התדרדרות הארץ
החורבן העליון
מאת:
(מקור)
התפשטות

חלמתי שאני ראש הממשלה ואני עמוק באדמה. ואני נואם לפני אולם ריק. זוהי הודעה מוקלטת. ברגעים אלו ממריא חיל האוויר בדרכו לאיראן. אלוהים ישפוט אותי, אבל החלטתי לצאת למלחמה בגלל סבתא. באותה תקופה היו לגרמנים שתי פקודות: אסור ומותר. איפשהו באירופה עמד לצוץ בראשו של איזשהו יהודי רעיון חדש, שיצית מהפכה רוחנית שלמה. אבל זה לא היה מספיק להרוג רק אותו. כי כדרכם של רעיונות גדולים באמת, סופם לצוץ במוחו של יהודי אחר, ואז עוד אחד ועוד אחד, ובחיים לא תוכל למנוע מהמגפה להתפשט. הייתה חובה להרוג תרבות שלמה. וראו איזה חסד עשה איתנו השטן, הוא לא הרג ולו יהודי אחד מיותר. רק מי שהיה בו פוטנציאל, ולו בתחתית התחתית של התת מודע, להרות את רעיון הבלהה. סבתא שלי נולדה רחוק מאוד מהרעיון, אבל בשנים הארוכות בהן ישנתי, שבהן לא היה לי כלום חוץ מלחפור בתוך תוכי, התחלתי לגלות אותו מחדש, לחשוף אותו, לאט לאט, מבפנים. אבל כשעיכלתי סופסוף את משמעותו, רציתי לצרוח ולצרוח, כי הבנתי למה השטן ואלוהים התאגדו ביחד כדי לרצוח ולרצוח, הכול כדי לקבור אותו באדמה.

לא קשה לנחש

חלמתי שערב ל"ג בעומר מדורות בגיהנום, וכל חבורות הרשעים מתחרות מי יגנוב יותר עצים מגן עדן. וכל נאגלה שהם עושים החוצפה גדלה, רק בעץ אחד הם לא מעזים לגעת. וככה הם עולים למעלה ויורדים למטה עד שבסוף ממש מנסרים את כל העצים. וכל החיות קודש נשארות ערומות ובורחות. כבר אין יותר עצים לקחת, ונשאר רק העץ האחד האחרון. ואז המן הרשע קורא: חבר'ה, תראו איזה ענף גדול "נפל" מעץ הדעת, אז לקחתי. ופרעה הרשע עושה לו: יא בן תורה, זה זרד לעומת הגזע שאני סחבתי משם. ופתאום בלעם נופל עליהם: נפלתם על הראש, גנבתם מעץ הדעת? ופרעה מחליף מבטים עם המן: מה, אני לא קטפתי, זה היה על הרצפה. זה פשע? והשטן לוקח בובה ענקית של האדמו"ר, ומחפש את העץ הכי גבוה לתלות אותו עליו, שיהיה בראש המדורה. וכבר לא מוצאים אף עץ. והשטן מתעצבן מה לא השאירו לי כלום?... החזיר הקדוש מספר את זה מסביב לאש ובוכה כמו אישה: אתם חושבים שרק למטה הייתה שואה, גם למעלה הייתה שואה. אתם חיכיתם לתחיית המתים - אנחנו מחכים לתחיית החיים. והמשיח הי"ד יושב שם, וכנראה חושב שהוא עדיין בישיבה, וצריך להראות כמה שהוא חכם, ומקשה עליו: למה לא למיתת החיים? והחזיר הקדוש מתרגז: אתם יצורים חומריים, הרגו אתכם ברוח. בגז. הם יצורים רוחניים. הרגו אותם בחומר. באדמה. והוא ממשיך לספר: ואז אמרו לשטן (אני לא מאמין - אבל זה לא חלום רע) - אמר לו איזה רשע אחד לא חשוב, שאפילו לא כתבו אותו בתנ"ך, איזה פריץ מדרגה ת' שכמעט הגיע לגיהנום בטעות, וכל חטאו היה שהוא בעט פעם אחת ביהודי, ונתנו לו לעשות עבודות שירות בגן עדן, והוא אמר לו: פעם אחת הלכתי לטייל עם הכלב של איזה פריץ גדול, שהשאיל לי אותו כדי שאני לא אתבייש להסתובב ככה בחוץ פריץ בלי כלב. כי אפילו הכלב שלי לא הגיע לגיהנום. היה כלב צדיק כזה שלא הסכים לגעת בחזיר, כל היום רץ לבית הכנסת ומלקק ליהודיות את הידיים, אוכל רק בהשגחת הבד"ץ ומקפיד על בישול עכו"ם. לא נגע במה שהכנתי לו, עד שבסוף מת מרעב. והכלב שהשאלתי היה רשע גדול ומיד ברח לי. ואיך יכולתי לחזור לפריץ הבכיר רק עם רצועה? אז הלכתי לחפש אחריו, והלכתי לאיבוד, והתרחקתי מאוד מלב היער, ולאט לאט התחילו להיות פחות עצים, וחשבתי מה, אלוהים מתחיל להתקרח? עד שהגעתי לארץ שהייתה קירחת וחלקה לגמרי. מדבר. ואז פתאום באמצע שומקום פגשתי איש. כלומר לא איש אבל פגשתי את הזקן שלו, את הקצה של הזקן, ואני יודע שאם ממשיכים בעקבות הזקן מגיעים לראש, אבל הזקן שלו היה ארוך ארוך והלכתי לאורכו ימים, ואמרתי שהאיש הזה בוודאי מאוד זקן והחזיר הענק בתורה שישב כל הזמן צמוד מאחורי החזיר הקדוש נחר בקול מחריד: סליחה שאני מפסיק אותך, אבל לפי ההוראות הרוחניות לשעת חירום אני אוסר עליך להמשיך. והחזיר הקדוש התחיל לצרוח: עץ החחח... החחח... והחזיר השמן הוציא סכין שחיטה ושחט אותו כהלכה במידת האפשר לחזיר. ויצאה נשמתו בחיים.

