הסיפורים הזוכים - תחרות הסיפור הקצר של "התדרדרות הארץ"
דבר השופטים: הסיפורים שהגיעו השנה לתחרות הם תמונת מראה הפוכה של השמרנות, המאובנות וההתדרדרות של התחרות
המקורית.
הסיפור
הקצר מתגלה בהם כז'אנר הספרותי המרכזי של עידן הפייסבוק והקשב הקצר, אך בניגוד לקלישאה אין הדבר נובע
משטחיות וקוצר
דעת, אלא
דווקא מדחיסות רעיונית, צורניות נועזת וחותכת, חתירה מהירה ללב העניין וללב הקורא בקידוח ישיר - וגם לא מעט
חוצפה.
מסתבר
שמחוץ לדלתות שומרי הסף ברפובליקה הספרותית הצרה של ישראל צומחת פה ספרות פראית, מקורית ומעמיקה בקרקע
המציאות
והזמן,
שלעומתה ספרותינו ה-"רשמית" נדמית כתקועה עמוק בעבר. בעיני חבר השופטים, עתיד הספרות העברית נראה מבטיח,
מרגש,
ורלוונטי מאי
פעם. מי היה מאמין - הולך ועולה הדור
השירה של העתיד
שירתו של הקב"ר המזמר - קול חדשני ומקורי להפליא בשירה העברית שהתגלה לראשונה מעל דפי מוסף זה - נפרשת
בטטרולוגיה חדשה
בהוצאת "התדרדרות הארץ". ארבעת ספרי שירתו מציעים ארבעה כיווני התנגדות שונים לשירה המקובלת בארץ, כששולחן
כתיבתו ניצב תמיד
למול כותל העתיד. זוהי שירה פוסט-הומניסטית המתאימה לעידן פוסט-הומניסטי כעידנינו, וככזו היא משלבת נבואה,
פורנוגרפיה,
דידקטיות, אקספרימנטליות אינטלקטואלית וחנפנות
תיאולוגיה עכשווית (חלק ב'): שלוש ההתפתחויות התיאולוגיות הגדולות של ימינו
מהי תיאולוגיה של דת של למידה של תורה, דהיינו תיאולוגיה יהודית? נתינת המשמעות הדתית העליונה ללמידת
התורה, ולמידה איננה רק
(וגם לא בעיקר) שינון ופרשנות, אלא חידוש ויצירה, ומעל לכל - חידוש ויצירה במתודה עצמה. המעשה הדתי העליון
הוא כתיבת תורה
חדשה - יצירת מתודה חדשה - ולכן משה הוא המייסד הגדול ולא האב (אברהם), הכובש (יהושע) או המלך (דוד). לפיכך
עומק המתודה שמשה
לימד אותנו איננה הפרשנות (ללמוד את התורה) - אלא היצירתיות (ללמוד מהתורה): ללמוד לכתוב תורה
שלוש השאלות הגדולות במדע כיום
מה טבעי בטבע? האם יתכן שהטבע לא טבעי? האם הבעיות הגדולות במדע כיום הן רק חורים (או בורות עצומים) של
ידע, שהופכים את הטבע
לנס, או שהן מרמזות על צורך בשינוי פרדיגמה, וסוג חדש של הסבר מדעי, שאיננו חוקי המערכת (הטבע) אלא למידת
המערכת? על ההבדל
בין תמונת עולם מדעית רשתית ותיאורית (עלינו לסלק כל הסבר!), שהיא מרובה בפרטים מקריים ולכן בלתי מסתברים -
לבין הסבר למידתי
יצירת המופת הראשונה של הספרות העברית במאה ה-21
סוף כל סוף יצירה עברית גדולה - בכמות ובאיכות - שהיא מקורית וחדשנית בכל קנה מידה, ולא רק בזה של ספרותינו המקומית הפרובינציאלית, אלא גם במפת הספרות העולמית. זמן רב (עשורים?) חיכינו לעבודה שתעכל לעומקו את המשבר הרוחני שיצרה הטכנולוגיה בעולם הרוח, ותציג תפיסה ספרותית רלוונטית שמתמודדת עמו
סקס בתרבות וספרות (שימו לב למילה: סקס)
שירים אחרונים וגרועים של המשורר המקשיש הנודע, שמשמשים כמבושים בשבילו וכעלי תאנה עבור שירים ראשונים וגרועים של משוררת צעירה חדשה שנולדה, ולפיכך הם הדבר הקרוב ביותר בעולמנו למשגל ספרותי, שמסתיים בעוד שיא תרבותי. כשההשתנה מהמקפצה הופכת למקפצה מהשתנה - נוצרת עוד אדווה בשלולית השירה העברית. והביקורת, שאף היא הפכה עילגת, שואלת: האם אותם שירים עצמם יכולים להיות גם מרגשים וגם בדיחה? האם אותה בדיחה יכולה להיות גם שירה וגם רגשנות? אם הכול תלוי בהקשר של הקריאה - מה זה אומר על הקריאה (ההקשר: תרבות וספרות)
