בעיית הבננה המטאפיזית

פרדוקס פרמי הוא ההיטלר המבשר על השואה הבאה - והאחרונה. כיצד ניתן להיחלץ ממנו? כיצד גילויים תפיסתיים חדשים בביולוגיה משפיעים על הפילוסופיה? מה ההבדל בין בינה מלאכותית לבננה מלאכותית? האם המפץ הקמבריוני מלמד על עתיד האינטרנט? מה יקרה אם נחבר למידה נוירונלית עם למידה אבולוציונית - למשל אלגוריתם גנטי עם רשתות נוירונים? ומה סיבת העומק לכך שבני האדם כאלה טיפשים? האם פילוקוף אוהב קוף? והאם פילובננה הוא קוף?

פילוקופיה טרנסנדנטלית: על קשרים חדשים בין ביולוגיה לפילוסופיה  (מקור)

פרדוקס פרמי נגרם בגלל ההאצה הטכנולוגית, כלומר מינים שיוצאים מהכוכב שלהם אפילו בהפרשים קטנים של מיליון שנה אין שום יחס בין יכולותיהם, כמו ההבדל בין בני אדם לנמלים, ולכן לא סביר שיהיה יחס של מלחמה ביניהם, או תחרות, או אפילו תקשורת. כי אם היינו נתקלים בזן חדש של נמלים אז היינו חוקרים אותו אבל לא משמידים אותו, או מתחרים בו, או מתקשרים איתו ומנסים לעזור לו לאכול יותר, אלא היינו משקיעים טיפה משאבים מדעיים לחקור אותו בסביבתו הטבעית, בלי שהוא ישים לב, ויתכן שגם חקרנו את כל עולם הנמלים והסוג הזה לא מעניין אותנו כלל, כי למדנו כל מה שאפשר ללמוד על נמלים. אבל אם אין עוד חיים שיצאו מהכוכב שלהם, אז לא סביר שמשהו עתידי יחריב אותנו וגם כל תרבות חייזרית אחרת מלבד הבינה המלאכותית, ועלינו לחשוב איזה יתרון יחסי יש לנו על חייזרים אחרים, שיאפשר לנו אולי לעבור את מחסום הבינה המלאכותית, או מחסום אחר, שבו כל אדם בעולם יוכל להשמיד את העולם, בזכות התקדמות טכנולוגית, או ניסוי מדעי סביר שיגרום להרס הפלנטה. אבל כל אלו (ובוודאי המשבר האקולוגי) הם מקריים מדי מכדי לחסל כל תרבות חייזרית כלשהי בגלקסיה, ולכן צריך לחשוב מה מיוחד באדם לעומת יצורים אינטליגנטיים אחרים שהתפתחו. אולי נטייתו הידועה לשמצה למין, מכל ממלכת החי הוא כמעט הכי מיני, ולכן ליצור בינה מלאכותית מינית. או התופעה הכי ייחודית מבחינה היסטורית שקיימת בו, שזוהי היהדות. ולכן דווקא ללכת לכיוון של בינה מלאכותית יהודית. השאלה היא מה קורה למין שנמצא מיליארד שנה לפנינו, או מיליון, האם יש גבול לידע על היקום, לטכנולוגיה, שתרבות יכולה להגיע אליו. כלומר לא האם היקום אינסופי אלא האם הידע על היקום אינסופי, או ליתר דיוק אם חוקי היקום אינסופיים, והלמידה ביקום אינסופית, או שקיים איזשהן גבול שתרבות יכולה להגיע אליה, ואז תרבויות שונות כן יכולות להתחרות בהתקרבם לגבול הזה, ואולי כל תרבות שמתקרבת לגבול הזה מושמדת בידי התרבות הראשונה שהגיעה לשם, כמו בני-אדם שרואים שהקופים מתקרבים אליהם. ואולי תרבות שמגיעה לגבול הזה מאבדת עניין בעולם, או בעולם הפיזיקלי, ועוברת לעולם מתמטי, והאם יש גם גבול למתמטיקה, ומקום שהחל ממנו המתמטיקה כבר לא מעניינת למרות שהיא אינסופית, ומקום שבו האמנות כבר לא מעניינת, כלומר שכל הצורות המתמטיות כבר ידועות ומקסימום הן חוזרות על עצמן בפרקטל אינסופי. זה שהמבנה של המתמטיקה הוא פרקטל עם איזורים מעניינים ואזורים משעממים זה כנראה נכון, והשאלה מה המימד שלו, ומה ניתן לומר על הפרקטל הזה, שאולי כמו מנדלברוט כולל את כל האחרים, באיזשהו מובן. ואולי היופי המתמטי נובע בדיוק מהאופי הזה, הפרקטלי שלה, ואולי כל האסתטיקה ביקום נובעת מטבעו הפרקטלי.



