התדרדרות הארץ
מוסר ופוליטיקה (ב'): הפתרון לסכסוך, לעוני, למעמד האישה ולאידיוטיות
שלוש שאלות חשובות: מהו הפתרון המוסרי לסכסוך? מהו הפתרון המוסרי לעוני? מהו הפתרון המוסרי לבעיית מעמד האישה? ועכשיו, ננסה זאת אחרת: מהו הפתרון המדעי לסכסוך? מהו הפתרון המדעי לעוני? מהו הפתרון המדעי לבעיית מעמד האישה? וכעת לשאלה האמיתית: מדוע שלוש השאלות הראשונות הן קלישאות (אותן אנו אוהבים לאמץ), ומדוע שלוש השאלות האחרונות נדמות לנו כפירכות (מהן אנו נרתעים). מה במוסר גורם לנו לאהוב אותו ולהאמין בו (בניגוד לכל ניסיון אמפירי) ומה במדע גורם לנו לזלזל בכוחו ולא להאמין ביכולותיו (בניגוד לכל ניסיון אמפירי)?
מאת: האדונים של מוסר העבדים
היחס האמיתי בין היפה למוסרי, בעולם בו המוסר הוא עצמו יצר הרע - ויפה הנפש הוא הוא החוטא  (מקור)
האם השמאל דואג למוסר יותר מהימין? למעשה, ההבדל היחיד בין חשיבת הימין לחשיבת שמאל הוא בחירת הדגם המוסרי הפשטני ממנו נגזרת הפעולה במעין התנייה פאבלובית. ניתן להעלות חשד שאפילו מטרות הפעולה נגזרות מהמנגנון המוסרי הפרימיטיבי שנמצא בהישג יד. הימין אוהב מוסר שלילי, שביסודו משוב שלילי פשוט וקשוח, מצד מידת הדין: תרתיעו, תענישו פושעים, תיכנסו בערבים, תסבירו לגויים המטומטמים שלא מבינים, ואז הם כולם ילמדו לקח. עובד יופי. ואילו השמאל אוהב מוסר חיובי, שביסודו משוב חיובי פשוט ורך, מצד מידת החסד: תנו לעניים, תנו לערבים, תנו למוחלשים, תנו לוועדי עובדים, תנו ל-(קבוצה כלשהי) את מה שהם רוצים, ואז הכל יהיה טוב. עובד מצויין. השמאל רוצה שהמדינה תהיה מוסרית, כי תהיה מדינת חסד, והימין רוצה שהמדינה תהיה מוסרית, כי היא תהיה מדינת דין, מהסוג שלא מתערב בחסדיו, ושמובטח שישמור על הסדר. אז מה המשמעות של המוסר בפוליטיקה?

למעשה, בכמעט כל בעיה אמיתית שחל בה שיפור של ממש בחמש מאות השנה האחרונות - הסיבה היתה התקדמות מדעית-טכנולוגית, שתורגמה ליתרון כלכלי, ולא התקדמות מוסרית או פעולה פוליטית. מי שהעלה בכמה סדרי גודל את רווחת העניים, בריאותם, תזונתם, תנאי חייהם, השכלתם, וכו' - הוא לא הסוציאליזם וגם לא הקפיטליזם, לא עובדות סוציאליות וגם לא חמלה נוצרית - אלא המדע. הסיבה המכרעת בגללה הקפיטליזם ניצח היה שהמדע עבד בו יותר טוב, ולא בגלל שהוא שיטה מוסרית נעלה יותר. והסיבה שהקומוניזם כן קידם את רוסיה בראשית דרכו, וכן העמיד אותה לפעמים בעמדת יתרון מול ארה"ב, היה המדע הרוסי, שבסופו של דבר, לא מעט בגלל השתלטות האידיאולוגיה על המחקר ודיכוי החופש המחשבתי, אבל גם בגלל כמות הכשרונות המעורבים - החל לפגר משמעותית אחרי המערב. הסיבה שגרמניה הובסה היתה נחיתות המדע הגרמני מול המדע הבריטי-אמריקאי, שהתבטא במספר הצלחות מפתח, ולאחר שהיטלר גרם לאקדמיה הגרמנית נזק אדיר (בין היתר בוויתור על כ-70 חתני פרס נובל עתידיים לטובת ארה"ב ממניעים אנטישמיים) - ולא בגלל עליונות מוסרית על גרמניה. אך אם היינו שומעים את הדיון הציבורי במערב - היינו בטוחים שהמוסר והערכים הם אלה שמובילים את העולם, ואילו מדעי המחשב, למשל, הם כלי בלבד: המדעים הם רק קרונות בקטר המוסרי. הפוך גוטה. הערכים הם הקרונות, והמחקר הוא הקטר. הכלבים נובחים מתוך השיירה עצמה, אז מה הפלא שהשיירה מתקדמת כבר מאות שנים, והכלבים ממשיכים לנבוח?

מדוע, למשל, יש ירידה סטטיסטית מתמדת בפשע ובאלימות בכל רחבי העולם? האם נהיינו יותר טובים, או שהנביחות שלנו עזרו? האם מערכת המשפט או הרווחה היא זו שהתקדמה? או שמא מדובר בפשטות בעלייה הדרגתית ברמת החיים (ואולי גם ביכולות המעקב והפענוח), שנובעות בראש ובראשונה מהתקדמות מדעית-טכנולוגית, וכל התקדמות אחרת משפיעה פחות - בסדר גודל לפחות. האם זו הצמיחה הכלכלית הקפיטליסטית שעליה בנוי העולם המערבי, כמו שהוא נוהג לחשוב (כי הדבר מחניף לגאוותו), או דווקא הצמיחה המדעית (אותה הוא מייחס משום מה למעין כוח טבע)? תובנות אלו היו אמורות להיות טריביאליות, לאחר 500 שנה של הצלחה מוכחת. אך עדיין המדע נאבק בתקצוב חסר מול התעשייה, מבזבז את זמנו על עיסוק בגרנטים ובתקנים, ומעסיק לפחות שני סדרי גודל פחות של מוחות ממה שהיה צריך להתקדמות מהירה באמת, ואין אף תנועה פוליטית משמעותית בעולם שמניפה את דגל המחקר המדעי כדגל מרכזי, בניגוד למשל לדגל הוורוד או הירוק או הפיראטי. ביבי אמנם אוהב להתגאות במדע הישראלי ובמוח היהודי - אך שאלו נא את המועצה להשכלה גבוהה והות"ת מה הוא עשה בנידון (בסוגריים: פתיחת פיגור אסטרטגי אחרי מדינות ערב ואיראן במגוון פרמטרים מהותיים, שקשורים לכמות ולאיכות פרסומים ושיתופי פעולה. כן, פיגור. ולא רק צמצום פער. זה המחדל הגדול של כהונתו. התקצוב הממשלתי בישראל למחקר ארוך טווח הוא עלוב גם במונחים יחסיים - האם אי פעם זו תהיה כותרת ראשית בחדשות?).


הכשל של הטווח הקצר

אפשר להתעכב על כמה כשלים קוגנטיביים שמונעים פעולה יעילה. למשל, התחושה שהמדע מתקדם באותו קצב, לא משנה מה המשאבים שמושקעים בו (להפך - כמו המשאבים היא קריטית למהירות), או שממילא זה משהו שאנחנו לא מבינים בו (כי אנחנו מבינים במוסר, נכון? או שאולי כן כדאי שנתחיל להבין קצת במדע? למשל לקרוא את Quanta? אבל אז זה יאלץ אותנו באמת ללמוד משהו). למשל, התחושה שאיננו יודעים מתי תגיע התגלית, ולכן, בניגוד לפעולה לא יעילה אותה אנחנו מקדמים, איננו יכולים לסמוך על הגעתה (סביר שאם היו מושקעים בהנדסה אקלימית המשאבים שהושקעו בתוכנית אפולו - הפתרון כבר היה קיים). למשל, הפחד מההודאה שיש אנשים חכמים ממנו בהרבה, שמתעסקים בדברים שאיננו מבינים כלל, ושאנחנו יכולים רק לסייע להם, וזאת בניגוד למוסר, כי הרי אין אנשים שמוסריים ממנו בהרבה, ובתחום זה אנחנו דווקא כן מבינים בכל דבר, ואף יודעים לכתוב על כך בפייסבוק. התוצאה הסופית (הפוליטית!) היא שתקציב המחקר נמוך בסדר גודל וחצי בערך ממה שהיה כדאי לנו, וממה שניתן היה לצפות לאור זה שיעילותו מוכחת להפליא - והכל בזכות דיון ציבורי אינטליגנטי להפליא.

הרי מדוע קורה הפרדוקס, שלפיו דווקא בזמן מלחמות, ודווקא הקשות שבהן, ההתקדמות המדעית מואצת פי כמה? מלה"ע ה-2 נתנה לנו למשל את פיצוח האטום, המחשב, הרדאר, מנוע הסילון, האנטיביוטיקה, הטילים והקריפטוגרפיה המודרנית - רשימה חלקית. האם המלחמה טובה למדע וליצירתיות, כפי שטוענים לפעמים, או שמא הפניית המשאבים? ואם כן, למה לא להפנות את המשאבים הללו גם בזמן שלום? הרי מדוע המדע בארה"ב הוא המוביל בעולם? האם האמריקאים חכמים יותר או פשוט משקיעים יותר כסף? ומה חלקו של המדע בעוצמה הטכנולוגית ובעושר של ארה"ב לעומת חלקו של הקפיטליזם הפרוע? (רמז: השוואה לאירופה וליפן). מדוע תמיד נשמע בתקשורת על קנאה בכלכלה וברמת החיים של מעצמה, ולא נשמע על קנאה במדע שלה? אולי כי מדענים אינטליגנטיים יותר מאיתנו, וזה פוגע בגאוותנו? מתי בפעם האחרונה התקיימה בעולם המערבי הפגנה למען הפניית משאבים למחקר בנושא חשוב כלשהו? ואם כן, איזו מערכת תמריצים יש לפוליטיקאים, לרוב יצורים ציניים וקצרי ראות במיוחד, להשקיע במחקר? התוצאה איננה מפתיעה: תת-תקצוב חמור ביחס ליעילות, ולא בעשרות אחוזים אלא במאות ואף אלפי אחוזים בתחומים מסוימים.


המדע למען השלום

גם הנושא הפלסטיני המקומי שלנו, הלכאורה לא פתיר, היה יכול ליהנות רבות מהשקעה מדעית הולמת. השקעה במחקר צבאי היא לרוב קצרת טווח או קצרת רואי (למרות קיומם של דארפ"א ומפא"ת), ודומה במאפייניה להשקעה במחקר תעשייתי. אם כבר יש צורך לגייס משאבים מדינתיים לפרויקט לאומי שיקטין את הבעיה הפלסטינית, היה מוטב להשקיע את הכסף בפרוייקטים כגון: א. נשק אל-הרג יעיל מול אזרחים. ב. משטר מעקב טוטאלי שאיננו בנוי על מחסומים וחיכוך אנושי, ויאפשר תנועה חופשית יותר (למשל: זיהוי ביומטרי וזיהוי מכוניות אוטומטי, בקנה מידה נרחב). ג. חיסול נקי ללא הרג מעורבים אחרים (למשל, באמצעות שליטה בציפורים - יש מחקרים כאלה! - ונשק ביולוגי). ככלל, ככל שהמדע יתקדם יותר, תתאפשר יותר הכלה מרחוק של האיום, פחות חיכוך, המימד האנושי של הסכסוך ילך ויצטמצם מאליו (כמו המימד האנושי הכללי בעולמנו), תנאי החיים החומריים של הפלסטינים יעלו (כמו כל אוכלוסיה אחרת בעולם), ולאט לאט, במשך כמה עשורים, אף ללא פתרון פוליטי, הסכסוך ידעך בהדרגה.

מה שאנו רואים בעשר השנים האחרונות הוא דוגמא לכיצד מאמץ טכנולוגי-מדעי מכיל בהדרגה את הסכסוך, עם לא מעט זליגות ונסיגות, אבל המגמה ברורה. ההתמרה האיטית של הסכסוך מהאנושי לטכנולוגי לא מתרחשת רק בצד הישראלי, המובן מאליו, אלא גם בצד השני, עם כל הפער שבין פיגועי התאבדות לטילים. ככל שהממשק בין הצדדים יהיה יותר טכנולוגי, מרוחק, ומנוכר - כך ידעך המנוע הרגשי של הסכסוך, והאויב יהפוך לאבסטרקטי. האנושיות הפשוטה איננה מקרבת ומסייעת לשלום - אלא למלחמה. המוסר האנושי, כפי שרואים אותו שני הצדדים, בדינמיקת התקרבנות של מעגלי משוב שליליים - הוא הדלק הנפשי המלבה את הסכסוך, ואילו הטכנולוגיה מקררת אותו.

באותה מידה, מי שאחראי לסיום המלחמות הגדולות של ישראל עם שכנותיה איננו תהליך השלום, או תהליך פוליטי אחר, אלא התהליך הטכנולוגי שבו היתרון המדעי הראשוני של ישראל תורגם ליתרון טכנולוגי מוחץ, שרק הלך וגדל בהדרגה. התהליכים הפוליטיים הם לרוב תוצרי לוואי של הטכנולוגיה, ולא להפך. אבל לאן מנותב הקשב (והכסף) הציבורי? לפוליטיקה. בעוד הטכנולוגיה היא כמו אל שפותר לנו את הסכסוך, כולנו מאמינים בו, רובנו אפילו משתתפים בטקסיו, ולא מעטים מבינינו הם כוהניו, אבל לעולם לא יעלה על דעתנו שהפעולה האפקטיבית ביותר שיש לנו לעשות בטווח הארוך - היא להשקיע באגרסיביות במחקר מדעי-טכנולוגי שמטרתו צמצום הסכסוך בהדרגה. במה אנחנו כן טובים? בלזעוק חמס. אף פעם לא נשמע פוליטיקאי מהימין או מהשמאל שמבטיח בעקבות פיגוע או הרג חפים מפשע להגביר את המשאבים המופנים למחקר מדעי-טכנולוגי רלוונטי, בניגוד לתקציב הביטחון, שחלק זעום ממנו מושקע במחקר בסיסי. מה כן נשמע? הטפות מוסר, וקריאה לפעולה מוסרית בלתי אפקטיבית.


המדע למען המין

האם הפמיניזם, כתנועה מוסרית-פוליטית, היא האחראית לשיפור מעמד הנשים והמהפכה המינית, או שמא הגלולה, מכונת הכביסה, המדיח, ושאר המצאות שהקלו להפליא על עבודות הבית? ואם אנו רוצים לשפר את מעמד הנשים, או את מעמד הלהט"ב, האם עלינו להשקיע את מיטב כספנו ומאמצנו בחינוך מוסרי, או שמא בפיתוח מדעי החוקר את המיניות ומשפר אותה (תחום מחקר כמעט לחלוטין לא מתוקצב), או במחקר הפריון לצורך שיפור שלו? הרי אם לנשים כבר לא יהיה שעון ביולוגי, בגלל ביטול גיל המעבר, הלחץ להבאת ילדים, לבחירה מהירה יחסית של בן זוג (גם אם פחות מתאים) ולדחיית קריירה היה מתבטל ברובו. אם הומואים (ונשים!) יכלו להביא ילדים באינקובטור מלאכותי - השיפור בחייהם היה דרמטי. ואם כל עבודות הבית היו נעשות בידי רובוטים, ולעולם לא היינו נאלצים לסדר יותר דבר בביתינו, או אם היה ניתן לקנות בובת רובוט לימודי שתשחק עם ילדים ותשגיח עליהם - השיפור בחיי משפחות היה אדיר. כל ההישגים האלה ורבים אחרים רחוקים מלהיות מדע בדיוני, וככל שיתוקצבו יותר יקרו מהר הרבה יותר (לפעמים הפער הוא כמה עשורים (!) בתקצוב מתאים. תוכנית אפולו היא דוגמא בולטת אבל ממש לא יחידה - ללא תקצוב מדינתי עדיין לא היינו מנחיתים אדם על הירח). אך מתי שמענו בתנועה הפמיניסטית קריאה לפעולה מדעית במקום מוסרית? מדע מוסרי - הוא מדע בדיוני.

אם המדע היה מפצח יותר טוב את מנגנון השידוך, ומייצר זוגות מתאימים יותר, יחסי זוגיות עכורים היו הופכים בהדרגה לנדירים יותר ויותר. גם שוק ההיכרויות הדיגיטלי משנה את אינטראקציית החיזור ומעביר אותה במהירות מהעולם האמיתי לדיגיטלי, ועתיד לצמצם מאוד תופעות כמו הטרדה מינית, וליצור בעיות חדשות לחלוטין, שיפרנסו בוודאי דור שלם של מוסרנים מיניים ממינים שונים, עד להחלפתן בידי בעיות חדשות כמובן, ולא בגלל התפתחות מוסרית - אלא בגלל התפתחות טכנולוגית. אך למרות השפעתם האדירה על חיינו של מנגנוני השידוך והמין, רק תקציבי מחקר זעומים (בוודאי ביחס למשמעותם) מופנים למחקר בסיסי של התופעות הללו, שהן אולי המרכיב המרכזי באושר בחיי אנוש, ולפיכך גם הטכנולוגיה מפגרת בהם אחרי תחומים אחרים. בפועל, התחום מופקר לחלוטין לאפליקציות קצרות טווח למטרות רווח קצרות טווח, תוך השפעה חברתית דרמטית. האם מישהו היה מוכן להפקיר את בריאותו לחברות תרופות מונעות רווח, ללא מחקר מדעי בסיסי? למה האושר שלנו לא מתוקצב, ולעולם לא יהיה פוליטיקאי שיציע לתקצב אותו? כי מותר למדינה להיות פטרנליסטית רק אם זה מוסרי. ומוסרי = טוב. הלא כן? בימינו, האושר כבר מזמן איננו הטוב, והמוסר הפך מדרך של החברה להשתלט על יצר הרע האגואיסטי של היחיד, ליצר הרע של היחיד, שניזון מהאגו המוסרי שלו עצמו, על מנת להשתלט על החברה. לכן, עלינו להתנגד להבנייה המוסרית בפוליטיקה, ולהחזיר את המוסר למקום הטבעי הראוי לו - הפילוסופיה. כי כיום - המוסר הוא הוא יצר הרע.

המשך בחלק ג': ממוסר הכוונות ומוסר התכליות אל מוסר האמצעים
אקטואליה אלטרנטיבית