לקורונה לא תהיה שום השפעה חומרית ארוכת טווח על האנושות, אך אפשר שתהיה לה השפעה רוחנית, בהיותה הפעם הראשונה שבה האנושות
התקרבה לאידיאל המשיחי היהודי שאליו שואף האדם מאז ומעולם, ושאמור לסיים את הבריאה כולה: השבת הנצחית. ומי שטעם יין הונגרי -
אותו לא יטעה עוד העולם. על החלוקה המעמדית החדשה - ועל יום הכיפורים האינסופי של האנשים חסרי המשמעות
הבדיחה הישנה על העולם הבא מתארת אותו כישיבה, שבה כמובן לומדים גמרא. למי שלמד תורה בעולם הזה - זהו גן עדן. למי שלא למד -
זהו הגיהנום. כך הקורונה, שהיא השבת הגדולה ביותר בה התנסתה האנושות, והדבר הכי קרוב לעולם הבא שהתקיים עד כה בעולם הזה -
יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים - מחלקת את האנושות לשני מעמדות ישנים. עולם הקורונה, שהוא מעין עולם הבא - שמתואר במדרש
כ-"עולם שכולו ארוך" ומאופיין כ-"עולם שכולו שבת" - הוא כולו השבתת החומר והמעשה, לטובת הרוח והווירטואליה, ולכן יש בו
מנצחים ומפסידים. קו הקורונה מחלק את האנושות בין מי שחי ברוח - למי שחי בחומר. עבור מי שיש משמעות פנימית לחייו - הסגר הוא
גן עדן עלי אדמות, שמאפשר חופש לקרוא ולהינפש, לענג ולהתענג, ללמוד וללמד, ליצור ולעסוק בדברי תורה - "וקראת לשבת עונג".
ועבור מי שאין משמעות כזאת - מדובר בגיהנום.
הקורונה יצרה מציאות אוטופית שבה העולם מושבת ומושעה, ושבה המציאות החומרית הפכה ללא רלוונטית (בגלל תקלה זמנית במציאות
החומרית), בדיוק כמו המרחב הרוחני-הזמני שהשבת יוצרת עבור היהודי כל שבוע. האיסור (ולא המותר!) הוא הפתח לקדושה, ואף לחירות
עצמה - פתאום לא ניתן לעשות כל מלאכה. הרחובות דומים ליום הכיפורים בכל רחבי הגלובוס. אי אפשר לעשות דבר בעולם (אפילו לא
"למען" העולם! - מפלטם של כל המוסרניים התכליתיים שנוהגים לזעוק ש-"צריך לעשות משהו") - "שבת היא מלזעוק" ו-"אין מה לעשות".
ומי שטרח בערב בשבת - והכין לעצמו צידה חומרית ורוחנית - הוא יאכל בשבת. ומי שלא טרח בערב שבת…
כמובן שהפייסבוק, תחת להיות ישיבה של מטה (כפי שהיה יכול להיות בעולם של רוח), מהווה ישיבת בטלנים של כל הנרקסיסטים,
המוחצנים, הנוירוטים והנודניקים הזעקנים בעולם כולו - כל האומללים עלי אדמות - וכולו מלא בחרדת היום הקדוש ובמחללי שבת
בפרהסיא (דהיינו חילונים, במובן של מחולנים מכל רוח, ששכחו מזמן את תנוחת העמידה מול "הדבר הגדול", וכל אחד מהם הוא ראש
ממשלה גם בימים כתיקונם). אבל העולם החרד באמת, החרד לתורה ולעולם הרוח, נהנה מכל רגע. עולם החומר המזוהם והשפל, על כל עסקיו
העכבריים והחזיריים, על הצריכה והצריחה המתמדת שלו, על חרושת תת-התרבות שלו - שבת מכל מלאכתו, משתחרר מקללת החטא הקדמון של
"בזיעת אפיך תאכל לחם", ומתקרב למציאות משיחית שאליה תמיד יחלנו. כשאין תכלית חומרית - זוהי החירות. החופש הגדול הגיע -
ובגדול. אלי, אלי, שלא יגמר לעולם.
חולי החרדה הפייסבוקאים כמובן החליטו לאסור מלחמה על כל מה שהביא לעולם כולו טעימה מהטוב שבשבת, מהבית היהודי החם והמשפחתיות
הדחוסה שלו, מתשמישי המיטה המענגים - המיניות המונוגמית, האינטימיות, המנוחה, השינה והחלימה - ומהלימוד לשמה. כמין תחליף
לעיסוק העלוב בסכומי משכורות והוצאות, הם פיתחו עיסוק פרוורטי במספרים ובמתמטיקות מוות, תחת שישאלו את עצמם: כמה ספרים קראתם
מתחילת הסגר? (וישקלו אולי סופסוף לקרוא את קישוטי המדף שלהם, שקנו במשקל של ארבע במאה שקל). תחת הודייה, הם מכריזים על מות
כל מה שהביא להם את הטוב הזה: הקפיטליזם (שאם רק ימשיך לעבוד עד סוף המאה, לא יהיה אדם רעב או עני בעולם, ואף אדם לא יאלץ
לעבוד יותר, ובטח שלא בחקלאות או בתעשייה, דהיינו בייצור חומר, בעידן ההדפסה התעשייתית), הטכנולוגיה, או הגלובליזציה, וכל
זאת דווקא ברגע נצחונם הגדול.
הרי רק בזכות הקפיטליזם האנושות התעשרה מספיק כך שתוכל להרשות לעצמה את שנת השמיטה (שהתאפשרותה היא סימן ברכה - מן התורה!),
רק בזכות הטכנולוגיה יש לנו בכלל יכולת לחיות חיים רוחניים מלאים ללא יציאה מהמיטה (הרצאות של חתני נובל וענקי תבל ביוטיוב!
אתרי מעבורת, קוונטה, אלכסון, התדרדרות הארץ...), רק בזכות המדע איננו צריכים לפחד מהמוות (אם רק ננהג לפי שיטת בוקאצ'ו
הבדוקה: ספרות נגד נגיפים). וזוהי כמובן שעתה היפה ביותר של הגלובליזציה - וניצחונה הרוחני והתודעתי הראשון הגדול (שבא כמובן
בעקבות ניצחונה החומרי), והוא - במפתיע! - מרשים ומפעים. אנו זוכים לחיות במאורע הגלובלי הראשון בתולדות האנושות ובאחת
משעותיה ההיסטוריות היפות ביותר - מאורע שמאחד לאומים וגזעים, דתות ואויבים - והנה הוא איננו מלחמה גרעינית, מלחמת עולם
שלישית, פיגוע עולמי, או קטסטרופה מעשה ידי אדם, אלא מאורע אוטופי של הצלת חיים, של רפואת הנפש ורפואת הגוף, של התגברות
אנושית על הטבע האכזר מאז ומעולם, ושל שבת ושל שלום. שבת שלום!
חלק א' - ויראליות: הקורונה כטיפשות רשתית