לקראת הנדסה רוחנית

שלושת הגדולים בכל הזמנים: האתגרים החשובים ביותר לפיצוח העומדים בפני תקופה ענייה ברוח. האם ניתן לשחזר את התנאים ההיסטוריים המהותיים להישגי מופת מהעבר, או שמא מדובר במשחק מסוכן? תשתית השוק הביאה לקידמה כלכלית ותשתית העולם המדעי הביאה לקידמה מדעית וטכנולוגית - האם ישנה תשתית מקבילה לעולם הרוח, שיכולה להביא להתפתחות תרבותית מואצת ולאינקובציה של יצירות מופת?

האם ניתן להסיר התנגדות ולהגביר הולכה רעיונית?  (מקור)

שלוש השאלות הגדולות והבסיסיות של מדעי הרוח, שבהן (כמובן) כמעט ולא יעסקו מדעי הרוח, הן שלוש השאלות החשובות ביותר לעתידו הרוחני של העולם. חשיבותן האקוטית הנוכחית נובעת מכך שהשינוי הטכנולוגי יוצר שינוי רוחני - ולכן מאפשר לראשונה בתולדות הרוח לעבור ממדעי הרוח להנדסה רוחנית. לפיכך, תשובות נכונות לשאלות יכולות להשפיע על עולם הרוח העתידי, בדיוק כמו שהמהפכה המדעית השפיעה על עולם החומר. ואלו הן שלוש השאלות היסודיות שכל מי שעוסק במדע שמתעסק ברוח היה שמח לו היתה נמצאת להן תשובה שעומדת בקריטריונים ניסיוניים:


אסכולת נתניה עסקה באופן אינטנסיבי בשלוש שאלות אלו - והציעה להן מגוון תשובות מקוריות בכתביה. כל תשובה כזאת - אם יש בה ממש - משמעותה היא ניסוי תרבותי-ארגוני או חברתי שניתן לבצע לצורך שיפור ההישגים התרבותיים העלובים הנוכחיים של התרבות (כיום, יתכן שהרשת יכולה לאפשר פלטפורמות ניסוייות כאלה). אם ימצא ניסוי מוצלח כזה, משמעותו תהיה יכולת להנדסה רוחנית: יצירת תנאים לפריחה תרבותית. אך לא כל תשובה כזו טומנת בחיבה ניסוי שנרצה לבצע. וכך גם תשובה סבירה מאוד לשאלה א', שאותה נפרוש להלן.

אם ננסה להתחקות אחרי שורשי העליונות המערבית בעולם, נגלה שהמהפכה התעשייתית היא כבר שלב שבו אירופה עברה במובהק את התמ"ג של תרבויות המזרח הגדולות - כמו סין והודו. אך שורשיה של המהפכה התעשייתית קודמים לכך בהרבה. היינו שמחים לו תמונת העולם היתה שהמהפכה המדעית היא שורש העליונות המערבית, או רפובליקת המכתבים והתחרותיות החופשית המובנית בפיצול האירופי (כפי שטוען פרופ' יואל מוקיר). אך מה לעשות שהעליונות היתה קיימת הרבה לפניהן, וסימן מובהק ובלתי ניתן לערעור לעליונות תרבות המערב התרחש עוד בגילוי אמריקה. לא תרבויות המזרח הרחוק הן שעשו זאת - ולא היתה אף תרבות אחרת קרובה לכך. גם לא מדובר בהישג מקרי, שהרי גילוי כף התקווה הטובה וההגעה הימית להודו היו סמוכים בזמן - ורחוקים במרחב.

אי אפשר גם להתחקות דווקא אחרי המצאת הדפוס כמקור העליונות, שהרי לא היא שיצרה את היכולות הימיות שכעבור זמן קצר גרמו לגילויים אלו. אפשר אולי לטעון ליכולת טכנולוגית מערבית כללית, שממנה נבעו התפתחויות רבות, כמו הדפוס, הספנות ואף המהפכה הקופרניקאית והמדעית. לפי הסבר עכשיו למדי זה, ברוח ימינו, הטכנולוגיה קודמת למדע ולרוח. אך אם כך יש צורך לשאול מה גרם ליכולת טכנולוגית זאת. למעשה, אם ננסה למצוא את שורשיה של העליונות הטכנית של המערב על המזרח, ניזכר ביתרונות צבאיים טכנולוגיים של העולם הנוצרי על זה המוסלמי עוד בתקופת הצלבנים, בה לפעמים צבא צלבני קטן יחסית היה מסוגל להתמודד מול כוחות מוסלמיים עדיפים בהרבה במספרם, במגרשם הביתי, בזכות יכולות טכניות (שריון, חימוש, לוגיסטיקה ובנייה צבאית). את שורשי היכולות הצבאיות העדיפות של המערב ניתן אולי לאתר אפילו בעת העתיקה, עם צבאות רומא ומוקדון, שרק מגבלות לוגיסטיות מנעו מהם לכבוש את כל העולם. במבט על, הפלישות המערביות למזרח היו ככלל עמוקות בהרבה, במימדי מרחב וזמן וכוח והשפעה וכניסה לעומק המערכת היריבה - מאלו ההפוכות.

