הישג בלעדי אדיר ל-"התדרדרות הארץ": ראיון מיוחד עם נשיא ארה"ב טרומפ

את הסקופ החלומי והראשון שלי כעיתונאית עצמאית אני מייחסת למזל של חתולים. הכל התחיל בשעה 3 בלילה שעון וושינגטון ו-10 בבוקר שעון ישראל. אני וטרומפ התעוררנו באותה שעה - הוא בזעם כדי לצייץ ואני מנמנום חתולי נעים כדי להתאמן בלכידת ציפורים. מכיוון שכל ארה"ב ישנה, עטתי על הטרף הקל בטוויטר במיומנות של טורפת-על במרחב האורבני - והשאר היסטוריה. כך הוצאתי מהאדם החשוב בתבל את סודותיו וחילצתי ממנו את התשתית הרעיונית שמפעילה אותו - וחשפתי אותו עירום ועריה

תלמיד חכם עצום מרביץ תורה בליצנים  (מקור)

שלום לך, ותודה שהקדשת מזמנך לחתולה מישראל. במהלך הבחירות האחרונות בארה"ב, פורסמה בעולם החרדי כרזת בחירות הקוראת לתמוך בך תחת הכותרת: "טרומפ - משיגנע אבל משלנו". מה דעתך על האשמותיך כמשוגע?

דווקא אתם הישראלים צריכים להבין, כי אתם משתגעים על הביטוי "בעל הבית השתגע". עוד מאז השיגעון של המלט או כלב משוגע גע גע של עגנון, השיגעון הוא ביטוי של מצב פוליטי לימינאלי. במערכת היחסים עם העולם, ארה"ב לראשונה נמצאת בעמדת החלש במערכת, למרות שהיא חזקה יותר מכל יריב ספציפי, כמו שקורה לישראל מול העולם הערבי. במצב כזה, של עימות א-סימטרי (ומול ארה"ב כל עימות הוא א-סימטרי), כמו שאתם יודעים, הרעיון של "להשתגע" משמעותו לצאת מתגובה לינארית, שעליה בונים היריבים, לתגובה לא לינארית, ולא צפויה. בדיוק כמו השקט שיש לכם בלבנון - לא בגלל שניצחתם (הפסדתם!), אלא בגלל שהפתעתם את היריב. וזאת - מעצם זה שיצאתם לקרב חסר הגיון וחסר פרופורציות, שלא יכולתם לנצח בו.

תסלח לי על השאלה הישירה, אבל אני חתולה חצופה מישראל. אתה משתמש בכל מיני ביטויים כמו "לימיאנלי", "מצב" ואפילו "רעיון", אבל אתה לא אידיוט?

מה זה משנה אם אני אידיוט. אידיוט זו לא קטגוריה מהותנית, כמו שחושב השמאל, אלא זו הבנייה. גם אם אני אידיוט, אני אידיוט במערכת מסויימת, שתופסת אותי כאידיוט, כלומר אני סטרוקטורה של אידיוט.

אתה טוען שאתה סטרוקטורה של אידיוט?

שאלת המשמעות - כמו שהבין ויטגנשטיין - היא לא שאלה של מהות, אלא של התנהגות במערכת. מה המשמעות - ואפילו השימושיות - של אידיוט? נאמר: אידיוט שימושי. אנחנו מדברים פה על ארה"ב, לעזאזל. זו המערכת האימפריאלית הגדולה בהיסטוריה. אפילו המדינה הקטנה ביותר בארה"ב היא מערכת מורכבת בהרבה מהאימפריה הרומאית כולה. בקיצור, אני לא אידיוט, אני אמריקאי. ואני יודע שהרבה אירופאים חושבים שזה אותו דבר (ובכלל זה הרבה דמוקרטים, שהם הרבה יותר אירופאים מהרפובליקנים, ולכן מפסידים). האידיוטיות שלי מונעת מדפוסים שלא אני יצרתי, או המצאתי, או אולי שאני אפילו מודע אליהם, כי זו תרבות. התרבות האמריקאיות היא תרבות של אידיוטיות - ותתפלאו: זו התרבות המצליחה בתבל. אז אולי עדיף שתתרכזו בדפוסים, במקום באייקיו שלי, או באוצר המילים, טוב? תבינו שאוצר מילים מוגבל הוא דרך תפיסה מסויימת של העולם, שלפעמים יותר יעילה ומצליחה מאוצר מילים רחב ורגישות לניואנסים. בניגוד למה שחשב אובמה, נשיאות זה לא רגישות לניואנסים. זה להיות הפיל בחנות חרסינה. אני חושב בגדול, בבערך, והופך בכך את אמריקה לגדולה שוב. החשיבה בקטן היא לא הדרך האמריקאית. אנחנו גרועים בספרות - וחזקים בקולנוע. בניגוד לאובמה שרצה פיל רגיש שרוקד כמו בלרינה. אני פיל, אני שמן, יש לי פה גדול, ואני אוהב לאכול, ואני נהג של בולדוזר, לא של גלגיליות. כשיש לך משקל אתה לא צריך לשמור על שיווי משקל. את מבינה את שיקול הדעת של אינטלקטואלים? הרי אם הייתי עושה בדיוק אותם דברים בדיוק, ואפילו הרבה יותר משוגעים, אבל מדבר כמו אינטלקטואל, כמו איזה אובמה, הם לא היו קוראים לי אידיוט - אלא גאון. הם היו חושבים עלי כעל גאון מחוכם יותר מהם. ויותר מזה - אם לרגע אחד אעשה קצת ניימדרופינג, הם מייד יהיו מוכנים להניח בדיעבד שאני גאון שעבד עליהם שהוא אידיוט כל הזמן. המבקרים הכי דגולים שלי הם יהיו הראשונים שירוצו לכתוב מאמרים לגלות את פרצופי האמיתי - כשחקן גאון. אז מי כאן האידיוט? ומה בכלל המשמעות של אידיוט?

