הרומן הגדול של המאה הבאה

כל ספרות גדולה בנוייה על התנגשות מוטיבציות והנעות (וקטורים) של בני אדם. לכן כדי לדעת באיזה קונפליקט צריכה לעסוק הספרות הגדולה של הדור צריך להבין מהם הוקטורים החזקים ביותר של התקופה, ולבחון כיצד הם יכולים להתנגש ומה קורה אז. לרוב זה עליית וקטור חדש שמחליף את הישנים ומתנגש בהם בעוצמה, ועדיף בקונפליקט פנימי ולא רק חיצוני. או בקונפליקט מהסוג הטרגי, שבו רצונות האדם והווקטורים שלו מתנגשים במציאות חזקה ממנו, שמעליו

החץ של קיופיד כווקטור של הלב  (מקור)

ככל שהווקטור יותר חזק - ככה הוא יוצר יותר, ולא משנה באמת למה הוא מופנה (אצל חייזרים יכולה להיות משיכה עצומה למשולשים ירוקים ותיווצר סביבה ספרות גדולה, שנוכל להבין אם נתרגם את המשולש למשהו שאנחנו מכירים, למשל כאלגוריה, כמו ששיר השירים תורגם כולו מוקטור לוקטור). כי תמיד יש סיבוכים, מניעות - וקטור נתקל בקיר, בעיות מול וקטורים אחרים, הקרבה, וכו'. לגברים יש וקטור יותר חזק מנשים (ביולוגית, כולל להוכיח את עצמם), ולכן יוצרים יותר, מלבד וקטור נשי אחד של דאגה לילד, שעוד יכול ליצור ספרות גדולה (גברים יצרו את עקידת יצחק, וקטור מול וקטור).

לכן הבודהיזם הוא הדת הכי ענייה תרבותית בגלל שכולה דיכוי וקטורים. גם הנצרות מדכאת את הווקטור המיני עם אידיאל הפרישות, ולכן מות האל היה תחיית המין, וזה היה עומק העניין - ולא מה שדוסטויבסקי חשב (מות המוסר), או שהנאציזם חשבו שזה תחיית המין כגזע. וקטורים חשובים כמו אהבה, מין, דת, או וקטורים הפוכים כמו מוות (בעצם היפוך של וקטור החיים החיובי) יצרו הרבה ספרות, כשכל פעם הווקטור החשוב מתחלף (כלומר בכל תקופה אחד הווקטורים נהיה יותר חשוב: בתקופת רעב זה יכול להיות אוכל, ואילו בתקופת רעב מיני זה המין), ובשנות השישים נוצרה הרבה אמנות ותרבות סביב וקטור חדש של הסמים, שירי אהבה נכזבת לסמים, וכו'.

לכן עכשיו תיווצר ספרות ואמנות סביב הווקטור של ההתמכרות לאינטרנט ולפייסבוק. וולבק למשל זה ספרות סביב הווקטור המיני, אבל מה שצריך זה וולבק עם חנוך לווין שכואב את הנחיתות המינית הגברית. כל הפמיניזם זה תנועה שבאה בגלל שהכוחות במין הפוכים בין גבר לאישה מאשר בדברים אחרים, ולכן כשהמין הפך לווקטור דומיננטי אז הגברים נהיו המין החלש. גם תאוות הבצע חוגגת. ולכן אלה הוקטורים שמפעילים: מין וכסף, ושניהם מוחלפים על ידי התמכרות לטכנולוגיה, וזה הסיפור הגדול של התרבות ולא וולבק.

וקטורים כמו אהבה ודת ופחד ממוות ולאומיות (ספרות מלחמה) וילדים ומשפחה ממשיכים כל הזמן לרדת מגדולתם, והספרות שלהם הופכת ללא מעניינת, וגם הסמים כרגע מתו, בהנחה שלא ימצא סם חדש. כל העולם זה התחלפות וקטורים, זה כל ההיסטוריה, המניע הכי גדול. פעם רצו ככה, ואז מסיבות כאלה רצו ככה. למשל, יש מספיק אוכל. פעם לא היה לאדם הממוצע סיכוי להשיג כסף, ובכלל לא שוכללו הדרכים להשיג כסף וזה היה רק תוצר לוואי של דברים אחרים (כבוד, נישואין, וכו'), ולכן לא היה וקטור משמעותי, וגם לא היה יותר מדי גיוון במה שאפשר לעשות עם כסף. לכן וקטור הכסף התחיל ליצור ספרות גדולה רק עם עליית הקפיטליזם.

אבל חלק מכל וקטור זה סיפור שמספרים. למשל אפשר עוד להחיות את השאיפה לתהילה חברתית. אפשר ליצור וקטור חדש או להעניק עוצמה לוקטור ישן, אם מצליחים להאדיר אותו בספרות ובתרבות - זה דו כיווני. ככה שמי שבאמת השפיע זה פרויד. הוא ניצח את כל המתחרים (ניטשה, ויטגנשטיין, דוסטויבסקי, טולסטוי, איינשטיין, אפילו דרווין), בהבינו את הוקטור של המין כמרכזי. מרקס הצליח כי הבין את חשיבות הוקטור החדש של הכסף אבל פעל בכיוון הלא נכון מולו. ומי שעוד ניצח זה טיורינג. פרויד וטיורינג ואולי גם רוטשילד. לכן הספרות הגדולה של התקופה היא זאת שתבדוק את ההתנגשות בין שני הוקטורים הגדולים שלה: טכנולוגיה ומין.