אנו מכירים היטב את הפיצול הגיאוגרפי, המדיני והצבאי במערב, שיצר מלחמות מרובות. כמו כן את התופעה הידועה עד ימינו אלו לפיה המלחמה היא אם ההמצאה - ומשלבת את הצורך, המימון והמוטיבציה לפתיחות מחשבתית. המלחמה היא שדה אבולוציוני תחרותי מובהק, דווקא כי אף מוסכמה או הסכמה תרבותית לא תשנה בו את מאזן הכוחות בפועל, ולא תמנע התקדמות - כל חסם יפרץ. החזק ינצח. המוצלח ישרוד. ומי שפחות - פחות. האפשרת לשמרנות טכנית בתחום הצבאי היא נמוכה יותר מבכל תחום אחר, ואינספור המצאות חשובות נוצרו בזמן מלחמות (יותר מכל תקופה אחרת) או במימון בטחוני. גם תעשיית ההייטק הישראלית היא דוגמא מובהקת לתופעה זו, כמו גם הישגים מדעיים מרכזיים של המאה ה-20 (למשל: המחשב). גם המצאות שנוצרו לפני המלחמות, ונחסמו לשימוש מתוך השמרנות והקיבעון האנושיים הטבעיים, נוסו לעיתים קרובות לראשונה במלחמה (למשל: השימוש באנטיביוטיקה בקנה מידה רחב). המלחמה הקרה יצרה מירוץ חימוש מדעי שהגיע עד לחלל - ולהישגים שחלקם לא שוחזרו עד היום (או עד מירוץ החימוש הבא).

לכן נקל עלינו להאמין שדווקא המלחמתיות הגבוהה של אירופה ושל תרבות המערב (ובעיקר בתוך עצמה) היא זו שהביאה להתפתחותה הטכנית, שבהמשך הביאה להתפתחות מדעית ורעיונית. גם הספנות התפתחה מתוך התחרות הצבאית, וסופה שהביאה והשתלבה בתחרות מסחרית, ועם התפתחות המסחר התפתח גם הקפיטליזם. אך הבסיס הינו הלחימה. לפי מתודה היסטורית זו, אם יש בה כלליות, הלחימה והמאבק בין ערי הפוליס היווניות, והפיצול המדיני ביוון (שנבע מפיצול גיאוגרפי) הם שורשיו של הנס היווני (ולא, כפי שהוצע בחשיבה אופנתית, המבנה הרישתי של תרבות יוון). הרי אם היינו שואלים את היוונים עצמם - הם היו מצביעים על המיתוס של האיליאדה והאודיסיאה, סביב מלחמת טרויה, ועל הגיבורים הארכאיים כמי שעיצבו את תרבותם והאתוס שלהם יותר מכל.

איך נמקם לפיכך את הפילוסופיה היוונית, שהיא הישג חד פעמי של תרבות המערב? (את רומא ויכולותיה ההנדסיות והארגוניות אנחנו יכולים לשייך ללא פקפוק לפרדיגמה המיליטריסטית שלעיל). אולי ניזכר גם בהישג של תרבות החכמים שלנו או של התנ"ך. לפעמים דווקא קבוצה חלשה, בתוך עולם צבאי, יוצרת מין תחרות בין גברים שסופה מאבקים אינטלקטואליים - והעתקת מגרש המאבק לעולם הרוח. הגנרל שמתאהב בסוקרטס (חייל כושל למדי) במשתה, והדימויים הדומיננטיים המקבילים בין צבאיות למחלוקות אינטלקטואליות בספרות חז"ל הם אולי דוגמאות לכיוון מעין זה. נשים את לבנו גם לתרבות הויכוח והמחלוקת יוצאת הדופן של חז"ל, ותרבות ההתנצחות של הנביאים (שהיו מעין אנשי תרבות-נגד), ותרבות הדיאלוג הסוקרטי המתעמת - שכולם מפנים את האגרסיה הגברית הלוחמנית לערוץ אינטלטואלי מעודן ומעדן.