גן עדן ליהודים

חלמתי שאני חולם שיש משהו עצום שזז במיטה של אשתי, ומרעיד את כל המיטה, נע בה וזע בה... ובגלל זה אני לא מתעורר, אפילו שיש רעידת אדמה באמצע הלילה, וארון ספרי הקודש הענק ליד המיטה, יותר מארבעים סאה, נופל עליי וקובר אותי. ואילו אשתי, שקוראת זבל לפני השינה, יוצאת ללא פגע. זה השכר לתורה במיטה? ואני עולה לשמיים ושולחים אותי לגיהנום. ואני מתחיל להתווכח עם קצין המיון: אבל למה?
- אתה יודע למה.
- אבל תגיד לי למה?
- אתה יודע.
- לא אני לא יודע, לא יכול להיות, חלה טעות!
והוא הופך שוב בטפסים והופך בהם, שוב ושוב, ואני כבר חושב איזה בלגן אני אעשה בגן עדן על הרשלנות הזו, אוהו, אני לא מקנא במי שאחראי על זה. ואז הוא אומר: תראה, אתה יודע למה. אתה אולי פשוט לא יודע שאתה יודע. ובחוץ מחכה חוטא כבד ומשופשף בתור הארוך של רעידת האדמה, והוא מעודד אותי: כאן אתה לא מקבל לפי מה שמגיע לך, אלא לפי מה שמתאים לך. ולך כנראה הכי מתאים - גיהנום. אתה צריך להבין את המערכת. אני לא מספיק לפתוח את הפה ולענות, וכבר לוקחים אותנו משם אסירים ותיקים, כנראה לכיוון המשרפות, לפי הריח. ואני רואה על היד שתופסת אותי מספר שאין לטעות בו. קורבן שואה - כאן בגיהנום. מה עושה אחד מקדושי השואה, קדושי עליון, בגיהנום? אבל הפה שלו סתום באף של חזיר. כלומר במקום פה יש לו אף של חזיר, כמו מסכת גז. והוא רק רואה אותי בבגדים של חרדי שחור בין כל החוטאים, ומיד מגניב לי דף שנכתב בדם, על פיסת עור קרועה של בנאדם, ורומז לי להעביר את זה לחחח, חחח, חחח. הוא צוחק? אני לא מבין, מה זה חחח? ואני מבין מסתימת הפיות הזאת שיש משהו שאסור לו להגיד, כלומר - יש משהו שאסור לי לדעת. וכבר מגיע השטן להשליך אותי לאש הגיהנום, ואני קורא במהירות:

