מוצ"ש: מבוא תיאורטי לחלומות

אלטרנטיבה לפוסט-הומניזם | הכְוונות כמנוגדות לכיוונים מחד גיסא - ולהוראות מאידך גיסא | כוחות מתמטיים ביקום כנגד כוחות פיזיקליים | ההווה הוא הבינוניות (ומגדיר את קו גובה 0), העבר הוא העמוק אבל העתיד הוא הגבוה | לפני פתח מדעי הרוח: "בשער זה אין כניסה למי שלא למד אלגוריתמיקה" | הצבת דרישותיה של הפילוסופיה מן המדע ומן הטכנולוגיה

פסל החולם על מעיין הנמר  (מקור)

• הדיון האקדמי באידיאולוגיה פוסט-הומניסטית הוא אימפוטנטי, רדוד וחסר מעוף ולא מסוגל לבטא אף חזון עתידי בעל תוכן ספציפי - הוא לא חשוב כי הוא לא מסוגל לומר דבר חשוב על הדבר החשוב (העתיד). החלומות מציעים לו אלטרנטיבה - בעצם יכולתם להציע אלטרנטיבה: לדבר על העתיד בצורה יצירתית ויוצרת. החלומות מסוגלים להציע - ולפילוסופיה הם מציעים ז'אנר פילוסופי חדש המותאם לדיבור על העתיד (כמו שויטגנשטיין הציע את הפסקאות האפוריזמיות, למשל, לדיבור על השפה). האקדמיה מסוגלת לומר רק שני סוגי דברים: או דברים לא חשובים על דברים חשובים - או דברים חשובים על דברים לא חשובים, בגלל הפחד שלה מהעתיד. העתיד הוא החשוב - בהגדרה (לכן המשפט לעיל מתרגם לחוסר היכולת לומר משהו עתידי על העתיד). הפחד המשתק הזה מתמצק במנגנון מישטור והשתקה (בעיקר עצמי) שנקרא ביקורתיות, שמצמית את החשיבות והיצירתיות. ואילו החלום הוא הנמכת האינהיביציה והגדרתו היא שילוב החשוב והיצירתי. מטרת הסמינר היא לענות לשאלה שהיא תמיד הכי חשובה (בהגדרה) ולכן תמיד נמנעים לעסוק בה ישירות (כמו שמפחדים לגעת באש או לראות את האלוהים): מה חשוב? ומהם הדברים החשובים לגבי העתיד?


• החלומות בסמינר הם רשימות הכְוונות. אתיקה של למידה - לא התנגדות ולא קידום עיוור, אלא עיצוב. הטכנולוגיה איננה עיוורת ואיננה כוח טבע. הכוח שלה לדחוף את העולם (ולכן להאיצו) הוא כוח למידה - כמו כוח הפרשנות או הווכחנות כחלק מלימוד גמרא, או הכוח התרבותי כחלק מלימוד הקלאסיקה, או עוצמה של יצירה ספרותית. זהו הדינמיקה הפנימית שבלמידה, בניגוד למשיכה החיצונית - שנקראת "עניין". כוח כזה הוא בסיסי יותר מכוח פיזיקלי, זהו כוח מתמטי, כמו הכוח שמניע את האבולוציה ומשכלל אותה (נגד הפיזיקה והאנטרופיה). מסתבר שביקום יש לא רק כוחות פיזיים, אלא גם כוחות רוחניים - למשל, כוח ארגוני-חישובי, וזהו כוחו של המחשב לבצע אלגוריתם. החישוב הוא כוח בסיסי ביקום, החלקיקים הנושאים שלו הם האינפורמציה, והשדה שלו הוא המתמטיקה. ואלגוריתם למידה איננו עיוור ודטרמיניסטי, גם אם הוא לא אנושי ו-"אלגוריתם", אלא בנוי על בחירה פתוחה. אין זה נכון שככל שכוח יותר בסיסי הוא יותר עיוור, אלא ככל שהוא יותר חיצוני (כמו האדם שנכנע לכוחות הטבע מבחוץ, או הגורל). כדי להסיר את כיסוי העיניים שיוצר אשליית עיוורון, צריך להראות אפשרויות למידה אחרות הפתוחות בפנינו: היסטוריה אלטרנטיבית, רשת אלטרנטיבית (למשל: רשת חברתית אלטרנטיבית). החלומות הם הסרת הכיסוי - הם ראייה. בחושך ניתן לראות באמצעות חלום, כי החלום הוא פרישת מרחב פנימי מרובה אפשרויות, ולכן אפשר ללמוד בתוכו.


