פילוסופיית ההשקעה: על הפילוסופיה של הבורסה

מדוע מושווית שיטת ההשקעה לפילוסופיה דווקא, ולא למשל לאמונה, לדת, למתודה, לתיאוריה או לידע ומדע? הלמידה ההשקעתית וצמיחת הכלכלה היא למידה של מהפכות תפיסתיות ושינויי פרדיגמה - בדיוק כמו בפילוסופיה. אם כן, מהי משמעותה של הפילוסופיה של הלמידה כפילוסופיית השקעה?

עצם רעיון ההשקעה נובע מרעיון הלמידה: ההשקעה היא למידה כספית  (מקור)

שוק המניות, בדומה לקולנוע, עבר התפתחות פילוסופית מואצת, בה נדחסו במאה שנה חילופי אסכולות של אלפי שנים. מצד אחד, ישנה האונתולוגיה, שבה הערך נקבע לפי מצבו האמיתי של העסק, ולכן ניתן להרוויח מטעות (לרוב אמוציונלית) של השוק, ובסופו של דבר הערך יתכנס לערך האמיתי. זו פילוסופיית ההשקעה שנקראת השקעת ערך (וורן באפט). מן הצד השני, ישנה הספקנות, שבה לא מאמינים שניתן להכות את השוק, או לתזמן אותו, או לדעת מהו הערך האמיתי של הנכס, ולכן פונים לפילוסופיית ההשקעה הפסיבית, או הסולידית, שמורידה סיכונים באמצעות מתאם נמוך בין השקעות (בלוג הסולידית). ספקנות זו הגיעה למצב קיצון עם פרוץ משבר המגיפה, בו גישת "הסולידית" טענה שאין למכור את הקרנות הפסיביות שמחקות את כלל הכלכלה בכללותה, גם אם היה ברור שערך האמת של הכלכלה כולה ירד ואנו עומדים בפני משבר כלכלי. אין שום מאורע חיצוני שיכול להשפיע על ספקנות כזאת - זהו אך ורק השד המתעתע.

מצד שלישי, כסינתזה בין האמונה בידע אמיתי על הערך לבין ספקנות טוטאלית לגבי יכולת הידיעה, ישנה האפיסטמולוגיה, שמאמינה שמה שחשוב זה מה אנשים חושבים על הערך, וזה מה שבאמת קובע את הערך - התפיסה שלו. זוהי פילוסופיית ההשקעה של הסוחרים, שמנסים לחשוב מה יחשבו אנשים, ואיך השוק יגיב, ולא מהו הערך האמיתי. הקצנה שלה, לעבר הפוסטמודרניזם, היא כבר גישת ההימורים ו-"המשחק במניות" - כי הערך הוא לחלוטין חופשי מכל שיקול אחר (זוהי לא פעם גם התפיסה של אנשים שמבחינתם הבורסה היא קזינו, ולכן לא מתקרבים אליה. כלומר - אנשים שבאמת לא מבינים איך העולם עובד).

מעבר לגישה זו, ישנה פילוסופיה שמאמינה שהערך נקבע על פי הגרף עצמו, ושבתוך תנודות הערכים עצמן - במספרים עצמם - טמון המידע העתידי הרלוונטי לגבי המחיר. זוהי פילוסופיית ההשקעה שמקבילה לפילוסופיה של השפה, וידועה בשם הניתוח הטכני (שהוכח כשלונה האמפירי) וגם בשם האלגוטריידינג (שהוכחה הצלחתה האמפירית). אם כן, מה תהיה שיטת ההשקעה של הפילוסופיה של הלמידה?

קודם כל, ההבנה שאין פילוסופיית השקעה אולטימטיבית, אלא שהשוק מתפתח - כלומר לא רק עולה ויורד - ואפילו דרכי התפתחותו מתפתחות. כמו כן, ההבנה שכל השקעה נובעת מניתוח העתיד, כלומר מכיוון למידה והתפתחות בעולם, שצפוי בעיני המשקיע. לכן קודם כל מנסים ללמוד את העתיד - וממנו גוזרים את פילוסופית ההשקעה. יש צורך לאתר תחומי השקעה, או אפילו חברות, שיש להם סיכוי גבוה (ביחס לערכם) להתפתח יותר מתחומים אחרים - ובהם להשקיע. למשל, אם יש לך תובנה שבינה מלאכותית היא העתיד, והגיעה כבר לשלב הפרקטי (כלומר לא מדובר בעתיד שמעבר לאופק השקעתך) - עליך להשקיע בחברות שמפתחות תחום זה. וכך לגבי כל טכנולוגיה או התפתחות אחרת. אם יש לך הבנה שהודו הולכת להיות מעצמת העתיד - נסה להשקיע בהודו.

בימינו מובן מאליו, שמה שהולך להתפתח בעתיד הוא תחום הטכנולוגיה, יותר מכל שאר הכלכלה באופן יחסי, או מכל כלכלה של מדינה ספציפית, ולכן יש להשקיע במיוחד בתחום זה. זוהי תובנה טריביאלית - אבל היא איננה מבוטאת באף פילוסופיית השקעה אחרת. אין הטענה כאן שערכן של חברות הטכנולוגיה הוא גבוה או נמוך מערכן האמיתי - אלא שההתפתחות תתרחש בתחומן - הלמידה תהיה בתחומן - ולכן יש להשקיע בהן. כי הלמידה וההתפתחות הן מקור הערך. ולא אף שווי כזה או אחר, שתמיד נותנים רק תמונת מצב עכשווית ולא עתידית.

לפעמים, כדי להישאר עדיין בתחום הפרדיגמה העכשווית ולא העתידנית, מחשבים לתוך ערכה של חברה את עליית ערכה העתידי המהוון (מלשון הווה), וטוענים שהוא חלק מערכה בהווה. אך ערך זה הוא פיקציה קשה לכימות, וההפך הוא הנכון מבחינה מושגית - הערך והשווי שלה בהווה נובעים רק מאלה העתידיים. לכן חשוב להשקיע בחברות לומדות, בתחומים לומדים, ומה שקובע את עתיד ההשקעה הוא היכולת להעריך למידה זאת (אחד הכיוונים העכשוויים הוא התמקדות במניות צמיחה, דהיינו כאלה שצמחו בעבר, כחיזוי לעתיד, אך זהו כמובן כיוון לא לגמרי מהימן). הדרך הנכונה היא לזהות כיווני צמיחה עתידיים ולגזור מהם תובנות השקעה. פילוסופיית ההשקעה השונות ניסו תמיד להיזהר מנבואה ומטענות "כדור בדולח", אך זהו בדיוק מה שדרוש: ניסיון לראות ולהעריך את העתיד. זוהי מהות ההשקעה. ואם המילה נבואה גדולה מדי - נציע את המילה חלימה. ואם המילה חלימה ספקולטיבית מדי - נציע את המילים המפורסמות ביותר בבורסה: "מידע צופה פני עתיד" - כהגדרת הלמידה.