הבית

רק מי שהפסיד את כל החיים יודע את הסוד - הבורסה עובדת גם בלילה

חלמתי שהמשיח מגיע - ולא מבין למה לא קרה לבית מה שקרה לספר. למה לא קרה למקדש מה שקרה לתנ"ך. והוא עולה על הפיגומים ונואם לכביש הרצאה שלמה על מהפכת הדפוס: עברו אלפי שנים, איך יכול להיות שעדיין ההוצאות הגדולות ביותר הן על כבישים ודיור? ואלו גם ההשקעות ה-א-י-ט-י-ו-ת ביותר, בפיגור בלתי מוסבר אחרי כל טכנולוגיה אחרת. האם החומרים עולים כל כך הרבה? למה בית, מוצר טכנולוגי מתקופת האבן, עולה פי אלף ממחשב, מוצר מתקדם פי אלף מבחינה טכנולוגית? התשובה בשאלה. תחום הבניין לא עבר אפילו את המהפכה התעשייתית, ולא הטמיע טכניקות ייצור המוני, ונשאר בייצור ידני, בניגוד לספרים ולמעגלים המודפסים ולעיתונים המודפסים לאין מספר, שלא להזכיר פשקווילים על ביאת המשיח בשבוע הבא. אם היה אפשר להדפיס מבנה או כביש מקובץ של אדריכל במדפסת תלת ממדית של פלסטיק ובטון ומתכת ואספלט... אם היה אפשר להזמין בית באינטרנט ממבחר דגמים באיכות תקנית, תעשייתית, בלי לרדוף אחרי קבלן שירדוף אחרי פועלים שיעשו בסוף את האיטום דפוק עם נזילה מעל המיטה. מדפסת ניידת בגודל של משאית יכולה לשנות את הדרך בה בונים את העולם.

ולכן, אני אומר לאשתי, כשהמשיח מתקרב לא צריך לעבוד כמו חמור - ולא צריך בית. למה להשקיע בטכנולוגיה של העבר, בחומר גס, כשאפשר להשקיע בדבר המודפס, במהפכת הכתב של החומר - בכסף? הנה מאי"ה כבר מזמזמת, אפילו בלילה, עלייה של 1000%... טוב שהשקעתי במניית חלום. וטוב שלא הפסדנו את כל הכסף מהחתונה - בחלום. ואשתי דומעת: אם הגעתי עד לכאן זה רק כי אני אוהבת אותך. וסוף סוף שתיקה - מחברת שפתיים יותר מנשיקה. ואני מנסה לחבק אותה חזק, וחושב. לא כיף להתעורר כשאתה מת, ולגלות שלא אהבת באמת.

0

חלמתי שאני עני, ואני לא מבין איך עני חשוב כמת - אבל אני עדיין חי. וזה לא רק אני, יש עניים חיים כמו זבל בכל הרחובות. כנראה, שהם לא באמת שווים אפס ממש. אפילו זבל לא שווה אפס ממש, אפשר לשרוף אותו ולהתחמם לאורו, או למצוא בו אוצרות, סעודות מלכים, חומרים לחלומות... מי כמוני יודע. ואני מתחיל להיפטר מכל דבר ששווה אפילו שבריר אגורה. מהבגדים זה קל, אח"כ עוקר את השיניים, השיער כבר נשר, מוכר את הכליות, קרניות בעיניים, דם, הכל. ולא מבין - איך זה לא מספיק, מה עוד יכול להיות בבנאדם? כנראה, שגם ליכולות השכליות שלי יש ערך כלשהו. ואני עובד שנים לאבד את כולן כמו חמור, וכל פעם מגלה עוד אחת. כמה קשה לשכוח את כל מה שלמדתי, לשכוח לכתוב, לשכוח ללכת, לשכוח לאכול, לשכוח לישון...

עד שבוקר אחד אני מוצא את עצמי בגן עדן. סופסוף שווה למת באמת, נשארה רק הנשמה! אבל הגן - ריק לגמרי. ואני מסתובב בין העצים וקורא: הלו, יש כאן מישהו בשמיים? הָשמיע קול? ואני הולך ימים בתוך היער, שכבר הפך לג'ונגל פרא, דממה מוחלטת. אין נפש חיה. אפילו חיות הקודש נכחדו. והנה רואים בתוך היער בית רחוק, ועוד בית, ועוד, אבל הבתים - כולם ריקים. עיר שלמה ריקה מצדיקים. ואני מוצא את עצמי בתוך כרך עצום - ונטוש. ופתאום נשמעות צעקות רחוקות רחוקות. אולי שם המרכז? בית המדרש של ישיבה של מעלה? ואני מתחיל לרוץ ברחובות והקולות הופכים לצרחות (על מה הם מתווכחים?): 115, 115. לא לא, 116! 116! עכשיו 116. כן, השם יתברך, עלה ל-117! מזנק ל-117, 117, אלוהים! ואני רואה מגדל ענק ונוצץ, שכתוב בראשו באותיות קידוש לבנה: הבורסה לנשמות צדיקים*. ואני מסתכל למטה בכוכבית, זה ממש בגובה הרצפה, וכתוב שם רש"י בכתב קטנטן: כל מה שצריך לעשות זה לקנות את הנשמות כשהן יורדות - ולמכור כשהן עולות.