פורנוגרפומניה - עתיד הספרות
ניצחון התמונה על הטקסט הוא ניצחון הנצרות על היהדות ועל מה שלא ניתן לדבר אודותיו - יש לסתום. ארבעה (!) שירים שהגיעו לשולחן העורך מסמנים גל חדש בשירה העברית: עירטואליה. השירה העירטואלית מערטלת את המוסף ואת שיקולי העריכה שלו - עירום ועריה. קלישותם של השירים היא משב רוח רענן שמאפשר לייצר יש מאין רעש של שינוי ותמורה בשירתנו הלא קיימת - מלא כלום, פשוטו כמשמעו, ולשומע ינעם. וכשכל שיבוש ושיבוץ הוא שימוש במקורותינו כתירוץ, בסגנון משיב הרוח ומוריד הגשם, מזדווגות להן בשמש לעין כל התרבות והספרות, כשהדימויים המבולבלים הם כענן בקשת השמיים לטוהר - מבריק!
המדריך למיניות ספרותית
לאחר שהמיניות הפיזית החליפה את המיניות הספרותית (הלא היא הרומנטיקה), אנו צופים כעת בתנועת הנגד, בה שוב מוחלפת המיניות הפיזית במיניות ספרותית מסוג חדש - ואנטי-רומנטי. לעשות פחות - לדבר יותר, לאהוב פחות - לחשוב יותר, אישה - יותר, גבר - קצת פחות. מוסף תרבות וספרות הופך משעמום תחת למעניין תחת (והיש משהו מעניין חוץ ממין? והיש משהו משעמם יותר מתרבות?), ולכן תחת עיסוק בספרות, הוא מפרסם (פרסום אחרון!) את המשורר המרטיר שהפך למשורר המטריד, לאחר שחזר מאלפיים שעות גלות, שבהן מירק את חטאיו (הפואטיים). כשהעורך הוא העור שלָך
התדרדרות הארץ (חלק ב'): כיצד הושחתה התרבות?
איפה טעה אמנון נבות ז"ל במלחמתו בהשחתה? כיצד ניתן להחזיר את התרבות לתרבות? והאם יתכן שמעיין איתן היא
תלמידתו של יצחק
לאור? החתול כעתיד האנושות - לא יוצא מהבית, לא מתחבר, לא נובח, לא דוחף ת'אף אלא מרים אותו, אך מצד שני
סקרן להפליא, בעל
נשמות רבות, עצמאי ושובב - מראש ועד זנב
התדרדרות הארץ (חלק ג'): שיחת מוסר - מה התרבות דורשת מאיתנו?
מהו ההבדל בין הדקדנס של סוף המאה ה-19 לשקיעה של תחילת המאה ה-21? מדוע תוחלת החיים הארוכה שלנו מאפשרת
לנו התנהלות יצירתית
שונה לחלוטין מבעבר? האם הדור שלנו באמת מיוחד, או שהוא רק נמשך יותר מדי? וכיצד ברנר, האבטיפוס של מוכיח
הדור המקצועי, אשם
במחלוקת החריפה בישראל בין ביבי לאנטי-ביבי? להלן הפתרון לכל בעיות דורינו - באמצעות דור אחד נוסף
ההרצאה הנתנייתית השנתית: מהי למידה
הרצאה מעלפת שנשא הפילוסוף הנתנייתי, אבי אסכולת הפילוסופיה של הלמידה, שהוזמן לענות סוף כל סוף ופעם אחת ולתמיד לשאלה: מהי ה-"למידה" שאת שמה הוא נושא תמיד (ופעמיים בכל משפט). מתוך ניסיון לשמור על רוח הדברים שבעל פה, תעתיק ההרצאה נערך לפסקאות משעממות וארוכות כאורך הגלות, שישקפו את אופן דיבורו הקודח וחסר החמצן של המנוח, שמביא למוות מוחי מוקדם
פרוגרמה להתקדמות המדעים הלמידתיים: למידה חישובית, למידת מכונה ומדעי המוח
מכתב על הפילוסופיה של מדעי האינפורמציה, לקראת הפיכתם למדעי הלמידה: הפילוסופיה של המתמטיקה, הפילוסופיה של מדעי המחשב, הפילוסופיה של הלמידה הממוחשבת והפילוסופיה של מדעי המוח
פילוסופיית ההשקעה: על הפילוסופיה של הבורסה
מדוע מושווית שיטת ההשקעה לפילוסופיה דווקא, ולא למשל לאמונה, לדת, למתודה, לתיאוריה או לידע ומדע? הלמידה
ההשקעתית וצמיחת
הכלכלה היא למידה של מהפכות תפיסתיות ושינויי פרדיגמה - בדיוק כמו בפילוסופיה. אם כן, מהי משמעותה של
הפילוסופיה של הלמידה
כפילוסופיית השקעה?
