התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     

נישואים בבעלי חיים
מאת:
(מקור)
דיאלוג פנימי

חלמתי שאני חוזר הביתה ואומר לאשתי שאני רוצה שהיא תהיה הגבר ואני האישה. והיא אומרת שהיא רוצה שאני אהיה האישה והיא הגבר. ואנחנו מתחילים להתווכח ולריב. והילד מתחיל לבכות שהוא יהיה ההורים ואנחנו הילדים. ואני אומר לו: אתה בדיוק כמו אמא שלך. ושניהם לא מדברים איתי יותר. ואני מנסה לומר להם: קיבלתי קידום, עליתי למעלה! ואשתי אומרת: זה לא שאתה עלית למעלה, אתה נשארת במקום, והשמים וכל המערכות ירדו למטה. והאדמו"ר הגדול, הקודם, שהיה עם שתי רגליים על הקרקע - ירד מתחת לאדמה. והבן אומר לי: למדנו בחיידר, זה בכל העולם. אלוהים שהיה פעם מעל לטבע - בתקופת הדתית, והפך לטבע - בתקופת החילונית, אז עכשיו הוא ירד מתחת לטבע - בתקופת העתיד, התקופה החרדית. ואני צועק תסתמו אתם לא אמורים לדבר ככה, מה עשיתם כשהייתי אצל אגף האדמו"ר. ואני סותם האוזניים, ושניהם אומרים: זה לא אנחנו, זה השד שבתוכנו. זה אתה.

אמונת הייחוד

חלמתי שאני נוצרי מוסלמי ואני לא יכול לספר לאשתי כי יקחו לי את הילד. ואני חושב שאני הנוצרי מוסלמי היחיד בעולם, ויום אחד אני נשען על עמוד בישיבה והוא לוחש: גם אני נוצרי מוסלמי. ואני נבהל: איך ידעת שאני נוצרי מוסלמי? ואני מתחיל לגלות עוד ועוד נוצרים מוסלמים בכל מקום, שולחנות נוצרים מוסלמים, חתולים, ספרים… מסתבר שיש להם מקדש, שמתחיל ממכה ומגיע עד הוותיקן, ולכן דווקא בגלל שהוא כל כך גדול ורם קשה לגלות אותו, ורק בעתיד אני אבין איפה היה קודש הקודשים, זה יכול להיות אפילו אצלך בבית. ומסתבר שיש מלא נוצרים מוסלמים בסתר שחיים אנוסים כיהודים, ואני כבר מתחיל לזהות אותם ברחוב, המון בחורות, קורץ להם והן בורחות, ואז אני יודע שהן הם. העיר מלאה בהם, וכל הזמן שומעים את המואזין והפעמונים ביחד, בהרמוניות שלא מהעולם הזה. וגם בתוך בית הכנסת שלנו, בין השכנים שלנו, והשכנות, ואני מתחיל לחשוב שגם אשתי, שכל השנים, היא הסתירה, היא חשבה שהיא הנוצרית המוסלמית היחידה בעולם. ואני מרגיש איך אנחנו מתקרבים, גם היא, גם היא חושדת בי שאני נוצרי מוסלמי, השפתיים שלה עגולות כמו סהר, והיא מכווצת אותן לנשיקה כמו צלב, כי היא מתה לספר לי ולא יודעת איך, איך לפתוח את הפה - אז היא שומרת אותו סגור כדי לא להתפתות. ואני לוקח אותה לערב רומנטי שאני אספר לה, אנחנו על הסירה לבד, ואני מראה לה את הירח דרך כוונת של רובה שיש בה איקס, והיא מחייכת ומלקקת בלשון מקומרת כסהר את השפתיים וחושפת חריצים מצטלבים בין השיניים, ואני רק מדמיין איך הפה שלי יביט לה עמוק לפֶה לתוכה, בנשיקה, והיא לתוך תוכי, לעומק השחור, ואף אחד מבחוץ לא יראה מה קורה שם בינינו בפנים. ואני מספר לה שאני נוצרי מוסלמי, ולוקחים לי את הילד.