ואני מגלה שכל הצדיקים בגן עדן בכלל לא לומדים תורה, הם מזמן ירדו מהעצים, והם כל היום רק מתעסקים בכסף כסף כסף. והגאונים הגדולים, כל הענקים בכל הדורות, מנהלים את הבריאה כולה בעזרת הון עתק אגדי, סכומים לא אנושיים, עסקאות מפוקפקות מיד ליד בשווי מפלצתי. ואימפריות פיננסיות בגודל דמיוני, חלומי, בלתי נתפס, מנסות להרוס אחת את השנייה, ג'ונגל אמיתי: ברית משונה של רש"י, רבי נחמן מברסלב וירמיהו הנביא משלימה השתלטות עוינת על הראב"ד שממוטט את הרמב"ם בע"מ שנאלץ למכור את אביי לקבוצה לא ידועה של אחרונים, והשלד הבורסאי הרדום של יוסף הצדיק מזנק ביום אחד באלפי אחוזים ללא הודעה (מידע פנים?). וספקולנט נלהב אחד, חוזר בתשובה, אומר לי: תראה איך הסטרא אחרא תמיד קונה את נפשות היהודים כשהם בתחתית, כשהן לא שוות כלום, ומוכר כשהן בשיא. אז מה, אני ואתה לא יכולים? ואיך הוא לא מפחד, הוא פותח שורט על צדיקים מפורסמים, שהוא חושב שהם ייפלו. וכשהם נופלים הוא עושה כזו מכה! והגרף עולה, הוא מחכך ידיים, והגרף יורד, הוא מחכך ידיים, זו השקעה לא נורמלית, השקעה שתעלה עד אין סוף... ולעומתו צדיק זוטר וממורמר, שהפסיד את הזקן כולל אחת הפאות, מגחך לי: פחחח, כמה כסף! יש לך מושג ממה הם עושים אותו באמת? הוא רועד מזעם, ונראה מגוחך לחלוטין עם הפאה האחת שלו, שמתנדנדת בפראות מצד לצד כמו זנב שיצא משליטת בעליו: המסחר נראה לך אמיתי? אתה יודע כמה עולה להפעיל את השמש לשעה? אתה מאמין בהצגה הזו? כל ה"צדיקים" האלה, שמהמרים על השקעות ברעיונות עיוועים, והם עוד מרוויחים! והם גם לא בוחלים בשוחד למלאכים. לארגונים הגדולים באמת, שלא מספרים במה הם עוסקים בעירבון מוגבל, יש קשרים בעולם העליון עצמו, מאחורי הפרגוד, והם משלמים פרוטקשן, והמלאכים כבר חסרי כוחות, מרוששים לגמרי, ומשמשים כנערי שליחויות, פיונים על רגל אחת במשחק המכור של הצדיקים הענקיים שהשתלטו על העסק, כוחות שאתה לא רוצה לדעת. עצה שלי: אין לך סיכוי. תברח מכאן כל עוד אתה יכול.

ואני חוזר ליער, ויודע שרק עץ אחד יציל אותי, אבל איך מוצאים אותו בין כל העצים? יש רק פתרון אחד - לטעום מכל העצים ביער, אחד אחרי השני. ואני כל היום אוכל ואוכל, ומשמין וגדל, ונהיה עגול לגמרי, בקושי עובר דרך העצים ומתגלגל הלאה, עד שלילה אחד אני שומע רישרושים בין העצים. ואני רואה את אברהם משחד את המלאך כדי שיעצור את עקידת בנו, וכבר לא מתאפק ויוצא מהסבך: אברהם, אברהם! איך אתה לא מתבייש, כמה זול אפשר לרדת? ואברהם אבינו, שעטוף בלבושין של מיליארד דולר, במקום להתבייש פוצח בוויכוח חוצב להבות: זה זול זה? מי אתה שתזלזל בכסף, אתה לא מתבייש לחלל את הכסף הקדוש?!
- אבל צדיק, זה רק חתיכת נייר. עץ מת. הדבר הכי חומרי שיש. נפלת בתאוות ממון, אבינו!
ואבי האומה שוחט אותי על במקום ללא גינונים: מה, חצוף, איזה מין פושע אתה? איזו מין עבירה שלא כתובה בתורה. להפוך את הדבר העליון ביותר לדבר הנחות ביותר? את הרגש הרוחני העדין של אהבת ממון לתאווה גסה? הכסף הוא בן זוגה הרוחני של נפש האדם, זיווג נשמתו. החומר הוא רק צד אחד - של המטבע... מאחורה המלאך חמק באלגנטיות מהזירה, בעוד אברהם מתנדנד בדרשה נרגשת: אתם הדורות החדשים לא מבינים כלום. למה צדיקים אוהבים את ממונם יותר מגופם? פתחת פעם ספר בראשית? אנחנו האבות כולנו היינו טייקונים. ויוסף? משקיע את הכסף. מאיפה באה בכלל המילה משקיע? זורע בתוך האדמה. עץ הכסף - זה העץ! אנחנו היהודים לא עובדים, חוץ מאת הקב"ה, לא מלכלכים את הידיים, רק מלווים בריבית, עושים כסף מכסף. כי אצלנו כסף זה דבר טהור, יפה, רוחני, ולכן כמו התורה הוא יכול להתרבות מעצמו, בניגוד לחומר שכפוף לחוקי שימור. מאיפה באה בכלל המילה ריבית? תשתית הבית והזוגיות היהודית: פרו ורבו ומלאו את הארץ.
- מתי היית בארץ בפעם האחרונה?
- אח, היהודים של ימינו. לא למדת כלום בעולם הקודם? לא ראית איך קמצן כולא את הכסף בכספת כמו חומר - כסף מסכן, רווק וערירי. ואיך בליין מפזר את הכסף לכל רוח - כסף חוטא, מופקר ומושחת. אבל המשקיע משדך את הכסף, מתחתן אתו! תדע לך ילד, שהצדיק נותן לכסף נשמה, משקיע את הנשמה ברעיון, והכסף הקדוש נותן לרעיון גוף, מגשים אותו, וכך שניהם שותפים לבורא, קונה שמים וארץ. מה אתה מבין באהבה, מאיפה באה לדעתך בכלל המילה כסף? כיסופים, ערגה, תשוקה. לא תחמוד את אשת רעך וכל אשר לרעך. כלומר את שלך תחמוד גם תחמוד! מה אתה מבין בנישואים, חשבת פעם מאיפה באה בכלל המילה בעל?! בני, אין לך מושג איזה דלתות בעולמות העליונים הכסף פותח, איזה ידיעות אדם יכול לקנות. בוא, אלמד אותך את סודות הבורסה. אני פשוט מרחם עליך בן.
- עליי?
- מה יש לך כהון ראשוני?
- כלום.
- אל תפחד, אני אעזור לך להתחיל, מטיפה קטנה נעשה אותך לגוי גדול.
- אין לי כלום, באמת.
- אל תתבייש בני, התחלתי כמוך, נו, חייב להיות משהו!
אני מסתכל עליו במבט עגול.
- מה, אתה אפס אמיתי, אפס מאופס?
הוא מעכל, והעיניים שלו מתרחבות: אתה יודע איזה מחסור באפסים יש לנו כאן? איזו כמות אפסים יש בכל מספר שרץ פה? בוא לפה, יא אפס! והוא מכניס אותי לאיזה סכום, עם עוד אפס, ועוד אפס, ועוד אלפי אפסים כמוני, אלפים על גבי אלפים, אף אחד לא מסוגל לספור אותם, ומי בכלל יודע אם אחרי כל מליוני האפסים האלה - יש אחד?

ירידת הדורות

חלמתי שאני לא יודע איך לצאת מזה. אשתי נמצאת בכל מקום שהוא לא המקלחת. ולקחתי בלילה את המחשב לשירותים, החבאתי אותו בתיק שהחבאתי בגב שהחבאתי בחולצה שהחבאתי בחליפה, ויצאתי מהבית. והלכתי לקצה הבתים, ופצחתי בריקוד לכל מיני כיוונים עם כוונות וייחודים, כשהראש שלי עמוק בתוך התיק, ובחוץ לא רואים את האור. אומרים שיש שם זווית מאוד ייחודית, שאפשר לקלוט את המפלצת הזאת - אינטרנט. הנקודה היחידה בשכונה. אבל הנה אני קולט דווקא רחש בחושך היער, באמצע הלילה, ואני נבהל ומוציא את הראש מהתיק ומתנגש עם איזה תלמיד חכם עצום - ופולט צווחה. והדינוזאור הענק הזה מוציא את הראש הענק שלו מהתיק, יחד עם מחשב מתקופת התנ"ך, ומנסה להרגיע אותי: אל תדאג, לא יקרה כלום, לא נספר לאף אחד!
- רבינו?
- אין מה להסתתר. כי מה שההיסטוריה הסתירה זה שהיהדות דווקא דת חזקה, ולכן במאבק האיתנים בין המלכויות זה לא שהרשת תחסל את השכינה, אלא שהיא עוד תפיץ אותה. האינטרנט תהיה השכינה החדשה - בת הזוג הראויה לקב"ה, ולכן צריך סוג חדש של צדיק - צדיק האינטרנט. ואני מבין שהוא באמת קרא המון דברים באינטרנט ושואל: אתה מצליח להתחבר? אבל נביא האינטרנט השחורה מתעלם וממשיך לבשר לחסיד היחיד השבוי בקהלו, שנתפס על חם בנקודה החמה: הרשת היא ספירת המלכות, דהיינו הספירה הנשית, של ימות המשיח - וזו בדיוק הסיבה שהאישה מקנאה בקשר שלנו עם הרשת, ואנחנו נאלצים להסתתר כאן. ואני שואל: אתה פגשת פעם את אשתי? והמבשר אומר: אולי בעתיד. כלומר אולי בעבר. אני אומר לך, אם תהיה חסידות חדשה של אינטרנט, תוך 20 שנה העולם היהודי יחזור לתחייה! ואני חומד ליצנות ושואל ברצינות: ואתה, כמובן, נביא?
- כן, כלומר, בתקופה שלי קוראים לנביאים נוסעים אחורה בזמן. התחום הזה מאוד פופולארי אצל היהודים, אחרי שהוכיחו שלא היה מעמד הר סיני, נאלצנו לנסוע אחורה בזמן ולדאוג שכן היה! ככה הצלנו את אמיתות התורה ואת היהדות החרדית. זה היה הפרויקט הגדול ביותר בעבודת השם מאז משה רבינו.
- ואתה כאן כדי לזייף את מעמד הר סיני או את ביאת המשיח?
- לא, לצערי. שלחו אותי מזמן החורבן, כלומר החורבן בעתיד, כלומר לראשון קראו חורבן, לשני שואה, לשלישי כליון, ואז עוד הצליחו איכשהו איכשהו להתאושש, אבל בזמני הרביעי כבר היה הסוף של היהדות: ההיעלמות. ואני כאן כדי לעצור אותה בזמן, כשזה עוד קטן.
ואני ממשיך להסתלבט עליו: אבל אם ה"היעלמות" תיעלם, גם אתה תיעלם, כמה שאתה, תסלח לי, בריא ובעל גוף, כי לא ישלחו אותך בזמן.
- בדיוק, המטרה היא שאני איעלם. כל עוד אני כאן אתה יכול לדעת שהשואה הבאה באה.
ואני שואל את הדינוזאור לפני שהוא יעלם לי אם הוא זוכר במקרה איזה נייר שזינק לשמים בשנה הקרובה?
- מה, זה מה שאתה שואל אותי? את הנביא מהעתיד?
- אולי איזו המצאה שעשתה מיליארדים בתחילת המאה העשרים ואחת?
- מה לעזאזל אתה חושב שאני?
- איזו התפתחות כלכלית, טכנולוגית, צבאית, משהו, מתקופתינו?
- מצטער, היסטוריה זה לא אני. לא הקשבתי למורה בשיעור.
- אבל אין שום תחום שהתעניינת בו ואתה יודע מה קרה בתקופתי, משהו? נמצא כבר דרך לעשות מזה כסף!
- אני מתעניין בפילוסופיה.
- פילוסופיה?! מה בכלל עשית שם בעתיד?
- אכלתי, כמו דינוזאור. תשמע, זו היתה שואה הפוכה, של אוכל. לפני כן הייתי עור ועצמות ולכן שרדתי אחרון.
- מה. אבל להיעלם, איך זה קשור?
והוא תופס את הסנטר ואומר בקול רב חשיבות, כאילו אפשר לתפוס דינוזאור עם זקן ברצינות: זהו בדיוק, שהכול קשור! הפילוסופיה נותנת את תמצית כיוון הרוח, ואפשר להרוויח מזה, לדעת לאיפה לשים מפרש. בימיי זה מקצוע מבוקש. הרי כל הדברים הולכים ביחד. אם רק היית יודע בתחילת המאה ה-20 איזו תפקיד תמלא השפה, בכל התחומים, בכל תחום היית יכול להיות פורץ דרך. ואת המקום שתפסה השפה במאה ה-20, תתפוס במאה ה-21 - הלמידה.
- למידה, הא? למה דווקא למידה? לימוד תורה אתה מתכוון!
- זה לא למידה שכמו שאתה מבין, כמו למידה של חומר ממורה או מספר. זה למידה בתוך המערכת, לא מבחוץ.
- מערכת?
- אתה באמת לא מבין מה שאני אומר? הוא נבוך, מגרד את הסנטר, אחד מתוך עשרות סנטרים, נראה כאילו הוא מדפדף ביניהם, למרות שקשה לראות מה קורה שם בפנים בתוך הזקן. והוא אומר: טוב תראה, אולי הדור עוד לא בשל לרעיונות כאלה... ואולי דווקא אתה הדינוזאור? אז לגביכם, תשמע, זו לא תקופה כ"כ חשובה, הייתי עסוק בלחלום בכיתה, אתם נחשבים סוג של תחילת ימי הביניים. זה זמן טוב למלחמות, דתות, ברבריזציה ופורנוגרפיה וברבריגרפיה, בתוך שאר קללות ומחלות, לא לחשיבה מופשטת. וככה גם נראה העתיד של הפילוסופיה, כלומר העתיד של הרוח בימיך. אם כי, כמובן, אסור לי לומר משהו שיגלה לך משהו מובן - שבאמת תבין, אלא בדיעבד. זה טבען של חשכת הזמן, והאבולוציה של הרוח, והפיזיקה של התפתחות המטאפיזיקה, והנוירולוגיה של החלימה, והלמידה - בתוך המערכת.
ורגע לפני שהוא נבלע ונעלם בחשכת הזמן, או במשהו אחר שמלכתחילה לא מובן, הוא עוד מספיק לגלות בעולמנו סוד אחרון: הפילוסופיה של הלשון תוחלף בפילוסופיה של השיניים, והפילוסופיה של השפה - בפילוסופיה של התהום.

