התדרדרות הארץ
המשך הסוף
מאת:
(מקור)
מדינת הסוד

חלמתי שאני מנסה להמשיך את הפרויקט המשיחי של האדמו"ר הקודם, של החלימה לתוך ההיסטוריה, ובכך להמשיך את מורשתו, ואפילו את נשמתו, בסתר. ואני חוזר לתנ"ך כדי להציל את גדליה, ומונע את הגולה. אבל פתאום אחריו יש שני מנהיגים נוספים שנרצחים, ואני חוזר גם לימים שלהם, ועל כל אחד שאני מציל רוצחים אחרים, ועוד ימי צום, וככל שאני מציל יותר נרצחים יותר אני מציל יותר - זו דליפה שאי אפשר לסתום, חורים של דם, והלוח מתמלא בצומות, וכבר אפשר לאכול רק פעם ב, ורבים מתים ברעב. והחתול ירמיהו גוסס בפח ריק, וכולם מחכים לרב הטבחים לסיום הצום. אבל הצום כבר שנה שלמה, והשלדים שוב הולכים לישון רעבים בארון. וכולם רוצים לחסל את גדליה. גידול יהודי. שהוא כבר בראש הממשלה. ומי יודע איזה חלומות יש לגידול בראש. אבל מרוב התנקשויות, שיטת השלטון היא כ"כ חשאית שאפילו אשתו של ראש הממשלה לא יודעת מיהו. והתקציבים סודיים, העברות שחורות, לא רואים את הגוף של המדינה, רק העצמות מתנועעות. כל מבנה השלטון הוא סוד, כמו שפעם הנפש היתה הסוד בתוך הגוף, היום הגוף עצמו נהיה הסוד של העצמות, ומהנפש נשאר רק רמז. ואשתי מתחילה לחשוד - שאני ראש הממשלה. אחרת מה אני עושה בלילה. ואני נרדם - והם נכנסים לחדר.

בדיחה יהודית עם זקן

חלמתי שהיהדות חוזרת לספר מלכים. ומגיע איש מצחיק אחד עם מכנסיים שמגיעים עד לעיניים, שמציץ מהרוכסן, מגיע משומקום, ואומר שצריך פונקציה דתית בשלטון, שאלוהים מוכן שנחזור להיסטוריה רק אם יהיה נציג משלו, אחרת הוא מחזיר אותנו בחזרה. כמו שהיה נביא למלך, אז עכשיו יהיה לממשלה ליצן. והליצן, נציגו הרוחני של אלוהים עלי אדמות, קופץ מתחת לשולחן הממשלה ומצלם ממתחת, בועט, מושך במכנסיים, מכניס חיות, וכולם ממשיכים לחייך, והוא רואה שהם מחייכים, ומחליט שהוא יגיד לראש הממשלה מה לעשות, ואם הוא לא יעשה, הוא יעשה ממנו חוכא ואייתוללה. והראש מת מפחד, אפילו מפחד לשאול מה זה חוכא. והוא מעביר פתקים בין השרים, ועכשיו יש דיון אחד מעל לשולחן, ודיון אחר ממתחת, ולאט לאט הדיון למעלה מתרוקן מתוכן, וכל התוכן נשאב למטה, והוא מעביר פתקים שהמשרדים יעסקו, יהיה משרד לחזירים, אתה תהיה השר לענייני חזירים, ומשרד לתרנגולות, עם סגן שר לענייני ביצים, וכל השרים שמחים כי יש הרבה חיות, וכל אחד חושב. ואם ראש הממשלה מעביר לו פתק שחייבים לעצור, שתהיה מלחמה, שזה הסוף, הוא משנה את הפתק שקוקוריקו, ומעביר לשר לענייני כלבים, והשר צוחק, ומעביר האו האו, שועל תיזהר, וככה הוא מתרגם ביניהם, ואת ראש הממשלה הוא הופך לזנב. ואם הזנב מתלונן, הוא אומר אלוהים אמר, זה לא בריא שיהיה רק שלטון רציני, שלטון חילוני, צריך שיהיה מבקר רוחני, הפרשיות הכי טובות בספר מלכים נוצרו ממלחמות בין מלכים ונביאים, אז תחשוב מה היה יכול להיות בתנ"ך עתידני, אם היו לראשים ליצנים, הדמיון לשלטון. ראש ממשלה צריך חלום ממשלה, קצת לשחרר את הראש, מספיק עם כובד הראש הגלותי של הכתר, הגיע זמן הגאולה, צריך לעשות שמיח, וככה יהיה משיח, כמו דוד המלך, שהיה ליצן גדול לאלוהים, "בדיחא דמלכא". ואז הוא מלביש לראש הממשלה כובע של זנב על הראש, שהוא מקשקש כשהוא מדבר, וכולם צוחקים. ובא נביא אחד ואומר שזה הסוף, שזה לא מצחיק, זה לא מצחיק בכלל. והליצן לוקח נוצות ממשרד התרנגולות ומדגדג ממתחת הרגליים. וכולם צוחקים.

