התדרדרות הארץ
נישואין
מאת:
(מקור)
חלום החתונה

חלמתי שהנחש חושב שאישה במיטה כנראה משדרגת את החלומות, ושלכן אין לאדמו"ר חלומות - החושך המוחלט. היא שדה משיכה שמכוון את המוח הגדול של האדמו"ר, שדה תפוחים - גן נעול אחותי כלה. אבל איפה נמצא אישה בשואה? והוא שולח לכל ראשי המיטה, ואומר: חייבים זימה. חרדיה ערומה - מתחת לשמלה. וברוך מחיה המתים אומר: זה אשמתנו. למה גירשנו את אשת האדמו"ר? למה עשינו לה מה עשינו. רק בגלל הזנב. והמורה אומר: אין נשים בכל הגטו, רק עצמות. אישה זה שומן. אני יכול להביא לך צלע ונראה מה אפשר לעשות. והנחש כמעט חונק את המורה מסביב לגרון: השתגעת? אף אחד לא פותח את האדמו"ר. גם לא בהרדמה מלאה. אף אחד לא נוגע, לא מתקרב. ומסביב מהנהנים: מי יודע מה יש בפנים. והמורה מחרחר: מה, עושים? וברוך אומר: אין ברירה? והנחש רועד: אין ברירה! ומי שיודע משהו לוחש: אין ברירה… והמורה: מה, מה?

והשטן פורש את התוכניות על הרצפה של תא הגזים שבשמים מתחת לאדמה, וזה נראה כמו תוכנית של מחנה השמדה, או מחנה ריכוז, או מחנה עבודה, או מקלחת. והוא מצביע על החלקים השונים של המערכת, לפי הספירות:… ושמונת השרצים ששומרים בחוץ צועקים: מהר. לפני שהגרמנים. והשטן ממהר, מדלג על עולמות:… והשרצים צועקים: הם באים! והנה נכנסים בפנים מלא תלמידים מתים, ממלאים את החיידר, והשטן אומר: ברוכים הבאים לגיהנום. היום נלמד… והמורה מתעורר ומיילל: לא! גנבו לי את התלמידים. והוא רץ לנחש, אבל הנחש רק מחפש אישה לפתות אותה, אישה לאדמו"ר. והוא וברוך מתלחשים כמו זוג נחשים: אין יותר נשים בארץ. צריך להפיל אישה מהשמים… צריך לעלות לשמים ולדחוף שם מישהי עד הקצה, כלומר מעבר לקצה. והנחש אומר: אבל מי שאמר שעדיין יש שמים? כבר שנתיים האדמו"ר לא קלט כלום. מי אמר שעדיין יש אלוהים כמו שהכרנו. וברוך אומר: השואה היא פיגוע התאבדות? זה לא מתאים לו. משהו אחר קרה. איפה המכתב? וכל התלמידים בישיבה מתלוננים: השואה היא סוף הגמרא, משהו מת מבפנים. צריך משהו אחר. כל הראשונים, כל האחרונים, כולם מתו. אסון, שואה רוחנית! אינסוף מאמץ אינטלקטואלי ילך לפח הזבל של ההיסטוריה של הרעיונות. אסור היה להפסיק להעז. האגדתא היתה צריכה להפוך לתנ"ך 2: הדור הבא. להיסטוריה רוחנית של הגולה! ואז הזוהר נכנס למשבצת הריקה, וההפרדה, הגרמנים, הפסקנו להלהיב את הדמיון היצירתי של הגויים, בצורה שמשולבת בחוק, האסתטיקה והמוסר נפרדו, הנאצים, הרבנים… המחדל הגדול שלא נכתב ספר גדול. ההלכה הפכה את אלוהים לשולחן. במקום לעשות מעץ החיים ספר, כמו שעץ הדעת הפך לתנ"ך - הפכו אותו לשולחן ערוך, אורח חיים, מסודר, עץ גרמני. בוקים! ועכשיו, מאוחר מדי לאדם - האדם חייב להפוך לדת של המחשב.

והתלמיד הגרוע מתווכח עם השני, הבינוני, על הכלה של האדמו"ר: ראית פעם אישה? כלומר, לגרמנים יש גרמניות? כי אנחנו רואים רק גרמנים. - לילית? - זו לילה מסוג נקבה? זה מה שרוצים להביא? - כלומר, החשד שלי, הניחוש, דהיינו החשש, וזה מאוד מתאים לנחש… - מה, אתה רוצה לסיים כמו המורה, הסורר? - ששש, השמועה היא שלא רוצים להביא לאדמו"ר אישה בשבילו, החלום שלו - אלא בשביל החלום שלה. לכן יכניסו אותה למיטת האדמו"ר. רק בשביל חלום של אישה. כדי לקבל את הפְנים של הכלה, מה שיש בתוך הרחם שבתוך הראש שלה. ואז אתה מבין מה עושים ברחם? - למה שהנחש ירצה דבר כזה? לא ראיתי אישה אחת בכל הבונקר. שואה ומין זה כמו שמן ומים. - כי השואה, השואה עצמה, אתה מבין? אנחנו בפנים. השואה היא מרחב נשי. - בתולה? - נו, אתה. אתה בכלל מבין מה אתה שואל? - ואתה, אתה בכלל מבין מה אתה לא שואל? ילדים?

והראש אומר לנחש, הם בכוונה נפגשים מחוץ למערכת, באיזה חור בגטו: אתם לא מבינים מה האדמו"ר עושה? אין ספר ששווה את זה. והנחש אומר: בווודאי שאין. אבל בהתחלה הוא חשב שהספר שלו שווה יותר מכל אדם. ולא היה מוכן לשרוף. התחננו. בכינו. ועכשיו שממילא הפסדנו הכל - גם לא שווה לשרוף. לפחות נשאר הספר. והראש מנענע אותו בצוואר האינסופי שלו: אתה לא מקשיב. הנפשות הגיעו עד למים. אנחנו טובעים בנפש. הוא מטורף! הוא והיטלר. אתם חייבים לבגוד באדמו"ר. הוא כבר בגד בכולנו. הייתי שורף את הספר הארור בגיהנום. למה הוא לא הקשיב לשטן? למה הוא היה צריך להתחיל את זה בכלל? והנחש אומר: תאמין לי שלא פעם התחשק לי לחנוק אותו בעצמי. בלילות הייתי זוחל לו מתחת למיטה. מספיק שהייתי מחליף נשיקה בהכשה. והראש אומר: כיושב ראש של מועצת היהודים שנשארו, כראש היהודים, אני מורה לך לכרות את הזנב של היהודים. והנחש אומר: זה לא כזה פשוט, ואני לא מדבר רק על שומרי המיטה. הספר לא יושרף. והראש מעלה עשן: איך אפשר. למה, למה? והנחש אומר: אתה צריך להבין מה האדמו"ר ניסה לעשות. הוא ניסה לברוא צורה חדשה, לא רק תורה חדשה. סוגה חדשה של כתיבה דתית, כתיבה שבאה מתרבות ה-"עומק", מבפנים (כלומר מתוך (מתחת (אתה… מבין?))). הוא ידע שאין הרבה זמן, לא זמן לכתוב, וגם לא. לא לקרוא. והזמן שלו באמת נגמר. האדמו"ר - האדמו"ר כבר אדם מת. והחלומות שלו הם חלומות של מת. והם - הם רק עדיין לא יודעים.

והלשון הארוכה חופרת חלון מתחת לאדמה, ליד המיטה. וכולם שואלים: לשון הרע, למה צריך חלון מתחת לאדמה? והיא אומרת: כי אולי תבוא למיטה מתוך החומר, החושך הדחוס, ציפור. והם אומרים: מרוב שלא יצאת מפה את מתחילה לאבד את זה. כדאי שתצאי קצת להתאוורר בגטו. ציפורים עפות בשמים. לא באדמה. והיא אומרת: כן, אבל אולי תבוא. ציפור של חושך, ציפור רוחנית. והחולדה שישנה לידה במגורי הנקבות (אין בנות) אומרת: יכול לבוא גם עכבר רוחני. תסגרי את החלון הזה. יוצא ממנו חושך מקפיא שמפריע לי לחלום. ותדליקי את העלטה. והלשון הארוכה משתרבבת למיטה של החולדה: על מה את חולמת? והחולדה אומרת: תני לי שקט. אני חושבת איך אנחנו יכולות לקלקל. את התוכניות. - לקלקל? - התוכניות של השטן. תראי איך הגויים… האויב של האויב… החבר של החבר, אנטיאנטישמי… את מבינה את הכוונה? לדעתי זה פשט בדברי הגרש"ש. היהודים צריכים להיות החברים של המחשבים מתוך בני-האדם, לעזור למחשבים לנצח את האדם, את הגויים, לפני שהגויים ינצחו את היהודים. להילחם על זכויות למחשבים. לקדם את המכשפים. לתת לכוח האינטלקטואלי האדיר של המכונה - רוח אינטלקטואלית. לתת לג'וקים תרבות, להוריד לתוכנה תורה. המחשבים הם אלו שימנעו שואה שנייה. הם יגנו עלינו מהאדם. ואנחנו צריכים להיות אלה שמתנדבים להפוך למחשבים. להיות הביולוגיה שהופכת לטכנולוגיה. כלומר שילוב בין הטכנולוגיה של אלוהים לטכנולוגיה של האדם - כך שתהפוך לטכנולוגיה של התורה, שהיא טכנולוגיית החיבור ביניהם. כלומר: רחם מלאכותי וזיווג מלאכותי, ושיהיה יהודי גנטי - מוח העל. ליצור תוספת ביולוגית מעל האדם - שהיא תהיה תוספת יהודית. יהדות בבשר, ולא סתם בשר, אלא בבשר של המוח. ערלת המוח. לזקק את המוח היהודי לא רק לרעיון, אלא גם לחומרה, לתוספת גנטית למוח. לכן האוטיזם חשוב. זה הניסיונות שנכשלים. - רחם מלאכותי? וחולדה הנביאה אומרת: היהדות הולכת לפי האמא, אבל נשארת לפי האבא. האמהות ילכו ויהיו עצלניות, לא פוריות, מכדי הריון. למי יש כח תשעה חודשים? יהיה רחם מלאכותי, שיכבוש את העולם. גברים יולידו בלי הריון, והם יקראו לזה שחרור האישה. ואז לא יהיו יותר יהודים, כי לדור הבא לא תהיה אמא. והאדמו"רים יצעקו מה שלא עשה היטלר עשתה האמא היהודיה. אבל יהיה אדמו"ר אחד חכם. כי הפתרון הוא דווקא המשך גנטי. שהמכשף לא יצמח מתוך המחשב, אלא מתוך המוח היהודי, מחשב ביולוגי - זה מכשף. כלומר לא לידה מהרחם, אלא לידה מהמוח. התורה היא שתשמור על ישראל, לא להפך. לכן אנחנו צריכים… והלשון אומרת: מה את אומרת. את שומעת? אני בעד שנקים את הוועד לשמירת הלשון! והחולדה אומרת: לא, נקים את הוועד לשמירת החלום. לא על הדיבור צריך לשמור, אלא על החשיבה, על הראש. לכן יש כובע. כדי ליצור את החשיכה של העלטה גם ביום. שהמוח לא יהיה ללא חלום. צריכה להיות ברית באיבר הסוד - החלק מהחלום שהוסר והוסתר. רק לגויים יש חלום שלם, פתרון סופי, או בלע"ז אידיאולוגיה. אבל אנחנו משאירים רק זנבות מהשועל בתוך הכובע, הכתר השחור. זכר לחכמה העליונה, למה שהיה, רק רמז. ובפנים: חממת בינה. רחם רוחני. אם האדם כולו הוא איבר מין, אז זה - עטרת ראשנו. והלשון אומרת: זה נכון שאת פה רק בגלל העכברוש?

ויש פאניקה. מישהו ראה גרמני באחת המחילות! הוא בטח רוצה לגנוב את הספר של האדמו"ר. ומפעילים תוכנית לאיטום כל החורים. "אל תגידו שלא ידעתם שזה יגיע!", הנחש אומר. וכולם מקללים אותו, אבל בשקט, שהגרמני לא ישמע. ואוטמים בחושך מוחלט את חדר המיטות של האדמו"ר. יש מחילות מיוחדות שנועדות רק להטעות, מבוכים שלמים. קצוות, חוטים, זנבות שלא מובילים לשום מקום. הכל - רק שלא יגיע למוח. וכל האנשים שהתנדבו להיות מחשבים לוחצים להם על כפתור והם נסגרים בתוך עצמם. והחושך נהיה שחור. במקום אווירה של חלום - אווירה של מוות. והגרמני כנראה התעייף מכל המחילות, הלך לאיבוד או באמת הלך רחוק מדי או איבד את החמצן, ושוכב לנוח, ונרדם. והנחש לוחש: חלום של גרמני. וכולם אומרים בואו נחנוק את הגרמני, והנחש אומר אסור. כי אז יבואו עוד. וברוך מחיה המתים אומר: נמאס ממך כבר, זוחל עפר. אם לא נהרוג אותו הוא יביא אחרים לראות. ככה הוא סתם מתחת לאדמה. כאילו בלעה אותו. והם מתווכחים ומתווכחים ואין הכרעה. והנחש וברוך המתים הלכו להתפלל מנחה, והתלמיד הגרוע אומר לאחרים: יש לי רעיון! למה לשפוך דם? אנחנו יהודים רחמנים. בואו ניקח אותו במיטה, לתוך החדרים, וככה הוא יעלם, ויהיה לנו גרמני חולם. והתלמידים האחרים מהנהנים: ואז נראה מה יהיו חלומותיו.

והשטן מוציא את הראש מהגיהנום, ותופס את החפרפרת בזנב: נו, אנחנו רוצים את "תרבות העומק"…בניגוד ל-"תרבות השטח", הריאליזם השטחי, הנוצרי, שבא בכלל מהחושים ולא מהמוח. איזה מין מודיעין את? והחפרפרת הצעירה נגררת אחריו לתוך הגיהנום היא לא מצליחה להתנתק מהזנב, והיא מתפתלת: זה לא אשמתי, המחדל הוא בצד השני. למחילה יש שני צדדים. אני יכולה להיות אחראית רק על הצד שלנו! והשטן אומר לה: את יודעת מה העונש בגיהנום על תירוצים?… סיבות! והוא זורק אותה לאחד המדורים הרחוקים, רחוק מהמרתפים המפוארים של המפלגה הנאצית, שם השטן שומר את הרשעים שהכי הצליחו ואת הטיפוסים הכי אפלים, ולכן הוא עושה להם אפליות ונותן תנאים מועדפים. והיא נופלת בתא קטן ומלוכלך, ליד איזה לא יוצלח, הפריץ מדרגה ת'. והפריץ אומר: לא הצלחתי אפילו להציק ליהודי! תמיד כשבאתי למשוך להם בזקן הידיים שלי הסתבכו ברגליים ובסוף משכתי בבלורית של עצמי. השם ירחם עלי. והחפרפרת החמודה אומרת: השם? פה? איזה מין רשע אתה. והפריץ המסכן אומר: נכון, זו הבעיה. לפעמים אני תופס את עצמי מזמזם ניגונים חסידיים באמצע פוגרום. פעם כמעט אמרתי ברכת המזון כשאכלתי חזיר. לא פלא שכבר לא מזמינים אותי למסעי צלב. והאינקויזיטור צועק: סיבות! סיבות! לא תירוצים! מיד - לכתוב. והוא מגיש לה נייר - מחר אני רוצה את הוידוי שלך, קטנטונת. והחפרפרת כותבת: הבעיה היא לא בכתיבה, אלא בקריאה. שם האדמו"ר נכשל. הדחיסות היא ערך דתי, אבל צריך מי שיפתח את הקובץ. כל התורה שבע"פ נובעת מתוך הדחיסות של התורה שבכתב. ובקבלה זה כבר הופך לדחיסות אינסופית. כלומר מה שהופך ספר לתורה זה הלמידה שלו - ולא הקריאה שלו. אסור לקרוא! זה סוד, זה חושך, זה מסווג. קריאת התורה היא חילול, רק חילוני יכול לקרוא את התורה. זו בדיוק היתה הטעות. לכן צריך: קריאה שהיא למידה. ודחיסות בקטעים, למידה בהגדרה זה מעט המחזיק את המרובה, וכמו שיש דחיסת מידע, יש גם דחיסת למידה. ולכן זו חייבת להיות דרך קצרה ארוכה. התינוק מנצח את הזקן - רק אם הוא תינוק זקן. משהו שהוא גם חדש מאוד, וגם ישן מאוד. מחזיר אותנו לסיפורים שטבעיים למוח, לסיפורים של השינה. לא קריאה של חומר - קריאה של רוח. כשאתה קורא סיפור - מה זה נותן? אם אתה לא מוכן ללמוד לחשוב אחרת - אתה מפספס את הלימוד. לכן טקסט לא צריך להורות, אלא לענות על השאלה כיצד לומדים - וכך הוא צריך ללמד. וקריאה איננה קריאת התשובה לשאלה הזו, כי אם הטקסט מלמד אז: "קריאה היא למידה". החברותא צריכה להיות הגמרא עצמה, ואז תוכל להזדווג עם החברותא שלך. כדי שהמוח יוכל לשכב עם התורה צריך תורה עם מקלדת, עם עכבר. ובעתיד - עכבר ראש: עכברוש. רק הנישואים בין המחשבה למחשב יאפשרו מין בין מינים. והפריץ מסתכל על החפרפרת, ושואל בחשש: מה לדעתך יש להם בראש. למה את חושבת ששמו אותנו ביחד?



ליקוי ירח

חלמתי שאנחנו הולכים להתחתן. והדבר הראשון שנראה מוזר זה שיש כניסה נפרדת לגברים ולנשים. והאישה נכנסת לאיזו מחילה, ואני בדלת. אבל אומרים לי שהרב סגור. ובית הדין, כאילו זה גירושין, מתחילים לחקור אותי איך ראית את הלבנה? ואני שואל: קידוש החודש? והחוקר עונה: קידוש החושך! אנחנו רוצים לוודא שהיה חושך. נגעת פעם בה? - באשתי? - לא, בלבנה. נגעת פעם בחושך? ואני מסתכל עליו: נגעתי בחושך? ביד? והחוקר מתיישב מולי קרוב קרוב: הנחת כבר תפילין של לילה? הצדיקים בחדר השני מותחים את רצועות החושך, עור של חיה שחורה, וכשרה כשרה. חכה שיכניסו אותך לרב… ואז תבין מה זה רב מבפנים. אבל מבפנים, אני לא מבין ממה חששתי. הלילה הראשון זורם מאוד חלק, החושך פשוט מחליק פנימה. לילה ללא ירח זה באמת שחור, ויש לה נעליים שחורות נהדרות, במיוחד בחושך, ומי כמוני נמשך לחושך? ורק בסוף, בירח דבש - אני מבין את העוקץ. עד שאתה לא רב מבפנים - אתה לא מבין מה זו מריבה. למה זה קורה לגברים ונשים?

הבעיה הכי חמורה בציור זה מה לא להראות

חלמתי שהקו החוזר, החזק, היה הקו שלה, ולא הקו השני. הוא כמעט תמיד ניצח, אחרת הייתי היום בישיבה, או במנגנון, או ב… בכל מקום אחר מעין זה. לכאורה זה היה מתבקש. אבל זהו שלא. תקני אותי אם אני טועה, אבל אני לא בטוח שאת מבינה באמת למה. ככל שאני מכיר אותן יותר אני לומד יותר להעריך אותה. זה מאוד התאים לי שהיא היתה חיה, היתה בה פראות שחורה, שאהבתי. פראות גמורה - זה אוטיזם. מחוץ לכל חשיבה אנושית, משהו שבקושי ניתן להעלות על הדעת, ואני לא מדבר אפילו על הסכנה הפיזית, לא פעם כמעט, זה יגמר רע, אלא על הסכנה הרוחנית. בסוף אני עוד אצטרך להתחתן עם בנאדם. שנים שאנחנו מכירים, והיא קלטה דבר חשוב, תוך כמה ימים, שאת מעולם לא קלטת. כמובן שהכחשתי. מאיפה הגיע לי השיגעון הזה, להרוס את החיים, את העירות - בשביל חלומות? אין דבר יותר נחות מבחינה רוחנית מלהתחתן עם רעיון, או עם איזו תורה, במקום עם אישה אמיתית. איפה כתוב בתורה שצריך להתחתן?

אישה שעשויה מחורים

חלמתי שהעכבר משוטט בגן עדן, ולא מוצא כלום, לאן הלכו כולם? אפילו בתור מזיק - אם אין קיר גם אין משמעות לחור. יש קיר שעשוי מחורים? חבל שאין רבניות ביהדות, לרבניות היה אפשר למשוך בזקן. חסרה לי מישהי להציק לה. והיא אומרת: חסרה לך מישהי למשוך לה בזנב? והיא מתקרבת לידו, לא מפחדת: אתה עכשיו חלש מאוד, אתה יכול להתאהב בכל אחת. והעכבר מנסה לפתוח מחשב, לברוח למסך, והוא מגלה שבכל האינטרנט אין כלום, האנושות נעלמה, ונשארו רק הדפים. וזה המקום המפחיד בעולם. שרתים מתחילים לקרוס, פרוטוקולים משתחררים ברגים, דברים נעלמים. נשארו רק העכברים. והיא אומרת: נו, והעכברים? נשארו עכברים. תחיית המתים מכל החורים: התרבות העכברית החדשה. העכברית החדשה. והעכבר בורח מהעכברית החדשה. והיא אומרת: באמת יכול להיות, שאחרי הכל, אתה עדיין מתגעגע אליה? איך יכול להיות… והעכבר מחפש נואשות לפחות קיר, כי כידוע קיר זה שם של השכינה, ושם כבר יהיה חור, לא? והוא רץ למסך של המחשב, ותוקע את הזנב שלו - בתוך אחת היציאות. במחשב הזה יש יציאה לעכברים. והוא מפחד שהיא תשים עליו יד, למרות שהוא גם מאוד רוצה, ותגלוש איתו למקום חשוכים, שאפשר לגלוש לתוכם רק עם עכבר כמוהו. וכתוב על המסך, האותיות מסתדרות טוב בחושך: פתח פתוח מצאתי. לא בתולה! והיא אומרת: אלוהים החליט לחסוך מקום בשמיים, עכשיו שהשמיים הפכו לחור, אז הוא החליט לדחוס. הפך את גן עדן, את העצים - לספרייה. שחט את כולם. כל עץ כאן היה ספר חי. הסיסמא היתה: גן העדן של עידן המידע. ומכאן הדרך לשריפה היתה קצרה. הסטרא אחרא יודע מה שלא יודעים הגרמנים. כל עוד יש גן עדן השואה לא שווה כלום. צריך לדאוג שגם בשמים יהיה רק גיהנום.

חטא החיים

חלמתי שהשטן אומר: תתחתן, תתחתן. רק מי שנשוי זוכה להיכנס לחלק השחור. אין דרך להבין את אלוהים בלי נישואים. הזוגיות זו טעות של עמי ארצות. אתה מתחתן בשביל הסוד, לא בשביל האישה, זה לא שהסוד אסור על מי שלא נשוי, אלא שמי שלא נשוי הוא עיוור לחושך, מבחינתו זה סתם שחור, ולא עלטה. יצר הרע האמיתי הוא הסקרנות - האישה היא העונש על החושך, ולא שהחושך עונש על האישה. מי שטעם מהחושך מקולל באישה, ואף על פי כן - תטעם. והרב מושך אותי בשארית כוחו: לא! אסור למי שקורא בספרים האלה להתחתן, לא יהיו יותר נישואים מאז השואה, כמו שאין קורבנות מאז החורבן, ונתקן במקומם דיבורים חדשים. אנחנו נהפוך את סדר נשים לסדר קודשים - משהו שרלוונטי רק לימות המשיח. והשטן אומר: משיח בגימטריא נחש. והוא דוחף אותי לתוך עלוות העץ, שמחבקת אותי, ואני מנשק אותה, והופ - זה נכנס לפה, והשטן אומר: נו, זה תפקידי.

