שטריימל אדום שכתוב עליו: "לעשות את יהודה גדולה שוב"

הליצן היה אינסטיטוציה חשובה מאוד לשלטון בימי הביניים, כמו הנביא בעת העתיקה, או התפקיד המקורי של השטן בפמליה של מעלה - להפריע, עד לעת החדשה שבה החליפו אותו בסופר. רק שהסופרים הם אנשים יותר נפוחים מנביאים ויכולת הליצנות שלהם מוגבלת, וכשראש הממשלה מחפש לו ליצן ספרותי קשה לו למצוא. שלטון רציני עד אימה הוא הזוועה של המאה העשרים

“ridendo dicere severum” - אמור את הרציני באמצעות המצחיק  (מקור)

חלמתי ששולחים אליי כמה שאלות אחרי מותי, כי העולם פספס אותי כשהייתי בחיים, ועכשיו מתחננים אם בבקשה אני רק אסכים לכמה שאלות בודדות, ממש קטנות, הבהרה בלבד, בלי להטריד את מנוחת העולמים של כבודו, אבי החולמים. וכל החוקרים של ספרות החלום הקדומה מטכסים עצה איך להוציא ממני פסקה קוהרנטית אחת, שבאמצעותה יהיה אפשר לפענח את כל השאר - כמו בשפה עתיקה שנכחדה. ובהתחלה הפרופסורים הנכבדים סוברים שצריך שאלות מתוחכמות שיחשפו את הכשלים שלי ויגלו את פנימיותי נגד רצוני, אבל אז זרם אחר במחקר העדכני טוען שדווקא את פנימיותי יש, והרבה יותר מדי, ומה שצריך כדי להבין זה דווקא את חיצוניותי. ואסכולה חתרנית בחקר הספרות החלומית מעלה את הטיעון הפרדוקסלי: תמיד שולחים לכותבים מראיינות יפות כדי לגרום להם לפלוט שטויות, כלומר את האמת, ואילו הוא - בכל החומרים ששרדו מאותה תקופה - תמיד אומר שטויות, אז אולי צריך לשלוח לו מפלצת? ולבסוף הם מבינים שהשאלות יחשפו יותר מדי על תקופתם, ואם הם ישלחו אותם לתקופתי זו תהיה חלימה שמגשימה את עצמה, ולכן צריך להמשיך לא לקרוא אותי ולא להתייחס ולגרש אותי מכל במה מכובדת - כדי שבסוף תצא ממני יצירה משמעותית שתעמוד במבחן הדורות.

ואז יום אחד בעתיד, אחרי שכבר ויתרו על גישה ישירה לחלום, מתפרסם מאמר מפתח של דוקטורנטית מבריקה שטוען שניתן לשאול אותי את השאלות בחלום עצמו - בלי לגרום נזק למציאות, ואז בבוקר כל השאלות שהגיעו מחוץ לחלום עצמו יעלמו לי מהראש, וישארו רק התשובות לדורות הבאים. ובראש הדף של טופס המבחן בחלום כתוב: שם:_______ ואני מבין שנכשלתי במבחן הדורות כבר בשאלה הראשונה. ואני אומר לבוחנת המבריקה מהעתיד שאני לא יודע לכתוב, וגם הקוראים לא יודעים לקרוא, אז אולי בשביל שני הצדדים עדיף מבחן בעל פה? והדוקטורנטית מסתכלת עלי כמו על מטריד מינית (או שאולי בעתיד יש חוקים נגד הטרדה רוחנית? אם כך אני בטח נחשב שם טיפוס של יוצר נאלח!). וכך המפלצת הזו מתחילה את מבחן הקבלה שלי לתרבות העתיד:

(שאלה נוקבת)
(תשובה כואבת): החולשה שלי, הזניחות, היא זו שעומדת במקור הפוריות, כמו במין. החלום יותר חלש מהמציאות כמו שהיהודים יותר חלשים מהגויים והחרדים יותר חלשים מהחילונים. אבל - זו בדיוק ההגדרה הגיאומטרית של הנקודה היהודית עוד מתקופת התנ"ך. ממלכת יהודה אמנם היתה ממוקמת פיזית בדיוק במרכז הכובד של המזרח הקדום, אבל משקלה היה זניח, כלומר היה כאן מרכז תרבותי עם הכי השפעות מהמערכת והכי פחות השפעה על המערכת, וזה כנראה היה הסוד שלו. המרכז החלש הוא הוא רעיון המונותיאיזם, כלומר לטעון שיש משהו מחוץ למציאות שהוא המרכז של כולה. ומרגע שהכוח האלוהי כשל בהווה, כי כאמור זו היתה ממלכה זניחה, חלה העתקה של הכוח מההווה (בו שלטו האלילים) אל העבר (הבריאה, המיתוסים המכוננים) ולבסוף - העתיד (הגאולה, הנבואות). המצב שבו היהודים הם החלשים והעמים מסביב שולטים הוא לא חידוש של הגלות, אלא משהו שהיה טבוע ביהדות מלידתה, ולכן היא הסתגלה כל כך טוב לגלות, שהיתה גילוי הטבע האמיתי שלה (בניגוד למרכזי תרבות שהיו גם מרכזי כוח - והתמוטטו תרבותית עם התמוטטות הכוח). חמור מכך - בתחילתה היה חסר בתפיסה היהודית המימד של העתיד, והיא היתה מושתתת על משה שעיגן את המימד של העבר, וגם הנבואות היו קצרות טווח, ולכן גם מבחינה ספרותית לא תפסו נפח. רק עם תחילת הנבואה הארוכה התפתח הרעיון של יום השם והגאולה, בהתפתחות מקבילה מבחינה רעיונית ומבחינה ספרותית. בתנ"ך, עצם הרעיון של אדם שמחבר ספר לא היה קיים לפני תחילת הנבואה בספר עמוס, ששם גם רואים לראשונה את הרעיון של אחרית הימים, רעיון שקשור לז'אנר, שנובע מהז'אנר והוא חלק מהז'אנר. יום אחד גם ז'אנר החלומות יזכה להכרה - ואתם מוזמנים לראות בזאת נבואה.

(שאלה אישית)
(תשובה רגשית): חכו חכו. תנועה משיחית נוצרת לא פעם טרם המשבר הסופי והקטסטרופה, תוך כדי התפתחותו. השבר של יהדות אירופה, יחד עם התשתית של משיחיות הגר"א, יצרו את התנועה המשיחית הציונית, עוד לפני השואה עצמה. גם שקיעת אירופה בסוף המאה ה-19 יצרה תהליך דומה טרם מלחמות העולם - הכוח של ארצות הברית הוא המימד המשיחי שבה, שאפיין את המתיישבים הראשונים, והפך לכוח המניע, עם הבהלה למערב, והחלום האמריקאי, והובלת העולם. השיטה הבבלית והאשורית היתה הגלייה של אליטות תרבותיות של הנכבשים דווקא לשולי האימפריה. כמו שאנחנו מכירים יהודים שהיגלו אותם, הם מתחברים לאליטה התרבותית במקום אליו הם הוגלו, שומרים על קשרים עם יהודים אחרים, ולכן הם יוצרים רשת תרבותית. כך היהדות של בית שני היא הכלאה בין היהדות המקורית לדת הפרסית - דת זרתוסטרא (רעיונות כמו הנשמה והחיים אחרי המוות וגן עדן והגיהנום ותחיית המתים, השדים ויצר הרע, הרחקות הנידה ומרכזיות הטהרה, ועוד), כפי שהיהדות כיום היא הכלאה בין המסורת היהודית למערבית. האימפריה הפרסית היא בדיוק כמו האימפריה האמריקאית - אימפריה שהאליטה שלה מחוברת בקשר בלתי נפרד לאליטה יהודית ויש בה סובלנות דתית ויכולת הכלה גדולה. לכן שתי האימפריות הללו הן שאיפשרו את החידוש של ממלכת יהודה, כי היה בהן מרכז שלטוני חזק שהוא מרכז תרבותי חלש. ולכן גם היתה בשתיהן משיחיות, שהיא תמיד פיצוי על מה שחסר בהווה, למשל אצל האמריקאים בנחיתותם התרבותית מול אירופה. אם המציאות שלי לא היתה כל כך חסרה - לא הייתי כותב חלומות.