• מה חשוב? חלום הוא לא מטרה, רק הכְוונה. לא להשאיר התפתחות טכנולוגית ללא התפתחות תרבותית (סיבת העומק לשואה. ולשואה התרבותית - הפייסבוקיאדה). חלום הוא צלילה, הוספת מימד, לא רק לרוחב וקדימה: לא לאפשר להתקדמות המהירה ביותר האפשרית של העולם בחזית רחבה להיות חזות הכל, זה רק שני מימדים (ולכן שטחי) - אלא להתקדם במימד השלישי של העומק, כלומר של התוך. הכל בתוך המסגרת של הלמידה: לא אידיאולוגיה (מטרה, סוף), ולא דת (מקור, התחלה), אך גם לא ניהיליזם (אמצע, הווה - ההווה הוא הבינוניות! הוא הגדרת הבינוניות) - אלא מתודת למידה. תהליכים נכונים ברמת האנושות. תהליכי למידה כלל מערכתיים (כולל התרבות) - כי למידה שייכת ללומד ולא משתלטת עליו מבחוץ, שהטכנולוגיה לא תהפוך לכוח חיצוני ולכן לכוח טבע, וגם לא לכוח שבשליטתנו מחוץ לנו ולכן פוליטי-מניפולטיבי, אלא "למידה - תמיד בתוך המערכת". כמו שהתורה הופכת לשלך כאשר אתה תלמיד חכם, למרות שהיא לא בשליטתך, אלא בגלל שחדרת לתוכה ואתה בתוכה. ייעוץ ארגוני לכלל האנושות - כמערכת. וזהו תפקידו של הפילוסוף: יועץ ארגוני של האנושות, ומורה שעוזר לה ללמוד, ואסטרטג שלה אל מול העתיד העמוק.


• שהטכנולוגיה לא תהיה בעלת הבית, אלא נהיה בה בני בית - כל איש רוח בימינו שאיננו בן בית בהבנת הטכנולוגיה הוא בדיחה. כל הגדולים: ‬אפלטון, אריסטו, דקארט, קאנט, ויטגנשטייו - היו בני בית במדע ובמתמטיקה. והיום חשוב להוסיף: מדעי המחשב וטכנולוגיית המידע. הפילוסופיה היא תחום שבנוי על המתמטיקה. כמו שהיה כתוב על שערי האקדמיה של אפלטון, היום צריך לכתוב: אין כניסה למי שלא למד מתמטיקה.


• הלקונה הגדולה בעולם: בגלל חוסר חזון וחלימה טכנולוגית, שנובעת ממחדל של פילוסופים וטכנולוגים כאחד, אין מספיק מחקר ופיתוח מרוכז בראשי חץ שהיו יכולים לשנות את העולם - מנופי שינוי ומכפילי כוח - ולעומת זאת המון עיסוק באייפון החדש או בפיצ'ר חדש בפייסבוק, או עיסוק תרבותי מיקרו טקטי. לכן צריך למפות כיוונים אסטרטגיים למחקר ופיתוח טכנולוגי, חברתי ותרבותי. למפות חלומות לעולם חסר חזון, ולכן עיוור. זה מה שנעשה בסמינר. ניתן דוגמא איך צריכה להיראות פילוסופיה רלוונטית, כי בגלל שאיו עיסוק רציני בעתיד, העיסוק בעתיד הפך ללא רציני. מכאן החשיבות של הפילוסופיה בהעלאת רמת הדיון, ובהצבעה על כשלי הדיון הנוכחי, ומעל לכל: באיתור נקודות השינוי העקרוניות, שבהם תוחלף הפרדיגמה, לעומת השינויים התוך-פרדיגמטיים. כמו שהפילוסופיה חקרה את העקרונות של העולם, ככה היא צריכה לחקור גם את העקרונות של העתיד. לענות לשאלה: מה יכונן שינוי עקרוני?


• הפילוסופיה של היומיום של ימינו צריכה לדרוש מן המדע ידע לשיפור ההחלטות החשובות בחיים, ולכן צריכה להגדיר מה הדאטה הנכון ומה המטריקה הנכונה, ולא להשאיר למדענים, למשל, את הגדרת האושר, או שאר הגדרות ליבה של האדם (מה שיהווה אסון תרבותי, שמתקרב אלינו מכיוון מדעי המוח). מן הציבור היא צריכה לדרוש לממן באופן פרטי את המדע: צריך לפתוח את המדע גם למימון המונים, בהשתתפות כולם, שיאפשר למדענים לעסוק בדברים שהציבור מעוניין בהם, ולכן צריך פונקציה של מדען ציבורי. באותה מידה צריך גם פונקציה של מדען פילוסופי, שמנסה להגשים את המטרות שהציבה הפילוסופיה הטכנולוגית, כמו זו שתוצע בסמינריון, בפניו. כך, בניגוד למה שקורה באסכולות הלא נתנייתיות, הפילוסופיה תפסיק להיות לא רלוונטית, וגם המדע יפסיק להיות חסר תרבות ומקדם ברבריות - שבסוף חותרת תחתיו. הרעיון של איש מדע בור בתרבות ואיש תרבות בור במדע יוביל לבינה על אנושית חסרת תרבות - כלומר לסוף התרבות האנושית. לכן חשוב להתיך את האתוס הטכנולוגי והאתוס התרבותי לאתוס אחד - שעולם העתיד יהיה כמו העולם העתיק.