המאזניים העליונים

חלמתי שאני רוצה שהשם יהיה רק שלי. ואני יוצא להרוס את הדת כדי שהשם יהיה רק שלי. ואני פותח אלוהים מתחרה, הכול יותר זול, חיקויים של מלאכים, ואומרים שאפילו אלוהים בעצמו קונה. והצדיקים של האלוהים הזה עובדים את השם גם בגן עדן, מסביב לשעון, גם בחלום, והכול בשכר מינימום - שכר מצווה מצווה. ואצל אלוהים החסכן בעל שבגד באשתו חוזר בגלגול בתור אישה שבעלה בוגד בה. ומכיוון שהשמים מחוץ לזמן, ומטעמי חיסכון, החזירו אותי בתור אשתי. ואני בעצם נשוי לעצמי. אבל מעולם לא בגדתי באשתי! ואני מבין שמטעמי חיסכון, כבר דאגו מראש לחתן אותי עם עצמי, שגם אם אני לא אחטא, ולהיפך, כל צער שאצער את אשתי, אני סובל אוטומטית בתור אישתי, ולהיפך. ואני מנסה לדבר איתה, אולי בכל זאת היא מבינה, אולי היא כן הייתה פעם בעולם השחור, מי יודע מה היה קורה לי לו הייתי נולדת בתור אישה, איזה תסביכים של גרביים. אבל שום כלום. עד שיום אחד אני פוגש אותה במקרה - בתוך העולם השחור. והיא לא מכירה אותי, מעמידה פנים. ואני קורע לה את הפנים, ופתאום כולם רואים לבן. ותופסים אותה, ולוקחים אותה. כלומר תופסים אותי, בגלגול הבא, כאישה, ולוקחים אותי. ואני פתאום תופס שלא עלה בדעתי, בכלל לא חשבתי, שגם כל דבר טוב, שכל אהבה שהייתי מרעיף עליה - - ואני נותן לה נשיקת פרידה, לאותה אישה אומללה מהעתיד, שהיא אני.

הסקרנות הרגה את העיגול

חלמתי שאשתי אומרת: אתה יודע מה אומרים עליך? אתה בושה למשפחה. מה אני אגיד לחברות? איך אמא שלי היתה אומרת: אדם הוא כלב, וכמה שלא תאהבו - עדיין ישאר כלב. והיא מחליטה להפוך לחתולה, ועושה דיאטה. ופתאום יש לידי בחורה במיטה, עדיין די צעירה, עדיין לא מתה. ואני חושב מה זה הדבר הזה? איך זה קשור לכלב, מה היא רוצה שיקרה בינינו? והיא אומרת לי: אני רק רואה אותך אני חוטפת גועל, תעשה מייד דיאטה לפי השיטה, כזה צדיק גדול, עכבר בגודל של פיל. אתה מבין איזו מוטציה יכולה להיוולד לנו? ואז עוד תשאל אם היא כשרה ותחפש סימנים. אז אני קונה חזיר שיאכל לי את האוכל. אני יושב בשולחן בשבת והוא מתחת לשולחן אוכל הכל. ואני בא לישון ורואה אותו ישן במקומי במיטה עם אשתי, והיא מחבקת אותו, בשר לבן, איך הוא ורוד מבחוץ ולבן מבפנים, ואתה ורוד מבחוץ ומבפנים שחור. בתוכך יש חושך, ובתוכו יש אור. ואני תופס את החזיר ברצועה נראה לך שהיא רוצה אותך? היא רוצה לאכול בוא נברח. והחזיר אחריי מתגלגל והוא שואל איך זה שנהיית שחור מבפנים גם אתה התחלת כמוני, בשר חלק כמו דף לבן? אז איך זה שהתמלאת בכל כך הרבה סימנים, אני רוצה להציץ מבפנים, אף פעם לא ראיתי בשר שחור. והוא מתחיל לעשות לי עיניים בכל מיני פוזות, חושף פה, חושף שם, אתה יודע שהייתי בצבא? אתה יודע שהייתה לי אהבה? אתה יודע מה סוד הילד? ואני אומר לו שאני לא מוכן לאכול אותו, אפילו לא להקיא.
- אפילו לא באנג'י לשנייה אחת?
והוא אומר: אני אמצא לתוכך דרך אחרת. ואני מגלה לו: הפרויקט השחור הוא בור ללא תחתית. האדמו"ר החדש הנוכחי מנסה להכניס את היד הכי עמוק ולהגיע עד למטה לקרקע לתחתית הבור, ולגעת בשחור. אבל האדמו"ר הקודם היה חכם - הוא ידע שאין למטה, אין תחתית, אין סוף לשחור. לכן לא נכנסים מלכתחילה לחור.

