האמא של המדינה

הפמיניזם ינצח לא כשאישה תשלוט במקום גבר - כי המבנה יהפוך אותה לגבר - אלא כאשר המבנה יהפוך מגברי לנשי - ומשליטה לטיפוח. הנרטיב הקל ביותר להזדהוּת הוא של אדם יחיד, ולכן לדתות שסיפרו את סיפורו של היחיד באופן מרוכז (נצרות ואיסלם) היה יתרון על פני דתות שהן מערכות נשיות, כמו היהדות, ללא יחיד מרכזי (אלא עם). אבל כיום יש לבנות דווקא נרטיב של מערכות, ולא של יחידים, כדי להצליח להתנהל בעולם של מערכות ענק

למה בכלל צריך ראש?  (מקור)

מה זה משנה מי יחליף את ראש המדינה? זה ישנה? הבעיה היא שיש בכלל פונקציה כזאת, ראש ממשלה או ראש חברה, הפונקציה של המנהל העליון היא טעות, שנובעת מההיררכיה, כשכיום כבר ניתן ליישם מערכות שליטה מבוזרות יותר, עם משקלות (לתת לכל גורם במערכת או בפורום מסויים יכולת הצבעה ממושקלת). אבל השיטה שבה הכל מתרכז באדם אחד מבחינת המשמעות, דהיינו שילוב של כוח ואחריות, היא ייבוא של משהו מהג'ונגל, מחבורת הקופים עם הזכר אלפא. זה לא שנשים יהיו יום אחד מנהלות, אלא שיום אחד כבר לא תהיה רלוונטיות לתפקיד המנהל, לניהול מלמעלה למטה.

סיבה נוספת לזה שממשיכים עם המנהל (כמו מלך מתחלף) זה בגלל שזה נרטיב פשטני קל להבנה ולייצוג - האדם היחיד. הרמטכ"ל ההוא עשה ככה וראש הממשלה ההוא עשה את זה - כשבפועל זו המערכת שעשתה, וזו פרסונליזציה, כמו בחדשות ממוסחרות, שבהן טרגדיה מוצגת כסיפור של אדם אחד, גיבור. ואז כל עיסוק (כולל אופוזיציוני וביקורתי) בשליט, הגיבור של המדיה, מאשרר ויוצר את הבעיה. התנ"ך בניגוד להומרוס לא עוסק בגיבור אלא בעם. משה לא גיבור, ולכן התנ"ך מחליף את גיבורי הסיפורים בכזאת קלות. הוא לא מתאהב בגיבור שלו כמו איזה אודיסאוס או אכילס. עצם המילה גיבור, המושג, בא מאותה תקופה יוונית ארכאית.

זו לא הדמוקרטיה שהיתה המהפכה הגדולה, היא רק החליפה מלך במלך מתחלף, אבל מי שיוריד את תפקיד המלך לגמרי - זו המהפכה שהדמוקרטיה היא רק מבוא לה. מי המנהיג של העם היהודי? של היהדות? מי המנהל של הספרות? מי המנהל של המין האנושי? או של הטכנולוגיה? של האינטרנט? או של הכלכלה? לא יו"ר בנק מדינתי, או שר אוצר, הם רק שרתים אבל לא מנהלים. כל זה מראה שיש מערכות שעובדות מצויין בלי הנהלה.

האם האפיפיור תרם לנצרות? או שהוא חולשה שלה? חלק גדול ממנה הצליח, הפרוטסטנטיות, דווקא בגלל שאין מנהל, וזה החלק הכי מוצלח. האיסלם היה דת יותר מוצלחת מהנצרות מבחינת התפשטות, עד גילוי אמריקה, שלא היה קשור לדת. הרי יכול להיות שלא היתה שם יבשת, שהגיאולוגיה היתה שונה. ואז ברור שמקומות כמו דרום אפריקה היו הרבה יותר חשובים. ואוסטרליה.

וזה לא נכון להשוות את ההצלחה של צפון ודרום אמריקה, בגלל ההבדל בכמות היבשה בקווי הרוחב הממוזגים. התרבויות האינדיאניות, כמו תרבויות העולם העתיק, שגשגו בקווי רוחב יותר קרובים לקו המשווה. כמו שמין האדם לפני החקלאות, כצייד לקט, שגשג יותר בקו המשווה, ולכן אפריקה היתה האזור החשוב, ואז המהפכה החקלאית נתנה יתרון לקווי רוחב אחרים. ואז אחרי רומא פתאום נהיה בהדרגה יתרון לקווי רוחב עוד יותר רחוקים, כשתקופת המעבר היא ימי הביניים - המעבר מהים התיכון לאירופה (ובאמת בימי הביניים היתה נסיגה דרומה בקווי הרוחב המוצלחים ביותר).