(שאלה קנטרנית)
(תשובה עקרונית): אין דבר יותר רציני מחוסר רצינות (ולהפך), כמו שאין דבר יותר מציאותי מחלום, אז חבל שלא לוקחים אותי ברצינות. למה האמריקאים יותר רציניים? בגלל שכמו הפרסים הם לא רציניים. מה זה טרומפ? אחשוורוש שתופס נשים כרכוש, לא נרדם בלילה, ועושה פורים. בגלל שלא היה למלך ליצן, אז בחרו ליצן למלך. הליצן היה אינסטיטוציה חשובה מאוד לשלטון בימי הביניים, כמו הנביא בעת העתיקה, או התפקיד המקורי של השטן בפמליה של מעלה - להפריע, עד לעת החדשה שבה החליפו אותו בסופר. רק שהסופרים הם אנשים יותר נפוחים מנביאים ויכולת הליצנות שלהם מוגבלת, וכשראש הממשלה מחפש לו ליצן ספרותי קשה לו למצוא (והוא מסתפק בתחליף לא מצחיק). שלטון רציני עד אימה הוא הזוועה של המאה העשרים. אם להיטלר היה צ'פלין לא היתה שואה. כי היטלר מעולם לא הורה על השואה. זה הנאצים הגרמנים הייקים הפוצים שלקחו את מה שהוא אומר ברצינות. היטלר היה פנטזיונר. הוא לא היה מחובר למציאות וחי לחלוטין בעולם של דיבור ונאום בלבד, של שפה. הוא לא היה גורם נזק אם לא היו מחברים אותו לעולם המעשה, וככה גרר את העולם לתוך הפנטזיה המופרעת שלו, העברה אחד לאחד מהשפה לעולם. הרי הגויים תמיד אמרו "בלי יהודים", אבל מה זה אומר לגרש מילים? למחוק אותם, לשרוף, מְספרים לאנשים. זה מה שקורה כשלוקחים מילים ברצינות.

(שאלה לעגנית)
(תשובה חובבנית): השליטה חייבת איזון בחוסר שליטה. היחסים בין שלטון לליצן הם כמו היחסים בין המודע לתת מודע במוח, בין העירות לחלום. ומה שחושבים היום זה ששלטון צריך כל הזמן עיניים פקוחות. אם תפסו מישהו בעיוורון זה החטא הכי חמור. אז השלטון מפחד לעצום עין. ואז נוצרת מדינה בלי חלום. בלי פנטזיה. או עם פנטזיה אינפנטילית ברמה של ילד בן שלוש, כמו יותר כסף, או ביטחון, משהו ברמה הכי נמוכה, והכי רצינית (כן, רצינות זה רמה נמוכה מאוד של מציאות, לא גבוהה). לעומת זאת הפנטזיה של השלטון בישראל היתה צריכה להיות משהו כמו לכתוב ספרות מקרא חדשה, או להביא משיח טכנולוגי, או להתחבר למוח וירטואלי אלוקי, משהו הזוי לגמרי, ואז היית יכול להיות אומת סטארט-אפ רוחנית, לא סטארט-אפ של כסף (ובטחון), של יישומים הכי יישומיים של טכנולוגיה, אפליקציה. הרי טכנולוגיה זה יישום של מדע, ואפילקציה זה יישום של יישום, ובהמשך יהיה יישום של יישום של יישום - שקיעה מאוד חזקה לתוך עולם הכלים. אז נכון שאין היום נביאים, אבל חולמים יש. אי אפשר יותר לקחת את הנביאים ברצינות. רק שוטה וקטן. ואם אתם לא מפחדים משלטון רציני, חכו חכו מה יהיה לכם אם המחשבים ישארו רציניים. עוד תתגעגעו לשואה. מדינת ישראל היתה יכולה להיות מעצמה של חוסר רצינות בקנה מידה עולמי. הרי כשהגויים הסתכלו על ישראל בכבוד הם לא העריצו את הרצינות שלה, אלא את חוסר הרצינות, למשל החפיף והאלתור. אבל לאט לאט נשכח ההומור היהודי מהגלות, והיום זו מדינה כבדה כמו סבתא, שהדבר היחיד שנשאר לה מההומור זה חוצפה. לכן לדעתי, שהמדינה תלך לעזאזל. ומה שצריך לעשות זה לשוב לגלות. תנועה גדולה של הגירה מפה. לאן? לדעתי צריך לעבור ליפן.

(שאלה צודקת)
(תשובה מצטדקת): ליפנים אין חוש הומור אמיתי, דהיינו תפיסתי, ולא רק אינסטינקטיבי. ראית פעם קומדיה יפנית? הם לא יודעים לצחוק, רק לחייך. אני זוכר שפעם יפנים הגיעו לכותל וניסינו לבדוק אם אפשר להצחיק יפני. אני אומר לך מניסויים אמפיריים ביפנים: יפני - גם אם תדגדג אותו עם הציצית באוזן, אפילו תתקע לו בשופר בול לעור התוף - הדבר היחיד שהוא יעשה הוא יברח ויחייך. זה עם מופלא. הם יותר בוקים אפילו מהגרמנים. יהודים יכולים לעשות בלגן גדול ביפן. ליהודים יש שתי שיטות עבודה בעולם, שדרכן הם מצליחים למשוך את תשומת לב העולם הגדול למרות שהם מאוד קטנים - וזה להצטיין ולעצבן. שני הדברים חשובים, ולא היו עובדים אחד בלי השני. תרבויות לא מצליחות למשוך את תשומת לב העולם מעבר ל-200 שנה, ואילו היהדות מצליחה לשגע את העולם כבר 2000 שנה. אבל צריך להבין שאנחנו עומדים לפני אתגר תרבותי אדיר, כי מחשבים זה עם שמאוד קשה לעצבן, ומאוד קשה להצטיין מולם. לכן אנחנו צריכים להפוך למאוד-מאוד מעצבנים, בצורה שמשגעת מחשבים, לקראת העידן הבא. והמקום שבו האנשים הכי קרובים למחשבים זה יפן, ולכן צריך להתאמן עליהם. צריך להפוך לסוג של וירוס או תולעת תרבותית, איזה חרק, שישרוד את השואה התרבותית של עידן המחשב. והכי טוב (מניסיון) - זה להפוך לבדיחה. אם הסיסמא של התם היא רק בלי ליצנות, אז הסיסמא של החכם היא רק בלי רצינות.

(שאלה רצינית)
(תשובה לא רצינית): המחלוקת הכי עמוקה ביהדות ניתנת לניסוח כזה: איך יראה העולם המשיחי, שבו ימות החול יפכו לימות קודש, האם כמו שבת - דהיינו בחומריות טוטאלית יותר מזו הנגישה לנו כיום, במימד עמוק יותר בתוך עולם החומר - או כמו יום כיפורים - ברוחניות טוטאלית? בקטע האחרון ב-"צורת עתיד" כתוב שלא זה ולא זה, הוא יראה כמו פורים. אצל הפרסים השכרות לא היתה תקלה, אלא כל החלטה חשובה היתה צריכה להתקבל גם בשכרות, בגלל המימד הלא רציונלי של המציאות. בתרבויות אחרות החלום של השליט יצר את הנגישות הזו, כמו יוסף שמפרש את חלום פרעה, או הנביא שחולם בשביל המלך. עם מלך רציונלי האימפריה היתה מתפרקת - רק אחשוורוש השיכור היה יכול לשלוט ב-127 מדינות בממשל הפדרלי. אז נכון שיש אצל טרומפ איזה גוי אנטישמי המן. אבל מה שצריך להתפלל זה שהחתן שלו יהיה מרדכי, ושהבת שלו תהיה אסתר, כי הוא מאוהב בבת שלו, ככה הוא אמר. כתוב במדרש שאסתר היתה בסתר אשתו של מרדכי, ש-"לקחה לו לבת" פירושו שלקח אותה לו בסוד לבית (לאישה), והיתה בוגדת באחשורוש בחשאי והולכת ושוכבת עם מרדכי. תחשבי איזה סיכון זה! ומה שבמדרש הוא בסתר בסוף בעולם הוא בגלוי. אני זוכר שאחרי שטרומפ נבחר כמעט נחנקתי - כי לא יכולתי להפסיק לצחוק במשך שלושה ימים ושלושה לילות (גם בחלומות צחקתי). פורים זה גאולה שהיא ערבוב הרבה יותר גדול בין חומר לרוח ממה שיש בעולם כיום, עירבול אינסופי של העולם. שבת היא חזרה לעונג שבשיא של הבריאה, לפני החטא בגן עדן, וכיפור הוא חזרה למצב לפני הבריאה - ללא אפשרות חטא. רק פורים הוא לא חזרה אחורה אלא עתיד אמיתי, שבו החטא והצדיקות מתערבבים אחד בשני לבלי היכר.

(שאלה לא רצינית)
(תשובה רצינית): אני לא מבין מה את רוצה ממנו, הוא גוי! בואי נזכור שהשליטים הרומאים שהיו הכי רעים ליהודים וגרמו לחורבן היו אלה הנאורים והרציונליים: פומפיוס, טיטוס, הדריאנוס (ובחנוכה אנטיוכוס). כל עוד שלטו ברומא פסיכים גמורים, היה שלום רומאי והיה טוב ליהודים. הורדוס, שאול, המלכים הכי גדולים, סבלו מסכיזופרניה פרנואידית. לדוד המלך היתה הפרעת אישיות גבולית, שדווקא בגללה השם אהב אותו, ושלמה סבל מהתמכרויות, במיוחד למין. ההתייחסות של התקשורת לטיפוסים משוגעים היא הדיכוי של המודע את התת מודע, מי כמוני יודע. בעצם יש כאן שאלה האם רק הנאו-קורטקס ישלוט בחברת העתיד, כשכל המוחות יאוחדו למוח אחד גדול, או התת מודע הקולקטיבי. התרבות מתחילה לחשוב על האדם האידיאלי כסוג של מחשב רציונלי, והיהדות ההלכתית חושבת על אלוהים כסוג של שרת שמחשב את הכל, כך שלכל אחד יגיע שכר ועונש בהתאם למאזן העבירות והמצוות שלו, בחישוב שבן אנוש לא מבין רק בגלל שעוצמת החישוב של אדם לא מספיק גבוהה, ולא מסיבה עמוקה יותר. אצלם, אלוהים אף פעם לא הולך לישון, ולא חולם, ולא ברור בכלל למה הוא היה צריך לנוח מהבריאה בשבת - שימשיך לעבוד!

(שאלה חשובה)
(תשובה עלובה): נו, זו בדיוק השנאה המפורסמת של המוסר למגוון האנושי, ולכן לספרות. יש אנשים שונים ומשונים, שהם לא כמו שבן אדם צריך להיות, ולא מתנהגים כמו שצריך להתנהג, ולא חושבים כמו שצריך לחשוב. אחד מהם הוא נשיא ארה"ב. מעבר להתנגדות למדיניות, זו שנאה לאישיות שלו, לסוג הזה של בן אדם, שמה לעשות, הוא מאוד אמריקאי. ומה לעשות, כולנו סוגים של בני אדם, ויקום מי שאין שונאים אותו (אני בוודאי אמשיך לשכב במיטה). אולי המוסריים מוכנים לתת לבן אדם כזה לחיות, אבל חס וחלילה שיהיה בעמדה ייצוגית, שיהיה לו מה לומר. השאלה שתמיד שואלים: האם אני הייתי מתנהג ככה? ואם לא, הרי שהשני לא בסדר. הרי אני לא הייתי שותה לשוכרה, אני לא הייתי משתתפת במסיבת סקס. יש כאן חוסר הכרה במגוון האישיותי והנוירולוגי של המין האנושי, גם אצל המתלוננות וגם אצל קורבנות התלונות וגם אצל המתלוננים על קורבנות התלונות וגם אצל הקורבנות של התלונות על הקורבנות, וחוסר הכרה גורר חוסר לגיטימציה. פשוט תצאי מנקודת הנחה שבני אדם הם משוגעים, שהם לא זוכרים מה היה ומה לא היה ותמיד מצדיקים את עצמם לא משנה מה, ותמיד חושבים שאחרים לא צודקים לא משנה מה. ובעיקר מאוד אוהבים להתלונן ועוד יותר להתקרבן ויותר מזה לנקום ועוד יותר מזה להרגיש מוסריים ולקבל הון חברתי, שזה מונח מכובס חילוני-רציונלי לרדיפת הכבוד בלשון חז"ל, שמוציאה את האדם מן העולם. הרי כל החילונים נוהגים, בניגוד אליי שלא למדתי נהיגה, והם כבר עשרים שנה נוהגים ולא לומדים מה שטרמפיסט לומד אחרי עשרים דקות: כל השאלה מי צדיק וצודק ומי בן זונה ובן מוות קשורה רק לאם הוא ברכב שלך או ברכב שלו. לכן המוסר לעולם לא יחליף את הדת. כי החטאים - הם בינך לבינו ויש עליהם כפרה בכיפור. ואילו המוסר - הוא רשע אמיתי. המצאה שטנית. כי המוסר הוא נרקיסיסטי - הכלל הכללי של מה שצריך להיות זה לפי מה שאתה היית רוצה, שזה העיוות החילוני של מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. כלומר אתה הוא מידת המוסר לכולם. אחד עיגול שחור. מה נכנס לו לראש להיות כזה? אם ניקח את המוסר שלו - כולכם מרובעים לבנים. ואם ניקח את המוסר הנאור של האור שלכם הרי שהוא חושך חשוך. לכן במלחמת בני האור בבני החושך - אני בוחר בחושך.

(שאלה מפתיעה)
(תשובת המאה): צריך להילחם בהגמוניה של הנוירולוגיה הנורמטיבית - האדם הנוירו-טיפיקאלי שמדכא את כל המגוון הנוירולוגי האנושי, והאפשרי בכלל, גם הלא אנושי. זו הנוירו-ארכיה, שהמקדש שלה זה האקדמיה. שם מדכאים כל חשיבה לא רציונלית או חלומית, בפרקטיקות של התנשאות והשפלה. הספרות כיום נשלטת בידי הנוירוארכיה. פסיכי זה מילה גסה, שאנחנו צריכים לעשות לה ריקליימינג. משתמשים במונחים כמו קליפת המוח החדשה, או קליפת המוח הקדמית, כדי לדכא ולשלוט בשאר החלקים במוח, שהם כביכול "ישנים" או "מאחורה", ומדירים אותם ממוקדי קבלת ההחלטות, הניהול, ולפעמים גם הזיכרון. למחשבות מהחלק האחורי או התחתון של המוח יש תקרת זכוכית. ולתקרה הזאת קוראים הערות. בעצם נעשה כאן מהלך מתוחכם. העיניים הם מקדימה, כי לכאורה העיניים הפקוחות הם המובילות. אבל המידע מהעיניים עובר ישירות לקליפת המוח האחורית דווקא, שמשועבדת לקליפה הקדמית, ועסוקה בעיבוד של כל המידע הזה עבורה. אלה המעמדות הנמוכים של המוח, שעל גבי הניצול שלהם הקליפה הקדמית פנוייה לחשיבה. אבל בחלום כשהעיניים סגורות, אז מתרחשת דמוקרטיזציה של המוח, זה כמו יום המנוחה, ואז הפועלים פתאום פותחים בחשיבה יצירתית, כל חלק במוח יכול להתחיל דימוי או חשיבה. ומזה הנוירוארכיה הכי מפחדת, ולכן מדחיקה הכול. כלומר השאלה היא איזה חברת מוח עתידית אנחנו רוצים? האם כשכל העולם יהפוך לרשת חשיבה אחת החברה תהיה היררכית, וחלק ידכאו את האחרים וישתמשו בהם כמשאבים חישוביים, כשהפועלים הם עצמם אמצעי הייצור, שזו התפתחות הניכור הכי לא אנושית שניתן. או שנחיה ברשת חשיבה מבוזרת, נמרוד באליטה של "החשיבה הגבוהה", ובשיח ה"רציונליות" הדכאני שלה, שמדכא את היכולת להגיד שטויות. בחברה שלנו כיום - אסור לומר שטויות. זה דיכוי אדיר. וזה שמנהיג העולם החופשי יכול להרשות לעצמו לומר שטויות באמצע הלילה - זה שחרור אדיר.

(שאלה מעריצה)
(תשובה מצוצה): שליט משוגע זה שליט שאיתו מפחדים להתעסק - ומצד שני הוא גם מרתק. זה אביזר חובה לכל אימפריה, ובדיוק בגלל זה צריך גם אלוהים ליקום. אלוהים משוגע זה אלוהים שמפחדים להתעסק איתו. וזה בדיוק מה שהופך אותו לאלוהים, זה שהוא לא צפוי. הכי לא צפוי - זו ההגדרה המתמטית של אלוהים, שעליה בנויה ההוכחה המתמטית המודרנית לקיום האל. בגלל זה נבואה אנושית היא בלתי אפשרית. החישוב שלא ניתן לרדוקציה על ידי חלק ממנו הוא חישוב שתמיד יפתיע כל חלק במערכת שלו שינסה לחזות אותו. זה כמו שאמן לא יודע מה הוא יצייר לפני שהוא מצייר. חוסר הוודאות היא מין הילה כזאת שמסביב לכל חלקיק חומרי, שנותנת לו את הקיום שלו, אחרת הוא היה קורס לנקודה מתמטית. וכמו במכניקת הקוונטים, ככה גם בפוליטיקה, חוסר הוודאות סביב גורם הכוח היא מוטת הכנפיים של הכוח, מה שתלוי בשליטתו ובמיוחד - בחוסר שליטתו. אם אתה צפוי ופועל כמו מכונה אין לך כוח, גם אם אתה ענק וחזק אתה גלגל שיניים גדול, כמו במכניקה ניוטונית. הכוח של אימפריה זה הגודל שלה כפול הנכונות להזיז אותו, וזה בדיוק סוג הכוחנות שגורם לשלום. תגובה משוגעת, לא ליניארית, לא רציונלית, הכאוס הפנימי בליבת קבלת ההחלטות, שאדם לא יודע מה הוא בעצמו יחליט, מה הוא יכתוב בעוד מילה, כשהכתיבה יותר חכמה ממך, כשהחלום יודע עליך יותר ממך... טוב, אני באמת לא יודע איך לסיים את המשפט הזה.

(שאלה קשה)
(תשובה טיפשה): זה חלק מהמחיר של האסוציאציה. מי שמתחיל רק משפטים שהוא יודע איך יסיים אותם… עדיף שלא יכתוב כלום.