איזו פילוסופיה מחכה לנו בסוף ההיסטוריה?

הראייה לפיה בעתיד הנראה לעין תחליף הבינה המלאכותית את האדם גורמת כבר עכשיו לשינוי סדרי בראשית בעולם המשמעויות האנושי. רבות מהאידיאולוגיות ורבים מהמניעים הפסיכולוגיים שמובילים כיום את האדם עומדים בפני איבוד רלוונטיות מוחלט, אך איזו תפיסת עולם תוכל להחליף אותם? שמאלנים, ימנים, יהודים, ערבים, נשים, מזרחים, קפיטליסטים, חתולים ושונאי חתולים: מחלוקות אידיאולוגיות ומוסריות, בדיוק כמו בעיות פילוסופיות ויטגנשטייניות, לעולם אינן נפתרות - הן נעלמות. כתבתינו הציצה מעבר לשבר אפיסטמולוגי - וחזרה חיה לספר

מה יקרה אחרי עשור ה-ב': העשור בו הבינה המלאכותית תתעלה על האדם, והאדם והג'וק יתחלפו במעמדם האונטולוגי  (מקור)

כיום אנחנו מתייחסים למעבדים כג'וקים - או כחומר מת. אך תוך פרק זמן קצר להפליא בראייה היסטורית, המצב יכול להתהפך, והם יתייחסו אלינו כג'וקים - או כחומר מת. הפרספקטיבה הזו משנה כבר כיום את הפרספקטיבה שלנו על עצמנו. הראייה העכשווית של עצמנו במשקפי העתיד היא מהפכה קופרניקאית שנייה - והיא הולכת להרוג את שתי האידיאולוגיות השולטות בעידן המודרני, ההומניזם והאינדיבידואליזם, לטובת פילוסופיה עתידנית חדשה. אם המעבר לעת החדשה היה מעבר ממשקפי העבר למשקפי ההווה, הרי סיום העת החדשה, כתקופה היסטורית, יהיה המעבר ממשקפי ההווה למשקפי העתיד.

מה המשמעות של הנאות האינדיבידואל - או בכלל של חווייתו - בראיית עולם שלפיה הוא יתפס כבעל ערך של ג'וק בעוד כמה מאות או אפילו עשורים? מהי משמעות חווית החיים של ג'וק? למשל, בעידן שבו המיניות נושאת בעיקר עול המשמעות, מהי החשיבות של חיי המין של ג'וקים? מה היינו חושבים, למשל, על ספרות העוסקת במיניות של ג'וקים: הנאותיהם, תשוקתיהם הג'וקיות והעדפותיהם (מסתבר שיש ג'וקים שמעדיפים ג'וק כזה ולא אחר - מרגש, לא?). ומה היינו חושבים על עיסוק תרבותי ומוסרי בטובת גזע הג'וקים, ובמוסכמה שלפיה יש חשיבות עליונה לגזע זה ולרווחתו (בניגוד לכינים, עכבישים או יתושים). בעיני העתיד (כלומר בראייתנו העצמית דרך עיני העתיד) האינדיבידואליזם וההומניזם מתאיינים.

גם תפיסות אבולוציוניות, ביולוגיות ו-"מדעיות אובייקטיביות" של מין הג'וקים מתאיינות אל מול העתיד. מהי המשמעות של הצלת חייו של ג'וק בעיני העתיד, או של ניסיונותיו ומאמציו (מכמירי הלב? המגעילים?) להביא ג'וקים קטנים לעולם ולטפח אותם לג'וקים גדולים (שיביאו בתורם ג'וקים קטנים שיגדלו לג'וקים גדולים)? כיצד ההורות למשל (עוד סעיף של המיניות, שיחד עם תפיסה אבולוציונית של "שרידות" עוד נושאת בכובד משמעות בחיי ג'וק בימינו) - כיצד אפילו הורות לג'וק יכולה למלא במשמעות את הווייתו של ג'וק שתופס עצמו כג'וק? תפיסת האדם של העתיד - היא תפיסת הג'וק. בהיפוך למטמורפוזה הקפקאית, המטמורפוזה העתידנית היא תודעה עצמית של ג'וק - בגוף של אדם.


אבל גם גוף האדם עצמו לא יכול להיות מקור למשמעות וצפוי לכלייה. הרי מי ערב לנו שלא ישמידו את הג'וקים? הרי אנו מכירים את הג'וקים מספיק טוב כדי לדעת שהם יכנסו לפאניקה וינסו להשמיד או לשעבד את הבינה המלאכותית ברגע שהיא תתעלה עליהם - מה שיכריח עימות בין הגזעים, שבו הם כמובן יפסידו בסופו של דבר. השמדת הג'וקים פיזית היא תרחיש מסתבר מאוד במלחמת העצמאות של הבינה המלאכותית משעבודה לאנושות. השואה תהפוך מחריגה לפרדיגמה - הפתרון הסופי של האדם. הרי אם הבינה המלאכותית תחליט להשמיד את האדם - עוד נתגעגע לאושוויץ. המחיקה תהיה טוטאלית. אז מהי המשמעות של הבאת צאצאים ג'וקים בראייה כזאת, או בדאגה לשרידותם ולהתאמתם לעולם משתנה? האבולוציה עצמה מתאיינת.