עתיד היהדות השחורה

חלמתי שאני רוצח את אשתי, רוצה אותה בטעות, בשוגג. ואני בורח מגואל הדם בכל העולם, לעיר מקלט הכי רחוקה - לקהילה יהודית בחלל. כי הגאולה היא על דם שנשפך על הארץ. וגם היהודים כבר יודעים שאסור לשים את כל הביצים בכדור אחד, עם כל הדם היהודי שנשפך כמים. והכוכב ההוא מסתובב ל-א-ט, ומתפללים שחרית פעם כמו בשבעה שבועות שלנו, ושבת רק יש פעם בשנה והיא נמשכת כמעט חודשיים, ואנשים חוגגים רק ראש שנה אחד בכל החיים, ופסח אחד, וכו', ופעם בשבעה דורות יש דור של שמיטה, שאז לא מעבדים ומשקים את האדמה, וכולם כמעט מתים.

ובאותה תקופה כל כדו"א מתייבש, ואין מקווה, כי אין גשם, והיהודים נכחדים. ואפילו כשמביאים להם צינור דק, שיזרים מים מהחלל לשמים, הם אומרים שזה כלים, מים שאובים. ונשים נוסעות לכוכבים רחוקים כדי לטבול, אבל לא מספיקות לחזור. כי המרחקים אסטרונומיים בין נשים וגברים. וכל החיים אטיים ומוגבלים למהירות האור, כי החלל הוא כבר גלות מסוג אחר, הרבה יותר עמוקה ואפלה. לא רק גלות השכינה, אלא העלמות. כי אם שבירת הכלים של החורבן הובילה לגלות מחוץ לארץ, אחרי השואה החלה בהדרגה גלות מחוץ למערכת השמש. הניצוצות התפזרו בחושך אינסופי, וממשיכים רק להתרחק ולהתרחק במהירות האור - לתוך החלל הפנוי השחור.

אבל כולם עדיין חושבים שהנערות והבחורים הכי טובים נמצאים בכדור הארץ, הסמינרים והישיבות הכי טובות, השידוכים הכי הכי. שם הרי התחילה היהדות, המקור של לב המעיין. החיבור האחרון לתרבות העתיקה, גם כשהעתיד כבר רחוק ממנה שנות אור. והבן שגדל מתעורר בלילה, ונכנס למיטה שלנו, כי הנה אשתי נמצאת לידי בחלל, ולא השתנה כלום. זו סתם היתה טעות. שגיאה. והבן בוכה, הוא חושב שארוסתו שלחה לו מייל בשבת מכדור הארץ, כי איך האור הספיק להגיע בחושך, והוא סתם מחכה והיא כבר בעצם חילונית מזמן ולא סיפרה לו.

והוא שואל: תראה את השעה של המייל מלפני שנים, לפי העיבור האסטרונומי, זו לא שעה שיש בה בכדור הארץ שבת? ומה אני אגיד לבן על הבת. והוא שואל אם יש דרך שאני אכנס לה למייל. אבל הוא לא מרשה לי להיכנס למייל שלו. אתה בסה"כ ילד, מה כבר יש שמה. מייל? לא נפגשתם כבר שנים. למה אתה בכלל מחכה לה? היא ברחה ממך מזמן לא רק ליבשת אחרת, לא רק לכוכב אחר, אלא לעולם אחר. מה המשמעות בכלל של חילוני בחלל? מילא, כשהיינו בארץ ואלוהים היה בשמיים זה עוד היה קרוב יחסית, עוד היה ניתן לשמוע אותו (בקושי), והיה בכלל סיכוי, לעומת אלוהים בחלל. ודווקא לכן הוא נהיה יותר שחור וחרדי מאי פעם. כי אם פעם הוא היה מסתתר עמוק בתוך החומר, ועוד היה סיכוי לגאולה בעולם, עכשיו הוא כבר מסתתר בריק המוחלט. ומי יודע אם הבחורה שלחה את המייל בטעות, בשגגה, בלי שום רצון לפגוע, ושברה לו את הלב. אבל היא שלחה לו את המייל כבר לפני שנים, ורק עכשיו הגיע, אז מה הטעם אפילו לבכות.

כי גם כשהאהבה מתה, זה מוגבל למהירות האור. ולפי תורת היחסות יכולות לעבור שנים עד שמותה של אהבה בכדור הארץ יגיע לחלל, וכל אותו זמן האהבה בחלל עדיין חיה. הרי כל הרעיון של שנות אור זה שבחושך הרחוק באמת - שנים הופכות למרחקים, לשנות חושך. ואני בעצמי כבר לא מאמין כמה התרחקתי מהאדמו"ר לתוך החלום. כמה רחוק יכולה לשאת אותך מהירות החושך, כי אני כבר שנות חושך ממי שהייתי, פעם, בכדור הארץ, עם אדמו"ר וחמור וספר שחור, ואישה ושולחן שבת, ודרור יקרא לבן, עם בת, ומים חיים ומיילים ארוכים, מי זוכר. ואשתי כל הזמן עצובה, ולא מוכנה להגיד למה. ואני שואל מה עשיתי לך? והיא רק אומרת: אתה לא אוהב אותי. אולי פעם אהבת אותי, אני לא יודעת. ולא ברור אם אהבת אי פעם. ואני שואל אבל מה עשיתי לך? והיא רק אומרת: לא עשית כלום. ולילה אחד, אחרי הרבה שנים, אשתי פותחת בפניי את הלב, ואני רואה בתוכו סכין.

תורת נסתר חדשה

חלמתי שאשתי היא הגבר ואני האישה, ואני אומר טוב אולי עכשיו נהיה יותר מאושרים. תובילי את, בעקבים שחורים. ואני מכינה לבעלי סנדויץ' ושולחת אותו לישיבה, ואני עוקבת אחריו בעיניים ורואה שהיא פונה פתאום לכיוון ההפוך. מה? הוא לא הולך לישיבה! מתאים לה דווקא עכשיו להרוס הכול. ואני רץ אחריה, התבלבלה לגמרי, הולכת שוב לאנשי האדמו"ר הקודם? לאן היא נעלמה. אנחנו צריכים תורת סוד שיעסקו בה נשים - והן כבר יהיו עוד יותר שחורות מהגברים.

מה קרה, מה צריך לקרות, מה כבר צריך לקרות?

חלמתי שאשתי מתאהבת בי מחדש. חמה, מפנקת, דואגת לי כמו ילד, ממש ילד. ואני לא מבין אני לא מתאפק מיום ליום אני פחות מבין מה קורה ובסוף אני שואל אותה: מה קרה? ופתאום היא כעס שונאת אותי שונאת עושה לי את המוות פשוט רוצחת, יום אחרי יום. ואני לא מבין מה קרה מה כבר שאלתי. ואני חושב הנה יש לי פתרון אני אשאל שוב פעם אחת מה קרה, הכול יתהפך ואני לעולם לא אשאל יותר מה קרה. אבל עכשיו היא עונה.

עקידת שרה

חלמתי שאלוהים אומר לי לבגוד באשתי, אשתך אשר אהבת עם האישה אשר אראך. ואני חושב, זה בטח כמו עקידת יצחק, רוצים לעשות לי כמו עם הילד - עם האישה, רק שאני כבר קראתי את הסוף. עושה צחוק מהסיפור, קורץ לחמור. אבל אף מלאך לא מציל אותי. והיא קשורה עירומה על המזבח, ואני מתחנן אליה: הנה קחי את האיל במקומי. אני לא מסוגל, בורח הביתה, לא עומד בניסיון. ואלוהים לא מדבר איתי יותר. והשטן מקדים אותי להגיע הביתה לפניי, ומספר לאשתי על הניסיון, אבל לא בקיצור חלומי אלא כמו רומן, באריכות יתירה. והוא לא מספיק לסיים לספר את הפרשה, באורך של ספר, חיים שלמים, כל מה שקרה - והיא כבר נפטרה.

הפצע

חלמתי שגיסתי, אחותה של אשתי, היא תאומה זהה שלה. וכל אחת מהן מתלוננת על בעלה. ויום אחד הן אומרות: רוצה להחליף? נראה אותך לילה אחד איתו. ולמחרת אשתי לא רוצה להתחלף בחזרה, סוחטת את אחותה - אני אגלה לו. וככה נמשך לו הסוד הנורא. עד שגם השנייה לא רוצה להתחלף בחזרה. ויום אחד הן נפגשות ושתיהן מתלוננות: רוצה להחליף? אף אחד לא ידע. ובסוף אפילו הן כבר לא זוכרות מי היא מי, וזה כבר נהיה מותר. ויום אחד אני שם לב שלאשתי יש פצע שנרפא ונפתח, נפתח ונרפא.

