מהי פילוסופיה של הלמידה?

הלמידה הפילוסופית, כמו כל חיפוש בעץ, יכולה להיות דידקטית וסדורה, אבל גם חמדנית ועובדת על עיקרון ההדגמה. כשמדובר בעץ לא סדור - יש יתרון ללמידה פילוסופית מהסוג שהוצג במחברות אלו. כמו באבולוציה, היא כוללת מרכיב של מוטציה רנדומלית, שמתאים לחיפוש במרחב בעל אינסוף מימדים. בסופו של דבר, פילוסופיה היא צורת חשיבה, או ליתר דיוק צורת למידה, והמחברות מדגימות צורת חשיבה ולמידה. אשרי האיש שילמד אותה - ולא ימשיך אותה, אלא ימשיך ללמוד

אוהב את קנדינסקי, שונא את מי שממשיך אותו  (מקור)

אתה יכול לאהוב את קנדינסקי בלי לחשוב שצריך לצייר כמו קנדינסקי, ולחשוב שהוא צייר גדול בלי לחשוב שהכיוון שהוא מתווה זה עתיד הציור או אפילו ציור לגיטימי כיום, או אפילו שהוא היה חלק מהדרך בכיוון של עתיד הציור. כי יכול להיות שזה היה בדיקה של דד-אנד בעץ החיפוש. ובעיקר כי אם התפיסה היא למידתית - ראייתו כדוגמא היא לאו דווקא כדוגמא של מה לעשות (במובן כלשהו) אלא במובן של משהו שהיה צריך לבדוק בלמידה הכוללת של תולדות הציור, או כיוון שטוב שנבדק ונמצא בו מה שנמצא.

כלומר, אם מישהו עושה יותר טוב מקנדינסקי מה שקנדינסקי עשה, אז לכאורה יש לו מקום, אבל אין לו, כי כל מה שקנדינסקי עשה היה לבדוק אפשרות, והוא פרש אותה בדרך טובה (כמובן שיש עוד דרכים לפרוש, אבל זה כבר לא מעניין או מאתגר כמו בפעם הראשונה לגלות את הארץ והמרחב הזה - אי אפשר להיות קולומבוס 2). הלמידתיות מאפשרת לך להשתחרר מתסביך העבר של תולדות הציור כהוראה (מה לעשות), אל תולדות הציור כלמידה (התפתחות לא אקראית, עם הגיון פנימי ומוכוונות, אבל לא מוכוונות חיצונית כמו כיוון להיסטוריה).

כלומר, היא מאפשרת לך לחשוב על העתיד לא כעבד של העבר אלא כבן של העבר. לכן זה שכולם מתבלבלים ממופתים תרבותיים כמו קנדינסקי ואמנים מודרניים (ורוצים להמשיך את רעיון האוונגרד) נובע מחוסר הבנה מהו מופת, כלומר מהו שלב בלמידה, שהוא לאו דווקא חץ המראה לכיוון עתידי שצריך להמשיך, אלא מקום שביקרנו בדרך. כי הדרך מפותלת. וזה מה שלא מבינים - אין כיוון לינארי כלשהו. זו היתה מחשבת הנאורות, שצריך לגלות מהו הכיוון הזה והוא הנאורות, וברור שמי שיקדים שם ינצח.

להפך, מדובר בגילוי של מרחב עם טופולוגיה מורכבת. מרחב למידה. כמו שהמתמטיקה היא שטח עם טופולוגיה מורכבת, שבה לא ברור איפה יש בשר ומאיפה תבוא ההוכחה. היא תמיד מפתיעה, כי היא בהגדרתה עוסקת במפתיע, כי מה שלא מפתיע כבר ידוע. ומה שלא מפתיע הוא כבר חישוב. ולכן לצייר יותר טוב מקנדינסקי כמו קנדינסקי זה כבר חישוב. אולי חישוב מסובך, אבל חישוב. האם יש פער מהותי בין החישוב הזה לזה של משהו חדש?

כן ולא. לא במספר הצעדים בהכרח, אבל כן בסיבוכיות של הבעיה. באסימפטוטה. חייבים ללמד סיבוכיות כבר בבית ספר כי זה נכס צאן ברזל לחשיבה האנושית - ואולי ההישג הגדול ביותר של הרוח האנושית במחצית המאה האחרונה. ואי אפשר להיות איש רוח ואינטלקטואל בימינו בלי לדעת סיבוכיות, סטטיסטיקה ואלגוריתמים. גם לא מדען. מצד שני, גם אי אפשר להיות איש רוח בימינו בלי להכיר את אסכולת נתניה - ועובדה שאפשר. תמו דברי אסכולת נתניה אשר ניבאה בתקופת נתניהו - ורק העתיד יוכל לשפוט אותה ולהכיר בגדולתה.