הרפורמה

חלמתי שאני בתקופת האבן, בעולם העתיק, בימי חזקיהו. ויש לי את כל מה שאני יודע בראש - ועכשיו אני אוכל להזניק את האנושות 2000 שנה קדימה, נוכל מהר לייצר חשמל מלימונים, ולהתחיל את האינטרנט בשנת אלף לפני הספירה. אבל, ממה להתחיל, אני באמת יודע איך עושים אפילו טלפון? ועוד בתקופת האבן. ואני מנסה להסביר לאיכרים העברים הטיפשים, לפחות העברית עדיין אותה עברית: אנוכי מהעתיד, איה מלככם? והם מרביצים לי במלמד הבקר, ומגרשים אותי כמו שד. ואני נע ונע בדרכים, אני חייב למצוא איזה נביא אינטליגנטי, אחרת הכול ילך לעזאזל, אני יכול להציל את כל ההיסטוריה, להפוך את יהודה למעצמה עולמית עם הידע - אבל כל רגע אני יכול למות בתאונה והכול יישאר באדמה. אני חייב להגיע למלך, לכל הפחות אוכל לקדם את התורה בעזרת פירוש רש"י, לגלות את סוף התנ"ך, ולמנוע אותו, אני כבר יודע מה קרה - אבל אף אחד לא מעוניין בסחורה.

קרן לייזר חרדית

חלמתי שבעתיד האופנה חוזרת, כמו תמיד, והפעם - ללפני מאתיים שנה. ופתאום אי אפשר להבחין בין חילונים לחרדים, אי אפשר יהיה לזהות אותי, ימות המשיח! ואני רץ באלכסון בין האנשים ברחוב, חותך מימין, חותך משמאל, יוהו, כמו חללית, מאיץ, מתכונן לקפיצת הדרך - ופתאום אני מתנגש בכרכרה.

אוטוביוגרפיה

חלמתי שבני ישראל כבר יצאו ממצרים, ורק אני נשארתי, שכחו אותי במצרים. מקבלים כבר את מתן תורה, שעבוד, בונה לבד את הפירמידות.

מורה דרך, פורץ נבוכים

חלמתי שאומרים לו: אם שלחו אותך כנביא זה כבר אבוד, כי הדרך היחידה להימנע מפרדוקס קוסמי היא שאף אזהרה לא תעזור. רק זה נותן את היכולת להתעלם מכל הסימנים. אסור לעתיד לשנות את העבר. ואני רץ אחריו לפני שהוא יחזור עוד יותר לעבר ואומר לו: אני מאמין לך! תן לי תשובה. והוא אומר בוא תהיה הגחזי שלי. ואנחנו נכנסים לעיר החדשה, הוא מכניס את המחשב הלבן שלו בין הרגליים ורוכב עליו, והוא קורא: דור המדבר! עוד ארבעים שנה - רוב חרדי במדינה. ואנחנו רואים שזה מקום שבו הבהמות מתכסות בבגדים, והאנשים הולכים עירומים. והוא קורא: השקר הגדול הוא שהחילונים הם דבר חדש, חילונים היו גם בתנ"ך. להפך, אנחנו החרדים דבר חדש, אנחנו העתיד. ויש שם בארץ החדשה חזירים מאוד צנועים שמתלבשים כמו חרדים, ורק האף מציץ החוצה מהצווארון שיוכלו לנשום, וזה מאוד מסוכן כי שמים עליהם כובע והם יכולים להיחנק, ושטריימל זה באמת סכנת נפשות. ולעומת זאת האנשים מתחילים ללכת ברחוב על ארבע, וצריך לקשור אותם שלא יהפכו את גן העדן החדש לשירותים ציבוריים. ובסוף סוגרים את האנשים בבתים ורק החיות מסתובבות חופשיות. והנביא אומר: אני את שלי עשיתי. ואני אומר לו: אתה רוצה שאני אסדר לך איזו שומנית? שככה תוכל לחכות בעליית הגג עד שנראה מה יהיה. כי כבר מסוכן לאנשים להסתובב ברחובות. והוא אומר: בימים שלי הזיווג הוא אחר, כל היצרים כבר אחרים. כל מה שישאר מהגוף זה צורת חשיבה לתפוס. מטאפורות. אני אוכל ספרים. והתאוותן הוא מי שרק נכנס לישיבה וכבר ממלא כרסו בש"ס ופוסקים, מרוקן את כל המדפים. ספר תורה אוכלים רק בשבת, שזה הבשרי שלנו, כי בד"כ ספרים עשויים רק מצמחים. ואצלנו הנשים כ"כ צנועות, שהן מסתובבות עם ראש מלאכותי מעל הראש שלהן, זה מה שהתפתח מהכיסוי ראש, והן מציצות עם העיניים מהכפתורים בחולצה, שלשם זה לא מנומס להסתכל. ואלה שפחות צנועות לובשות ראש בלונדיני למרות שהראש האמיתי שלהן שחור. ורק כשהן בבית הן מוציאות את המכסה ומציצות עם הראש החוצה. והגברים בכלל לא מסתובבים בעולם, יש מקלות שמייצגים אותם והם מפעילים אותם מהבית. אנחנו העתיד, והעולם החדש נחרב מזמן, ואנחנו קוראים לו העולם הישן. אבל הנה עובר כלב ברחוב, ואנחנו מתחבאים שלא יעלה אותנו לניידת. והנביא אומר לי בתוך החור: פעם היו מערות, היום יש רק חור, אחר כך ישאר רק צינור, ובעתיד אנשים יתחבאו בחוט, מה שנקרא קוף מחט. ואני אומר לו: אתה נביא מצויין! והוא אומר לי: אתה לא מבין את תפקיד הנביא, התפקיד שלנו זה לא לשנות את העתיד, ואפילו לא כמו שחשבו פעם - לשנות את העבר. מה שצריך זה להחיות את הזמן, להפוך אותו מדומם לחי, מפיזיקה לרוח. התפקיד של הנביא העברי העתידי הוא: לזווג בין התורה למשיח, בין העבר לעתיד. גשרים מעל תהומות בהיסטוריה. למשל התקופה שאתה חי בה, שבעים שנה אחרי החורבן של הגלות, אחרי השואה. זה הזמן לשוב. אז קיבלת תשובה או לא קיבלת תשובה? והוא שם את הפה שלו על הפה שלי ומדבר לתוכי: אם עד עכשיו תורה שבעל פה היתה יותר יצירתית מתורה שבכתב, עכשיו תהיה תורה שבכתב שהיא יותר יצירתית מתורה שבעל פה. מה שנקרא אצלנו: עוד חזון למועד - כל לילה עוד חזון, וכל מועד עוד חלום. ככה מזווגים לא במרחב - אלא בזמן. חזון גיחזי.

תוכנית מדינית למאה הבאה

חלמתי שבמגילת רות, אלימלך הוא האל שמת בגלות, נעמי השכינה אשתו האלמנה, ורות היא התורה הפוכה בלי ה'. וסופסוף הם חוזרים לארץ. אבל מיהו בועז? מי זה אותו גואל רחוק מגואל קרוב יותר, אני לא מבין - אף אחד לא מבין - ובינתיים מרוב רעב נעמי ורות הופכות למקלות. והנה אומרים שרות בהיריון, איזו בושה, אף אחד לא יודע איפה היא היתה בלילה, נעמי לא יוצאת מהבית. והיא כמו מקל עם בליטה. והנה יורדים המים, ומתחילה הלידה הגדולה - אבל לא יוצא. הדוקטורים מתפללים, ולא יוצא. מטיסים מומחה מיוחד מחו"ל, שתוקע בשופר - ודבר לא מתקדם. ובסוף אין ברירה, מחליטים על ניתוח קיסרי - ומסתבר שלא היה שם כלום. סתם שמנה. אבל היא אומרת: הרגשתי אותו, את הלב שלו! מה הם עשו איתו? והיא בוכה ברחובות, מחפשת אותו בתוך חיתולים בפחי אשפה. דוד מלך ישראל לא נולד, מת, מת, מת - וקיים. כי היום הכול מרחוק, התחברות מרחוק, שליטה מרחוק, למידה מרחוק, תורה מרחוק. ואם אין גאולה מקרוב, יש גאולה מרחוק. לא חייבים בן, לא חייבים משיח בסובארו לבן. והנה בא הר גדול שחור אל הארץ. רואים אותו מתקרב מרחוק, ואומרים אוי איזו טעות, בגלל שלא באנו אל ההר ההר בא אלינו. וההר פותח את הלוע שלו: הציונות היתה נעשה ונשמע. עכשיו הגיע הזמן לשמוע.

האל של תל אביב

חלמתי שעכשיו שבני ישראל בארץ, אלוהים מחליט להחזיר את יצר עבודה זרה, כי הופר האיזון ורצו יותר מדי אחרי הרציחה והעריות, ודווקא משולש יצרים יחזיק אותם במרכז. והחילונים מחליטים להקים מקדש לאל חדש. ועובדים על פסל משוכלל של אלוהים, מחשב-על עם פה שמדבר ועיניים שרואות וכו', כדי שלא יוכלו לצחוק עליהם הנביאים. והאל הזה אפילו בנוי ככה שהוא בורא את עצמו, פעם בכמה זמן, ושולט בגשם וממית ומחיה בעזרת גזים מתקדמים, והוא גם חוזה עתידות קדימה 3 ימים, וממציא חוקים ועונשים. והוא אפילו פוקד עקרות בטיפולי זוועה מיוחדים, עד שקוראים לו ד"ר מנגלה. ואחרי הילד הראשון אשתי לא יולדת ואנחנו מתפללים לאלוהים עשר שנים, ובסוף נמאס לנו להתפלל אפילו יותר משרוצים ילדים, ואנחנו הולכים לאליל מתל אביב. וההלכה שלו אפילו יותר פסיכית ומתוסבכת מזו שלנו, יש לו יצרים ממש משונים, בגדי המאמינים יותר מסובכים ממסכת יבמות, צריך כל בוקר להתייעץ עם רב, אפילו בנוגע לתחתונים, לפני שיוצאים מהבית, והם כולם נראים ממש מצחיקים. ויש להם מחלוקות והלכות אפילו מתי לחייך, ויש כאלה שכל הזמן מחליפים העוויות משונות כדי להחמיר ולצאת לידי כל הדעות. ואנחנו מתקרבים לים והאנשים נהיים יותר ויותר אדוקים בדתם, ופחות ופחות לבושים, בהתאם למנהגם, ואנחנו עוצמים עיניים והולכים עם מקלות וכלבים כמו עיוורים כדי לא לראות, וכל הזמן אנחנו שומעים את החילונים אאוץ' אאוץ' תיזהר. והאליל הזה כל הזמן מתמודד עם הבעיה שהוא חדש ומפלסטיק, ושוכר משרדי יח"צ איך ליצור אליו יראת אלוהים, הוא שורף אנשים ועדיין צוחקים עליו, והוא לא מוצא לו מקום לעמוד, והבדיחה היא שמרוב שהוא מסתובב הוא עומד בפקק, כל ההרים בשפלה נמוכים, אז הוא מחליט להתמקם בקרקעית הים. ואפשר להגיע אליו רק עם חליפות צלילה, והמתפללים כל הזמן משבחים ומקלסים אותו, שהוא אל עשוי מחשמל ולא מתחשמל, או שהוא מוציא יותר חשמל משנכנס בפנים, והוא בכלל לא צריך חשמל, החיבור זה רק בשביל פשוטי העם שלא מאמינים שהוא עובד בלי חשמל, ואיך שהוא מתחבר לרשת בלי אף חיבור, פתאום הוא מופיע באמצע הרשת, נס גלוי! וכידוע נס מלשון ניסויים. והנה בתוך החושך של הקרקעית, מלא כהנים דגים, יש אור. ואנחנו עומדים בתור. והוא ממיין אותנו: ימין שמאל. והוא מסתכל על אשתי יותר מדי, ואומר: שמאל. ואני רץ אחריה והוא אומר לי: ימין.

בית המקדש 3.0

חלמתי שעושים תחרות דגמים לתכנון בית המקדש השלישי, וכל האדריכלים בעולם משתגעים זה יהיה משהו חד פעמי. ואחד מתכנן את בית המקדש בצורת מחשב ענקי, עם מסך עצום בגודל של פרסה על פרסה במסגרת משיש לבן, ועולי הרגל דורכים על המקשים הענקיים בדרך אליו, וילדים רצים על משטח המגע והמחשב משתגע, הכהנים בפנים מתרוצצים, יש כניסות לבעלי חיים ויציאות לדם ולאפר, והלויים מסתתרים בתוך הרמקולים ושרים. ואחר מתכנן את המקדש בצורת ראש ענקי ואנשים עולים בלשון נכנסים, מלמעלה העיניים הענקיות זזות, כל פעם מסתכלות על מישהו והוא מת מפחד, חל איסור חמור לדגדג אותו האנשים בתוך הפה יכולים להיהרג, במיוחד הלוויים ששרים בתוך האוזניים כל תזוזה שלהם יכולה להיות מסוכנת, אבל ממילא הרוב רק מציצים קצת מעבר לשיניים ובורחים, מעטים מעזים להיכנס פנימה עמוק בלשון, משוגעים, כי כל כמה זמן הוא בולע, ואף אחד לא חוזר. לכן לא יודעים מה יש מעבר ללוע. והמפרשים מתחת מזהירים שבטח נופלים שם עמוק בפנים, כמו בגיהנום, ויש מי שאומרים שכל מי שנכנסים מתעכלים, נהרגים על קידוש האל, והופכים לחלק מהמקדש עצמו, ויש אומרים שמה שמתחת לאדמה זה סודי, שזה לא היה בתוכניות, ויש לוחשים שיש חור יציאה - שמקומו יתגלה בגאולה השלמה. ואדריכל אחר מתכנן את בית המקדש כאישה, שאומרים שהיא יותר יפה מאלוהים, אבל אף אחד לא יודע, כי מטעמי צניעות הבניין מכוסה בבדים, ורק הכוהנים נכנסים שם מתחת לבגדים. ואחר מתכנן את בית המקדש כשטריימל ענק ושחור, ואף אחד לא יודע איך להיכנס, כולם מסתובבים מכל הצדדים, ומי שאולי מצא את הפתח גם לא חזר, יש כל הזמן כאלה שנעלמים. והנה יש מנוול אחד שמתכנן את בית המקדש כחזיר. ודווקא ההצעה שלו מתקבלת. ואני מתקרב להר הבית לחנוכה, מרחוק כבר רואים שזה ההר הוורוד, וכל העולים לרגל מסביבי בוכים, החרדי לידי מקונן כאילו מדובר בחורבן בית המקדש ולא בבניין: מה, זה מה שחיכינו, כל השנים. מה יגידו הגויים? אבל הנה באים כל הגויים שמחים, חה חה חה, הם דווקא אוהבים חזירים. והנה אני רואה הם לידי משפחה, יש להם דגלונים ביד ומצלמות והם מחייכים. והחרדי פתאום מתעורר: הם בטח מתכוונים לתת בבית המקדש ביס, צריך לעצור אותם, אחרת לא יישאר כלום. והם שואלים איפה בית המקדש, והחרדי מפנה אותם שם, לכיוון ההפוך, אתם רואים שם, אל בית הכנסת.

סוף הסכסוך

חלמתי שהמקדש יורד מהשמים, נופל על כיפת הסלע, טראח! מכה מלמטה, מתקמט, כאילו יש בתוכו הר, נהיה לו כזו בליטה מלמעלה. נו, מקדש עם כיפה, ומכסים אותה בזהב, וכולם מרוצים. שלום עולמי - עכשיו. גאולה שלמה - על המקום. וסופסוף נזכה לראות במו עינינו את עולם המשיח, עולם העתיד. ואני בא עם הסידור והטלית, ואפילו עם איזה עוף ליתר ביטחון, והמאבטח אומר לי אין צורך, המקום מכפר על נפשותיכם, כאן מגשימים חלומות. ואני מצביע על העוף והוא אומר: הקוקוריקו יכול להיכנס. רק תשים על החולצה כרטיס מבקר, ואל תאבד אותו בשום פנים ואופן - שיאפשרו לך לצאת. והלויים שמים רמקול עם נבל ותופים ושרים את המנון מחלקה א': אין לי רגע דל / או סקנדל או ריספרדל. ואליהו הנביא אומר: אם אליהו היה חי כיום, הוא שומע קולות, רואה חלומות, איפה הוא היה? פה. אבל אל תספר לצוות. הכהנים חושבים שאני נורמלי. והכהנים הלבנים העייפים יושבים באמצע המשמרת על מדרגות מזבח הזהב ומעשנים, כשקבוצת רבנים חשובים ותורמים מבקשת מהם לזוז כי הם רוצים איתו תמונה. ואני פוגש בריפוי בעיסוק את המתנדבת מגרמניה. ואני אומר לה: תמיד רציתי לומר את זה לגרמני, אבל עכשיו שאני אני יכול לומר. את יודעת שאני צודק ולכן את כאן. ואני כבר מפחד להתקרב לאגף הסגור, לקודש הקודשים, כי יש לי תחושה איזה אדמו"ר אמצא בפנים. וכל עם ישראל רוקד כמו עגל, חלומות מתגשמים, חלומות מתגשמים, כולם חוגגים, יש אלוהים, איזה ניצחון היהדות מקום ראשון, הוא-הא מה קרה היטלר אכל אותה, הכתר הוא שלנו, הקב"ה אנחנו אוהבים אותך, ורק הכותל המערבי שוב שומם ומוזנח, בלי אף אחד. ואני הולך וטומן את ראשי בכותל ובוכה.

סוף היהדות

חלמתי שהרב מחייך אליי, ואני מרגיש באינסטינקט שמשהו לא בסדר. ואני לא מבין למה אני מפחד מהרב הזה. ואני חושף ברבים שהרבנים, זה מאפיה של הומואים, זאת תורת הסוד ממורה לתלמיד, הכול רמזים לזה, פתאום הכול מובן, תיאולוגיה סוטה, הפכו אפילו את אלוהים והשטן, הסוד הגדול בהיסטוריה, כל הרבנים כולם - וכל היהדות מתמוטטת. היהדות הקתולית. הכול היה שקר. אבל הנה אני הולך בלילה - והרב עדיין מחייך אליי. ואני נכנס. ואני נופל על ברכיי: סליחה, סליחה, מה עשיתי, מה שלא עשו כל השנים. והרב עדיין מחייך אליי. ואני לא מבין למה אני מפחד. אבל אני מרגיש באינסטינקט - משהו עוד יותר לא בסדר. ואני עוקף את הרב, שממשיך לחייך בכניסה, ונכנס לבונקר של אלוהים. ויש שם משהו שאפשר לקרוא לו רק מהומת אלוהים. ואלוהים, המפקד של הצבא המובס, הכול מתמוטט, החיילים האחרונים, הימים האחרונים, והוא מתחיל להשתולל: אנחנו נכבוש את גן עדן, ואחר כך נכבוש את ירושלים, הוא משרטט על המפה. ואף אחד לא מעז לומר לו שכבר אין חיילים. רק אתמול חטיבה שלמה של מלאכים נפלה מהשמיים, וכורתים את כל העצים בגן עדן לפחם להניע את גלגלי המלחמה, וכבר לא נותרו פירות להפוך אותם לבליסטראות, ומחוץ לבונקר נערכים דו-קרבות נואשים בלולבים, ומישהו צועק: אתרוג! וכולם נהרגים.

תרבות מתה

חלמתי שאין סיכוי. היהדות הגיעה למצב כזה שאין סיכוי. וירדתי לחצר וראיתי את הילדים, וידעתי שהם כולם ימותו. ולא בגוף - אלא ברוח. ופתאום הייתי מאושר. וראיתי את החתולים בפח, הם יחיו אחרינו. כדאי להשקיע בחתולים, והלכתי להביא להם את התפילין. וכאב הראש היה חזק מאוד, וידעתי שזו רק ההתחלה. מה קרה, זו פעם ראשונה שתרבות מתה?

שכחתי את המשך החלום

חלמתי שהשואה לא קרתה. ויש

יודונאצי

חלמתי שאני היטלר. ואני מנסה לעצור את השואה. אבל אם אני אגיד להם עכשיו אז יגלו אותי, ויביאו מישהו פחות משוגע, ואז המלחמה רק תתארך - והשואה תימשך שבע שנים. ואם יהיה שלום - תהיה שואה של שבעים שנה. לכן אני מתנהג עוד יותר בשגעון, ויוצר דת חדשה של יהדות נאצית, גירסא נאצית של הדת היהודית. ואני אומר לאייכמן בוא תהיה יותר דתי, חבל שאתה כזה מחשב. ואייכמן מגיש לי כל יום דו"ח עם המצוות עשֶה שעשה היום: כך וכך יהודים וזקניהם על כל פרטיהם ודקדוקיהם. ואני אומר לו: אבל מה עם הלא תעשה והעבירות. איפה התשוקה שלך, החטאים? ולמחרת הוא מדפיס: כך וכך יהודיות ופאות, טימאתי לפי ההלכה. הבוק הזה עכשיו אונס כי זה בשולחן ערוך, וכל הזמן רק מחמיר ומחמיר. אבל כבר אי אפשר להפסיק, כי הם מיד יביאו פוסק נאצי מקצועי, שיהיה פחות משוגע, ואם הרייך יחזיק מעמד - תהיה אפילו שואה בת אלף שנה. לכן אין ברירה ואני מתנהג רק יותר בשגעון ועושה לגרמנים ברית מילה בצורת צלב קרס, ובר מצווה עם תפילין חומות להצדעה במועל יד, ואפילו בחתונה יש בכנסיה צלב קרס עם ישו מסתובב - שיהנו מהסבל של יהודי. ויש הלכות שחיטה של יהודים, לפני כל אחד צריך להשחיז שעות את הסכין, ולמצוא את המקום המדויק בצוואר מתחת לזקן, שהיהודי לא יצא טריפה, ולברך בשם ובמלכות הרייך, ולעשות כוונות העי"ט שלא יהיה פיגול, ולבדוק בכל הגוף שאין מום שלא יהיה פסול, כולל מבפנים שיהיה למהדרין, ואכמ"ל. אבל הם רק שוחטים יותר ויותר, בכל בית עכשיו יש תא גזים, וקונים לשבת בחנויות בוטיק בכלובים יהודים, שהופכים ליותר ויותר יקרים ויוקרתיים ונדירים ומכל מיני זנים נכחדים למביני דבר, והציידים רודפי הבצע מגיעים לניצולת יהודים שאף מכונה נאצית לא מסוגלת, ביעילות של היד הנעלמה. ואנשים שואלים אותי: הייל היטלר, אתה בסדר? השפם שלך נהיה יותר קטן, או שהאף שלך התארך? ואני מנסה להאריך את השפם כמה שיותר, אבל לחרדתי הוא נופל לצדדים כמו זקן. והגרמניות מתחילות לתהות: שמתן לב שהוא לא בלונדיני? והכלבים מתחילים לנבוח עליי בכל המשרדים, ולעשות לי בושות. ומתפשטות שמועות נוראות במרתפי המפלגה, המאהבת מספרת שהיא תפסה את היטלר, שוכב במיטה - עם ספר! ויום אחד במקום שהרכבת של הקנצלר תגיע לברלין - מורידים אותי באושוויץ.