העד
אני מכחיש את השואה. זו לא היתה שואה, זה היה גן עדן. נהניתי מכל רגע. המשחק הגדול - מי יחיה ומי ימות? מי במים ומי באש? וכו' וכו', והסיום בתא הגזים - מדהים, לא יאומן. מי שלא היה שם לא יבין. תחשבו, משחקים על החיים. על אמת. רק זה לבד משלהב, מטריף את הלב. אבל זה הרבה יותר - אתה מגלה שכולם מפסידים! כל מי שאתה מכיר מת, או ימות בקרוב, הכול גווע: ההורים, החברים, הילדים, הרבנים, כולם - וואו, איזה שחרור, אלוהים! יכולתי להפוך מאישה לגבר לחיה לצומח לדומם לארץ לעיר. ואגב, אלוהים היה אתנו בכל מקום. אני עד. אכלנו איתו מאותה צלחת, התקלחנו באותה מקלחת. בלענו ביחד שלג, ושתינו מי שופכין. ובכלל, רבים מהאסירים היו מלאכים. לילה אחד של שחנ"שים עם חולים נידונים למוות, בלילות האחרונים לפני הסוף, שווה את כל החיים הקודמים. כי מה שהיה שם זה אמת, אמת שלא תבינו, שלא הכרתם, אמת שלא מהעולם הזה נשפכת מכל החורים. זרים גמורים היו קרובים לי מאחים, יותר מאשתי ברגעים הכי אינטימיים, הכי מקודשים. אוי אם רק הייתם יכולים, פעם אחת, אחת בלבד! אין שם לרגש הזה. הייתה שם איזו, אהבה עצומה, אהבת נעורים טהורה שורפת ומכלה, שאין אחריה כלום. לכל רגע היתה איכות מיתית, לכל תנועה היתה משמעות, אלה היו ימות המשיח. וכל העולם שנשאר - סרח מיותר. תוספת טפלה לעולם הבא שכבר היה, שחיינו בו, כן, הייתי שם! מסביב כולם מתים-מהלכים על קידוש השם, צדיקי עליון, שאפילו אם יחטאו בחטאים הנוראים ביותר, עדיין ישארו קדושים קדושים קדושים. הכול היה שם גדול מהחיים. לחיות בהזיה, כל משפט שדיברת היה תורה קדושה, דיבורים עליונים - דם שמשפריץ ישר מהלב של העולם. בלי הלוויות, דמעות, הספדים, וכל החסד של אמת הזה. רק אמת של חסד! והגיבוש היה - אין דברים כאלה. החברים שלי משם - לא יהיו עוד חברים כאלה, לאף אחד לא יהיו, לנצח. כן, היה שם נצח, היתה שם משמעות למילה החלולה הזו, הנבובה כל כך! כל יום היה נצח, נצח, נצח. הניצולים לא הבינו דבר, הם בחרו לא להיות חלק מזה, ההפסד כולו שלהם. לכל מי שהיתה טיפת נשמה - להצטרף לאש הגדולה, עמוד האש בו עולה היהדות השמיימה, מי רוצה להיות אוד מוצל מאש כזו? הנה, דבר "פשוט" כמו אוכל. אתם יכולים לדמיין עולם בלי אוכל? גילינו שאפשר לחיות בלי אוכל, וכמה האוכל הוא דבר גדול, נשגב, גילינו כמה שהאוויר לא מובן מאליו, היינו יכולים לגעת בשטן, ולגעת באלוהים, היינו, אח, לא תבינו.

והשטן תופס לי את הדף, מביט בו, וצוחק: בשואה, גם מי שמת מהחלקה על בננה, מת בשואה. וכל הדרך לקרימטוריום הוא שר: מי אוהב את השואה? אמא ואבא. מי אוהב את השואה? סבא וסבתא. מי אוהב את השואה? אני, אתה ואת. כל העולם כמעט. אז למה לא כל יום שואה? למה לא כל יום שואה? כל יום שואה! הוא לוחש וזורק אותי לאש. ואני סוף סוף מבין.