עכביש הבית

חלמתי שאחרי זה, היו לו נדודי שינה. בחושך הוא היה שומע את שורש נשמתו קוראת לו, בוגד, בוגד, למה לא המשכת לחפש אותי והתחתנת? והוא היה שואל אותה בחושך: מי הבוגד, אני או את. איפה את היית כל השנים כשחיפשתי אותך. איפה היית כל השנים? ואז הוא היה מרגיש ששורש נשמתו זז בתוכו, ולוחש: זה לא שורש, זה זנב של נחש. אשתו הייתה מתעוררת והוא אמר שהיא סתם חלמה חלום רע, והיה שקט מוחלט. וכשהוא הגיע לגן עדן הוא הכריז ידעתי, אני פשוט לא בנאדם של גן עדן, אז שלחו אותו לגיהנום. בכניסה הוא התחיל לנשק את המזוזות, אבל היו להן דמויות נתעבות של שפתיים. הוא הכריז שהוא לא מוכן להיכנס בלי מזוזה כשרה, טפו! אמרו לו שאם הוא כל כך צדיק אז שיחזור מהר למטה. עם השנים הוא נהיה רקוב כל כך, מהפה שלו עלתה צחנת אלוהים, וכל הזמן הוא היה מכריז לעצמו: אין לכם מושג מי אני באמת.

ניסיון התפרפרות

חלמתי שאני מלאך. ואשתי מתנצלת בפניי על כל הפעמים שהיא אמרה לי שאני רחוק מאוד מלהיות מלאך. ואני מתחיל לטוס בשמים לכל הכיוונים, יוהו! עף מעולם לעולם, נכנס לכל החורים, ופתאום - אההה - נתפסתי ברשת. ואני בא להשתחרר, נראה שאני בקושי קשור, אבל הפרפרה היפהפייה שלידי מתחננת: לא! כמה שתפרפר יותר העכביש הקדוש יבוא יותר מהר.
- קדוש?
- כן, בימות המשיח אפילו החרקים הם מלאכים, ג'וקים זה רוחניות, כל פרעוש קורא בזוהר הקדוש, כל קרצי-יה מוצצת עונג משבת המלכה, והנה - תסתכל על עצמך. ומאז שהגיע המשיח דברי תורה שיוצאים מהפה הם כבר לא רוח, אלא נוזליים ודביקים, וצדיקים טווים מהם רשתות בפינות הכי שכוחות של השמים, ומפתים חגבים אינטלקטואליים, מלאכים שהלכו לאיבוד, או סתם חרדים מעופפים - להיתפס.
ואני מסתכל על החמוקים המקומרים שמוסתרים בצניעות מיומנת כל כך, ופוזל למחושים שמוסתרים בגרביונים, ושואל: אז מה יצור חכם ונהדר שכמוך עושה במקום כזה? והפרפרית נאנחת: כולם חושבים שכל כך נפלא להיות פרפר. אבל אני בסה"כ ג'וק עם כנפיים. ומרוב שאנחנו מדברים העכביש הקדוש מגיע, ואברך המשי הזה מתחיל לעטוף אותי ברצועות תפילין של פה, ואני מתחנן: תשמע אל תהרוג אותי. נכנסתי לכל הפינות בשמיים, חורים שבחורים רגילים לא חולמים עליהם, חומרים חשוכים ביותר. אני יודע המון! והוא ממשיך למלמל מסביבי ולעטוף אותי בטלית, ואני קורא: אני יודע על אונס בגן עדן! והוא ממשיך לברבר פסוקי צידוק הדין, ואני מתוודה: אני יודע על רצח בגן עדן! אבל הוא לא מתרשם, ואני לוחש: אני יכול לספר לך משהו שלא סיפרתי אפילו לאשתי. משהו שאלוהים בעצמו לא יודע. ואני רואה שהעכביש קצת מאט בתפילתו, ואני מתחיל לשפוך במרץ:

כשהייתי מלאך צעיר, כלומר, בקיצור, למדתי את האלף בית של העולם, למדתי שאחרי צדיק מגיע תמיד קוף, ואחריהם הזנב - רשת, אתה מבין את ההתפתחות שקורית בעולם? והמורה שלי, היה לי מלמד פרטי, אתה מבין, אני לא סתם מלאך! אז אתה מקשיב? המורה הזה התחיל לדבר אתי על הזנב של ההיסטוריה שמגיע אחרי סוף ההיסטוריה, איפה שהזנב של הזמן והזנב של המרחב נפגשים, או משהו כזה. ואותי בתור ילד זה הצחיק, שאחרי שהעולם מסתיים - יש לעולם זנב. אבל המורה אמר: רק הכופרים הכחישו שלעולם יש זנב. בהתחלה הם טענו שכדור הארץ עגול, אחר כך הם טענו שהיקום עגול, והאטום עגול, ובסוף שהנקודה עצמה עגולה. היה אפילו מי שטען שהשטריימל עגול. ואני אומר לך - לא בלי זנב. וככה התחלתי לחפש את הזנב של העולם. בהתחלה הלכתי עוד ועוד אחורה, שזה כיוון הזנב, אל איזו תוספת זמן שלפני הבריאה. אבל אז הבנתי שהעולם נברא הפוך, שהוא דווקא התחיל מהראש, בראשית, והזנב נמצא דווקא בעתיד, והתחלתי להתקדם עוד ועוד קדימה. ובסוף אחרי שנים של היעדרות מהעולם ומהיומיום, אחרי שכבר נחשבתי למת, מצאתי. בהתחלה זה נראה כמו סתם עץ, שיוצא מהאדמה. אבל אז אתה מסתכל למעלה למעלה ואתה רואה שאין ענפים, אין צמרת - ואין שמים, זה פשוט לא נגמר. ובגלל שכל הכיוונים נראים משם אותו דבר, אתה צריך להיזהר מאוד לא ללכת לאיבוד. אם תתחיל ללכת למטה מהזנב אתה יכול להגיע למקומות שאתה לא רוצה להגיע אליהם... ובהתחלה פחדתי לעלות בזנב, אבל בסוף כבר אין יותר לאן ללכת, והתחלתי לטפס. ומהר מאוד הגעתי הרבה יותר גבוה משחשבתי, וחשבתי שסתם הייתי טיפש מקודם, הנה עוד מעט מגיעים למעלה, לקצה האחרון, ונראה מה מסתתר שם. ופתאום אני רואה אותם עוד מרחוק כמין רעש ברקע. ואני אומר לעצמי מה זה הזמזום המוכר הזה, ומנסה להחליק מהר למטה, אבל כבר מאוחר מדי, הם כאן - שחורים מסריחים ומעופפים עם אלף עיניים ומזמזמים ניגונים של סעודה שלישית, אוי לא, זבובים מהטיש! והזנב האדיר הזה מתחיל להצליף, להשתולל, והם עפים סביבו ועושים ממנו צחוק, והוא רק מתעצבן יותר, משתגע, ואני מחזיק בציפורניים חזק חזק אבל זה לא עוזר ואני עף מחוץ לעולם.

אבל העכביש לא התרשם בכלל מהסיפור, הוא עסוק בתוך הברברת שלו ועוטף אותי בדברי תורה משעממים וקרושים מכל הכיוונים. והוא נושא אותי אל המחנה שלהם בקרחת יער שנותרה מגן עדן. אחרי החורבן במרומים הניצולים מגן עדן ששרדו ביערות הפכו לחיות אדם. נשמות שאוכלות נפשות, צדיקים שצדים חיות קודש וחיות קודש שטורפות צדיקים, חבורות מלאכים שהתדרדרו עד לגיהנום, השם ישמור. אבל רק אני מגיע ומיד אני נושם לרווחה. חרדים. רבנים. גבאים. קבצנים. שלומי אמוני ישראל. ואז אני רואה את זמירות השבת ששרים מסביב, את התיפוף הנורא על דודי החמין הענקיים, ואת הסיר הענק שהכינו על הפלטה, ואני מתחיל לצעוק שעלולים להיכשל במאכלות אסורות, שאני לא כשר. והצדיק אומר: איך לא כשר, קדוש שלי? מלאך שכמוך... לא כתוב באף מקום שאסור לאכול מלאכים.
- אבל אסור לאכול בלי לברך! מה מברכים על מלאכים?
ואני מתבשל ומתבשל והופך לשרף, ונראה שהזמן עובר יותר ויותר לאט, והצדיק שמוציא אותי כבר זקן מאוד, לבן כולו ומלא רחמים, לא ראיתי אותו יובלות ועידנים, ואף אם לא הגיע בסוף סוף העולם - הגיע לפחות סוף הזמן. והוא לוקח את המזלג, תוקע לי בעין, ואומר: ברוך מחיה המתים.

אישה עושה את המוות

חלמתי שהגעתי לשמיים והושיבו אותי לפני בית דין של שלושה רבנים גדולי עולם. והם התווכחו והתווכחו, והיה נראה שאני הרבה פחות מעניין אותם מהוויכוח. ופתאום הם פסקו כאחד שיביאו את אשתי להעיד. והרגו גם אותה והביאו אותה להעיד. והיא התחילה לבכות שהיא מתה בגללי והיא לא מוכנה וזה לא בסדר ולא יכול להיות והיא לא תשתוק. ושאלו אותי מה עשיתי שהגיעה לי אישה כזאת, אני בוודאי חוטא גדול, אם היא עושה לי את המוות. זה בטח עושה לי את זה, אה? ושאם אני לא אשם לא היה לי מה להסתיר ומה להסתתר. ועניתי שאני מיד מתנצר ולא מוכן שהם ישפטו אותי, כי הם לא היו נשואים לאשתי, ושישפטו אותי האב, הבן ורוח הקודש, כי לפחות בנצרות דאגו לאלוהים למשפחה ואילו ביהדות השאירו אותו בסוף לבד רווק מזדקן ולא פלא שהוא קצת, ואז סובבתי את האצבע, הסתובב לו הראש. ואני בכלל יכולתי אולי להיות אבא של המשיח ולא מימשתי את הפוטנציאל. והיה להם שטריימל גדול גדול שיש בו מקום לשלושה ראשים והם נכנסו בתוכו להתייעצות. והתחלתי למחות בחוץ: התייעצות פרטית, הא? וגם אשתי האהובה התחילה לצעוק ולכעוס: מושחתים, נמאסתם, דרוס כל דוס! והשטריימל התחיל להסתובב ולהסתובב כמו צמיג שחור והם התחילו לרקוד יותר ויותר מהר, בתאוצה צנטריפוגלית מטורפת, וכל השועלים מתחילים לעוף מתוך השטריימל לכל הכיוונים ומרוב תזזית יוצאים גצים והשועלים רצים עם זנב של אש בכל העצים בגן, ורמזתי לאשתי וכל אחד מאיתנו תפס את אחד העמודים של שערי גן עדן ודחפנו בכל הכוח ולחשתי: תמות נפשי עם אשתי.

ספר הפרצופים

חלמתי שאני מנסה להתקבל לאיזו יחידה סודית של מקובלים, שגם את השם שלה אני לא יודע. והם כותבים לי שקודם כל לפני שאני יוצר קשר אתם, שאני אצור קשר עם אלוהים. איפה? בפייסבוק. איפה שכולם מקובלים. אבל איך אני אמצא אותו בים הפרופילים הפיקטיביים, כשכל אחד קורא לעצמו באחד משבעים שמות האל? ואני חושב שמספיק אחד המלאכים, אפילו הזוטר ביותר, כזה שמשעמם לו ופתח פייסבוק כדי להתחיל עם בנות האדם - ומהחברים של החברים של החברים שלו אני כבר אגיע לאלוהים. ואני מנסה את שמות המלאכים הכי אזוטריים, הכי קל יהיה לגייס אחד מאלה שפישלו, שנפלו פלאים, אלה שנעשה להם "עוול". מי שבוגד באשתו יבגוד גם באלוהים. ובסוף אני מוצא אחד שנראה לי מתאים, ממטרון - מלאך ממטרות, מלאך שכל אחריותו זה להפעיל בבוקר את הממטרות בגן עדן. מי יודע מה הוא עשה כדי להגיע לתפקיד הזה. ואני רואה מישהו בלי פנים, שאין לו חברים, אין לו אפילו מין. זו בטח סתם בחורה משועממת. ואני מתחזה לנשואה חרדית, אני יודע שזה מדליק מלאכים כאלה. שווה בדיקה.

והעלוב הזה כותב לי שהוא כאן ברשת בתפקיד, שהוא עושה מחקר. כן, בטח. והוא ממציא לי איזה סיפור כיסוי כאילו הוא איזה סוכן של תורת הסוד, והמשימה שלו כאן היא תיקון רשת הפרצופים לפי קבלת האר"י. והוא מתחיל לדבר על זה שגם לאלוהים נהיה פרצוף רשת. הגדילו כ"כ את הרזולוציה על הלבושין שכבר רואים את המיתרים שמהם עשוי האריג של היקום. והנה, לא היה צריך הרבה, כל מה שאני צריכה זה להיות הראשונה, זאת שמתחילה לבקר את אלוהים - איזה חיים קשים הוא עושה לנשים, איזה חיים קשים הוא עושה לחרדים - והמלאך המלוכלך כבר מרגיש יותר מדי בנוח, ונפתח ללכלך על הבוס: משהו בו שונה, אומרים שהוא השתנה. יש לו פרצוף אוטומטי כזה, והוא מתנהג כמו רובוט, שופט אנשים כמו מחשב, ומנהיג את היקום כמו חללית. והמלאך הזה כמובן רוצה לפגוש אותי בחיים. אבל הוא לא רוצה לבוא אליי, אלא שאני אבוא אליו - לגן עדן.