ובינתיים הארצות הכי מצליחות בעידן המידע הן אלה העוד יותר צפוניות. ורוסיה שהיא ארץ מפגרת לגמרי הצליחה בעיקר כי היא פרוסה על חלק ניכר מקווי הרוחב האלה. כי מה שמוריד באמת את הפרודקטיביות ויוצר קונפליקטים זה החום. והקור כבר לא הורג, בניגוד לעבר. דווקא הניכור החברתי שהקור יוצר, הקונפורמיות והרשמיות, הן יותר חזקות מהחום החברתי שיוצר החום. הרוסים שותים כדי להתחמם וזו הטעות שלהם, שהופך את המזג שלהם לחם מדי לקווים שלהם, ויוצר אלימות. הקור גם גורם לאנשים להסתגר יותר בבתים ומכיוון שההסתגרות במבנים יותר פרודקטיבית זה עוזר. ולעומת זאת, עצם ירידת הפרודקטיביות בקיץ בגלל החום גם היא משמעותית. כלומר מה שחשוב במנהל זה וויסות של הקור והחום במערכת, של פרמטרים גלובליים, כמו מנכ"ל בנק ישראל. ולא כמו ראש ממשלה. לא משהו תפקודי, גברי. אלא להיות רחם. לא האבא של המדינה.

חיסרון נוסף, מבחינת תורת המידע, הוא ששוק הוא מעבר מידע משוכלל, רשתי, אבל המבנים הפוליטיים והארגוניים נשארו היררכיים. בסופו של דבר לעם יש בחירה של מספר ביטים בודד, ובארה"ב ביט אחד, ולכן כמות האינפורמציה שהוא יכול להעביר למערכת אפסית, לעומת כמות האינפורמציה הענקית שהיא מחזירה אליו. לכן התקשורת והמדיה נוצרת כמין מעבירת אינפורמציה לשלטון, ולכן ההתדרדרות של שניהם היא הדדית. אבל על התדרדרות התקשורת בכלל לא שומעים (בתקשורת?) כי אין מי שיתנגד אליה, ידווח עליה ויקונן עליה (איפה?).

גם החסמים הענקיים שעומדים לפני מי שרוצה להיות הכי למעלה, המנהיג, בחברה מסחרית או במדינה, הם עצומים, ולכן מגיעים לשם רק טיפוסים שיש להם מניע לא סביר, למשל נרקיסיזם עמוק או פרנואידיות וכו'. וכך גם בתרבות - גם כדי להיות סופר גדול צריך מניע לא סביר, ולכן נשים שהן יותר מאוזנות פחות מגיעות לזה. לכן אם תהיה הנמכה של החסמים יגיעו הטיפוסים הסבירים והכי מוכשרים של החברה, ולא אסופת מוטציות (הדרייב חשוב מהגאונות).

פעם כדי להיות אמן היית צריך לדעת להסתדר. אח"כ ואן גוך הכניס לאמנות את האנשים המאנים דיפרסיביים. איזה אמן צעיר התאבד לפני ואן גוך? מאז התאבדו המוני אמנים. גם אם היה לפניו מתאבד צעיר היה הוא לא נזכר, כי לא היו המנגנונים (התרבותיים, התקשורתיים) להצלחתו אחרי מותו. קפקא הכניס את הנוירוטי-אובססיבי לספרות, כי לפניו אחד כזה פשוט לא היה נזכר. בקיצור כל עוד החסמים לא הגיוניים במחירים שהם דורשים מהאדם אף אדם סביר ומאוזן לא יעבור אותם כמעט. לכן צריך לאפשר לאנשים עם פחות מוטיבציה להצליח. החסמים לא בוררים את הטובים אלא את הנחושים, ולפעמים האכזריים (גם כלפי עצמם וסביבתם הקרובה).

מדוע שחברה מסחרית לא תתנהל כמו חברה דמוקרטית, שבה העובדים בוחרים את המנהל, ואילו מדינה לא תתנהל כמו חברה מסחרית, שבה המנהלים והדירקטוריון בוחרים את המנהל הבא? ומיהו הדירקטוריון? המייצגים של בעלי המניות, לא של העובדים, כלומר שקלול של האנשים להם שייכת המדינה, במונחי כסף. למדינה צריכות להיות מניות, ואנשים יוכלו לקנות אותם. למשל אזרחים, או עשירים. ניתן להגביל זאת ככה שלא יהיה למדינה בעל שליטה או מספר מצומצם של כאלה. כי הבעיה החמורה היא חוסר המעבר לבחירות משוקללות. מה שגורם לשקלול של אפס או אחד. מי שמצביע ומי שלא.

הצעד הראשון הוא לתת לאנשים מבוגרים יותר כוח הצבעה מצעירים. ואח"כ גם למשכילים יותר מעניים, לעשירים יותר מעניים, לוותיקים יותר מעולים חדשים ולהם יותר מיהודי תפוצות, וכדומה. לכן האנומליה הישראלית של מדינת העם היהודי יכולה להיות, בגלל הגלות, מוצא תקדימי ברמה העולמית מהדמוקרטיה הדכאנית והדכאונית והשטוחה (ראש אחד קול אחד), לדמוקרטיה משוקללת ועמוקה (אולי דמוקרטיה בכמה שכבות נבחרים, שכל שכבה בוחרת את הבאה, כמו למידה עמוקה). המדינה היהודית יכולה להיות האוונגרד של הדמוקרטיה - בגלל הדמו המשוקלל והא-נורמלי היהודי.