסטארט-אפ (שם עדיין מכירים בחשיבות ה-"מנטורים"). תחרות בשוק עובדת לפי אלגוריתם למידה מהזן האבולוציוני, הבנוי על מספר עצום של פרטים המתחרים על פונקציית הערכה חיצונית, בעוד הלמידה במוח היא למידה בתוך המערכת, שזקוקה דווקא לריכוז ומיקוד ובנויה על בנייה פנימית הדרגתית.

כמובן שהלמידה מצריכה גם תחרות חיצונית ברמת המאקרו (לפי הפוסטולאט הרביעי של הלמידה), אחרת ניקלע למערכת נפוטיסטית ומושחתת. אבל ברמת המיקרו יש צורך בטיפוח, ולכן אבולוציה גבוהה אכן בנויה משילוב שני אלגוריתמי למידה שונים, ואף מנוגדים: תחרות בין פרטים שעברו הורות. אפילו הקפיטליזם בנוי כתחרות בין חברות בע"מ, שעברו טיפוח ובנייה הדרגתית. כיום, הסביבה התרבותית, האינטלקטואלית והחברתית שלנו דומה לאבולוציה של זוחלים, כלומר תחרות ללא הורות, ולכן הכל מוכפף למדדים חיצוניים, וולגריים ופשטניים. בדיוק כמו שאלגוריתם אופטימיזציה לפי מדד חיצוני צריך לתת מרחב נסיינות פנימי של אקספלורציה ומוטציה שאינם בהכרח משפרים את המדד - אם הוא רוצה למצוא פתרונות נסתרים, מעניינים ולא טריביאליים. ההחצנה התחרותית היא הסיבה המרכזית להיעלמות עולם הסוד בימינו - אך אנו נמשיך לטפח את גנינו, אתרנו ואף את חתולנו.
תרבות וספרות