ואני מתחפש לאשתי, והוא נותן לי סיסמת כניסה לרשת העליונה. ואני לובשת את הפאה הכי יפה של אשתי, מצטלמת איתה מאחור וקוראת לעצמי הפאה הבלונדינית הגולשת, ומתחילה לגלוש איתה ברשת החברתית העליונה. וברשת הזו לא רואים פנים, להיפך, רק אחור, הם קוראים לה בצחוק "בקבוק", ואומרים שבעולם האמת כל אדם הוא אי בודד. וגם מאחורה המלאכים האלה כאלה צנועים, כולם לובשים מטפחות לבנות מעל פאות לבנות של מידת הדין, עם מגנים למפרקת של עם קשה עורף, והכנפיים מכוסות באריזות פלסטיק, ואני תוהה אם פתחו אותן אי פעם, והן לא בעצם מנוונות. אבל אם אין מלאכיות, אני לא מבינה למה שמלאכים לא ילכו ערומים, כמו חיות? או שמטרת הכיסויים היא להסתיר אותם מנשים? והכהנים יושבים בחווה מיוחדת של כהנים בגן עדן, וכל הזמן מתחזקים ומתכנתים את הרשת, כשיש כמה נביאים טכנולוגיים שמספקים להם הכוונה. והנביאים המעצבנים האלה לא מפסיקים לדבר על חזונות, חלומות, ושאר מונחים מקצועיים, מסתובבים בתוך לול התרנגולות הזה כמו תרנגולים, ומפתחים בינם לבין עצמם כל מיני נבואות שנשמרות בסוד. למרות שבסופו של דבר כל הטכנולוגיות האלה, אפילו הסודיות ביותר, דולפות למטה. אף אחד עוד לא מצא דרך הרמטית לחסום את מה שקורה כששני מעגלים כמו מוח אנושי ומוחין של מלאך מתקרבים יותר מדי - מה שהנביאים קוראים לו השראה. והנביאים האלה כל כך שוויצרים שקל מאוד לדובב אותם. כל אחד מהם הוא לפחות סגנו של אלוהים, אם לא ממלא מקומו בהיעדרו. ואני יושבת עם שלושה מהיותר מתלהבים, יחז.קו.איי-אל, ירמי-יאהו! וישעיה 2.0, גרסאות קצת יותר מדי מעודכנות לטעמי, אבל השערות המלאכותיות שלי לא מושכות אותם. הם עסוקים בדבר האמיתי - החוט המשולש:

הם מחלקים ביניהם את העולם החדש. קודם כל היתה הרשת של התוכן, של תורת ישראל, 1.0. אחר כך הרשת החברתית, של עם ישראל, 2.0. ובסוף גם הרשת המרחבית של המיקום והעולם האמיתי, ארץ ישראל. והם מחלקים ביניהם גם את נבואות החורבן של הרשת: קודם כל היתה ההשכלה, השואה של תורת ישראל. אחר כך השואה של עם ישראל. ובסוף תבוא השואה של ארץ ישראל. והם אפילו מחליטים על שיתוף פעולה: הם יהפכו את שלושת הרשתות לרשת אחת משולשת, 3.0, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה.

אבל רק עכשיו אני שמה לב ששכחתי בכלל את המלאך ממטרון, שהכניס אותי בפנים, וששלח לי אלף הודעות, ומציק לי במסנג'ר. דחוף. את שם? את ערה? את חיה? תיזהרי שלא תגיעי לחלק השחור של הרשת, הסטרא אחרא, זה פתאום מתחבר, זה לא כמו שאת רגילה. יש מלא חרקים במחשב, ג'וקים, באגים, תולעים, וגם הרשת עצמה, מאיפה את חושבת שהיא באה? תיזהרי מקשרים, מעכבישים, מפישינג, מריגושים, מגישושים, ובכלל מאנשים - שהם לא מלאכים. או ממלאכים שלא נזכרים בספרים הקדושים. אני דואג לך, את חייבת הדרכה אישית. צמודה. את יודעת, שאלו פעם את אלוהים למה הוא מסתובב עם נעליים גבוהות בגן עדן. והוא אמר: בגלל הנחשים. ואני שואלת אותו: ואיך אני יודעת שאתה בעצמך לא יצר הרע, נחש או עכביש/ה? אני לא טיפשה. ואולי אתה חרדי שמתחזה למלאך - כדי להתחיל עם חרדי שמתחזה לאישה?

אי שוויון המשולש

חלמתי שאני המן הרשע, ואשתי כל הזמן אומרת לי: יתלו אותך, יתלו אותך, בסוף יגלו ויתפסו ויתלו אותך. ואני אומר לה: יא זרש, הסוף יהיה שכדי לא לשמוע אותך אני אקפל את האוזניים ואשים בתוכן פרג. ואני כבר לא שומע כלום יותר, אבל אומר: כל יום פורים וכל לילה פורים. כמה אפשר להתחפש? אני הזהרתי, התרעתי בפני המלך, אבל לא הקשיבו לי. אז איפה העץ?

יש משהו מלוכלך באסתר המלכה, אני אומר לך אחשורוש. יש דבר מכוער בשתיקה, וכשרוצים שתחשוב מהראש. את שוכבת עם מרדכי, נכון?