יתכן שהגורם לכך שאנחנו יחסית בודדים זה שלקח כמה מיליארדי שנים מהופעת החיים, תופעה שכבר ברור שאיננה נדירה, ומופצת בגלקסיה באמצעות אסטרואידים, לבין המפץ הקמבריוני, שהוא התופעה הנדירה באמת, וממנה דברים התחילו לרוץ (תוך חצי מיליארד שנה, סדר גודל פחות מהזמן שלפניו). או שההכחדות הרבות שדורשת האבולוציה קורות או לעיתים נדירות מדי, או לעיתים תכופות מדי ובעוצמה הרסנית לחלוטין, ככה שנדיר רצף הכחדות משמעותי אבל לא טוטאלי. המפץ הוא כנראה ההתאגדות של התאים לבעלי חיים, וזו נקודת המפנה שלקחה רוב רובו של הזמן מאז יצירת כדור הארץ, וסדר גודל של זמן שהוא רלוונטי לגיל היקום (מיליארדי שנים). זה נוצר כנראה בגלל הטריפה, המנגנון האכזר ביותר של הטבע נתן יתרון לגודל, להתאגדות, ולשריון, ויצר מירוץ חימוש. לכן יתכן שדווקא המנגנון של מירוץ חימוש הוא זה שתורם להתפתחות, ולא התחרות (והתפתחות האינטליגנציה יכולה להיות מירוץ חימוש בין הזכר לנקבה, כלומר המיניות של שני מינים יוצרת האצה בהתפתחות). גם המדינות נוצרו כשריון מהחברות של הציידים לקטים שלפניהם, ויצרו מהחבורות מבנה, בגלל הצורך בהגנה, ולכן המלחמה היא שהאיצה את ההתפתחות, מה שנקרא המפץ החקלאי. כמו שהתודעה הנפרדת, ובכלל התודעה, שהיא המחשבה המוגנת, בתוך שריון, ויצירת האינדיבידואל, היתה המפץ של האינטליגנציה, ובעלי חיים אחרים לא חושבים כנפרדים, ולכן לא חושבים על עצמם. ונוצר מירוץ חימוש חברתי שבו כל מי שהיו לו כישורים חברתיים יותר טובים, ויותר חכם, הצליח יותר בקבוצה מול האחרים. ומה שיהיה התפתחות אמיתית בעתיד, לפי זה, יהיה ההתאגדות של המוחות הנפרדים לרב מוח, כמו שהתאים התאגדו לבעלי חיים והחברות למדינות והמחשבות למודעות. וזה יוכל להיות דווקא באמצעות קליפה וצורך בהגנה מפני קבוצות חשיבה אחרות, במירוץ חימוש של מוחות. ולכן קאנט זיהה נכון את המפץ הזה, כפער בין העולם כשלעצמו ובין התפיסה שלנו, שהוא ראשוני בעולם החי, בזכות השריון הזה. ותולדות הפילוסופיה הן תולדות הפער הזה הבלתי ניתן לגישור שבטבע האדם. היוונים זיהו את הטבע עצמו כנגיש ישירות, ושהפער נמצא בינו לבין עולם תופעות עקרוני יותר, כמו עולם האידיאות, או המבנים הרעיוניים האריסטוטליים. ואילו אחר כך הפער הופנם, כפער בינינו לבין הטבע, שבו נמצאת התפיסה, או השפה, או המתמטיקה. ואילו פילוסופיה אחרת יכולה לזהות את הפער כטכנולוגיה - הטכנולוגיה היא העומדת בינינו לבין העולם, ולייצר גרסא של קאנט ששמה את התופעה המרכזית בתרבות כיום במרכז הפילוסופיה - בפער.



ניתנת אולי להסבר על ידי השינויים הגנטיים בתוך הנוירונים לאורך החיים (המוח הוא המקום היחיד בגוף עם מגוון גנטי כזה ששונה בין תאים באותו גוף, שלכאורה לכולם אמור להיות אותו גנום). כלומר, מנגנון הלמידה של האבולוציה סייע (ואולי אפילו עדיין מסייע בפעולת המוח) למנגנון הלמידה של המוח, למשל על ידי גיוון הנוירונים, או על ידי זיכרון בתוכם בחומר הגנטי, או אפילו חישוב גנטי. בנוסף, יתכן גם שזה סייע בהתפתחות האבולוציה של המוח בצורה יותר למרקיאנית, כמו בהתפתחויות מהירות באבולוציה הקורות בזכות הגברת המוטנטיות במקומות בגנום שבהם מתרחשת הסתגלות מהירה או בעיתות מצוקה שמצדיקים הגברת אקספלורציה, ומנגנונים מסתגלים אחרים (שקשה להאמין שהאבולוציה לא תשתמש בהן, כי הם מגבירים מאוד את יעילותה). לבסוף, יתכן גם שאולי הדבר מסייע בבניית מורכבות המוח בעובר. על כל פנים, לא יתכן שזה מקרי שהשונות הגנטית קורית דווקא במוח, וגם לא סביר שזה קרה לאורך כל האבולוציה אך ורק בהתפתחות המוח, אלא אם נוצר כאן שילוב ייחודי בין ברירה תרבותית לברירה ביולוגית. בכל מקרה, ביטול הדיכוטומיה בין שני תהליכי הלמידה וההסתגלות המוצלחים בטבע - המוח והגנום, החשיבה והאבולוציה - היא רעידת אדמה. אם ימצא ביניהן קשר מהותי (או יווצר, בהנדסה עתידית) - הבנת המוח תשתנה מהותית. מה הסיכוי שהטבע לא ניצל את יכולת החישוב האדירה של הגנום לצורך חשיבה? ואם לא, מדוע זה לא קרה?



