הקומדיה היהודית

אם לא הייתי אנטישמי היהודים בעצמם היו בונים לי את הפצצה ומפענחים עבורי את הצפנים, ולא דוחפים את האמריקאים בפנים, והנאצים היו מנצחים במלחמה - בזכות היהודים הגרמנים

דנטה וורגיליוס בגיהנום - ויליאם בוגרי  (מקור)

חלמתי שסתם ככה באמצע החיים, במחצית ליל כיפורים כשכל הנפשות עולות לשמים להישפט, מצאתי את עצמי תועה בחושך ביער אפל באמצע גן עדן. ולא ברור לי איפה כל הצדיקים שסיפרו לנו עליהם. הכול ריק, אפילו חיות הקודש ברחו. לא יכול להיות שאף יהודי לא היה מספיק צדיק להגיע לגן עדן. איפה לפחות כל ניצולי השואה, כלומר, אופס, הקורבנות?

והנה על אחד העצים - אני רואה לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי. ואני קורא: זה אתה מקן לציפור?

- אל תתחיל גם אתה.

- אבל זה אתה מנד-נד? אתה ממש מקופח. ראית איך דפקו אותך בשטרות? עקף אותך בסיבוב הטשרנחובסקי.

וביאליק מתחמם: הוא באמת שווה חמישים. אבל למה לא אני על המאתיים?!

- זה בטח בשביל הציטוט על השטר: אנחנו מגש הכסף עליו ניתנה מדינת היהודים. אבל בינינו, כבוגרי ישיבה, זה הכול אפלייה עדתית נגד התרבות האשכנזית. למה הכניסו רק משוררים בהברה ספרדית? לגמרי הדרה של ההברה אשכנזית.

וביאליק נאנח: נו, הדור הולך ופוחת. מה הדבר הבא, שקל יונה וולך? שלונסקי בשנקל? וזה עוד כלום לעומת התחרות שתהיה על העשר אגורות... ואותי דפקו פה להיות מדריך תיירים. בוא בוא, אראה לך מה שצריך לראות, סיבוב קצר ותבין את העיקרון.

והוא לוקח רואה אותי שם בעולם הבא לשער גדול שנשמעות מתוכו זעקות שבר נוראיות, וכתוב עליו: התקווה בת שנות אלפיים. וביאליק מפטיר: זה המדור של ציפורה בתופת היהודית, מדור לדוגמא שמאוד אוהבים להראות לתיירים שנקרא: "על חטא שחטאנו לפניך בגילוי עריות ועל חטא שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר". והצעקות הולכות ומתקרבות, קורעות לב: חטאתי, עוויתי, פשעתי! וביאליק מסביר: פה למשל, מסתובבת ללא מנוחה נפשו של איזה עיתונאי אומלל, שפעם אחת חשקה נפשו להתראיין במקום לראיין, ואז הוא לא התאפק וכדי שישמעו אותו יותר טוב, נגע בזרת שלו באוזן של העיתונאית, ואף ניסה להחדיר אותה לצהוב, תוך שהוא מפיק מכך סיפוק עילאי. עכשיו, גורלו הנצחי הוא לעמוד פה עם היד שלו בתוך המחשוף של הסוהרת, והוא דופק לה על הלב באומץ ציבורי רב: "על חטא שחטאנו לפניך באימוץ הלב, ועל חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון" וגומר, בעוד שעל פניה הבעת הכאב המקובלת אצל נשים בזמן תענוגות חריפים, כשלא ברור אם העונג בא מהכעס או להפך. אבל אם אתה עוד לא מבין את העיקרון - בוא הלאה.

והוא לוקח אותי למדור הפוליטי השבועי בתופת, שנקרא: "על חטא שחטאנו לפניך בטיפשות פה, ועל חטא שחטאנו לפניך בטומאת שפתיים". והנה שם במחלקת גדולי האומה כל ראשי הממשלה מבקשים סליחה. ביבי אומר: סליחה שמאלנים שקיצרתי לכם שנים מהחיים מרוב תסכול שגרמתי לכם על התסכול שנגרם לכם ממני. וגולדה: ביום הכיפורים הזה, ועם יד על הלב, אני חייבת לבקש סליחה שצדקתי. תראו כמה אנשים שלא יתקרבו לשטחים מרוב חשש - נוסעים לסיני של דאעש. כלומר עדיף שארם-א-שייח בלי שלום מלהפך. ובן גוריון: סליחה שניצחנו, ובזבזנו אשראי קורבני יקר שעלה מיליונים. היינו צריכים להפסיד לערבים, ואז תחת חסות ארגון שונרא היינו מייללים עשרה דורות שאנחנו פליטים מאירופה, ועושים פיגועים בברלין. טילים על הרייכסטאג! והאו"ם היה מגנה את גרמניה, ומתנדבות משוודיה היו עושות לנו טובה. וברק נואם: אני עומד פה היום, לפני מפלגת העבודה לדורותיה, התנועה הקיבוצית, ומפא"י ההיסטורית, ומתנצל על ההתנצלות שלי למזרחים. לא היתה לי אינטליגנציה רגשית. ושרון: אני מתנצל בפני הרגליים הארוכות של קונדוליסה. אשתי נפטרה, ולא ידעתי שהיא לסבית. היום הייתי מפוטר מייד. ורבין: אני מתנצל על פרס. ופרס: אני מתנצל על רבין. ובגין: אני מתנצל שאני לא מתנצל אבל לימדו אותי לא להתנצל. ושמיר: הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מיושב תהילות ישראל. באתי להתחנן ולבקש סליחה בשם עמי ישראל אשר שלחוני לומר, שאנחנו מבקשים סליחה למרות שאנחנו לא מתנצלים על מי שאנחנו, כי אתה בעצם אשם בזה וצריך לבקש ממנו סליחה, ואז אולי נסלח לך.

ואני רואה שככל שהחטאים יותר גדולים - ככה הפוך - המדורים יותר גבוהים בעולם הבא היהודי. וביאליק אומר: זה ההיגיון הייחודי של היהדות. במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים. מכיוון שזדונות הופכות לזכויות כשחוזרים בתשובה, אז ככל שהחטא יותר גדול ככה המעלה יותר גדולה. ומכאן והלאה זה פשוט גבוה מדי ואני לא יכול ללוות אותך, כי נפטרתי לפני קום מדינת ישראל ולכן אני לא ישראלי ואין לי אזרחות, ורק ישראלים מורשים להיכנס למדורים עם אוויר פסגות שכזה.

- למה, מה יש שם?

- אני לא יכול להגיד לך.

- אה, אני יודע! עכשיו אני אפגוש את האקסית המיתולוגית והיא סופסוף תבקש ממני סליחה. שנים חיכיתי לרגע הזה, כמה פעמים דמיינתי אותה כורעת בדמעות לפני ומבקשת סליחה - ואז אני לא סולח לה. ועכשיו סופסוף יתגשם החלום.

ואני רץ הכי מהר למעלה, מדלג על כל המדורים המשעממים, איפה שהפריץ מתנצל על הכלב, וירבעם על עגל הזהב, וסטאלין על השפם שבאמת היה מוגזם, והמן מסביר שפורים זה כמעט כיפורים והוא לא שומע טוב עם הפרג והכול היה בצחוק, ופרעה מדגים הכאה על לב במשקל כבד, וכו' - ישר אל המדור האחורי, והנה אני רואה שם - עם שטריימל ופאות - דווקא אקס מיתולוגי אחר: היטלר.

ואני כמעט בולע את הלשון: הייל היטלר, הכול בסדר? והיטלר מסלסל בטלית: באמת באמת שאני מבקש סליחה. טעיתי, בהחלט. שגיאה חמורה. אם לא הייתי רודף את היהודים הייתי מנצח. אתה יודע כמה חתני נובל יהודים הברחתי לארה"ב? את איינשטיין בעצמו. וכמה יהודים גאונים הרגתי? אם לא הייתי אנטישמי היהודים בעצמם היו בונים לי את הפצצה ומפענחים עבורי את הצפנים, ולא דוחפים את האמריקאים בפנים, והנאצים היו מנצחים במלחמה - בזכות היהודים הגרמנים.

ואני כבר לא מבין כלום. אם היטלר מתגייר וחוזר בתשובה - אני מתנצר וחוזר בשאלה! יונה הנביא צדק - אם הבהמה כל כך רבה. מה זה העולם הבא היהודי הזה, של החזרה בתשובה, שהוא גם תופת וגם גן עדן, מה זו תרבות הווידויים הזו שהיא שילוב של תהליך החזרה בתשובה ותהליך החזרה בשאלה לתהליך של חזרה בתמיהה?! והנה אני רואה מדור שכתוב עליו: "על חטא שחטאנו לפניך בלצון, ועל חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע". וסוגרים אחרי את הדלת.