קפיצת הכפירה

חלמתי שהנה סופסוף, סוף כל סוף, אחרי הכול וככלות הכול, אנחנו חוזרים לגן עדן. אך לאסוננו מתברר שקרו כמה שינויים למעלה בזמן שנעדרנו. איפה כל העצים? מה זה כל הקוצים? הנהר היה צריך להיות כאן! ובסוף אנחנו מוצאים חרק אחד גוסס מגן עדן, איזה חגב מסכן שמספר לנו מה קרה. מסתבר שבוקר אחד אלוהים קם והחליט שהוא רוצה להיות שליט נאור. למה לא אוהבים אותו, קוראים לו מלך, אבל מתייחסים אליו כאל דיקטטור. והוא מחליט לקיים בחירות. ולא עוזר כמה שמדברים איתו, הוא בטוח שהוא יבחר, ופתאום כולם יתייחסו אליו אחרת. והוא כזה טירון פוליטי שהוא לא יודע לאיזו מפלגה להצטרף, ובסוף הוא מוצא: חיזבאללה, זה שלי, לא? המפלגה של אלוהים. וכמובן שמאוחר יותר יפיצו שאלוהים תומך חיזבאללה. אבל בינתיים כולם ציניים, הוא ייבחר ברוב של 99.99%, והאחד שלא יצביע לו יתעורר למחרת בגיהנום. אבל אלוהים באמת טוב, והוא מתכוון ברצינות. והוא עושה סקר ומגלה שאנשים חושבים שבריאת העולם, באמת כל הכבוד, אבל מאז הוא לא עושה כלום. והוא מחליט שמעכשיו כל שבוע יהיה כמו בריאת העולם. והוא מחלק עצים מגן עדן, ואנשים מתלהבים בהתחלה אבל לא יודעים מה לעשות עם זה, עץ מגן עדן באמצע הבית, נו מה? אבל מה כבר הוא יכול לחלק? והיועצים אומרים: אולי תעשה קצת שינויים במצע?
- המצע זה התורה.
- אתה חייב להציע איזושהי תקווה חדשה.
- מה רע בנביאים?
- רפורמות, שקיפות, הפרדת רשויות, חופש, משהו?
- מה אתם רוצים, גישה יותר פתוחה לגן עדן? עיתונאים שיסתובבו לנו בין הכנפיים? זכויות אדם בגיהנום?
והיועצים מיואשים ממנו.
- התנצלות?
- אני מאמין בכל מה שעשיתי.
והוא מקיף את עצמו בחבורה של אומרי הן. במיוחד נוסק מעמדו של איזה תוכי אחד מהחלק הטרופי של גן עדן, שהתיישב על הכתף של אלוהים, קרוב מאוד לאוזן שלו. אלוהים אומר: יהי אור. והתוכי אומר: ויהי אור. וכך הלאה. עד התבוסה האיומה. נתנו להם דמוקרטיה, אבל הם בחרו באופוזיציה.

והמלאכים בוכים: למה לא אוהבים אותו? והארי הקדוש, שנלחם כאריה על כל קול עד הרגע האחרון, פשוט לא רצה להאמין בתוצאה, מתקשה לעכל. והעכבר הקדוש מתחבא בחור ולא מצייץ אפילו תהילים. השדולה היהודית בגן עדן עשתה הכול, ליכלכו את כל הגן בקמפיין שלהם, כיסו את העצים בשלטים של "אלוהים טוב ליהודים", ורק עכשיו הם מבינים את עומק הטעות. וכל המלאכים שרק אתמול הסתובבו עם סטיקרים של "אתה בחרתנו" על הכנפיים, פתאום בן לילה מכוסים בסלוגנים של "אוהבים את אלוהים. מצביעים לשטן".

אבל אלוהים מפתיע את כולם. הוא מוכן לשרת תחת הצד השני. הוא מכבד את הכרעת הבוחר. ואף אחד לא הבין למה הוא צריך את זה. למה הוא מוכן למכור את נשמתו לשטן, כדי להמשיך לחמם את כיסא הכבוד? הוא נותן את חותמת הכשרות למעשים נוראיים, בושות מהגיהנום, שנעשות בחסות ענני הכבוד. לוקחים לשם ילדה קטנה ויפה - יוצאת צדקת צדקנית ומקומטת. נכנס גביר שמן וזללן, שנראה כאילו הוא בהיריון - ויוצא עני רזה כשבידיו חיתול, ובתוכו מחייך חזרזיר ורוד. נכנסת אישה צעירה עם נחש - ויוצא איש זקן עם מקל. נכנס בפנים מקובל תימני - וקופץ החוצה חגב.
והחגב מייעץ לנו שכדי לנצח עכשיו את יצר הרע, צריך להיות היצר של היצר, כי יצר הרע של יצר הרע מושך ומפתה אותו לעשות טוב. כלומר אם אשתך היא יצר הרע שלך, אתה צריך להיות יצר הרע שלה - ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ואם נגיד יש לך תאוות כבוד, למשל אם יש לך יצר הרע להיות ראש הממשלה, אתה צריך להיות יצר הרע של ראש הממשלה, וכך תנצח, וכו'. ולכן מה שצריך זה מסע לעומק יצר הרע, ארגון שיהיה יותר שטן מהשטן, שיהיה השטן של השטן, הנחש של הנחש. שהפעם חווה תפתה את הנחש.