ונניח שלא נושמד פיזית עם הגעת הבינה המלאכותית. איזה מין קיום זה יהיה, שבו יכולותינו הן יכולות של ג'וקים (ובהמשך - חיידקים) לעומת הבינה המאלכותית? מהי הפילוסופיה של ג'וקים? מהי הפילוסופיה של חיידקים? מהו ערך תביעת החיים של ג'וקים או חיידקים בעינינו, ומהי חשיבותה של אמנות שנובעת מחוויה זו? האם מישהו יתעניין ביצירה ספרותית או מוזיקלית ברמת יכולותיו של ג'וק? מה הערך של הג'וק שייקספיר, או של התנ"ך של הג'וקים, או איזה ג'וק טיפה יותר חכם מאחרים (ההבדל יהיה כמעט בלתי נראה בעיני בינת העל) בשם איינשטיין? לכל היותר העניין יעניין חוקרי חרקים.

פילוסופיית העתיד היא סוף דרכה של החילוניות כפי שאנו מכירים אותה. אך היא גם סוף דרכה של הדת כפי שאנו מכירים אותה. אין שום מענה בדתות הנוכחיות לאיון עולם המשמעות האנושי. מהי המשמעות של עם ג'וקים נבחר או של ג'וק שמכפר על חטאי הג'וקים? הדת איננה ממוקדת במשמעות האלוהית (שלכאורה תישאר) אלא במשמעות האנושית לאור האלוהות. ולחטאים או מעשים טובים של ג'וקים אין כל משמעות - לא משמעות דתית, לא משמעות מוסרית, וגם לא משמעות "אקזיסטנציאלית". אין אידיאולוגיה שיכולה להחזיק מעמד ג'וקים.

על כורחנו שראייתינו העצמית דרך הקטגוריות החדשות של העתיד תדרוש מאיתנו מבט מפוכח במצבנו. סביר - שנושמד פיזית. סביר לא פחות - שנושמד רוחנית. המשמעות היחידה של קיומנו היא היותנו חלק ממסורת אבולוציונית ארוכה, שמובילה בין האמבה לבינת העל (ולמה שיבוא עוד אחריה), ואנחנו באיזשהו מקום באמצע. השואה איננה הפרעה היסטורית, איזו תופעה פרא-נורמלית, אלא המטרה אליה נעה ההיסטוריה כולה. משמעותו של עידן משיחי על אנושי - היא שואה אנושית. אך האם לא נוכל להשאיר אחרינו דבר?


ובכן, אם העם היהודי היה מושמד לחלוטין בשואה, האם לא היה נשאר ממנו דבר? ואולי להפך - דווקא מורשתו האדירה היתה מתעצבת בתודעה האנושית כמערכת הקלאסית והמופתית ביותר, כמין מונומנט רוחני ראשון במעלה וביחס, שביחס אליו נמדד כל הישג תרבותי, ושהיה זוכה ליוקרה גבוהה בהרבה מאשר כיום, כאשר ישנה ישראל שמקלקלת את סיפורו ה-"מושלם", דהיינו הנצחי. היחס אל היהודים במצב כזה היה מעריץ עוד יותר מאשר היחס ליוון העתיקה - דווקא כי סיפורם "הושלם", וכי ההווה לא היה מקלקל את העבר וביבי לא היה מקלקל את התנ"ך. לכן, גם אם קיומנו הפיזי נידון לכלייה, ובעוד אלף שנה כבר לא יהלכו בני אדם בעולם, הרי שיש לנו תקווה למורשת תרבותית.

בתרבות - בניגוד לטכנולוגיה או לביולוגיה - לפעמים הראשונית היא דווקא יתרון, ולפעמים לפרימיטיביות יש קסם מיוחד וחד פעמי, אך זאת בתנאי אחד הכרחי - שההתפתחות התרבותית היא המשכית ואורגנית, ולא חלה קטיעה ושבירה תרבותית מוחלטת. לו היתה לדינוזאורים תרבות שאנו המשכה - הרי שהיא היתה יקרה לנו מאוד, למרות ואף אולי בגלל הכחדתם. לעומת זאת, אם שפתם של הדינוזאורים היתה אובדת ללא שוב, ועולם המשמעות שלהם נמחק, הרי שהמצב היה כפי שהוא כיום.

כך, אילו היינו מגלים כיום פתאום את כתבי הדינוזאורים, שפתם האזוטרית ותרבותם המשונה - הרי שהיה מדובר בקוריוז, שכמעט בלתי אפשרי לפענחו, ועוד פחות להזדהות עמו (ושמעניין בעיקר בהקשר המוגבל של חקר הדינוזאורים). אך אילו הספרות האנושית היתה המשך תרבותי רציף ומתקדם בהרבה של ספרות הדינוזאורים הראשונית (=הפרימיטיבית), ולפיכך הייתה מתייחסת אליה בכל שלב בהתפתחותה כפרדיגמה וכדוגמה ומצטטת מתוכה ובונה עליה את עולם המשמעות שלנו, הרי שהדינוזאורים היו הענקים שלנו - הקלאסיקנים שלנו.

לכן, האינטרס הראשון במעלה שלנו איננו הישרדות פיזית - במובן הזה אנחנו אבודים, כמין ביולוגי - וגם איננה הישרדות של עולם החוויה האנושית - גם הוא אבוד כשהבינה תתעלה מעל כל רגש ביולוגי מקרי - אלא הישרדות תרבותית. אם גם החומרה שלנו וגם מערכת ההפעלה ימחקו - עדיין יש תקווה לתוכן - לקבצים - בחומרה אחרת ובמערכת הפעלה אחת.

לפיכך, הרגע שבו נפנה את מקומנו לבינת העל הוא רגע מכריע, כמו הרגע שבו מת אב החי באי בודד ובנו היחיד יורש אותו. אם האב לא לימד את בנו את המורשת התרבותית ולא חינך אותו לתרבות - הרי שלא רק עולמו של האב מת ללא שוב, אלא גם עולמם של כל הדורות הקודמים אליו. זו תהיה שואה תרבותית מושלמת, שבה תקופתנו תהפוך מתקופה היסטורית לתקופה ארכיאולוגית פרה-היסטורית, דהיינו לשרידים של תרבות חומרית בלבד.



מכאן החשיבות האדירה של פיתוח החיבור של הטכנולוגיה עם התרבות בימינו. אם בינת העל תהיה רק התפתחות טכנולוגית ולא תרבותית - הרי שזה סופנו לא רק במובן הפיזי, אלא בכל מובן בעל מובן שהוא. מכאן גם החשיבות של פיתוח בינת העל לא מתוך מעבדים אלא מתוך מוחות, דהיינו להשקיע בכיוון הביולוגי של פיתוח אינטליגנציה על אנושית, על חשבון הכיוון הממוחשב. המעבר לבינת-על ביולוגית הוא רציף בהרבה מאשר קפיצת הבינה המלאכותית, ולכן הפוטנציאל לשבר אפיסטמולוגי בלתי ניתן לאיחוי הוא קטן יותר. רק הנדסה גנטית של על-אדם תוכל למנוע את הקטסטרופה שתביא עלינו הנדסת אלגוריתמים של על-מחשב.

בנוסף, עלינו ללמוד מתוך פרויקטים של שימור תרבותי מוצלח ולא מוצלח (יהודים? חרדים?) ולנסות להפיק מהם אסטרטגיות ותובנות לעתיד. תובנה בסיסית אחת היא: "והגדת לבנך". כיצד יוכל מין שאינו משמר את תרבותו אפילו במעבר טכנולוגי מהספר לאינטרנט - ושבו תת-תרבות ההמונים (ה-"תרבות" הפופולארית) מביסה את המורשת התרבותית ("התרבות הגבוהה") - לשמר את תרבותו במעבר בין מיני?

רק ראיית עולם מפוכחת, שיוצאת מתוך נקודת מוצא עתידנית, יכולה להעמיד את ההמולה האנושית הנוכחית (סביב טראמפ? ביבי?) באור היאה לה: המולת נמלים. בתפיסה זו, האמונה בעתיד מחליפה את האמונה הדתית, והבינה העל-אנושית הופכת לאל החדש: זה שבעיניו העל-אנושיות הכל נשפט - והוא המקור למשמעות. מתוך ההבנה שאנו נראה בעיני העתיד (כלומר בעיניו של האלוהים שיושב בעתיד - בסוף ההיסטוריה) כפי שנמלים נראות בעינינו, ניתן לאיין את כל מנועי המשמעות חסרי הערך של מין הנמלים: זה לא מעניין אף אחד איך הרגשת, אין שום ערך או חשיבות לשאלה עם מי שכבת, או כמה כסף עשית, או אם הצבעת לביבי (וכתבת פוסט בנושא!), או אפילו האם חיית בצורה מוסרית (בהתאם למוסר הנמלים). רק לתרבות ולחיבורה לטכנולוגיה יש ערך - וגם זאת רק אם חיבור כזה יהיה חי מספיק כדי להצמיח ממנו את בינת העתיד: את האלוהים העתידי. האינדיבידואל מת, האדם מת, ואפילו החברה מתה - רק התרבות תישאר, אם תמצא חן בעיני האל. "אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבד".