קבלה של נשים

אני בא בבוקר לחדר שליד החדר שלה כדי לדבר איתה, ואני רואה שהדלת של המקלחת נפתחת ואומר יופי עכשיו אני אראה אותה בלי כוונה ולא באשמתי יוצאת עירומה (מה שלא ראיתי אף פעם)

כותל הדמעות  (מקור)

חלמתי שקורה מה שחלמתי עליו שנים, ואני פוגש במקרה את ש' ברחוב, ואני הולך עם ש' ברחובות. אבל בכל מקום שאנחנו הולכים היא מתעלמת ממני, ומדברת עם אחרים עם כל מיני גברים ואני לא מצליח להבין מה הם אומרים. ואני מרגיש קצת כמו זנב נודניק, כי ברור לי שהיא עושה דברים שאני לא אמור להיות שם. וחלק מהגברים הם במקווה, הם חצי לבושים, ואני מנסה לבדוק אם גם היא חצי לבושה, והיא רוצה לשלם מאה דולר לדבר חמש דקות עם איזה ידיד שלה (ממתי יש לה ידידים?). ואני אומר מה מאה דולר, והיא לא עונה ומתברר שמחר מוציאים אותו להורג ואלה שתפסו אותו מבקשים מיליון דולר ללילה האחרון, לפני שהם הורגים אותו, והיא רוצה מאה דולר לשלם מתוך זה שיספיק רק כדי לומר לו שלום. פעם אחרונה. ואני אומר בסדר, אבל למה את לא מסבירה לי את זה, אני אמור להבין לבד, אבל היא מתעלמת ממני ולא עונה לי בכלל כאילו אני לא שם ולא מדבר, כאילו אני רִיק.

והיא לא רוצה לגלות לי כלום ורק נותנת רמזים שאני לא מבין, ואני הולך לדירה שלה לחכות לה, כי לשם היא בטוח תגיע ולא תוכל להתחמק ממני, והיא לא מגיעה לשם. ואני חוזר למקום הראשון - והיא לא שם. אבל אני רואה שהיא השאירה בדירה את הדברים שלה על השולחן, את המחברות, שכחה, ואני חושב שהיא יכולה לחזור ומתחיל לחטט לה בדברים כדי להבין מה היא מסתירה ממני, במחברות, מה היא לומדת. ויש שם דברים לא הגיוניים, ואני לא מצליח לנעול את הדלת היא נפתחת, לא משנה מה אני עושה עם המנעול והמפתח, ואני מפחד שהמפתח ישבר ואני אנעל בפנים, ולא יודע על מה להסתכל קודם מכל המחברות והיומן שלה. ואני לא מסתכל לה ביומן אלא דווקא במחברות, כי נדמה לי שאצלה דווקא במקום הפחות הגיוני ישמרו הסודות, ובאמת כתוב שם משהו לא הגיוני היא לומדת קבלה, אבל קבלה לא הגיונית, ומה זה השטויות הללו שהיא לומדת ולמה מלמדים את זה בכלל נשים, יכול להיות שמלמדים נשים קבלה שונה משלנו? וכמו שלנו לא מספרים - גם להן לא? וכל אחד לא יודע מה השני לומד? ואני קצת מתעורר בגלל הדלת, ומחליט מתוך מחשבה מתוך שינה שלא שווה להשקיע בהמשך החלום הזה, כי ממילא זה חלום ולא מידע אמיתי ואינטימי שהשגתי עליה, ומצד שני חושב אולי כן יש שם אינפורמציה שאני לא מצליח להגיע אליה בעירות, כי היא מתחבאת במוח שלי, אז אני חוזר לישון אבל כבר לא חולם על זה. לא מצליח לחזור בחזרה. כי החלום ממשיך - כמו שהחיים ממשיכים.

ואני כבר בחרדה שאיבדתי את החלום ואת מפגש הנשמות איתה, מרוב חישובים חשובים נורא אבל מעורפלים נורא בתודעה, אבל הנה אני ממשיך לחלום שאני הולך בלי ידיעתה לישון בלילה בבית שלה בחדר אחר, ושארצה לדבר איתה בבוקר אם היא לא רוצה לדבר איתי, ואפתיע אותה במיטה - והיא תהיה חייבת לדבר אתי. ואז אני בא בבוקר לחדר שליד החדר שלה כדי לדבר איתה, ואני רואה שהדלת של המקלחת נפתחת ואומר יופי עכשיו אני אראה אותה בלי כוונה ולא באשמתי יוצאת עירומה (מה שלא ראיתי אף פעם). ופתאום אני רואה שיוצא מהמקלחת גבר שחור ענק ערום כמו שחקן כדורסל ואני מת מעצבים אבל היא לא יוצאת, ויוצא אחריו עוד גבר כזה ועוד אחד ועוד אחד, ככה שבעה גברים ערומים, וכולם גלמים כאלה מרוב שהם גבוהים עם הראש בתקרה לא מבינים עברית ומתיישבים שם ערומים, והיא לא יוצאת. והסלון שלה זה כמו מקווה כזה, ואני מסתכל עליהם עירומים לראות אם האיברים שלהם גדולים כמו שקראתי שכותבים על שחורים - בשירותים של התחנה המרכזית - ולהפך זה איברים קטנים, כמו של חרדים. ואני מסתכל פנימה ורואה אותה שם מתקלחת עם העור הבהיר שלה במים, ואומר אז מה עכשיו את שלגיה ושבעת הגמדים הזנאים, והיא נדהמת כועסת עליי מה אני עושה שם, ואני אומר אז מה פתחת קבוצת כדורסל?! מה את חושבת שאני טיפש, אז למה היית צריכה דווקא שבע ולא הסתפקת בחמש?

ואני יוצא בזעם מהמקלחות של הנשים למקווה של הגברים בסלון, וכל איברי הברית של הגברים השחורים במקווה מעוותים ואני מסתכל על שלי כמה הוא עקום בוחן אותו ופתאום אני שם לב שאני מחזיק אותו ביד והוא מנותק מהגוף, ואני נכנס לפאניקה ומנסה לחבר אותו בחזרה למקום והוא מתחבר, אבל אני בודק אם הוא באמת התחבר והוא יוצא שוב בקלות, הוא לא מוחזק חזק, ואני מתקשה לחבר אותו ככה שיחזיק ושלא יהיה מנותק מהגוף, כי עד שנגיע לרופא הוא ימות ולא יהיה אפשר להחזיר אותו, ואני אומר אוי ואבוי בטח העצבים התנתקו, ואני מנסה לגעת בו לראות אם הוא מרגיש מגע קצת עונג וזה עובד נראה לי, ואז אני אומר אז אולי העצבים של הכאב התנתקו ואני מנסה להכאיב ולא מרגיש אז מביא סכין לעשות חתך ואני רואה שיוצא דם אבל זה לא כואב.

וכל שבעת הגברים השחורים מסתכלים עלי על הברית הקטנה שעשיתי לעצמי בהשתוממות, ואומרים לי שהם חרדים אמיתיים, לא כמוני. הם החרדים הכי אמיתיים בעולם כי הם שחורים גם במקווה זה לא יורד, ואילו אני בפנים לבן. ולכן הם הכי צדיקים בעולם, גם מבפנים, והם ביחד אחד מול ארבע ושניים מול שלוש איכשהו (אני לא מבין, אבל זה קשור למחברות) הם מאזנים אחד את השני ככה שמגיעים לשלמות, ולכן הם יכולים להיות ביחד המשיח. ואני אומר להם שאם הם המשיח אז הם יכולים לעוף, ואז הם כולם ביחד פתאום קופצים מהחלון של הבניין, ואני לא מונע מהם את זה אולי גם לא יכול כי אני בקצה השני של החדר, והם כל כך מהירים וקופצים ומעופפים השחקנים האלה של נבחרת החלומות, אבל (וזאת האמת הפנימית יותר) אולי גם לא בטוח שהם לא המשיח, וזו הדרך לבדוק ושידעו, וצריך לקחת את הסיכון. ואז אומרים לי שהם כולם מתו למטה מהקפיצה ואני לא רוצה להסתכל, ואומר לעצמי שזו אשמתי שסיפרתי להם שהמשיח יכול לעוף.

ואני צריך לבשר לה למה כל הגברים הבעלים שלה מתו, ולקבור שבעה בעלים ביום אחד זה בטח דבר איום ונורא. כי אומרים לי שבתקופה המשיחית של הנשים לכל אישה יהיו שבעה בעלים ואני צריך לקבל את זה, ואפילו לשמוח אם היא תתן לי להיות אחד משבעה. ולא לקנא כמו חרדי פרימיטיבי, ולא לדעת מה היא עשתה בלילה - ואני מרגיש שאני עדיין לא מוכן לתקופה המשיחית הזאת, גם אם היא יותר גבוהה מבחינה רוחנית. אבל קשה לי לספר לה למה זה קרה, ואני לא רוצה לספר שאני אמרתי להם לעוף, אבל אותה זה דווקא לא מאוד מעניין כי היא עסוקה בלהכין אוהל. ואמנם מאוד עצובה שהאהובים מתו אבל חושבת שצריך דווקא להמשיך בחיים, ולא מתעניינת בנסיבות, בכלל לא שואלת איך זה קרה, אלא מתעניינת רק באוהל שלה ולכן אני לא מספר לה מה באמת קרה ושאני אמרתי ולא עצרתי אותם והיא שולחת אותי להביא לנו אוהל.

ואני לא רוצה להביא לה סתם אוהל כמו שהיא רוצה, אלא להרשים אותה, הפעם זו ההזדמנות האחרונה שלי, ואני אביא לה מגדל. ואני בונה גורד שחקים, גבוה עד השמיים, מגדל בבל של ממש. ושבבוקר אני אראה לה. כי כל החיים בניתי הרבה דברים, ואף אחד לא התעניין, אבל עכשיו אני אראה לה בבוקר שבניתי בלילה אחד גורד שחקים. כי היא לא תאמין לי שבניתי - ואז אגיד לה להסתכל למעלה והיא תראה, אפילו שהיא ביקשה אוהל, כי כנראה לא האמינה בי, אז רצתה רק יריעה לכסות את השמיים. וכל המשך הלילה, עד לבוקר, אני מזיז את הכרית מפה ולשם ומשם ולפה. כי אני חולם שאני בונה את הגורד שחקים מהכרית והמיטה היא הבסיס שלו. ושזה בעצם אבנים ענקיות כאלה כמו של הכותל, שאני לוקח אותם לבנות מהם בכוחות עצומים, כאילו הייתי גוי ואפילו עבד כושי כמו בסרטים, כמו שהיהודים היו עבדים במצרים ופועלי בניין, לפני שהפכו לבחורי ישיבה, ומאז הם מוכנים שרק ערבים יעבדו בבניין. והנה כולם יראו מה זה מבנה חרדי. מבנה דתי. היא רצתה לנו משכן משמיכות? אני אבנה לה מקדש. טיל לאלוהים. והיא תראה שגם אני יכול להיות חזק, גברי ובוטה.

וככה אני שם עוד כרית ועוד כרית כי אלה אבנים ענקיות. וכל הלילה אני עובד קשה מאוד, למעלה מכוחות אנוש, כדי להזיז ולהערים ולבנות מהאבנים הענקיות האלה גורד שחקים כמו הפועלים של הורדוס שהזיזו אבנים של טונות, או כמו הנפילים שבנו את מגדל בבל כדי לחזור לגן עדן, כדי שהשואה לא תחזור - לא לטבוע בעוד מבול. כי אני אומר לעצמי שהיא לא מאמינה בי שאני אבנה מונומנט כזה, שיזכרו, שלא ישכחו, הרבה הרבה אחרינו, משהו רם ונישא, שמגמד את הכל - ואני אראה לה, בבוקר היא תראה. ואז אני מתעורר בבוקר מותש מותש, כאילו לא ישנתי כלל, ואני רואה שכל הכריות שהעמסתי זה כרית אחת. שסתם הזזתי מפה לשם כל הלילה במיטה. ושכולי תפוס כי לא ישנתי עם כרית, כי העפתי את השמיכה, ושאני לבד במיטה.