ומסתבר שכבר קיים גמ"ח כזה. גמ"ח שטן. ארגון חסד של נשים צדקניות, ורק הצדיקות ביותר בעולם מורשות להצטרף, כי זה מסוכן. לכן אפשר רק לחלום לגלות מה הן עושות. ומספרים שהפאות שלהן נגנבו מאושוויץ, ושהן לובשות זקנים של צדיקים שנחתכו בלילה בידי אישה (מעניין איזו?), וכובעים של ראשי ישיבות שמתו, ושהכי צריך להיזהר מבנות של רבנים. והן מתחילות להגיע בהמוניהן לבית הכנסת, נשים שבכלל לא ידעתי שהן קיימות בשכונה, כאילו הן מעולם לא יצאו מהבית, או שכרגע יצאו מתוך האדמה. ולפי הספרים ההפוכים שהן קוראות ומחזיקות הדבר האחרון שהן עושות מאחורי המחיצות זה מתפללות, או שאולי מתפללות לכיוון ההפוך - מהגברים. ולכן הן צריכות ארונית תורה חדשה במערב, כדי לבלבל את השטן - או אולי כדי לבלבל את היוצרות. והן כולן צנועות חנוקות מהסוג שהצניעות רק מסתירה שיש מה להסתיר. אלה יכולות להיות יצר הרע של השטן?

והחגב מקפץ מימין לשמאל ומסביר שכל ההבדל זה שפעם הצדיקים אמרו לא לשכב עם האישה, והרשעים שכבו עם האישה, והיום הצדיקים אומרים לשכב עם האישה, והרשעים שוכבים עם האישה. הבנת? אתה צריך לרדת לגיהנום, ולעשות את ההפיכה והמהפכה משם. ואתה יודע איך מגיעים היום לגיהנום? המעלית התקלקלה מזמן. חייבים לקפוץ, החגב נלהב. ואני מסתכל עליו - ומסתכל על הגובה ומקבל רגליים קרות, פחד אלוהים. והוא לוקח אותי לגשר המתאבדים של גן עדן. וכל הזמן יש ממנו טפטוף של צדיקים שקופצים לגיהנום. ואני רואה מישהו שמתאבד וצועק: אשתי! ואני שואל: למה הוא צועק אשתי? האישה בגיהנום? הצדיק מוכן להגיע לשם רק כדי להיות איתה מרוב אהבה? והחגב מגחך: לא בדיוק, היא בוגדת בו עם מלאך. מכיר את הבעיה? והוא צוחק ושם לי רגל, או יד, או מחוש, או כנף, אי אפשר לדעת אצלם, ואני נופל, אבל מספר לעצמי שקפצתי -

והגיהנום נראה גיהנום שלא הכרנו. הכול משיש שחור, קטיפה שחורה, מסכים שחורים. מישהו שפך פה מיליארדים. אפילו השירותים נראים כמו תחנת חלל, ואנחנו הולכים להשתין רק כדי לראות. ובכל מקום שלא תסתכל יש מצלמות, ולכל המצלמות האלה יש זקן ופאות, ואני רואה שאחת המצלמות זה הרב שלי מהישיבה הקטנה. ואני מושך לו באוזניים: רשע ארור מה עשית שאתה כאן? תמיד ידעתי שיש בך משהו מלוכלך. והוא גוער: ומה אתה עושה כאן? אני אספר לאמא! ואני אומר: חי חי, תאכל אותה, אמא שלי מתה. והוא אומר בצחוק חנוק: בדיוק! ואמא שלי אומרת: למה באת לכאן? בן, היית צריך להישאר בגן עדן.
- באתי לחפש את השטן. ראית אותו במקרה?
- אם ראיתי אותו!
- תפסת אותו במקרה בעדשה שלך?
ואמא אומרת: טיפש שלי, מי שכנע אותך להגיע לכאן? השטן כשהגיע למעלה גילה מהר מאוד שלא באמת מפחדים מאלוהים. כל החוקים, הדינים והעונשים הכי קשים לא מזיזים לאנשים. אפילו לא המוות. מה שבאמת מפחיד זה אקראיות - טרור! ולכן השטן הקים ארגון חשאי, צדיקים שתולים, תאים רדומים, התארגנויות חולמות, חזיונות מתחזים, מקובלים כפולים. אתה יודע איפה נמצא השטן? בגן עדן.

כשאלוהים בוכה - זה מבול

חלמתי שאני בסדום של קדושה. ואני בא לנשק את המזוזה בכניסה, ואני רואה שמישהו מנשק את המזוזה נשיקה מגעילה וחושנית להפליא, מוציא את הלשון, ממש בולע אותה. איכס, מי ירצה לנשק אותה אחריו? וככה גם בפנים: ליד כל הדלתות אנשים מתפתלים בנשיקה אינסופית עם המזוזה, כשרק פיהם צמוד אליה, כאילו הם יונקים אותה. ואחרים מחבקים ספר תורה באיזו פינה חשוכה, שולחים ידיים, מגפפים, נוגעים ברגליים של הספר, ממשמשים את תשמישי הקדושה, הקימורים, הכתר, הרימונים, מזל שהספר לבוש, ואני מדמיין בחלחלה שהם בטח דוחפים אצבעות גם מתחת לכיסוי. ומלפנים מישהו מחבק את הארון ומנשק את הפרוכת, ממש שואב אותה לתוך תוכו, הלשון עוברת על האותיות הבולטות בזהב: לזכר קדושי השואה הי"ד, מרטיב את כולה, נוטפת מהריר שלו. וענק אחד תופס אותי, קושר ומצמיד אותי עם רצועות העור של התפילין שלי לקיר, ומצליף בי עם רצועות התפילין שלו. ואני מנסה לזעוק והוא מכניס לי את הבית של התפילין לפה וקושר חזק, תאכל הוא צועק לי, אתה יודע כשהיינו בגטו ולא היה מה לאכול, לרבי היה כזה ביטחון בקב"ה, לרבנית לא היה בשר לשבת, אבל הוא לא היה מוכן - לא מניחים תפילין בשבת ועד יום ראשון השם ירחם - ואכלנו מרק תפילין, הרי זה כשר! עור שחור של פרה כשרה, רך רך בבישול, גן עדן.
- ומה קרה ביום ראשון?
- לא היה יום ראשון!
והוא לוחש לתוך הפה שלי: אתה צריך להבין, אנחנו בגטו הבנו שגם אם נשרוד את החורבן, הרי שמבחינה רוחנית כבר הושמדנו. ומה שאנחנו חיפשנו במצב כזה זה לא לשרוד פיזית, מה שעניין אותנו זה לשרוד רוחנית, מה שהטיל עלינו אימה, שבגללו לא ישנו בלילות, זה שהתורה הסודית - הגדולה - לא תיקבר יחד אתנו! והקמנו, הרבי קרא לזה - תיבת נוח. איזו ישיבה של כל החיות השונות ביהדות, מכל סוג ומין, הרבי כינס את כולם, היה קל להרכיב מאיתנו כל מיני חיות, כולם בשלב הזה היו רק עור ועצמות. וידענו שכולנו נמות, אבל המטרה הייתה - ספר. ספר יכול לשרוד, אפילו עמוק באדמה, אפילו לעוד אלפיים שנה, ספר גדול באמת - יכול לשרוד. וזה היה, היום קשה לי לתאר את זה, יצירה, הארה, תורה חדשה, מסעירה, אורות עליונים, מול המוות, השטן בעיניים, סיכום של כל ההישגים בדורות הישנים, ופריצות דרך חדשות שהושגו בלילות שלפני האקציות, אנשים שהלכו, שידעו שהם הולכים בלי לחזור, סודות ממודרים בסיווגים שלא שמעת עליהם, בצבעים שלא ראית מעולם, שנשמרו אלפיים שנה מפה לאוזן, שהם לא חלמו לספר בחיים, הכול נשפך, הכול נרשם, הכול התחבר לתמונה חדשה, תמונה שלא תאומן, של האלוהות והעולמות - ושל השכינה והשטן. וזה לא היה רק אצלנו. הגילויים שנפלו עלינו מלמעלה באותם שבועות - הכול היה מהיר מאוד, ידענו שאין זמן, שלא נשאר בכלל זמן - היו דברים, היתה פשוט הרגשה שמישהו למעלה משמיד מסמכים בפאניקה וזורק אותם מהחלון, לפני שמישהו אחר כבר יעמוד בדלת. אין לי דרך אחרת לתאר את המבול המודיעיני הזה - שפע מדהים, פשוט מטר של אש וגופרית משמים. פעם דיברו על שבירת הכלים - אבל זו הייתה שבירת האורות! ידיעות סודיות מאין כמוהן, שפעם היו זוכות לדורות של עיון מדוקדק, נחשבו לחומר קריאה שבקושי מעיפים עליו עין. חומרים שכהנים גדולים היו נשרפים אם הם רק יסתכלו עליהם, שבעבר היו ממששים אותם בחושך מוחלט במערות בעומק של קילומטרים עם אלף כיסויים על העיניים - הכול עף עלינו בלי חשבון. פענוח מהיר הראה שלמעלה, ברגעים אלה ממש, יושבת בגן עדן ישיבה דומה לשלנו עם מטרה דומה, רק ששם מדובר בישיבה של עצים, של עולם הצומח. ומתחתינו, מתחת לעולם החי, בגיהנום יש גם ישיבה מקבילה, והפעם ישיבה של מלאכים. וגם למטה מזה, כל מיני דרגות שלא שמעת, לא ידעת. וגם למעלה, מעל גן עדן בתוך ענני הכבוד יש ישיבה, מין קשירה כזו שמחזיקה את עצמה, של דוממים. דוממים מדברים! וכאן הדבר המפתיע, התפתחות עצומה שחלה דווקא בעולם הדומם.

אחרי מי אתה רודף, אחרי כלב מת

חלמתי שמנסים לגייס אותי לארגון ביון של חרדים. ויש איזה אדמו"ר שהחסידות שלו, חלק גדול מהם בעצמם לא יודעים, לא מבינים את המשימות שלהם, אבל היא הארגון הזה. ובוחנים אותי בשבוע שבי, שבוע שבו אני צריך להיטמע כתינוק שנשבה, בלי שהחילונים ישימו לב, וכמובן עם לדקדק קלה כבחמורה. ואני מגלח את הפאה של האישה ושם אותה ככיסוי ראש והיא נראית כמו קרחת. את הפאות אני מחביא בתוך אוזניות ואנטנות שיוצאות לי מהראש, כדי לקלוט שידורים מהמפקדה בלי לעורר חשד. אבל עם השטריימל אני אובד עצות. והמחלקה הטכנולוגית מספקת לי פתרון, מזל"ט מונחה קרחת מדויק, שנושא את השטריימל בגובה אטמוספרי בדיוק מעל הראש. ואפילו בשבת יושב בחדר הבקרה קוף מאולף ומכור לקוגל, שמספק לי כיסוי אווירי. ואני מזהה ברחוב כלב עם אוזניים משולשות, חשוד כעמלקי, ומבקש אישור לומר עליו את השם המפורש ולחסל אותו. הבקשה עולה לדרגים הגבוהים ביותר, והקוף של שבת מסמן: יש אישור. ואני מסתלד בחילודין, אומר עליו שם, ולא קורה כלום. הוא מכשכש בזנב וממשיך שמח וטוב לב. ומחזירים אותי מייד לתחקיר על התקלה המבצעית החמורה: תשמע, השם לא פעל. עם חילונים נכשלתי, מה יהיה עם גויים? וראש המדור זועם: תמיד צריך להתפלל לסגור עניין, לוודא הריגה. לקב"ה יש נטייה לעשות חצאי דברים, כמו לתת לאדם מחלה, ושהוא כבר ימות לבד. כאילו שהחלק השני יקרה מעצמו. החלק החשוב ביותר בעין הרע זה מה אתה עושה עם העין השנייה. ואני חותך אותו: אבל מי אמר לך? אולי הכלב קיבל כלבת. כל מוות, גם מוות מסרטן, יכול להיות מוות על קידוש השם! הבכירים מחליפים מבטים, וראש הענף מבקש להישאר אתי לבד בחדר: בוא אני אגלה לך משהו. הכול צריך לדעת איך לקרוא. יש מקומות ברמב"ם עם סודות כמוסים לכלבים וסוסים. ואם אתה כלב אתה יכול להבין. אתה יודע שלא צריך לקרוא ימות המשיח - אלא יָמוּת המשיח? הגמרא בעצמה מלאה ברוחות ושדים של פרסים, שאנשים לא קולטים. בר כוכבא מלך שנתיים ואמר אני המשיח. אמרו לו משיח מריח ודן. אחרי שנתיים ראו שאינו מריח ודן, וקטלוהו. עכשיו - מי מריח ודן? כלב מריח ודן! זה מה שכתוב, שהעמלקים היו מכשפים עוד בימי שאול, שהפכו את עצמם לחיות ולצאן, וככה ניצלו מטבח ומהשמדה סופית, ושמואל שואל: ומֶה - קול הצאן הזה באוזניי. אז עכשיו אתה מבין? בלי מיסטיקה לא היתה שואה! ולכן שם גם נותנים את המענה. בסופו של דבר זה היה מחדל מודיעיני ענק. אם היינו יודעים, אם כולם היו יודעים. ולא רק מראש, אלא אפילו בזמן אמת, ועוד יותר מזה - אפילו אחר כך. מילא נכשלת בהתרעה, לא ידעת מראש - אבל לא לדעת מהזנב? לכן אנחנו שם ולכן אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. לליצנים האלה, אין להם מושג איזו משיכה ארוכת יומין יש לפרסים לתורת הנסתר, מבחינתם פורים זה בדיחה. עמלק הוא כוח קבלי עמוק בעולם, לכן הוא לעולם לא נמחה, ואירן פירושה ארץ הארים. מי שחושב שמגילת אסתר מצחיקה ומגוחכת לא מבין פרסים בכלל, זה מה שמפחיד - שזה מה שהם באמת. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, זו אכזבה של אהבה, זה לא שאת זונה, כל הנשים זונות. זה לא פשע של שנאה - זה פשע של תשוקה. כל מי שעסוק בכל מיני תחבולות נגד אויבים מדומים וידידים מדומיינים יודע את זה. יש אנשים שהקדישו את חייהם למאבק בצד האחר, ואין להם שמץ שמדובר בסטרא אחרא.

ואני מרגיש שהרע"ן הוא בנאדם אמיתי, ובטפשותי מעז עכשיו לומר את מה שכולם למטה חושבים, אבל לא מעיזים להעלות: תשמע, אתה מדבר כאן על חרדים. זה כמו להרכיב חיל שריון מרכיכות. אתה מצביא שמכריז על מלחמה, ומגלה שאין חייל אחד מאחוריך. תסתכל אפילו על השטריימל: כל ראש צריך זנב, אם הקב"ה בעצמו לא היה צריך זנב לא היית כאן. מי הזנב שלך?
- תעזוב את הזנב. בלי אלימות. אתה לא מבין מה אנחנו עושים כאן. לא צריך כוח אם אתה יודע בדיוק. המכפלה של כמה שאתה יודע בכוח שאתה צריך היא קבוע. לכן כשהידע שלך שואף לאינסוף אתה צריך כוח ששואף לאפס. ככה אלוהים עובד. אם אתה יודע הכול על מדינה מספיק איש אחד לשנות את ההיסטוריה. אם אתה יודע הכול על בנאדם מספיקה סיכה כדי להרוג אותו. אתה יודע הכול על הגנים שלו ומספיק וירוס אחד. הכול על המוח שלו ומספיקה התערבות ברמה התת אטומית. ככל שאתה יודע יותר אתה יכול להיות יותר בחור ישיבה בטלן. וכשאתה לא יודע כלום - אז אתה צריך להפעיל כוח אינסופי. אז אתה באמת צריך להתפלל לניסים. מי שיודע מספיק תורה לא צריך להתפלל, הוא פשוט לוחץ על האותיות הנכונות במקלדת.

לפרק הבא
הטרילוגיה