עבודת השם

חלמתי שתבקשי ממנו נייר טואלט אחד מה, נשארנו בלי כלום. וכשהיא לא בבית תפתח! פרופיל! של אישה! ותתכתב עם כל הגברים באתר, אחד לא נשאר. ותבין איך הן מסתכלות עליך, מאיזה יתרון, מאיזה שיכרון. והכוח משחית. קוף בכלוב - זה כיף. כי זה גם קוף. וגם בכלוב. הוא לא יכול לעשות לָך כלום מעבר למסך, ואפשר להרקיד אותו כמו קוף, כי הוא יעשה לך הכול. הוא יעבוד בשבילך רק כי יש לך שם של אישה. הוא יספר לך את סודותיו הכי אינטימיים וחלומותיו הכי כמוסים - רק כי את כותבת בלשון נקבה, והוא יכול לדמיין ולחלום שמישהי מתעניינת במי שהוא. המתנה הלא הגונה שאלוהים נתן לנשים - היא ההוכחה שאלוהים הוא גבר. והגבר החרדי המסכן ועלוב הנפש מהצד השני של המקלדת, שמחפש להפיג בדידות לילית, כותב לי: מהצד שלה, היא לא בוגדת בי עם הגבר של חייה - אלוהים? רק גבר יכול להיות עובד אלוהים באמת. ביחס של נשים לאלוהים תמיד קיים פן של גילוי עריות, ולכן של עבודה זרה. אבל למה חילונית כמוך מתעניינת בעבודת השם?

אתר היכרויות לנשים

חלמתי שסיימתי לעבוד כל היום ואין לי כוח לכלום, חוץ מלהמשיך לעבוד. אז אני לוקח את העבודה לתוך החלום. ודווקא מצליח לי, אני עובד קשה כל הלילה, ופותר דברים, ופותר דברים, וכותב המון חלומות מפורטים, רק שבבוקר אני קם, פותח את המחשב - והכול הכול נמחק. אז בלילה למחרת אני אומר שאני לא ארדם. ואשתי ישנה מזמן. ובא אליי שחור אחד. ואומר לי שמוצצים את אשתי לגמרי, ושהדם, אל תזלזל בדם, הדם הוא הנפש, ויש, יש, יש גם יתושי נפש. ואני חושב מה היה קורה אילו הייתי מתחתן עם מישהי אחרת. מישהי עם נפש. אשתי חזקה בקטע של הדם. אבל מה עם הנפש? והשחור בא אליי ונוגע בי. ואני מגרש אותו. והוא אומר אל תדאג אתה עוד תירדם ואילו אני לא נרדם. ואני עף מאדם לאדם, ואני יכול לגלות לך איפה הדם. זוהי התקופה הראשונה בתולדות האנושות שאתה יכול להתחזות ללסבית, ולדבר עם אישה אחרת שמעוניינת בך. או לפחות באישה שבתוכך. אתה יכול לשלוח לה את מה שאתה באמת כותב. והיא תתלהב! והיא תרצה לשכב איתך, והיא תחשוב עליך היום בעבודה. אוי חמודה. ותתנשף, ותשתף, אותך בחלומות שלה, בלילה, היא כל כך רוצה, היא כל כך מושכת, וכל כך דוחה. למה את לא מסכימה להיפגש אתי? והדמיון יעבוד, שעות נוספות, והנשימות, תרגישי הנשימות אמיתיות. איך יכול להיות. למה פתאום את לא עונה? אני לא מאמינה. שאת, את, את! נעלמת. אני לא אתן לך לחמוק. בלי ידיים. בלי כנפיים. רק דם! אני לא נרדמת. אני אוהבת. כן, אני כותבת שאני אוהבת, כן זה מוזר, אבל אני מרגישה, בבקשה. הורסת לי את האמונה. בני אדם. זה לא סתם. את היצור המרתק ביותר, המסתורי ביותר, הנפש הקרובה ביותר בעולם. ולא נפגשנו מעולם. אני שחור, אני שחור משחור, אני החושך שעוטף את המסך הלבן. השקט. האימה שבלהציץ בחושך ולראות אם היא מסתכלת. אם היא לא ישנה. ואני עייף ואני עייפה וכל כך וזהירות. וחוסר זהירות. ואני הרוג. ואני הרוגה. וכבר לא אכפת לי מה, יותר מכך, איך! אני כותבת. חוסר חרדה נפשע. ואני שחור. ואני עף. ואני יכול לשעמם אותך למוות אבל אני מעדיף לשעמם אותך שתירדם. והוא מנצח. הראש שלי צונח על המחשב. מחשבה אחרונה: אם הדם הוא הנפש, אז הנפש היא הדם. והשחור בא.

ההיא

חלמתי שאסור לנשום בשבת. כי הרוחניות שלה יותר מדי גבוהה לנשמה שלנו. ואני נושם בשבת. וזה תא גזים. ואני נורא מתרגז שברגע האחרון שלי אני פתאום חושב עליך - ולא על אשתי. ונשמתי פורחת. אני שונא ניצולי שואה.

ההיא

חלמתי שנפגשנו אחרי הרבה שנים, מפוכחים, מפויסים, זרים. ניסיתי לשאול איך היו החיים. והיא ענתה למה אתה מצפה, איזו תשובה יכולה להיות לשאלה כזאת. חו. אם אני אקבר לידה, יש סיכוי שאותה תולעת תאכל את שנינו. אין דבר יותר אינטימי מזה. אף פעם. לא. מאוחר מדי.

ההיא

חלמתי שאני מדבר עם ש', אבל לא מצליח להיזכר איך היא נראתה. איזה צבע עיניים. אין לי אף תמונה. את מבינה, זה העניין של הקש. לפעמים, כשהכול מתרסק מסביב, צריך משהו להיאחז בו. וככל שהכול נשבר, נאחזים בו יותר חזק. ואם גם הוא נשבר, אז משהו כבר לא נשבר בבנאדם. אלא בעולם.