דוס אותיות סוד

חלמתי שאח שלי שמת לפני שנים, מתברר שזו היתה התאבדות, יש לחברים שלו מכתב, והם החליטו שלא מראים אותו למשפחה. ואני שואל מה יש במכתב, אני רוצה לראות והם אומרים אתה לא רוצה לראות. ובסוף הם אומרים לי בסוד: אתה יודע מה היתה הגדולה של האחים? לא שהם לא רצחו את יוסף הצדיק. האחים רצחו את יוסף. הגדולה שלהם היתה היכולת שלהם לשכנע עבד שעלה לגדולה שהוא אח שלהם. ואני נזעק: מה אתם אומרים?! והם אומרים: אנחנו רואים שאנחנו לא מצליחים לשכנע אותך לא לראות. אז בוא תראה רק את הכותרות ותחליט בעצמך אם אתה רוצה לקרוא עוד. וכתוב שם בחושך בכתב יד כמו שלי, המשפט הראשון: "אושוויץ בגימטריא צדיק הדור". ואני רק רואה את זה ונמלט. כאילו רצחתי מישהו, וצריך עיר מקלט. ואני פוגש בדרך עיגול שחור כמוני ושואל אותו איך נוסעים, והוא אומר: תגיד תודה שהוא ירד מהפסים. מי שנוסע על הפסים מגיע רק למקום אחד - לאושוויץ. ואני נבהל עוד יותר ומתחיל לצאת מהשוליים, לחרוג מהדף, עוד ועוד לחרוג. ואני כבר עמוק בשחור שמחוץ לספר, בטריטוריה לא אנושית - ואני פתאום פוגש שם את קין. והוא מכניס את הראש לאדמה, ואני אומר לו: אל תדאג אני לא רוצה להרוג אותך. אני רק רוצה לדעת, מה התורה הסתירה, מה אמרת להבל. אולי הוא השאיר מכתב, משהו שנוכל לדעת איזו תורה היתה לנו אם היינו בני הבל, ולא בני אנוש. והוא אומר מתוך החור: מה שאני אגיד לך אסור לך יותר לכתוב, אחרת זה יהיה מכתב התאבדות. אבל אני לא יכול להפריד את המוח מהאצבעות: אני אהבתי את אחי הצדיק מאוד, אבל למען כל הדורות - תיקנתי את המילה רוצח לרוצה אח. וזה מה שמפחיד אותך, צדיק הדור? בוא אני אגלה לך משהו יותר מפחיד, מנקודת מבט משיחית: היטלר בגימטריא חמור. אבל בוא - תמשיך, תמשיך לכתוב. אתה חושב שאני לא יודע שאתה כותב? סילחו לי, משפחה שלי, אהבתי אתכם. אבל אהבתי אותו יותר.

מזבח הזהב

חלמתי שאני חולה. מסתגר בחדר, לא רוצה לראות את אשתי והילד, אף אחד. אל תאהבו אותי, אל תפריעו! אשתי: אני מבינה, אתה רוצה לסיים משהו. לא, לא, את טועה, להתחיל משהו. להתחיל עכשיו משהו, זה יהיה חיבור שיגיע עד לשמים, ואולי יאפשר גם תנועה בכיוון ההפוך, תנועה שלכם בכיוון הזה. חס וחלילה לסיים. והיא אומרת: כן, כל רגע יקר, רגעים שהיו לא שווים כלום, פתאום מבינים. לא, לא מבינה, הרגעים באמת לא היו שווים כלום, זה לא שפספסתי, המחלה היא שהפכה את הזמן לזהב. תודה אלוהים שלא נתת לי מוות פתאומי, בהורדת ראש, אלא איטי איטי והדרגתי כמו זנב, מוות בחיים. זה ההבדל בין עונש כרת לבין עליית נשמה.

רפואה מונעת

חלמתי שהרופא מנסה לשכנע אותי לשתף איתו פעולה במזימה: הגוף הוא האויב שלך. הוא זה שבסופו של דבר הולך להרוג אותך. והוא רוקם בחשאי מזימות שונות נגד הנפש כדי לחזור לעפר, רשתות טרור עמוקות בתוך החומר. ולכן צריך את המודיעין נגדו, צריך לנהל מלחמה חשאית, לרצוח את הסודות, להרים את השמלה ולגלות ולבייש אותו לפני כולם, לכן אנחנו הולכים להכניס לתוכך מרגל נחש, מקל. תפתח בבקשה את הפה: אה. לעומת זאת, הנפש מנסה להחיות אותך, לכן צריך להסתיר אותה בעולם הזה, במיוחד צריך להסתיר אותה מהגוף. לשכוח את כל החלומות. להשאיר אותם בלילה. ותחיית המתים זה בדיוק יהיה ההיפוך, שאנשים ילכו עם נפשות בחוץ והגוף כלפי פנים מוסתר, ונצטרך להחביא את הגוף, שהנפש לא תהרוג אותך, היא תהיה האויב, ואז הגוף יהיה החלום. והעולם יהיה רק בלילה. לכן אנחנו צריכים להכניס כבר עכשיו לתוך הנפש פנימה מרגל, נחש מתעקל. אתה מבין: אה?

החום עולה לשמיים

חלמתי שאני חולה מאוד ולא מוכן לקחת תרופות. ועושים עלי עליהום. רבנים, דברי תורה, פיקוח נפש, נשים. ובא אליי אדמו"ר גוסס רזה מת למיטה, ואומר: יש רק שני דברים בחיים שאני מצטער. שלא אכלתי פחות, ולא ישנתי יותר. כי בהחזרת הנבואה צריך להתחיל מהחלום. גם בראשית התחיל מהחלום, מהאל של השדים, אל שדי, ואז התקדם. מה חלם אדם כשיצאה ממנו האישה, אתה יודע? חלומות צריכים לצאת בהוצאה לחושך, ולא בהוצאה לאור. אורות של תוהו צריכים כלים של תוהו, לא כלים של תיקון! אחרת תהיה בסוף שבירה נוראה. אדמו"ר יכול לשבור את היקום, כי אסור להעביר אינפורמציה מעל למהירות האור, ואדמו"ר שובר את תורת היחסות אם הוא מתפלל על מה שקורה בתוך חור שחור. ולכן זה מסוכן, ואין לי כוח להתפלל עליך, בבקשה, אני חולה, קח את התרופה. ובא אליי משפיע ידוע, ואומר: כשמחברים חרדי ודתי ביחד יוצא חרדתי. אבל הבן שלך, איך הוא יהיה בן בלי אבא? הוא יהיה בת. ואשתי עומדת בחלון כמו יונה, ומסתכלת. ובסוף אני נכנע. ואני שותה את התרופה, ומת.

המבקר

חלמתי שאני מבקר בקבר של עצמי. ואני מניח על עצמי אבן כזאת שאני לא יכול להרים. וכל הקרובים, סוף סוף הלוויה, מה חשבו עליי באמת, אבל הם - אף פעם אף אחד לא אמר עליי אמת. כמעט מתחשק לי לחיות שוב. אבל למי יש כח. ואני מדליק לפחות בבית הקברות נר לזכר האדמו"ר, נר נשמה, ותוהה ממה עושים את הפתילה שעליה נשרפת הנשמה - בגיהנום. ואז אני מבין - הספר הוא חומר בעירה מצויין. וכשהוא נשרף, אובד לעולמים, זה באמת מרגיש כאילו זה הנשמה שמבוערת מהעולם, שעולה באש. ולכן - השחור.

סופה של השפעת: ההחלמה מהחלום

חלמתי שמחר סוגרים את העולם ואני מפחד להישאר בפנים. ואני אומר: לא אכפת לי יום הדין. אני פשוט לא מוכן שישפטו אותי. והחתולים שנשארו אחרונים בזבל שנשאר מהעולם אומרים: בוא לפחות תעזור לנו בפח, בפרויקט של לבנות מחדש את אלוהים. ואני מתקדם איתם בין ערימות האשפה, וחתול ירמיהו אומר: קודם מחיים את נשמת המת (מה שנשאר לנו ממנו) וגם בונים לה גוף (והוא הרי היה בכל מקום). ואם לא, לפחות נהיה נר נשמה בשבילו. והוא מיילל בין ערימות האשפה הבוערות: ואם לא, לפחות נשרוף את הארמון על המלך. ונשמעת שאגה, וכל החתולים נמלטים, תציל את עצמך ילד, זה חתול טרף. האר"י שאוהב תות. והאריה האדום אומר בקול מפחיד, כמו של חוליארץ: נשמת אלוהים עכשיו בדרך לגן עדן העליון, שיחליף את גן עדן של נשמות האדם. ואני צועק: לא! לא הספקתי לאכול מעץ הדעת. ואני שומע את האריה מתלחש עם החתול הנביא ירמיהו: צינור בין עולמות, לגלות היכן מתחבאים שרידי הקודם, האידיוט הזה תיעד חלומות, למרות איסורי ביטחון הסוד. ואני אומר: מי שם. ואני שומע קול של צפרדע אומר לה: המחלה. הם חושבים שאני ישן כשאני חולם, ובעצם מחלים. והאישה אומרת: הוא לוהט. והוא אומר: יקח זמן למצב להתפתח - אבל הוא ילך וידעך. ואני פוקח עין אחת - ורואה שהם מדברים על הנר. אבל כבר מאוחר מדי. דם צפרדע צועק: הוא התעורר.

לפרק הבא
הטרילוגיה