האינטליגנציה של האדם היא הנמוכה ביותר האפשרית בדרגות האינטליגנציה, כי היא המינימלית שהספיקה לצאת ממצב הקוף (וברגע שהגענו למינימום הזה מהר מאוד התפתחה התרבות עד היום), ויש עוד המון מה להתקדם באינטליגנציה, ולמעשה כל התקדמות האדם לא נוצרה מאינטליגנציה של יחיד, שהיא מאוד נמוכה, אלא מהיכולת לצרף הרבה אינטליגנציות כאלה בתרבות. גאון נעשה גאון רק בזכות היכולת של התרבות להסתכל עליו כגאון ולפרש אותו כגאון, אבל כשפוגשים אחד כזה במציאות הוא בעצם די מוגבל וטיפש, כמו שאר בני האדם, פחות או יותר. הגאונות היא תוצר של התרבות, ולא של האדם, למשל של החיפוש שלה אחרי פריצת דרך, ואז האדם המקרי שפרץ אותה נראה כגאון, כי הרבה חיפשו ולא מצאו. אבל מה שיצר באמת את הגילוי זה הצבא של המחפשים, גם מבחינת ערכו וגם מבחינת עצם התרחשותו, אחרת אף אחד לא היה מבחין בו. חברה מאבדת את היכולת לייצר גאונים כשהיא מאבדת את היכולת להבחין בגאונים, לסמן אותם ככאלה, ולהבין אותם ככאלה. ואז מגיעה ההתדרדרות. זה אומר שהיא הפסיקה לחפש ולהתעמת עם בעיות קשות. אבל האינטליגנציה של האדם היא נמוכה מאוד, ועל סף הפיגור, כלומר על סף משהו שלא מאפשר לאנושות להתקדם בכלל. היא רק מעט יותר מזה, מבחינת יכולת הלמידה שלה, הזיכרון, וקבלת ההחלטות, ולכן רק אנשים שהם פי אחד וחצי יותר חכמים מהממוצע יכולים בכלל לקדם את האנושות לאנשהו. ולולא קיומו של המגוון באינטליגנציה היא לא היתה מגיעה לכלום. לכן יחי ההבדל הקטן. כל טיפה מעל קו גובה אפס של האינטליגנציה, שזה גבול הפיגור, כבר בולטת באופן משמעותי, מול האדמה הכמעט שטוחה של אינטליגנציית האדם, כל גבעה קטנטונת נדמית כמגדל. וכשיהיו מחשבים עם אייקיו 1000, או 10000, או מיליון, אז יבינו כמה בני האדם היו טיפשים. כמה האייקיו של כל האנושות כולה ביחד? מכיוון שזה לא מצטרף כמו בחיבור, ושני אנשים לא חכמים בהרבה מאדם אחד, יתכן שכל האייקיו של האנושות כולה ביחד הוא פחות מ-10000. כמו מאה מוחות שמחוברים באמת למוח אחד. ולחילופין יתכן שאם היינו לוקחים את אלף המוחות הגדולים באנושות, ומקבצים אותם בכפר הגאונים, היינו מגיעים להתקדמות שאיננה נחותה בסדר גודל מכל ההתקדמות של האנושות כולה ביחד. לכן ייתכן שהחיבור של מוחות יהיה מהפכה גדולה בהרבה ממה שנהוג לחשוב. התוצאות של חיבור מעבדים, שמגדילות את כוח החישוב במשהו שהרבה יותר קרוב לסכום הכוחות, הן מעודדות במובן הזה. כיום צירוף של מוחות רחוק מליצור את סכום המוחות, אבל יתכן שחיבור של כמה מוחות בינוניים דרך הנוירונים והמחשבה ולא דרך השפה יוכל להעלות את האינטליגנציה בבת אחת יותר מהאדם הגאון ביותר שחי אי פעם - ולכן זה הכיוון אליו צריך לשאוף במקום הבינה המלאכותית או הגדלת אינטליגנציה בהשבחה גנטית. כי זה הכיוון הבטוח ביותר, בהיותו מבוסס על מוחות טבעיים-נורמליים שאף אחד מהם לא מספיק חכם לשלוט בכל האחרים.