אז אם אתה לא אידיוט, אתה יכול להסביר לי את מלחמת הסחר מול סין למשל?

כן, בטח. התרבות הסינית, מזה אלפי שנים, היא תרבות של אופטימיזציה. כל דבר הם עושים יותר טוב, יותר יעיל, יותר הרמוני, יציב, באיזונים, לפי הדאו. לעומת זאת, התרבות האמריקאית מאז ימי המתיישבים הראשונים, ובעצם אפילו מאז התנועה הקולומביאנית הראשונית, היא תרבות של אקספלורציה. אנחנו מגלים, ממציאים, כובשים את המערב, טסים לירח, בודקים אפשרויות אחרות במחיר יקר - בשביל כל העולם. כל העולם מגחך על מערכת הבריאות הנוראית בארצות הברית, שמוציאה פי כמה ממקומות אחרים, אבל כל הרפואה העולמית בנוייה על האקספלורציה שמאפשרת המערכת האמריקאית בגלל הדיפרנציאציה הפסיכית שיש אצלנו, כלומר (אם נסביר לאידיוטים. את מבינה שזו הבניה?) כולם תופסים טרמפ על ההוצאות האדירות של הFDA ותעשיית התרופות האמריקאית והטיפולים החדשניים שמפותחים בו לפלח קטן מהאוכלוסיה במימון אדיר. כל העולם נהנה ממחקר האקספלורציה של הרפואה האמריקאית, ואז מסתלבט עליה על חוסר האופטימיזציה שלה. את קולטת? לכן המנהיגות שלי עושה ניסויים, בודקת כיוונים חדשים, ואז באים החכמים וטוענים שזה רחוק מאופטימליות. וואלה, גאונים! כאילו לא שמעו שאופטימיזציה באה מתמטית על חשבון אקספלורציה, ולהפך, שמדובר בסכום אפס. וכיום כשיש האצה בעולם, האקספלורציה חשובה פי אלף, כי היא כבר לא אקספלורציה במרחב, אלא בזמן. לא המערב הפרוע - אלא העתיד הפרוע. ואז באים הסינים, וגונבים לנו את האקספלורציה ומנסים להעביר את העולם לדרך האופטימיזציה (שהיא בסופו של דבר הרעיון הקומוניסטי בניגוד לקפיטליסטי - זה לא מקרי שהיה קומוניזם בתרבות הסינית! הקומוניזם היא אופטימיזציה בתכנון מרכזי). לכן אני פועל מתוך הגיון משבש במרחב הסיני, כי אופטימיזציה יעילה יותר רק כשמשחקים לפי הכללים הצפויים, אבל במצבי אי ודאות כאוטיים, כמו לגבי העתיד - הדרך האמריקאית תנצח. אמריקה היא לא מקום - היא זמן. היא העתיד. ולתרבות הסינית אין בכלל תפיסת עתיד. תקראי בספר הדאו, בקונפוציוס - השאיפה היא להומאוסטאזיס. אני, לעומת זאת, מבין את המערכת אחרת - כמו שהוכח בתורת המערכות הדינמיות בפיזיקה, מערכת פוריה ביותר כשהיא נמצאת על גבול כאוס - ולשם אני שואף. ודמוקרטים פשוט מפחדים - לא ממני, אלא מהכאוטיות של המציאות עצמה. מכך שהם מאבדים שליטה על העתיד, אחרי שחשבו שהוא בכיס שלהם. הם חשבו שהמעבר אל העתיד הוא מדרכה, מרוצפת בכוונות טובות, ולא מסוגלים לסבול מצב לימינאלי ואסוציאטיבי. כי זה שהכל כיום באמריקה נמדד בכסף - זה לא תעודת ביטוח, כי כסף מנותק מערך קשה הוא דווקא דבר כאוטי במיוחד - תראי את הבורסה. כסף - הוא דבר משוגע. לכן אני כל כך אוהב - כסף, כסף, כסף. בדיוק כמו שאני אוהב להוציא את הדמוקרטים מדעתם בשעה 3 בלילה. אז מה אמרת - ערה?

אבל נדמה שאתה חושב על כל דבר במונחים פשטניים (בניגוד לאינטלקטואלים. שחושבים דווקא במושגים פשטניים!). כל דבר מבחינתך מתרדד לכסף. אתה לא מבין שיש עוד דברים בעולם חוץ מכסף?

לא, לא, את לא מבינה. זה בדיוק מה שאני מנסה ללמד את העולם, זו בדיוק הסטרוקטורה שאני רוצה להבנות בעולם: אין שום דבר בעולם חוץ מכסף. החשיבה צריכה להיות עסקית לגמרי. כי זוהי החשיבה של השלום. זה המישור שבו אני רוצה שיתנהל העולם: הכלכלה. לכן אני מוכן לעשות עם צפון קוריאה עסקה כמו עם צפון ויאטנם. זו החכמה של קיסינג'ר: לכרות הסכם שלום חלול שניצחנו, ופשוט לצאת ממלחמה שבה אי אפשר לנצח, ואז בסוף הכלכלה תנצח. ככה בדיוק גם ניצחנו את המלחמה הקרה. לכן מגיע לי פרס נובל לשלום. העולם חושב שאני אמריקאי מטומטם, אבל העולם חייב להתנהל מולי בטמטום שלי, דהיינו בשפת הכסף, הדולרים הם אלה שמדברים. זה משחק השפה, אין שפה פרטית! וברגע שזה המישור: כבר ניצחתי. מנצח הוא מי שקובע את מישור הלחימה, את המגרש. אני רוצה מלחמת סחר מול סין, ולא מלחמה קרה מול רוסיה. אני רוצה את סוף האידיאולוגיות - הכל עסק, הכל עסקה, זה העומק של אמנות העסקה (קראת? לא משנה. אבל קנית את הספר? שמעת עליו? פרסמת אותו? הנה ציטטת את השם - ופרסמת!). לכן אני כל כך מתעב את המוסלמים. כי הם האחרונים שעוד יש להם אידיאולוגיה! עם פוטין הקלפטוקרט אני מסתדר מצויין. ואובמה - עם הניואנסים הסיניים המנומסים האלה, ועם האידיאולוגיה הזו - פויה! אין ערך לשום דבר שאין לו מחיר. גם לנשים. היחס הביזיוני והאינסטרומנטלי והמחפיץ שלי לנשים לא נובע משנאת נשים, או מאיזו תאוות מין ליבידינאלית. אלא מהצורך שלי להפוך כל דבר לכסף, והדבר שהכי מאיים על זה - זה המיניות, והסובייקטיביות, והאהבה. אני רוצה אובייקטים. עדיף יקרים. אני רוצה לקנות את אשתי. אני לא רוצה שדיים אמיתיים, אלא סיליקון, כי זה מתרגם בצורה ישירה יותר לכסף. ואני לא רוצה להבין את בת הזוג שלי, כמו שאני לא רוצה להבין את האחר. אני לא רוצה להבין את העולם, אלא להבנות את העולם. לא להיות איזה חכם כמו אובמה, שמבין את המורכבות, שמנסה (ונכשל כמובן) לדבר בשפתן של תרבויות אחרות - אני רוצה את משחק השפה שאני בוחר. אני פועל מתוך העולם שלי, לא בתוך העולם - זה בדיוק הרעיון האמריקאי. אז שיגידו שהוא נרקסיסטי. ושגם אני נרקסיסט. זה גם מה שאמרו על אנדרו ג'קסון, שהוא המודל שלי, ואחד מגדולי הנשיאים. ומה ההוכחה לזה? שהוא על שטר של 20 דולר. הרי אם הייתי משלם לך מספיק דמי שתיקה, נגיד מיליארד דולר, לא היית מוכנה שאתפוס אותך בפוסי, חתלתולה? אז עכשיו כל מה שנשאר זה להתמקח. אני אמנם מתמקח גרוע, אבל דווקא זה גורר אחרים להתמקח מולי, ועכשיו רק נותר לקבוע את המחיר. וגם אם תסיימי את הראיון עכשיו, במחאה, כולם יחשבו שזה בגלל שעל מה שאי אפשר לדבר עליו - יש לשתוק.