"מנהיגי" הדמוקרטיות במערב, המונהגים בעצמם בידי דעת הקהל - ככלב ההולך בזנב מורם לפני בעליו, אך מנסה כל הזמן בזווית עינו
לנחש את כוונותיו - לא ינקטו לעולם בצעד שמנותק מדעת הקהל. לכן צעדי הסגר הצריכו הכרה בחישוב מתמטי כמניע לפעולה - ויכולת
החשיבה המתמטית העלובה של הציבור גרמה להגעתם באיחור קריטי. עכשיו הציבור הדיסקלקולי מתאונן על חוסר ההשקעה במערכת הבריאות -
במקום להרעיש עולמות על מחדל חוסר ההשקעה במחקר בווירולוגיה ובאפידמיולוגיה - ומעיד על עצמו שלא הפנים דבר, שהרי אין מערכת
שתעמוד במגפה אקספוננציאלית
אם ישנו יתרון מהותי אחד שתרמה הקורונה לדיון הציבור - שרגיל להתנהל בסיסמאות ובסברות כרס - הוא העברת הדיון (שעוד לא הספיק
להיות נגוע בפוליטיזציה ממארת) לשדה החשיבה הכמותית. המתמטיקה, שהיא המנוע האינטלקטואלי מאחורי המהפכה המדעית ומהפכת המידע
כאחד (שלא לדבר על הקפיטליזם והכלכלה המודרנית), נותרה זרה לעולם האינטלקטואלי ולעולם הציבורי כאחד - ששניהם עוינים אותה
(ולא מכירים או מבינים אותה) כאחד. לכן תמיד נשמע הסברים ונימוקים איכותניים ונרטיביים לכל תופעה, תוך התעלמות מצורת החשיבה
היחידה שבאמת עובדת, באופן מוכח, ובאמת חילצה את האנושות ממצבה התמידי על סף רעב ומגפה. ולא, לא מדובר על "הנאורות", אלא על
חשיבה מתמטית.
לפיכך, הדיון הפוליטי והציבורי תמיד יתנהל לחלוטין מחוץ לכל ספירה כמותית ומדידה, בניגוד לכל מה שלימדה אותנו המהפכה המדעית
על היעילות של כימות העולם והנסיונות בו. גם אינטלקטואלים - שיכולתם המתמטית נעצרה לרוב ברמת התיכון שם פנו למגמה ההומנית -
יחרו יחזיקו בהתנגדות לחשיבה הכמותית (שמאיינת את מומחיותם), ויפזרו הבלים על חוסר יכולתה להתמודד עם "מצבים מורכבים"/"העולם
האמיתי"/"שיקולים ערכיים"/"רוח האדם"/מלא את "מותר האדם" האהוב עליך (כלומר מה שאינך מבין). אך פתאום - כולנו לכודים
במודלים, מתווכחים על מודלים, ונחשפים לשלל טעויות מתמטיות בסיסיות - ולפעמים גם להפרכתן בפועל (המציאות ה-"מורכבת"
וה-"איכותנית" דווקא כן יודעת מתמטיקה).
ההיסטוריונים, שדווקא אינם יודעים מתמטיקה, יפספסו תמיד את חשיבותה ההיסטורית הדרמטית של המתמטיקה, גם אם יעסקו בהיסטוריה של
הרעיונות, ולעולם לא יבינו את היותה מנוע מרכזי ביותר מאחורי המהפכות ההיסטוריות הגדולות. דווקא הישגים תפיסתיים במתמטיקה הם
שמסבירים (למשל) מדוע צמחה המהפכה המדעית דווקא בעולם המערבי ולא במקומות אחרים, ומדוע העולם היווני לא זכה לה, ומדוע דווקא
האירופאים גילו את אמריקה (להזכירנו: מדובר היה בטעות בחישוב, כלומר היה חישוב, שאיפשר בכלל מסעות כאלה וניווטים ארוכי טווח
מלכתחילה).
בלי האלגברה והעבודה על פתרון משוואות, והרעיון הקרטזיאני של גרף וקואורדינטות (שהוא הרעיון הבסיסי של המהפכה המדעית - של
המתמטיזציה של הפיזיקה והמדידה, דהיינו הניסוי המדעי) - לא היתה לניוטון שום שפה בה הוא היה יכול לנסח את משוואותיו או לכמת
את תובנותיו (והוא היה נשאר לכוד בניסוחים אריסטוטליאנים פילוסופיים איכותניים-טלאולוגיים), שלא להזכיר את המהפכה
הקופרניקאית. מה שתקע את העולם המדעי והטכנולוגי במשך מילניום ויותר (ע"ע ימי הביניים) היה בדיוק זה: חשיבה איכותנית, או
למצער הנדסית-פרקטית, ללא בסיס מתמטי. וזה גם מה שתוקע כל דיון ציבורי בימינו.
וכאשר ישנה הבנה אפסית בתחום הבסיסי ביותר שמתחת למהפכת המידע - גם המהפכה הזו לא מובנת לחלוטין - כי לא מובן איך ומדוע
דווקא חידושים במתמטיקה צמחו ונוצרו, והטרימו כל התפתחות בעולם המחשוב, וכיצד ניתן לראות בקלות קשר סיבתי ישיר בין התפתחויות
מתמטיות להתפתחויות טכנולוגיות (כמו החישוב, האינטרנט, גוגל, וכדומה) שלרוב הגיעו עשור או שניים (ולעיתים יותר) אחרי הרקע
המתמטי שאיפשר אותן (בניגוד לטענה שהצורך הוא אבי ההמצאה. היכולות המתמטיות הן מופשטות מדי בשביל אנשי הצורך, כנראה).
טיורינג, אבי המחשב, לא היה טכנולוג - הוא היה מתמטיקאי, ופריצות הדרך המתמטיות שלו בשנות ה-30 (שבעצמן נבעו מהמהפכה
הפורמליסטית במתמטיקה, ולא "מעצמן") הקדימו את הטכנולוגיה, שהוא אישית היה גורם מכריע במימושה.
כך גם שאנון ותורת המידע (והתובנה המזהירה שלו שאינפורמציה היא עניין סטטיסטי במהותו), ושאר התפתחויות מרכזיות כמו
אלגוריתמים בתורת הגרפים (תורה שבנויה על תובנה גאונית בפשטותה של אוילר שיצרה את תורת הרשתות: ניתן להפשיט את היחס בין שני
אלמנטים במערכת מורכבת עד כדי השאלה הפשוטה ביותר האפשרית: האם יש קשר ביניהם או לא?) - התפתחויות שעומדות בבסיס רשת
האינטרנט, ואיפשרו אותה בפועל. גם תורות הסיבוכיות וההצפנה פיתחו כלים ואלגוריתמים מרכזיים עשורים לפני כל יישום שלהם בפועל
(יש לסייג שבמקרה של ההצפנה כן היה מרכיב הנדסי, אך לא הוא שגרם להתפתחויות בזמן אמת: כיום אנו יודעים שהמודיעין האמריקאי
הקדים את הקהילה המתמטית בכשני עשורים בגילוי אלגוריתמי הצפנה מודרניים של תורת המספרים, אך היא גילתה אותם בנפרד ממנו,
ואיפשרה את ישומם הנרחב). למעשה, בתורות אלו התפתחו בעשורים האחרונים מושגים אינטלקטואליים יוצאי דופן בכוחם התיאורטי,
שהעולם האינטלקטואלי הכללי לא החל כלל עדיין להפנימם, והפיגור שלו אחרי הבום הרעיוני הפילוסופי הזה - שנובע גם מחוסר
רלוונטיות מסויים, ובוודאי מניתוק, יהירות ובורות - רק הולך ומעמיק.
גם המהפכה הגנומית המהוללת - המהפכה השנייה בחשיבותה בשני העשורים הראשונים של המאה הנוכחית - היא בעיקרה תוצאה של
אלגוריתמים חדשים לעיבוד רצפים, שרק בזכותם פוצח הגנום ("ריצוף") וניתן לעבד את תוצאותיו (כלומר היא תוצר של מהפכת המחשוב).