היהודים ידועים במלחמות היהודים עד עצם היום הזה - אך מדובר לרוב במלחמות אינטלקטואליות בלבד. כאשר הרמת היד היא טאבו בתוך הקולקטיב, הפגנות השרירים והתחרות בין התרנגולים עוברות לערוצים לגיטימיים בתוך התרבות הנתונה. המחלוקת הפוליטית הגועשת והרעשנית בישראל, יותר משהיא מכוונת להשגת הישג או יעד כלשהו כלפי חוץ, היא מכוונת לכיפוף ידו של הצד השני במחלוקת הפנימית. כי ליהודים, כידוע, אין מלחמות חוץ - אלא רק מלחמות פנים. יוצא מכל זה, שעלינו לנסות לארגן את הרשת כמלחמת רעיונות, וכך אולי תצמח לנו גאולה תרבותית. ואילו להתקדמות טכנולוגית ומדעית המהירה האפשרית, אללי, לא תספיק רק תחרות מסחרית, אלא התסריט האופטימלי הוא מלחמה קרה (בין ארה"ב ואירופה לסין). אך מכיוון שמלחמה קרה תמיד יכולה להפוך לחמה - נסתפק בעת השלום הנוכחית, גם אם המחקר המדעי הבסיסי סובל מכך (והוא אכן סובל).

התחרות הכלכלית בין חברות מסחריות ואומות איננה תומכת במדע ובמחקר בסיסי כמו זו הצבאית, ואנו סובלים לא פעם, ולרוב ללא דעת, מתוצאותיה של הזנחה זו. המפורסמת מבין תוצאות אלו, אך לא החמורה שבהן, היא כמובן מגיפת הקורונה. אם המלחמה הקרה הייתה נמשכת בעידן ההנדסה הגנטית זה לא היה קורה - אך לעומת זאת היינו עומדים מול מאזן אימה של השמדה ביולוגית אתנית, שמסוכן לא פחות משואה גרעינית (אך עם ארסנל מפותח של כלי הגנה ביולוגיים צבאיים, שכל נגיף טבעי היה ניגף מולם). הסיכון המרכזי שבאי התקדמות המחקר הבסיסי נובע דווקא מהפער ההולך וקטן בין חזית הטכנולוגיה (שאותה העולם המסחרי דווקא מקדם במהירות) לחזית המחקר המדעי, שבגללו יתכן יתרון לארגונים לא מוסדיים ואולי אף ליחידים על פני מוסדות מדינתיים.

אם נמשיל זאת למגיפה, נגלה שהאיום הגדול ביותר ממנה הוא ההשראה שהיא יכולה לתת לטרוריסטים בפיתוח נשק ביולוגי מדבק וקטלני באמת, ואולי אף אתני, כמו גם הרס סייברי ויראלי שמבוצע בידי בודדים. במצב כזה, אירועי הירי ההמוניים-התאבדותיים בארה"ב יתגלו כקדימון הרבה יותר מסוכן להמשך המאה מאשר מתאבדי ה-11 בספטמבר. תרחיש הבלהות הוא השילוב של וירוס בעל מקדם הדבקה עצום (כמו חצבת), תקופת דגירה ממושכת (כמו איידס), וקטלניות יוצאת דופן (כמו אבולה). הפער הטכנולוגי ליצירת וירוס כזה הולך וקטן, ועבור יחידים הוא קטן בהרבה מיצירת פצצה גרעינית. מכיוון שרק למדינות יש אינטרס לפיתוח יכולות הגנה מאיומים כאלה - יתכן שרק ממסד מדעי מדינתי יוכל לתת מענה להיטלר הבא, שיושב במרתף ושואב השראה מהקורונה לשואה עולמית מסוג חדש. אם כך ואם מסיבה אחרת המאיימת על האנושות (בינה מלאכותית?), יתכן שנאלץ להוסיף לשאלות מדעי הרוח שאלה נוספת, רביעית, הרת גורל ואקוטית: