האדונית והחתול

כל החתולים השחורים האחרים חושבים בדיוק את אותה מחשבה רעה: חייבים למחות את הרשת מעל פני האדמה, ולא להשאיר ממנה אפילו זנב אחד קטן, שממנו המפלצת תצמח בחזרה. והאדונית חוזרת מהמטבח ומביאה לי קערה ומניחה לפניי ברצפה ולה קערה ומניחה לפני המחשב. אבל היא לא מנחשת מה הזנב שלי זומם, כי הראש שלה לא פה

חילופי תפקידים  (מקור)

חלמתי שאני חתול והאדונית שלי כל הזמן באינטרנט, עוזבת את החתול השחור שלה ומדליקה מסך ויושבת במחשב, ואני מתחכך לה ברגל ושואל: את אוהבת את האינטרנט יותר מאותי? והיא אומרת "כמובן אותך חתולי" אבל ממשיכה באינטרנט. ואני מתחיל לקנא באינטרנט הזאתי כמו שרק חתול יכול לקנא, ושונא אותה עם עיני החתול הרעות שלי, ואם חתול מתחיל לפתח רגשות כאלה זה מתכון לאסון.

לכן אני מנסה ליישב בתוך עצמי את סוגיית האינטרנט והחתול. הרי מה האדונית אומרת, שהיא באינטרנט ביום כדי שיהיה לחתול מה לאכול בלילה, אבל בלילה שזה הזמן הכי טוב, הזמן של החלומות, אז היא מלטפת את החתול השחור איתה במיטה. ולכן כל האינטרנט זה בשביל החתול. מצד שני, מהרגע שהיא מתעוררת היא באינטרנט, מייד בודקת מה קרה עם ביבי בלילה, ומי כתב לה במייל בלילה, ככה שאולי כל הלילה עם החתול זה באמת רק בשביל לצבור אהבה וכוח בשביל האינטרנט ביום? כי עכשיו אפילו כשהיא מתלטפת אתי היא מציצה בפייסבוק, אז אולי החתול זה בשביל הפייסבוק?

ומתגנבת לראשי מחשבה כמו זנב שחור לכל מה שאנחנו עושים ביחד: אולי הפייסבוק נותן לה יותר אהבה ממני? אולי הוא נותן לה יותר כוח מלהיות אדונית של חתול? על מי היא שולטת שם? איזה ליטופים קטיפתיים מסעירים יש שם שעוברים אפילו דרך מסכים קשיחים? איך המסך הזוהר מושך יותר מחתול שחור? ובהכירי את מוח החתול, את גאוותו ופגיעותו, ומצד שני את יהירות האדוניות, אני בטוח לחלוטין בדבר אחד - שכל החתולים השחורים האחרים חושבים בדיוק את אותה מחשבה רעה: חייבים למחות את הרשת מעל פני האדמה, ולא להשאיר ממנה אפילו זנב אחד קטן, שממנו המפלצת תצמח בחזרה.

והאדונית חוזרת מהמטבח ומביאה לי קערה ומניחה לפני ברצפה ולה קערה ומניחה לפני המחשב. אבל היא לא מנחשת מה הזנב שלי זומם, כי הראש שלה לא פה. והיא נרדמת אתי במיטה כשהאינטרנט בהישג יד אפילו יותר מהחתול, אפילו בשירותים ששם היא מתביישת מהחתול - הפייסבוק נכנס איתה. ואני מתבונן בלכה של הציפורניים היפות של האדונית שמעדיפות את המסך הקשה על פני החתול הרך, ומתבזבזות כל כך, ומחליט לעשות מעשה חתולי.

ואני קם בשנתה ומחליט שגם אני רוצה אינטרנט, גם לי מגיע פייסבוק. ומתחיל לפתח לי הרגל נורא, כמעט התמכרות, לחמוק בלילה ממיטת האדונית בלי ידיעתה, למעול בתפקידי היחיד, ובזמן שהיא חולמת - להיות באינטרנט. ואם היא מתעוררת לעיתים רחוקות לשירותים, ושואלת איפה היית מה קרה, אני עונה לה בקערה, או בארגז שלי, גם לי מגיע שירותים באמצע הלילה. וזנב של חשד מתחיל לטייל בינינו.

ואני מטייל לי בפייסבוק ומבין שהדרך היחידה שלי בחזרה, האפשרות האחרונה שנותרה, היא גאולה דרך העבירה. ואני פותח פייסבוק ומתחיל עם האדונית בפייסבוק. וכותב לה מחמאות כמו שהיא אוהבת, הרי אני יודע מה היא אוהבת. ומתחנף כמו חתול שמתלטף במילים, ויוצר סביבי מסתורין וסקרנות מהסוג שהורג חתולים. וכל בוקר היא מקיצה מהחלום בקפיצה מהמיטה לאינטרנט לראות מה ההוא כתב לה בלילה. ואני עושה פרצוף כועס ונרדם ביום, כי אני ער בלילה, ואנחנו הולכים ומתרחקים. ואילו בלילה אנחנו מתקרבים כפי שלא היינו קרובים מעולם, ואני מגלה דברים חדשים שלא הייתי יודע לעולם על נפשה של האדונית, ועל העדפותיה במיטה, כי אני פלרטטן לא קטן, ותמיד משאיר זנב של סקרנות ללילה הבא.

וכל יום היא מתנסחת, ופוכרת אצבעות, וכותבת לי מגילות שהולכות ומתארכות, ואילו אני בלילה מתאמץ מאוד להקליד מרגע שהיא נרדמת ועד אור הבוקר. או אז אני חוזר מותש לחיקה, רגע לפני השעון המעורר, שאז היא מתמלאת חיים וצוחקת ממה שכתב לה ההוא מהצד השני של העולם, שלכן הוא כותב רק בלילה, והמוח החתולי שלו מלא דמיון והמצאות וזנבות וסיפורים שונים ומשונים, בניגוד לחתול המשעמם שרובץ כל היום במיטה וכבר לא מנסה אפילו להעמיד פנים. ואולי צודק ההוא שאצלו יום כשאצלה לילה ולהפך, וחתולים הם באמת יצורים טפיליים, נצלניים ושטניים, שאין בהם אהבה לבעלים, אלא רק ניצול אדוניות בודדות. ועובדה שכשהיא באה ללטף את החתול האהוב שלה לשעבר באמצע היום, ברגע של חרטה, הוא שרט אותה והתהפך במיטה. האין זו כפיות טובה שאין כמותה?

ויום אחד היא מודיעה לי שההוא מהצד השני של המסך הודיע לה במפתיע שהוא כמחוות אהבה (כן זה מוזר אבל זה מה שהם מרגישים) נוסע אליה, ויגיע עד פתח ביתה בלילה במחווה הכי רומנטית שהיתה לה בחיים, ושהוא מתעב חתולים, ויש לי עד הלילה להתפנות, כי הוא בא בדיוק בחצות, כשדייט נוגע בדייט, והיא מתרגשת ומתלבשת ומתקשטת, ושאני לא אהרוס לה את הסיכוי היחיד לאושר בחיים, ושנדמה לה שגם מצדי כבר הייתי מעדיף לישון ברחוב על פני מיטתה, ובוא לא נעמיד פנים, זה מת כבר שנים, ועכשיו זה פשוט נשר כמו זנב מיותר. וגם אם אני לא מבין, היא עושה את זה בשביל שנינו, ויום יגיע ואני עוד אדע, גם אם היום אני לא מבין את זה ומלא כעסים (כתמיד), אני עוד אדע שזה היה הדבר הטוב ביותר גם בשבילי, כן גם לי מגיע למצוא את האושר שלי, והוא לא איתה במיטה (דמעה).

ואז השעון מכה חצות, הלילה שחור כמוני, ואני עומד מול ביתה, והיא פותחת לרווחה את דלתה - ואני נכנס בפנים.