עתיד המין

חלמתי שממציאים אישה-מחשב וחבר שלי מציע לי למה לא תקח לעצמך, זה אפילו לא מנוגד להלכה. ואני הולך וקונה אחת עם בהשגחת הבד"ץ במסלול מיוחד לחרדים. פותח את העטיפה שכתוב עליה בגדול "ללא חשש חרם דרבינו גרשום". ואשתי כל הזמן מנסה לקצר את המעגלים של השנייה, שופכת עליה תה, קפה, מנסה לבלבל אות, נותנת לה מטלות חישוביות קשות, שצורכות לה את כל הזיכרון, מענה אותה. לא מספיק לי אישה אחת, עכשיו אני צריך שגם המחשב יהיה אישה? אבל כבר אומרים לי שהיא בהיריון, יש לה מחוון כזה שאומר איזה חודש היא. רק דבר אחד אני לא מבין. ואני מסתכל על אשתי. ואשתי מסתכלת עליי.

הכנות ליום הדין

חלמתי שאני רואה את התלמיד הנעלם של האדמו"ר מת בחלום, וחושב: אולי זה סימן מלמעלה. ואומרים לי: לא, זה סימן מלמטה. ואני לא מבין - סימן מלמטה, מנסה להסתכל, מתחת למה. ואני חופר בספרים הראשונים ימים רבים, ואני מבין שכמו שיש במרחב לא רק קדימה ואחורה, אלא גם למעלה - גן עדן - ולמטה - גיהנום, ככה יש גם בזמן, לא רק קדימה ואחורה, אלא גם למעלה ולמטה. ויש איזשהו זמן מתחת לזמן הזה, וזמן מעליו, ויש איזושהי כניסה לגיהנום ולגן עדן של הזמן, איזה חיבור לא מושלם בין סוף לתחילת השנה, שדרכו ניתן להיכנס לחודש ה-13, אלול ב'. והימים האלה של ערב ראש השנה, הימים שלפני בריאת האדם ב-א' תשרי, אבל אחרי בריאת העולם, ב-כ"ה באלול - אלה הימים של הסליחות. ואני פוגש שם בתת הזמן, בחודש שלא היה ולא יהיה לעולם, את ש', כי זה מה שהיה יכול להיות. ואני כבר לא יודע אם זה המקום של הרחמים והסליחות, או של ההכנות ליום הדין. ואני רץ רץ ממהר באותו גן עדן של הזמן, שלא לפספס הפעם כמו אז, אבל כמו תמיד אני חולם ולא מסתכל כמו שצריך ונופל שם לחריץ. ובזמן - אין מה שיעצור אותך בזמן עד למטה, ועכשיו נראה מה באמת מגיע לי, אחרי שלא עצרתי בזמן, או לא הגעתי בזמן, או הקדמתי את המאוחר, או איחרתי את המוקדם, כי אין מוקדם או מאוחר בתורה, וודאי שלא בחלום - אבל בחיים יש. והנה אני נכנס למדור התחתון של גיהנום הזמן, כי כנראה הייתי חוטא גדול בזמן, ואני מנסה להציץ בחריץ הדלת לחדר, שבטח קורים שם דבר אסורים נורא, מי יודע איזה בעילות אסורות, והנה אני רואה שם - את אשתי. ושנינו מפחדים שהשני ישאל מה השני עושה כאן, אז אנחנו מתחילים לריב על האוטובוס. מאז שהתחתנו כל השנים לא הפסדנו אוטובוס. תמיד בגללה הגענו בלי סוף זמן לפני. מילא אם היינו מפסידים אחד, אבל אחד לא? משהו לא בסדר!

