רשת העניין

אתר התיירות מתרדד לאוסף של זוויות צילום, ולטקס של שחזור צילומים קנוניים, כלומר לפיד של פייסבוק, ולכן מקבל מבנה רוחני דומה. התיירות היא תמיד הקצנה של המציאות, ולכן אפשר להשתמש בה כסיסמוגרף למגמות שאחר כך משתלטות על המציאות, ומצד שני להציע בה אלטרנטיבות. כך למשל, הנסיעה בעבר היתה ממושכת בהרבה וכללה גם מסע פנימי, לעיתים בעל מרכיב דתי או רוחני שלא היה מעוגן חזק בחומר אלא ברוחו ותרבותו של הנוסע. לכן לא כל המסעות היו "ביצועים" של אותו מסלול תיירותי, כאשר כמו בקונצרט התייר או המטייל נמדד ב-"ביצוע". לעומתו, הנוסע הוא מאזין - ודווקא בשל כך גם מלחין

איפה ה-"הלך" האלתרמני ואיפה ה-"תייר" של ימינו? העולם הפך לתמונה, כלומר לאוסף של אפשרויות רוחניות שנאטמו בפנינו  (מקור)

בכל מקום בעולם יש מראות יפים, מעניינים, אבל רק לרגעים מסויימים ומזוויות מסויימות, ברגע שיש מצבור של רגעים וזוויות כאלה, לעיתים כמעט מכל זווית ורגע, אז יש לך אתר תיירות. אבל זה לא מספיק בשביל שיבואו בתיירות המודרנית, שאיננה עלייה לרגל אלא צבירת חוויות, כי צריך מצבור של כמה אתרי תיירות חזקים במקום אחד, כלומר קודקודים כבדים קשורים ברשת צפופה אחד לשנייה, שהמרחקים ביניהם לא גדולים מדי.

יכול להיות אתר תיירות מדהים אבל מבודד שאף אחד לא יבקר, ולעומת זאת מצבור של אתרים נחותים ביחס אליו כל אחד בנפרד, אבל שאפשר לבקר בכולם ביחד, יעלה על מפת התיירות העולמית. לכן תיירות היא רשת, ומי שמתכנן אותה צריך להבין זאת, לחזק את הקשרים והמוקדים כאחד בתפיסה רשתית. וכך גם בשאר תחומי עניין של האדם בימינו בעל הקשב הרשתי - ובעל המבנה הרשתי של רצון ועניין ותפיסה רשתית ולא לינארית של הנמקות (לא חבל יחיד של רצף סיבתיות ליניארית קלאסי ש-"דוחף" אותו מתוכו, אלא משיכה שנובעת מכמה הדבק קושר אותך ומאריג שלם ש-"תופס" אותך). המצב הזה משפיע גם על יצירות אמנות, למשל: סצינות בסדרות, אלמנטים מוזיקליים מדבקים בשירים באלבום, או עמודים בספרים. המבנה הוא הקרבן של הרשת והמכלול כיום פחות חשוב מהרשת הצפופה של סצינות חזקות, וזה יוצר פרגמנטיזציה גם ביצירות מורכבות, כי לרשת אין בהכרח הגיון אחדותי מלבד קלות של לעבור מדבר לדבר.

לכן עיתון יכול לנצח ספרות מופת בעניין שבו. ולכן פיתוח תיירותי צריך למצוא כמה אתרים שיש להם סיפור, ייחוד, לנסות להתעלות מעל הרשת, כך שיהיה סיפוק משמעות ולא רק צבירת חוויות. בישראל: ירושלים ושלושת אתרי ים המלח. או לחילופין כנרת והגליל הדתי (שונה אצל נוצרים ויהודים). בישראל זה חשוב במיוחד כי הסיפור מאחורי האתרים הוא המרשים ולא האתרים עצמם (זה מהות היהדות), ואנשים באים בגלל הסיפור. רשימת המקומות המובילה בעולם: ניו-יורק, פאריז, לונדון, רומא, אתונה, אמסטרדם, יפן. גם למזרח התיכון היה יכול להיות פוטנציאל להיות מוביל, אבל הפיצול הפוליטי מתיר את הקשרים ברשת.