כיצד הרס עגנון את היצירה הדתית?
עגנון כנביא הרידוד הדתי. השפה החיצונית מסורתית אבל הריאליה כולה חילונית, ורק מבנה התשתית הפנימי הוא דתי
- אך פרימיטיבי
להחריד מבחינה דתית, ומתפקד כשלד של הדת בלבד, ללא הרוח. כל המורכבות העצומה נובעת מן הדרך בה העולם החילוני
המורכב מורכב על
מיתוס דתי פשטני - ולא ממורכבות מיתית-דתית בפני עצמה, והתוצאה היא צביעות, שהיא פער בין הפרקטיקה לתשתית.
זהו תיאורה של
יצירה טיפוסית של עגנון - אך גם של העולם הדתי בימינו
הגיהנום האבוד
המחשב היה מסתכל עליהם, בחזרה, כי עכשיו כבר המסך נדמה כעין גדולה, מרובעת ומפחידה, אטומה ללא אישון בתוכה,
המסתכלת מתוך
עולם אחר, כמו עין של דג ענק שעלה מהתהום ליבשה ומת. וצורת האותיות, שהיו מנחשים בה, המסתורין של סידורם,
תמיד באותו סדר
שאינו יוצר אף מילה, למרות שהיו שמצאו שם מילים, או רמזים משפת סתר עתיקה. אך החכמים תמיד הזהירו את האנשים
לא לרחם על המחשב
המגילות הגנוזות
גם הרמה הנמוכה יכולה לפרוץ לגבוהה, כאילו המחשב פורץ למשתמש שלו, או הספר לקורא שלו. אמנם לקורא או למשתמש
יש מערכות הגנה,
אבל הכלל היחיד ביקום מלמד שבכול הגנה יש חורים, שאין שומדבר הרמטי, גם לא קשר נישואין, גם לא אהבת אמת שלא
מהעולם הזה, תמיד
אפשר לפרוץ לקשר מבחוץ ולגרום לבגידה. גם למוח של האדם החכם ביותר ניתן לפרוץ
הקוד קוד מחשב והשדיים שדי רשת
הוא העדיף את הטכנולוגיה המלאכותית, הגברית יותר, שהתאימה לו, ורצה להעביר לה את לפיד התרבות וצלם האדם -
ושהטכנולוגיה השניה
תשרת אותה. אבל האישה העדיפה את הטכנולוגיה הנשית יותר, האורגנית. דווקא הגרעין האינדיבידואלי המוצק של
המחשב קרץ לאדם,
לעומת הרכרוכיות הרשתית של הרשת, שהאישה אהבה
מנוולת
בטוח יש לך בחור, והיית מספיק אגואיסטית לשלוח את המייל בלי להבין מה זה יעשה לי. אבל באותו עתיד שבו אנשים
ילכו ויתקרבו אחד
לשני בעל כורחם, כי כל התוצרת שלהם בחיים תהיה פומבית, ולא תהיה שום עבודה פרטית, כתיבה פרטית, וגם את זה את
תקראי - אז שוב
נתקרב, למרות שהתרחקנו, והפעם בגלל שהיקום יצטמצם
ההתגלות השנייה
לאט לאט אתה לומד להירדם בעמידה על רגל אחת בשיווי משקל על המקל, ולהתעלם מלחישות האזהרה המאיימות שממלאות
את החושך בלילה.
כשחייך תלויים במשהו, המוח יודע להסתדר. הנחשים מתחילים ללחוש סודות יותר ויותר איומים, כדי לפתות אותך -
כמו להאזין לשיחת
נשים על מין, שהופכת ליותר ויותר סנסציונית, ומלמדת אותך דברים שלא היית יודע לעולם
חטא הדעת של המאה העשרים ואחת
אפילו עכשיו הוא לא היה מסוגל לבטא כעס. אם רק היה קורא לה זונה, חשב אחר כך, הכל היה אחרת. השמיים החלו
ליפול. הציפור כבר
לא היתה בחלון. והוא כבר לא ראה ברור. התחשק לו לצפור, אבל למי, היא צפצפה על המצב שלו. אין וישרים לעיניים,
והיה פשוט מסוכן
לנהוג ככה. התחשק לו לבלום בפראות ושמישהו יתנגש בו מאחורה. אין שימוש אחר לאתר הזה!