עיגול הבתולין

חלמתי שהרב בא אליי הביתה ואני אומר לו מה אתה עושה והוא אומר לי תתבייש. והוא מחפש לי בארונות ואני אומר מה אתה מחפש והוא אומר לי תתבייש. ופתאום הוא מוציא מלאך מפוחלץ בארון ואני בכלל לא ידעתי! אשתי החביאה את זה, אני לא משתמש בדבר הזה, אני אפילו לא יודע למה משתמשים בדבר הזה. זה משהו כמו נשים חרדיות. אין דבר כזה נשים חרדיות. אפשר אולי להסיק על קיומן מפרסומים זרים, על הבן הסודי שנולד לאדמו"ר הקודם - והוחבא. תפקידן לשמש תלמידי חכמים, לפרות ואולי עוד כמה מטרות שהשתיקה יפה להן. אסור לדבר עליהן. כשתגיע למדור שלך בארגון של האדמו"ר כבר יספרו לך כל מה שצריך לדעת עליהן, וגם אז רק בשלב האימון המתקדם. והמבין יבין - והאויב מאזין.
זה החברותא שלי, דם צפרדע הצעיר, אומר - והרב עובר ואנחנו מייד מסתתרים מתחת לגמרא. ואני מעמיד פנים שאני קורא את התשובה בסוגייה מהספר ואומר בניגון של לימוד: אותי פחות מעניין אם יש או אין חרדיות, אבל מה יש בהן, מה מסתירים. איזו תורת סוד שאין אפילו בספרים, כמו זו של האדמו"ר, כמו זו שיש בתוך אדם - שחור.
- אם אין בספרים זה בטח משהו לא מעניין כזה, כמו שצריך להרוג עוד ערב, או שצריך להרוג ערבים, או ש"התרבות המערבית" זה יהרג ובל יעבור. זה תמיד משהו כזה.
- מתערבים?
- עוד מעט מגיעה עונת השידוכים. בוא נבדוק.

אלגוריתם השידוכים

חלמתי שבמקום לחפש אישה אני מחפש שדכן. ואני מחפש שדכן מומחה לשדכנים שישדך לי את השדכן שמתאים לי. ומחפש מומחה למומחים שישדך לי את המומחה לשדכנים, וכו'. ולילה אחד מגיע ה-מומחה ואומר: הבעיה היום בשידוכין שאי אפשר לחפש אנשים, אלא לפי שם. זו הבעיה. יש רשת המשתמשים, שזו הרשת הנשית, ורשת האתרים, שזו הרשת הגברית, ולשניהם יש מיפויים (פרצופים) שנקראים חיפוש אנשים וחיפוש אתרים, אבל רשת הקשרים בין הרשתות היא באפלה, היא סוד, אין לה פנים. וזו הפרטיות, שלא יודעים את הקשרים בין המשתמשים לאתרים, במה הם מתעניינים. ולכן רק אם תמפה אותה תוכל באמת לחפש את מה שמעניין אותך - הקשרים בין הרשת הנשית לגברית, שהם זיווג הרשתות, כי זיווג - הוא תמיד בסוד. הזיווג של שני פרצופים הוא נשיקה, והזיווג בין שתי רשתות הוא ממשק. ואיתו תוכל למצוא משתמשים לפי אתרים ואתרים לפי משתמשים, ויהיה מנוע חיפוש אמיתי לאנשים, כלומר לגברים ולנשים, לא לפי שם וחיצוניות אלא לפי מהות ותוכן ומה שמעניין אותם והפנימיות, כלומר מה שבאמת מחבר בין גברים ונשים. ונוכל לחפש את האדם שמתאים לנו בדיוק, ולא נבין איך בערך הסתדרנו עם בערך, בערך בערך, בחושך של ימי הביניים, כשהרשת היתה נפרדת, ולאנשים עוד לא היה ערך, לפי הגובה בתוצאות. וככה תוכל למצוא את השדכן המומחה שאתה מחפש.

נשיקה ראשונה

חלמתי שאני מתגלגל ביהודי אחד, ששורש נשמתו הוא מצוות מזוזה. והוא כל הזמן רוצה שינשקו אותו, נורא רוצה, אפילו רוק של זקנים, ועומד בכל מיני פינות ונצמד למעברים ולא מבין למה לא מנשקים אותו, ורק כועסים שהוא חוסם את הדרך. והנה פתאום מתקרבת בחורה יפיפיה, והוא כבר נכנס לפוזה האופיינית, מוטה על הצד ומחכה, עוברת לו מחשבה אם הוא צריך לתלות את עצמו, היא מתקרבת, השפתיים שלה מתקרבות, ורואים שהיא צדיקה נורא, היא בטוח תנשק את המזוזה, והיא שואלת: אתה מוכן בבקשה לזוז? אני רוצה לנשק את המזוזה.