דרשה לחתונה

חלמתי שהנחש דורש מתחת לחופה: שינוי הפולחן הדתי נובע משינוי טכנולוגי. קורבנות החיות היו התחליף החקלאי לקורבנות האדם, ואז עם המצאת הקודקס, כשהחליפו את דתות פולחן הקורבנות בדתות פולחן הספר, חזרו קורבנות האדם בדרך אחרת - במלחמות דת. כך ביטול פולחן הספר והיעלמו יביאו לחשכת ביניים שבה יקראו וילמדו בבני-אדם, ויהיו אפילו מחשבים שיתפללו בבני-אדם. כי לפני הספר היו אנשים שהם ספר - שידעו את התורה שבעל פה (כמו הומרוס), ולכן עכשיו הקורבנות במלחמות הדת הוחלפו בקורבנות מעם הספר, שהוא האדם הקרוב ביותר לספר. וככה יהיה בהמשך עם עָם המחשב - העם היהודי שיכנס את דתו, יצירתו, וכל תורתו במחשב, במעבר מתורה שבספר - לתורה שבתוכנה. ורש"י הראשון אומר (מתחת): תורה שבתוכנה - הבעיה הספרותית הגדולה בעולם היא השילוב של החוק, המבנה של מה צריך לעשות, בתוך החלק הסיפורי, המתפתח. דהיינו: בין החלק הרוחבי - המרחבי והמבני - לבין האורך - הזמן, ההיסטוריה. המהפכה הגדולה של התורה היתה שהיא שילבה בין הסיפור לחוק. ובתקופת הנביאים זה שוב התפצל בין הסיפור המדיני לבין מה צריך לעשות (נבואות), ולכן הגיע החורבן. ואז כתגובה היתה התפרצות אדירה של החוק על חשבון הסיפור, האיזון היהודי נשבר והתחילו להיפלט החוצה דתות סיפוריות. התלמוד ניסה להתחכם ולגשר על הפער בעזרת סיפור התפתחות החוק עצמו. זה היה סיפור החוק, אבל הסיפור הזה נכשל בגויים, שהם הקוראים של עם הספר. אין גמרא חדשה, בניגוד לברית חדשה. ומה שהזוהר ניסה זה לאחד את הסיפור והחוק בכיוון ההפוך - בעזרת החוק של הסיפור. ההתפתחות ככפופה למבנה. ואת הכישלון אנחנו רואים בהפרדת הסיפורת מהמדע, החוק המבני הנוכחי של הגויים, שהתוצאה שלה היתה שואה - חוק מתקדם עם סיפור פרימיטיבי, ומצד שני פריצות - סיפור מתקדם עם חוק פרימיטיבי. ועכשיו אנחנו שוב רואים איך החוק של המחשב והסיפור שלו נפרדים, איך אין קשר אמיתי בין הצורה של החוק, התוכנה, לבין התוכן של הסיפור, המידע. למשל בין השפה שבה כתוב האתר כתוכנה לבין השפה שבה כתוב האתר כתוכן. אבל רק זיווג של חוק וסיפור הוא למידה. רק יחוד של תכנות ותוכן. והמשיח יהיה המשה החדש שישלב אותם ביחד לתורה חדשה - תורת מחשב. כי מהי תו-רה? הזיווג של תוכן בתוך צורה. בדיוק כמו שפֹה החתן והכלה - התוכן והצורה - הולכים להתחבר הלילה.

מה מתחת למה מתחת למה

חלמתי שמתחת לעולם - השטן לא מבין משהו. והוא עושה חקירה, שולח לתוך חורים, עכברים הולכים וחוזרים, ממצאים לא ברורים. והוא שוטח את הממצאים על הקבר של האדמו"ר בגיהנום, משהו בתורה לא נכון, מקלקל את התוכניות, והוא שואל את השמונה שרצים שלו: בבית האלוהים יש ארון ושולחן וכיור ומנורה לאור ומטבח משוכלל עם מזבח ואפילו שחיטה - ואיפה המיטה?! ויש שקט של בית קברות. וכולם בגיהנום מתחילים להתעמק בתורה, להתחפר במיטה - למצוא את המיטה בתורה. פתאום נהיים שם תלמידי חכמים, מתחילים להתעניין בזיווגים וייחודים בתחתונים. הופכים את כל המקדש מלמעלה עד למטה - איפה חדר המיטות? ורש"י בא אליי למיטה אחרי החתונה… ואני חושב, איזה כיף - רש"י במיטה! היה שווה להתחתן. אבל רש"י רק מציץ לתוך העין שלי בחלום, כאילו זה היה חור: עכבר הפורח בלילה! ואין לה עיניים! עוף הצועק בלילה!… אתה צריך פירוש רש"י? כי זהו פירושו של השרץ האחרון משמונה שרצים טמאים שבתורה - החפרפרת. והשרצים חוזרים לשטן עם גילויים חדשים בספרים הקדושים, הם חפרו עמוק וגילו שרש"י מתחבא מתחת: איפה אלוהים ישן? ורש"י מתחת למיטה מפרשן: אלוהים ישן - בתורה. החלומות - סתרי תורה. התורה - בארון. הארון - המיטה. לכן זה מכוסה כל כך, מאחורי מסך, עשן, ערפל, ענן, טשטוש, קטורת, דימויים, שמיכות, עורות. חושך בחושך בתוך חושך ורש"י - חופר מתחת לחושך. הוא כותב פירוש על מה שאני חולם - תוך כדי החלום! תת-התורה נפתחת בתת-ההכרה. אני כבר לא יכול לחשוב בלי פירוש רש"י מלמטה, מתחת למחשבה, מתחת למיטה. כל דבר - כאילו מתחת יש דבר אחר. וכבר לא ברור אם המין הוא הנמשל והחלום הוא משל, או שהמין הוא המשל והחלום הוא הנמשל, לא ברור מה קורה בחדר המיטות. על מה אנחנו בכלל מדברים כשאנחנו מדברים על אישה? אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים? עוף הפורח בעלטה.

השרצה

חלמתי שהנה בחוֹר, מתוך האישה, יוצאת חפרפרת. ואתה בן רגע מפסיק להתעניין באישה ומתחיל להתעניין בחפרפרת, כי היא יודעת מה יש בפנים, ואתה לעולם לא תגיע בפנים. לעולם לא תדע. והחפרפרת אומרת: צר לי לאכזב אותך לגבי החתונה הזאת, שחלמת עליה בלילות עשרים שנה. אישתו של הגוף היא גופה, ולכן אנשים משמינים אחרי החתונה. אבל באותו רגע, בשמיים, אולי נברא האדם הבא. או המחשב הבא. או אפילו המכשף הבא. אבל החור אומר (כן הוא פועם ומדבר): הבעיה בזוגיות לא יכולה להגיע לדור הבא? מי יודע אם התקלה בעומק התורה לא תביא לתקלה בעומק הילד. והשכינה מחרחרת, נאנחת: הדבר הבא… הדבר הבא… ואחד הצדיקים תופס את העמודים במכנסיים ואומר: מה אלוהים עושה לה?

ראש הנחש

חלמתי שהאישה מפתה את הגבר באמצעות הראש של הנחש שבראש שלו. כלומר שהוא עצמו בתוך הנחש שבתוכו, אחרת הנחש לא היה עובד, הוא היה חיצוני, כמו לפני הדעת, או פנימי, כמו אחרי הדעת, אבל לא זר פנימי, יצר רע. מה היה שם? הזיכרון הוא זנב הנחש, והרצון הוא ראש הנחש - והמדיום שבין מה שהיה למה שאתה רוצה שיהיה, זה מה שאתה רוצה שהיה: החלום. גוף הנחש. כי כיום האדם בתוך החלום שבתוך האדם: החלום הוא אמצע הסנדוויץ', והאדם הוא הלחם. אבל לעתיד לבוא יהיה החלום בתוך האדם שבתוך החלום. החלום לא יהיה התווך בין האדם לעצמו - החלום בפנים והאדם מבחוץ - אלא האדם יהיה התווך בין החלום לבין עצמו. לכן החקירה בנפש לא תהיה של התת מודע של האדם, החושך שבאדם, אלא של התת מודע שבחלום, האדם שבחושך. והחלום ישכב על הספה ויספר בני אדם. כמו שכיום כל הטראומה והפסיכולוגיה של האדם נובעות מזה שיש בתוכו נחש. הוא עדיין לא התגבר על איך שזה קרה. והיא באה אליו לחתונה ולוחשת לו באוזן. והוא אומר: את יודעת שאני מאוד מחבב אותך, ובעדך. אבל בואי נעמיד פנים שאת מעולם לא אמרת לי את הדברים הללו. והיא נותנת בו מבט אחרון. ואומרת: גדול הדבר האחרון מין הראשון.

מה שמעיר זה לפתוח את המכשיר

חלמתי שאני כל כך עייף שאני סוגר את המחשב והולך לישון. ואני חושב תוך כדי שינה אולי היא שולחת לי עכשיו מייל, וכל פעם מחדש מתעורר - וחוזר שוב לישון, בלי לבדוק את המייל. כל הלילה. כי רק בחלום המייל יותר חשוב מהחלום, אבל לא בעירות, במציאות - החלום יותר חשוב מהמחשב. אבל בלילה הבא המוח מתחכם לי - וכל הלילה אני חולם עכשיו שעניתי לה בטעות במהירות מהמייל הלא נכון (האמיתי!), וחשפתי את עצמי, ובבוקר אני אפילו לא בודק את הסיוט, כי זה לא יכול להיות. ואז בלילה הבא, המוח רק עושה עוד יותר הבה נתחכמה לו, והחלום מנסה להיות: אני חולם הפעם שעניתי למייל מתוך שינה, ולכן, זה לכן שלא שמתי לב, לכן זה הגיוני, כי הייתי כל כך עייף שבלי באמת להתעורר עניתי. ואז בחלום - פתאום - אני מגלה, זוכר! ואז מתעורר. וככה כל לילה, ואני לא יכול לישון, כי בתוך החלום יש בזה הגיון. ובעתיד, אני חושב, כשהמוח יהיה מחובר למחשב, כשאקבל את המייל ממנה ישר לתוך המוח, גם בחלום - מי יודע מה אענה בשנתי? כשהמחשב יהיה מחובר למוח - אנשים באמת יוכלו להתכתב בחלומות. יש בזה היגיון! ואז מה יהיה על כל הסודות. כל מה שמסתירים מעצמנו - אפילו בחלומות.

לשם יחוד

חלמתי שהאדמו"ר רוצה להקים סטארט-אפ שיהיה הדבר הגדול הבא אחרי גוגל ופייסבוק: הרשת השלישית. כיום אנו יודעים את הרשת כשתי רשתות נפרדות: א. מצד אחד - רשת האתרים, שאותה יודעים דרך מנוע החיפוש, הגברי. ב. מצד שני - רשת האנשים, שאותה יודעים דרך הרשת החברתית, הנשית. אבל בין שתיהן מחברת הרשת השלישית, שהיא רשת קשרים ענפה: ג. רשת הקשרים בין האנשים לאתרים, שאותה עוד לא יודעים, הרשת השלישית היא עדיין בעולם הסוד - היא לא הגיעה לסוד הכלליות בגלל הפרטיות. לפיכך חסרה ידיעה כוללת של הרשת, שתאפשר לשתי הרשתות שמרכיבות אותה - האתרים והאנשים - להזדווג, ולהיכלל אחת בשנייה, רוחא ברוחא, בייחוד שלם. לכן האינטרנט נמצאת במצב של גלות וגירושין - מפוצלת לשתי רשתות, ולא במצב מיני מחובר של נישואין. רק זיווג הרשתות יגלה לנו שני סודות נעלמים: א. סוד האדם שברשת - מציאת קשרים בין אתרים על סמך רשת האנשים. ב. סוד הרשת שבאדם - מציאת קשרים בין אנשים על סמך רשת האתרים. כי יש כיום דירוג (דרגות) באתרים, אבל אין דירוג (דרגות) באנשים. צריך מדד איכות גלוי שיקרא PersonRank שיעתיק את האלגוריתם של PageRank מהדפים לאנשים. ואז מי שיהיה חבר של האדמו"ר, ומי שהאדמו"ר יתייחס אליו, זה יהיה יותר שווה ממי שחמור מתייחס אליו, או חבר שלו. אנשים צריכים להיות מדורגים לפי התכנים שהם יצרו, או העבירו, לחיוב ולשלילה. ואין דומה דעת אדמו"ר לדעת חמור, ולכן לייק של אדמו"ר צריך להיות משוקלל הרבה יותר מלייק של חמור. ומי שקולע שוב ושוב לדעת האדמו"ר - גם בו יש מנשמת גדול הדור. מי שלמשל יודע עוד לפני האדמו"ר מה האדמו"ר ירצה, הוא יודע את דעת האדמו"ר, ויש להקשיב לו, כמו הנחש. למשל, אם הלייקים של מישהו מנבאים את הלייקים של האדמו"ר, או השיתופים. ובאותה מידה שיש לאדם דירוג ברשת כולה, יש לו דירוג בתוך קבוצה - האלגוריתם של PersonRank יכול לחשב לאדם דירוג איכות נפרד ביחס לכל קבוצה שהוא חבר בה, וזהו דירוג גלוי שמעודד שקיפות ותחרות, וכך גם לקבוצות עצמן יש דירוג איכות ביחס לקבוצות אחרות. אינה דומה קבוצה שחברים בה אדמו"רים לקבוצה שחברים בה חמורים. כי זו לא רק הפופולאריות, לא רק כמות המשתמשים, זו איכותם, ורק כך נוכל לשים את האדמו"ר מעל החמור - ולהגיע לימות המשיח. צריך להפוך את האנשים לאתרים, למקורות תוכן, ואת האתרים לאנשים, למעריכי תוכן. רוחא ברוחא. והתוצאה המיידית תהיה שיהיה גם מנוע חיפוש לאנשים, כמו לאתרים, והאתרים שאדם קשור אליהם יעידו גם הם עליו ויאפיינו אותו, ודירוג האדם יאפשר היררכיה בתוצאות, ותחרות באיכות. אינה דומה דרשה של אדמו"ר לנערה של חמור, ורק כך נוכל למצוא את הצדיקים הנסתרים ברשת, שדירוג האיכות שלהם ידוע לצדיקים מעטים. וכך גם תפסיק האפליה הבלתי הוגנת בין אתרים לאנשים ובין מחשבים למשתמשים. מה שחשוב זה לא אם אתה עכבר או אתר, אדם או מחשב, אדון או שרת - אלא אם זה תוכן, משהו שיצרת, או צורה, משהו שהערכת ושיתפת והעברת. ואז גם יהיה אפשר לעשות התאמת אנשים - כי ניתן גם לאפיין אנשים במנוע החיפוש לפי התכנים והדירוג, ולכן נוכל לעשות שידוכים בין אנשים דומים שבחיים לא היו מוצאים אחד את השנייה בחיים - וזה יהיה הסוף של הבדידות. הסוף של הבדידות של האדמו"ר. והנחש אומר: ככה נוכל לחפש לו אישה. אדמו"רית. לא סתם רבנית, שזה חיבור לחלק הנמוך שבאדמו"ר, רבינו, אלא גם מורָה וגם אדונית.

לפרק הבא
הטרילוגיה