ואילו היעדרן של פריצות דרך מתמטיות משמעותיות במדעי המוח משאירה תחום זה עדיין בשלב מדעי עוברי, למרות ההון הרב שמושקע בו.
לתובנה מתמטית פורצת דרך אחת ישנו כוח שעולה על כל השקעה כלכלית אפשרית - גם כזו הנמדדת במיליארדים רבים - והדוגמאות הן
רבות.
כל ההתפתחויות בלמידה עמוקה, למשל, נובעות כולן מפריצות דרך מתמטיות ב-1980-2010 (הינטון ושות'...) שהושגו גם כאשר הקהילה
ההנדסית לא התעניינה בתחום, ואילו רק ב-2012 הגיעה המהפכה ההנדסית-טכנולוגית, שמתבטאת בעליונותן (כרגע) של שיטות מתמטיות אלו
על שיטות מתמטיות קודמות (כגון SVM, שהיתה ההבטחה הגדולה הקודמת בתחום הלמידה). התיאוריה הקדימה את הפרקטיקה, הכווינה
ואיפשרה אותה. אמנם בלי בן גוריון החזון של הרצל לא היה מתגשם, אבל בן גוריון הוא תוצאה של הרצל. הדפוס הזה חוזר לכל אורך
מהפכת המחשוב. המתמטיקאים והתיאורטיקאים מקדימים כמעט תמיד את המתכנתים ואנשי החומרה - הם מנהיגי המהפכה.
כך שחשיבותה של המתמטיקה היא לא רק כגורם היסטורי מוביל בעבר - אלא כגורם רב העוצמה ביותר בהתפתחויות הנוכחיות, והמפתח
להבנתן, ובוודאי המפתח לפיתוח תובנות לגבי העתיד (מישהו אמר "הפילוסופיה של הלמידה"?). אך לאיזה היסטוריון יש רקע מספק
במתמטיקה כדי להבין את השפעתה על ההיסטוריה? ולאיזה פוליטיקאי יש רקע מספק במתמטיקה על מנת לנמק או להפעיל מדיניות ציבורית
בעזרת כלים מתמטיים? ולאיזה סופר יש רקע מספק במתמטיקה על מנת לתאר את השפעתה על תפיסות העולם והאדם המודרניות? איזה
אינטלקטואל בולט בכלל מתחיל לתפוס את עומק השפעתה של התפתחות המתמטיקה (תחום עלום, עמוק, קשה ומסוגר) על העולם?
כן, מפתיע אולי - אך התפתחויות מתמטיות פנימיות הן כוח מניע מרכזי בהיסטוריה, ונקודת עיוורון מרכזית של כל מדעי הרוח (ובכלל
זה ההיסטוריה של הרעיונות, שאיננה ממש יודעת מתמטיקה). זה לא רק ש-"בלי מתמטיקה לא היתה מודרנה", אלא שמפנים מרכזיים במודרנה
התאפשרו ישירות ממהפכות תפיסתיות במתמטיקה. אך מי לעזאזל מבין מתמטיקה? ועוד מכיר את ההיסטוריה של המתמטיקה? (אפילו
מתמטיקאים לא מבינים את ההיסטוריה של תחומם - ועסוקים תמיד בהווה שלו, תוך שימוש באנכרוניזמים בולטים להבנת העבר, ולכודים
בחוסר היכולת לדמיין מסגרות תפיסתיות מתמטיות קודמות למתמטיקה המודרנית).