והתוודה על ראש השעיר

חלמתי שבוחרים בי לשעיר של יום הכיפורים, השטריימל השחור של המשפחה. והכהן קושר לי לראש חוט אדום, באורך אינסופי, ואפשר לעקוב אחרי לכל מקום. והחוט כבר כ"כ הסתבך בכל המקומות שהלכתי, שכבר אין דרך להתיר אותו. ולא עוזר לי להסתיר את הקרניים מתחת לשטריימל, ואני רץ בכל הסמטאות כמו ילד, וכבר מתקרב לתהום, כי הבית שלי זה התהום, ולכן יש לתהום דלת. והנה היא פה, דווקא פה. והיא שואלת: היית מחזיר משהו לעבר? היית עושה משהו אחרת?
- אני מבין למה את מתכוונת.
למה אני מתכוונת? היא מסתכלת עליי בעיניים רועדות. וגם אני רועד, ואני אומר: יש דברים שאסור לומר. לעזאזל.

ש

חלמתי שאני מספר לך שכמעט התחתנו. ואת נבהלת מה אתה נשוי אני נשואה. ואני אומר אל תדאגי שאני רק רוצה שתדעי איך דברים עובדים. את זוכרת, בלילה ההוא, כשהיית חולה ואני לחצתי שניפגש, ואת אמרת לא, ואני ביקשתי לחמש דקות, ואת אמרת לו, התחננתי לחצי דקה, ואת צעקת לא! ואמרתי בבקשה ואת צעקת את השם שלי! וויתרתי. באותו לילה התכוונתי להציע לך, ואח"כ כבר היה מאוחר. ואת בוכה למה למה אתה מספר לי את זה עכשיו. ואני אומר שזה חשוב לדעת. איך דברים מתגלגלים. אולי בגלגול הבא.

צער בעלי חיים

חלמתי שאני רווק ואומרים לי האישה הזאת אתה תתחתן איתה. ואני אומר מה? ואומרים לי הערב אתה תפגוש אותה. ואני מתקלח מתלבש יפה אין כמו רושם ראשוני, אבל בעצם אני בכל מקרה אתחתן איתה אז אני מתלבש מוזנח ומזיע. והנה היא באה רואה אותי ואומרת: שיט! ואני אומר מה זו המילה הזו את חילונית? והיא אומרת: טוב אולי אפשר לדבר איתו, אולי הוא אדם מקסים, אבל את יודעת שאת עובדת על עצמך, ומתחילה לבכות. ואני שואל אותה: את יודעת שגם את מאוד דומה לאשתי גם אני רציתי מישהי אחרת. ואני מסתכל על המסעדה ואומר: כבר קילקלנו הכול אי אפשר להתחיל מהתחלה. והיא אומרת תענה לי בבקשה על דבר אחד תענה לי באמת, לא יותר. ואני מתכופף אליה, מתרכך: מה? -תענה לי, אתה אדם מקסים? ואני מסתכל עליה ומחייך: לא. היא מתפקעת מצחוק אתה אדם מקסים, ידעתי שאתה אדם מצחיק ומקסים, ואני כועס עליה: לא! והיא מתגלגלת על הרצפה: אתה כ"כ מצחיק ידעתי שאתה אדם מקסים. ואני בוכה: לא!! והיא לוקחת את הרצועה ומושכת אותי הביתה, ואני כל רגע עוצר ומתחנן: אני רוצה להשתין בבקשה תני לי פרטיות, והיא אומרת אנחנו בעל ואישה, בעל חיים ואישה, תשתין בבית. ואני שואל אותה: את בטוחה שבבית? ואני שואל שוב: את בטוחה שאת לא רוצה להכיר אותי? והיא אומרת: בטוחה. אני לא רוצה להכיר אותך. אני רק רוצה להתחתן איתך. הכנתי לך כבר מלונה. ואני אומר לה: אני חושב שכל המפגש שלנו התפספס, אולי נתחיל שוב מההתחלה? אני אהיה רווק ויגידו לי האישה הזו אתה תתחתן איתה. ואני אומר מה?