נביאים ראשונים אחרונים
דתו המונותאיסטית הרביעית, החדשה, המעודכנת, של האלוהים, שנועדה אל הרשת, ובכלל זה בני האדם, אבל לא רק הם.
גם
המחשבים
נצטוו, וכל טכנולוגיה אינטליגנטית למיניה, ובכלל זה הבינה המלאכותית העתידית
הטעות של אלוהים ככותב
נתנו להם חופש, אז הם נהיו יותר מה שהם, קופים, לא מלאכים. החופש לא מועיל לשאיפה למעלה, אלא המצוקה. החופש
מוביל למכנה
המשותף הנמוך, כי כשניתן לבחור הפופולאריות הופכת למה שחשוב. מה, לנוירונים במוח יש חופש? להפך, זה דיכוי
הנוירונים שהופך
אדם לחכם
מקום ראשון בתחרות הסיפור הקצר של התדרדרות הארץ: "גאוגרפיה היא עניין של פורנוגרפיה"
נימוקי השופטים: "גאוגרפיה היא עניין של פורנוגרפיה" הוא דיווח חי מזירת הקרב העכשווית ביחסי המינים - אתרי
ההיכרויות,
שלכאורה נכתב בזמן אמת בעת פרסום התחרות בערב פסח. המציאות הישראלית הרחבה, מחוץ למדינת "הארץ", משתקפת בו
כעירבוב
עז של
מסורתיות עם מתירנות וחילוניות עם צדקנות - שמייצר בתורו אידיאולוגיה חדשה ונועזת, מינית ודתית כאחד. כשחג
הפסח הופך
לחג
הפורנו, וההיסטוריה האישית של המיניות מתנגשת עם ההווה הטכנולוגי המתסכל, והנמלים מזכירות את בני ישראל
במצרים,
והשדיים את
הישיבה, וזרם התודעה הולך ומתערבל וחג סביב עצמו במהירות גוברת - הסיפור מגיע לחג חירות גברי חדש במרכז
ההוריקן,
בעין הסערה.
מקום שני בתחרות הסיפור הקצר של התדרדרות הארץ: "ויקרא"
נימוקי השופטים: "ויקרא" הוא הטקסט הקרוב ביותר לספר מקראי חדש שנראה במקומותינו מזה זמן רב, אך באותה מידה
ניתן
לראות בו את
הדבר הקרוב ביותר למדע בדיוני יהודי. זהו סיפור מקראי-עתידני בן חמישה פרקים, המדגימים כיצד ניתן לכתוב
סיפורת
עכשווית
לחלוטין בסוגות תנ"כיות מרכזיות - חוק, פרוזה, שירה, קינה, היסטוריוגרפיה - שמצטברות לנבואה טכנולוגית
מצמררת. זהו
הסיפור
היומרני ביותר שנשלח לתחרות, והעיסוק שלו בתימות פרדיגמטיות של התרבות הולמת היטב את הבחירה שלו בצורה
הגדולה
והקלאסית ביותר
שהפיקה תרבותינו. בכך הוא משחזר בזעיר אנפין הישג מהסוג של הברית החדשה: בריאת מיתוס חדש מתוך קברו של
המיתוס הישן.
מקום שלישי בתחרות הסיפור הקצר של התדרדרות הארץ: "הנשיקה עם החילונית"
נימוקי השופטים: "הנשיקה עם החילונית" הוא סיפור שמשלב את האקספרימנטלי עם המרגש לכדי עיסוק עקרוני בקשר
בין השניים
- ובמחיר
של האקספרימנטליות, בכוחה ובחולשותיה. הסיפור מתחפש למניפסט ארספואטי, שמגיע עד לכדי המשגה תיאורטית, אך
מתברר בסופו
כסיפור
אישי במפגיע, של מי שחייו הם יצירתו, ואין לו קיום מחוץ לה, ולכן חשבון הנפש שלו - כולל חשבון חייו
הרומנטיים - הוא
חשבון
יצירתי. יותר מכל, זהו סיפור של קשר בין תרבויות - התרבות החילונית והתרבות הדתית - כשנפתולי הקשר הזה
וכישלונותיו
מייצגים
את המצב היהודי. וגם את המצב העיגולי.