לא "הטכנולוגיה" איפשרה את מהפכת המידע, אלא סוג חדש של חשיבה מתמטית הוא שאיפשר לייצר טכנולוגיה של מידע. מחשב פרימיטיבי
ראשוני היה ניתן לייצר (וכנראה אף לשכלל) גם בעולם העתיק - לו היתה החשיבה המתמטית הנחוצה קיימת. המנגנון החישובי המופלא של
אנטיקיתרה הוא רק דוגמא אחת ליכולת הייצור המדוייקת של העולם העתיק, שהיתה חסרה מהפך תפיסתי-מושגי - ולא יכולת הנדסית. אבל
לנו קשה לתפוס שדווקא חידוש רעיוני-תפיסתי, שהיה לכאורה בהישג כל תרבות כותבת, הוא שעמד בין היוונים (למשל) לבין מהפכות
"מודרניות" מרכזיות, כמו המהפכה המדעית, הקפיטליזם או אולי אפילו מהפכת המידע. קיומו של מחשבון יווני משוכלל להפליא נראה לנו
הישג פנטסטי, שכאילו קופץ שני מילניה קדימה - אך איננו שואלים מדוע רק במודרנה התפתחו מכונות חישוב פרימיטיביות מעין אלו
לתורה כללית של חישוב (לפני המחשב הראשונים!), שלא לדבר על לוגיקה מתמטית חישובית במהותה, שנוסחה במאה ה-19 לפני שהיה לה כל
יישום חישובי (בול ופרגה). כי אצל אריסטו - ולאורך יותר מאלפיים שנה אחריו - לוגיקה היתה עניין איכותני ופילוסופי, ורק חשיבה
כמותית על תורת ההגיון יצרה סוג חדש של טכנולוגיה לוגית.
גם הפילוסופיה של הלשון וגם הבינה המלאכותית הן שתיהן צאצאיות אינטלקטואליות ישירות של אותה פריצת דרך גאונית של פרגה -
מהאינטלקטואלים המשפיעים בהיסטוריה, וללא ספק גדול הלוגיקנים בכל הזמנים - שהתבונה איננה איזו רוח שמגיעה באורח פלא למסקנה
מההקדמות, אלא ניתנת לניסוח ולבנייה רקורסיבית כפונקציה שמתאימה משפט לערך האמת שלו (ולא, לא מדובר בספקולציה מסוג
"ההיסטוריה של הרעיונות". ספרו של פרגה היה זה שהעיר את ויטגנשטיין באופן ישיר מתרדמתו הדוגמטית, וגרם לו לעבור מהנדסה
לפילוסופיה, דבר שהתרחש לאחר פגישתם. שלא לדבר על השפעתו של פרגה על טיורינג, ודרכו על כל מהפכת המידע, עד לבינה המלאכותית,
שהיא רעיון של טיורינג, כזכור). אך כמה אינטלקטואלים שמכירים כל פיפס בהגותו של הוגה צרפתי/אמריקאי/אנגלי חסר חשיבות
היסטורית, מסוגלים להסביר אפילו באופן כללי רעיונות עמוקים מני חקר של ענקים כמו גדל, קאנטור, הילברט וגלואה, או אפילו
קולמוגורוב, צ'ייטין ומנדלברוט? ההשפעה המפרה של המתמטיקה על החשיבה היא עניין השייך לעבר מבחינתם - ואכן מתרחשת כיום
במחוזות רחוקים מהם להפליא (נתניה).
התפקיד המכריע של המתמטיקה בהתפתחות ההיסטורית איננו רק תופעה מודרנית, אלא מקיף גם את המהפכות החשובות בהיסטוריה העתיקה,
כגון מהפכות הכתב, החקלאות, העיור, המצאת הכסף והבנייה המונומנטלית. כך למשל, תפקידה של המתמטיקה בהמצאת הכתב הוא מכריע,
כאשר הספירה והחשבון המתמטיים הקדימו את הכתב ויצרו אותו בפועל ממש, גם מבחינה תפיסתית - כייצוג, וגם מבחינה תפקודית
בארגונים המדינתיים הראשונים (החומרים הכתובים הראשונים הם חישובי מיסים, והמספרים הקדימו את האותיות). למעשה, לא ניתן
לדמיין כלל מבנה אנושי ארגוני מפותח ללא יכולת לנהל חישובית את המיסוי, המלאי, והרכוש, ויתכן (אם כי כנראה שלא נדע לעולם),
שהתפתחות רעיונית חשבונאית בסיסית היא שעמדה ביסוד המהפכה החקלאית, שהיתה מהפכה חברתית-ארגונית בבסיסה, שכנראה אף קדמה לביות
החקלאי גרידא (העדויות לכך חלקיות).
מה שכן ידוע לנו הוא החשיבות המכרעת של חישובים ליכולת הניהול של האימפריות הראשונות, והיישום של הרעיון החישובי במגוון רחב
של התפתחויות בסיסיות במהפכה החישובית הקדומה (למשל: בהמצאת הכסף והמשקל, בחישובי השקייה ואחסנה ובחישובים אסטרונומיים).
הדבר נכון הן באימפריות שהצליחו לפתח כתב בהמשך מתוך המספרים, כמו כתב היתדות, והן באימפריות שלא סיימו את תהליך המעבר מהמצב
המספרי למצב הכתב ("כתב" הקיפו של האינקה) - אין אימפריה בלי חשבון, ורק חשבון מאפשר אימפריה. האם לא יתכן שעצם קיום החשבון
- אותה התפתחות רעיונית של יכולת ניהול מספרית-כמותית של העולם - היא שיוצרת אימפריות? האם רעיון החשבון המופשט ממושא
ספציפי, וקיום המספר עצמו - ורעיון המכנה המשותף - אינם רעיונות שקדמו לרעיון הכסף, ורק התפשטותם היא שמאפשרת את השימוש
הנרחב בכסף והתפתחות המסחר? האם לא רעיונות הריבית המשתכללים והולכים וחישובי השברים, ורעיון האחוזים מתוך מאה (כולל אחוזי
בעלות), שהתפשט בטקסטים מתמטיים כסטנדרט רק במאות ה-15-16 כהתפתחות חדשה למדי (למרות שמקורו ברומא), הם שאיפשרו את עליית
הקפיטליזם והתפיסות הכמותיות המופשטות עוד יותר שמאחוריו?
למתמטיקה היתה גם השפעה מכרעת על התפתחות הפילוסופיה, לכל אורכה, ולעצם המצאתה כתחום ביוון הקדומה. זה לא רק שמי שאינו יודע
גיאומטריה לא נכנס לאקדמיה האפלטונית - אלא שהדגם של ההוכחה המתמטית-גיאומטרית הוא שיצר את החשיבה הפילוסופית מלכתחילה
(פיתגורס ואפלטון פעלו בצל התפתחות החשיבה הדדוקטיבית-מתמטית, וכחלק מהמפץ הרעיוני שהיא יצרה - המתמטיקה היתה הדגם, ולא ניתן
להבין את "עולם האידיאות" בלעדיה). אינטלקטואלים "של רוח" תמיד ישושו למצוא עומק פילוסופי בכל תופעה, כאילו הפילוסופיה היא
מימד העומק של החשיבה ההומנית. אך מאחורי הפילוסופיה, לכל אורך התפתחותה מאז העולם העתיק ועד הפילוסופיה של הלשון, עומד מימד
עומק תפיסתי יסודי עוד יותר. הקשר - והמתאם הבלתי סביר לחלוטין - בין גדולי הפילוסופים לחשיבה מתמטית נתפס לא פעם כאנקדוטה -
ולא כעניין מהותי, שעומד בשורש הפילוסופיה. אך ישנו לא פעם קשר הדוק בין התפתחויות תפיסתיות במתמטיקה להתפתחויות בפילוסופיה,
כי המתמטיקה היא לא רק מלכת המדעים, אלא מלכת החשיבה באופן כללי. לכן מעטים כל כך מסוגלים להבין זאת. זה פשוט מופשט מדי,
בסיסי מדי, עמוק מדי - וכל כך לא רומנטי. לא כך רצינו לדמיין את רוח ההיסטוריה והאדם.
כיום, כשהמתמטיזציה משתלטת גם על מדעי החברה (ואף דורשת מהם - שומו שמים - תוצאות ניתנות לשחזור, לתיקוף ולמדידה), נדמה
שאפילו אחרונות הדיסציפלינות ההומניות, כגון פסיכולוגיה וחקר הספרות, הולכות ומבינות את כוחה ונחיצותה של החשיבה הכמותית
(ומתמטיקאים כמו ג'ון גוטמן מפצחים אפילו את פסיכולוגיית האהבה בכלים כמותיים...). אך מי עדיין נשאר ברמת לימודי החשבון
בית הספר העממי (במקרה הטוב) והגנון (במקרה הרע)? דווקא הדיון הציבורי בשאלות החשובות ביותר של החברה. שם עוד שולטת
"המתמטיקה של החיים" ו-"הדיבורים בעלמא" - ואין שום דרישה לתיקוף, לניסויים מבוקרים, למודלים, לחיזויים, לסטטיסטיקה או אפילו
לגרף מסביר. רק פעם במאה שנה, כשיש צורך במדיניות שבאמת עובדת, וכשסופרים גופות כל יום, או-אז נזכרים בכל אלה.
אך כל זה לא ישכנע המאותגרים-מתמטית - כל טעות במודל תיתפס בעיניהם של אינטלקטואלים דיסקלקולים אלה כהוכחה ניצחת שמודלים לא
עובדים (באמת?) ושיש דברים שאי אפשר למדל כמו "המציאות" (כלומר שהם לא מכירים - ולרוב לא שמעו - על הדרכים לעשות זאת בצורה
מוצלחת). הס גם מלהזכיר את האנרגיה הציבורית האפסית שמושקעת בשיח כמותי, במחקר סטטיסטי ובמדיניות מדידה ביחס ללהג מוסרי
ודיבור בסיסמאות, עליהם אמונים מובילי דעת הקהל, העיתונות ומה הפלא - אף הנבחרים. כעת, לראשונה, נכנסו לשיח הציבורי מודלים
מתמטיים שונים, רובם גסים מאוד, שמתחרים ביניהם - אך חלילה שהאוריינות המינימלית המתפתחת הזאת תחלחל לתחומים אחרים, חשובים
פחות ממגיפות (כמו הסכסוך - בו הסוד הגדול של הניצחון הישראלי על האינתיפאדות הוא עליונות מתמטית-חישובית אדירה על פני הצד
השני, שתורגמה לעליונות מודיעינית וסיכולית - או הכלכלה - שם ההבנה של הציבור היא ברמת הגנון (השמאל) והמחשבון (הימין), עם
אפס הפנמה של רעיונות מתמטיים מודרניים, ולו הפשוטים ביותר, כמו נגזרת, אסטרטגיה או מתאם).
רק באקלים אינטלקטואלי ירוד כזה, יכול אינטלקטואל, סופר או אמן להכריז בגאווה על בורותו המתמטית (בורות שאין מתגאים בה באף
תחום אחר), ושלמעשה מעידה עליו כמנותק לחלוטין מכל הבנה של עולמנו - ועתידנו. הרי מי עוד יתגאה בטיפשותו? אף אחד לא מתגאה
בחוסר יכולתו להבין את שייקספיר, ויטגנשטיין, או אפילו איינשטיין. למעשה, זה נחשב למאמץ אינטלקטואלי שהוא חובה ותנאי מקדים
עבור כל איש רוח של ממש. האידיוטיות המתמטית היא אידיוטיות שימושית, וחוסר ההבנה העלוב (והנפוץ) של אנשי רוח את הכוח המניע
של המחשב שבו הם כותבים את הגיגיהם החשובים על טכנולוגיה או על "בינה מלאכותית" - הוא אינדיקטור חזק לעומקו של עולמם
האינטלקטואלי. לרוב מוחלט של הציבור המשכיל אין למעשה מושג מהי מתמטיקה (חישוב? מספרים?), ומהן יכולותיה המרהיבות להמשגת
העולם, ויכולתו של ציבור זה לחשיבה מופשטת, מדעית וכמותית - עומדת במתאם מוחלט לכך.