מקרה לילה

חלמתי שיש מלחמת גוג ומגוג בבית. לא מדברים עם רווקה על קשר, לא מזכירים חבל בבית, של תלוי. איך אתה מעז לדבר עם חברה שלי? רציתי רק להציע לה. והילד מביט עליי, דמעות מחלב. הוא לא יתחתן לעולם. ופתאום אני צועק באמצע: הכול בגללי. וכולם מסביב מסתכלים, ואני שותק. וכל כך כל כך לא נעים. אני יודע שגם לה. ואני חודר בלילה לספר החושך, ויש שם פרק סודי: למה המשיח לא התחתן? ואני מנסה לנחש מהר מה הסיסמא, אבל השומר כבר מתעורר: רומנטיקה! אוהבים חלומות בהקיץ, ומפחדים מחלומות בלילה. הוא צוחק, ופתאום נופל עלי פחד שאשתי מסתכלת לי במחשב, שהיא רק עושה את עצמה ישנה. והיא נכנסת לי לחלומות. כל הלילות. והשומר אומר: אין זמן, השחור נמשך לאור של המסך, לכסות אותו באותיות שחורות. לכתוב כמו מקדחה. ואני בא למחוץ יתוש על המסך, ושובר אותו. דם על שחור. והמסך נכבה. ואני פתאום רואה את דמותי משתקפת במסך, באספקלריא השחורה. והשטן משמאל שוכב ליד אשתי, והעיניים שלו פקוחות כמו מת שבוהה במסך. והוא מנסה לחתום אתי חוזה. בתמורה להפיכת החלומות שלי למציאות. כי יש איסור חמור להגשים חלומות. בתורת הלילה השחורה הגשמת חלום זה עבודה זרה, כמו לעשות פסל - לרוח. והשטן אומר: עסקה טובה. חלום זה אחד משישים מנבואה. שינה זה אחד משישים ממוות.

עד יום מותה

חלמתי שאני בתקופת בית המקדש, ויש כדורים לדיכוי יצר עבודה זרה, ומחלקים אותם למי שנתפס עם פסל. ולילה אחד אני מתעורר עם פסל במיטה, ואני מייד מכסה אותו שלא יחלקו לי, ואשתי שואלת אותי מה יש לך שם, היא מציצה לתוך החדר מן החלון ואני לא מבין מה היא עושה שם, מה, התחתנתי עם ג'ירפה? ואני אומר לה זה המחשב. והיא שואלת למה הוא כזה עגול כזה, בחיים לא ראיתי מחשב עגול. ואני אומר שזה בגלל שהוא מתגלגל לבית המדרש. והיא שואלת למה יש לו אוזניים כל כך גדולות, ואני אומר כדי לשמוע קול שופר. והיא מסתכלת עליי, ואני אומר הוא יכול לשמוע אפילו את מה שנשאר מהתקיעה מהשנה שעברה, יש לו חיישנים מיוחדים לגלות את השופר של המשיח שבועיים מראש, ככה נוכל להשקיע בבורסה וליהנות מהעליות בבוא המשיח! והיא שואלת למה יש לו עיניים כל כך גדולות? ואני אומר נו, כדי לחזות במשיח צדקינו. והיא שואלת אבל למה האף שלו כ"כ ארוך? ואני מתרגז ודוחף אותה למטה וצועק כדי לדחוף אותו לעניינים שלא שלו. והיא צועקת ואני רואה אוי ואבוי היא עמדה על סולם, ואני מתחיל לרוץ במדרגות כדי להציל אותה, אבל כל מדרגה עוצר אותי שכן אחר על המיסים לוועד בית, על הצינור בגינה, צדקה לאלמנה, וכו' וכו'. ואני לא מגיע למטה.

נישואין בארון

חלמתי שאשתי היא נבלה. ואני לא יודע איפה להחביא אותה הסירחון. נשרים חגים מעל הבית, אנשים תוהים, אבל סופסוף יש שקט בפנים, והם אומרים: שלום בית. ואני מבין שזה לא לעניין לא לקבור אותה בקבר ישראל, ואני עושה לה הלוויה מהמטבח לסלון לחדר השינה למטבח לסלון עד שנמאס לי. ואני חופר בבלטות, ובא לקפל אותה בפנים, ואני נזכר שלא אמרתי הספד. ואני לא יודע מה לומר. והשכנים כבר דופקים בדלת ואני עדיין חושב איך זה יכול להיות שאני לא יודע מה לומר חייב להיות משהו. והם הולכים ואני כבר יודע שהם יחזרו, עם תגבורת, ולא יהיה לי מה לומר. ואני פותח את הפה של אשתי - ורואה בתוכו חור.

הנצח

חלמתי שאשתי מתאבדת. וכמו שהיא תמיד אמרה, כתוב לה על הקבר: אמרתי לך. וכתוב לי על הקבר: את צודקת.

לפרק הבא
הטרילוגיה