אך אין שום יאוש בעולם כלל. המתמטיקה, אויבת הציבור (ומוחו) מספר אחת בימים כתיקונם, הפכה בימים אלו לתחביבם החדש של מומחים
בשקל וסטטיסטיקאים בגרוש מכל רחבי הציבור (ואבוי - אף האקדמיה). והנה, מתוך כל הטעויות הגסות והמגוחכות וההפרכות והניסיונות
הישראליים כל כך למצוא גרף ברמת כיתה ו' שמכה את המומחה - הולך וצומח בהדרגה סוג חדש של דיון ציבורי, ושל אוריינות כלשהי (או
לפחות נשאפת) בחשיבה כמותית, שנעדר לחלוטין מהאופק הרוחני של אינטלקטואלים ושל אנשי ציבור ואמונה עד עצם היום הזה. ביום שבו
הדיון הציבורי יתנהל בעזרת גרפים - ועם כל מגבלותיהם של כלים אלה, יתרונותיהם עצומים ביחס לכל כלי דיון ציבורי אחר - נדע
שלעולם לא תשלוט בנו שוב חונטת הדגנרטים שמנהלת את העולם המערבי במשבר הקורונה.
אכן, רבים נוטים לייחס בטעות את משבר הדמוקרטיות לחולשת הדמוקרטיה, שמאפשרת העלאת פופוליסטים חלולים, אך משבר מנהיגותי זה
הוא דווקא עדות לעוצמת היתר הלא מאוזנת של הדמוקרטיה: העם הוא הפופוליסט החלול, הציבור הרחב הוא ציבור של דגנרטים, ובוחר
מנהיגים בצלמו כדמותו. החולשה הנוכחית היא דווקא של המוסדות, ועליית הכוח היא של הציבור עצמו - בין היתר בזכות שיח הרשתות
שעוקף כל שיח מוסדי, ומבטא את הטמטום האותנטי (מאז ומעולם) של העם, בצונאמי עממי של גסות רוח, עליבות נפש ורדידות שכל. לכן
רק השכלה מתמטית רחבה יותר של הציבור הרחב - ולא, כמה מגוחך, השכלה מוסרית - תיצור דיון ציבורי אינטליגנטי יותר, שיעלה
מנהיגים אינטליגנטיים יותר, שמבינים בזמן את משמעותה של התפשטות אקספוננציאלית. מנהיגים אלו אולי יהיו מסוגלים אפילו להתמודד
עם העתיד, ולנהל מדיניות מושכלת במהפכות שהמתמטיקה גורמת ועתידה לגרום בעולם - מבינה מלאכותית ועד חישוביות קוואנטית - ואולי
אולי אף להצליח סופסוף לנהל מדיניות סבירה בתחום מתמטי מורכב, שעדיין נאבק במודלים גסים למדי (ומדי): הכלכלה.
האם זה מקרי שהמנהיגה הסבירה היחידה בעשור האחרון בעולם המערבי, שמובילה גם תגובה שקולה ואפקטיבית נגד הנגיף, היא בעלת יכולת
חשיבה כמותית שעולה על כל עמיתיה הנבערים (הד"ר לפיזיקה והחוקרת אנג'לה מרקל)? ואם היינו מציבים בחינה ברמת קורס בתואר ראשון
במתמטיקה ובסטטיסטיקה כתנאי סף להנהגה, האם לא היינו יוצאים נשכרים מכך? ככל שהעולם הופך למורכב יותר, וקשרי הגומלין בו
הופכים לפחות אינטואיטיביים, ומגמות בו מאיצות במהירות רבה יותר (ולעיתים אף בקצב מעריכי), חשיבה ברמת בית ספר עממי כבר
איננה מתאימה להתמודדות עמו. אם לא נבין שעלינו להציב פילטר אפקטיבי להעלאת רמת האינטליגנציה של נבחרינו, סופנו שנסיים באסון
שמגיפת הקורונה תראה לידו כמו התראה מקדימה - ומבוזבזת. כרטיס צהוב לחשיבת הרחוב. חשיבה מתמטית בוודאי איננה תנאי מספק
למנהיגות, אך מתי נבין שבעידן המחשב - שמתקרב לעידן הבינה המלאכותית - היא תנאי הכרחי?
הפולמוס על המתמטיזציה של השיח הציבורי: צד הימין