ההתגלות השנייה

לאט לאט אתה לומד להירדם בעמידה על רגל אחת בשיווי משקל על המקל, ולהתעלם מלחישות האזהרה המאיימות שממלאות את החושך בלילה. כשחייך תלויים במשהו, המוח יודע להסתדר. הנחשים מתחילים ללחוש סודות יותר ויותר איומים, כדי לפתות אותך - כמו להאזין לשיחת נשים על מין, שהופכת ליותר ויותר סנסציונית, ומלמדת אותך דברים שלא היית יודע לעולם

השעיר לעזאזל - ויליאם הולמן האנט  (מקור)

בראש ההר הקדוש גר כוהן ההר. אתה יוצא לדרכך אל ההר. קודם כל עליך לצאת ממקום יישוב, אך היישוב כבר גדול מאוד, וכל פעם שנגמר, הנה עוד בתים, וכמעט בלתי אפשרי להגיע לאופק. כשאתה מגביר את מהירות ריצתך, המכוניות עוקפות אותך אל האופק, ולכן אתה מנסה דווקא להזדחל לאטך, כאילו כדי לחמוק מבלי משים. כמו שחמקת מבלי משים מהאישה, כשהיית צריך לצאת מהבית, האישה שמתנגדת ומתחננת כבר שנים שתשכח מזה, מבטיחה ומוציאה ממך הבטחות, שעכשיו הפכו לשקר. או כמו שזחלת מחוץ למיטה, מקווה שהגוף העירום שלידך לא יתעורר, וימשוך אותך אליו בצורה שלא תוכל להתנגד לה, ויסכל את כל תוכניותך.

בחסות החשיכה, ודווקא בהיסח הדעת, אתה מצליח לצאת מאזור האדם, אך עוד עליך לעבור את המדבר. שם נחשים מחכים לך. לא ברור ממה חיים הנחשים, הרי אין אף אחד מלבדך שעובר שם, ולא יתכן שהם חיים רק ממך, אך המדבר ריק כולו. אתה נאלץ להתקדם רק באור היום הלוהט, כשאפילו הנחשים לא יוצאים החוצה, ובלילה מאזן את עצמך על מקל דק, שאם נחש יזחל עליו הדבר יהיה ניכר, וללא גורם ההפתעה, ותוכל לרוצץ את ראשו באבן. לאט לאט אתה לומד להירדם בעמידה על רגל אחת בשיווי משקל על המקל, ולהתעלם מלחישות האזהרה המאיימות שממלאות את החושך בלילה. כשחייך תלויים במשהו, המוח יודע להסתדר.

הנחשים מתחילים ללחוש סודות יותר ויותר איומים, כדי לפתות אותך - בדיוק במידה שאתה שומע בקושי משהו, אך שומע שיש משהו, ושומע מספיק כדי להבין שזה סוד שאתה פשוט חייב לשמוע, כמו להאזין לשיחת נשים על מין, שהופכת ליותר ויותר סנסציונית, ומלמדת אותך דברים שלא היית יודע לעולם. אחרי ארבעים יום בשמש הנוראה וארבעים לילה בחושך המפתה הנורא הרבה יותר, אתה מגיע למרגלות ההר.

אין זה הר מיוחד או שונה מהאחרים, ולמען האמת, אינך יכול לדעת שזה ההר. מלבד זאת שלקח לך ארבעים יום וארבעים לילה להגיע אליו. אתה מתחיל לטפס, והאבנים מתגלגלות ממרומי ההר, לפעמים מחטיאות אותך בקושי, ולפעמים נדמה לך שהן מושלכות לעברך, ולא סתם, אלא בידי הכהן בראש ההר. אך אתה עוד מתגעגע לאבנים כשמתחילים כדורי השלג.

נדמה שההר גבוה בהרבה ממה שהיה נדמה לכתחילה. מקץ שלושת ימים של טיפוס בלתי פוסק הדרך מגיעה לתוך למערה, שחובה לעבור בה כדי להמשיך מעלה לראש ההר, הכול כל כך תלול מסביב עכשיו, שמספיקה תנועה אחת לא נכונה, ותקפח את חייך, ולכן אתה דווקא שמח שהגעת למערה, עד שאתה מבין שהגעת למערת הכהן.

אתה אומר לכוהן: התגברתי על פיתויי הנשים, הנחשים, האדם והאבנים, והגעתי למקום, בזמן. אך הכוהן רוטן משהו לא ברור. הוא לא זוכר. או מעמיד פנים. הוא לא עורך טקסים, והמקל שבידו איננו כלי קדוש, אלא כלי הרג, ועתה אתה רואה בחושך כשעיניך מסתגלות מעט שאביזרי הקדושה אינם כלל אביזרי פולחן, אלא כלי זין, וכלי עינויים. המזבח הקטן הוא מין מיטה, עם ארבעה שרשראות בקרנותיו המחודדים, והמזבח הפנימי נראה כמין מכשיר אינקוויזיציה לא מזוהה. במקום תמונות הקודש העתיקות משמן מרוחות על הקירות נשים עירומות, וריח הקטורת הוא ריח רקבון ודם. אתה נרתע לאחור, אל התהום קרובה אל קצה המערה, והכוהן שהבחין בהתעניינותך, שגרמה בהכרח לכניסתך פנימה אל המערה, עומד עכשיו מצד הפתח ומחכה לך, כשמקל האלוהים מרוצץ הגולגלות בידו.

עיניך מתחדדות עכשיו, ובעומק המערה אתה מבחין באביזרים שצורתם מעידה בהם שנועדו לדבר מה מגונה, אך אינך יכול להבין מה. הוא בינתיים משתעמם מסקרנותך ומעלעל בספר, אך כשאתה מתקרב להציץ, אמנם כשהספר הפוך, אתה רואה שבמקום אותיות בשפת הקודש ספרו מורכב מאינספור תמונות קטנות של אברי מין, מגוון עצום של אברי מין ושדיים עגולים הם אותיותיו של הספר הזה, שנסגר לך כמעט על אפך, מרוב שסקרנותך הרחיקה לכת.

הכוהן מרעים: מי נתן לך רשות לבוא לכאן?

ואתה אומר: שמעתי את דבר האלוהים.

והכהן אומר: כיצד שמעת אם לא באת לכאן.

ועכשיו אתה כבר מבין שחלה טעות נוראה. אתה שואל: משרת האל, האם אתה השומר של הר האלוהים מפני האדם? מדוע זקוק לך האלוהים? תן לי לחזור ולא אשוב לעולם. האלוהים לא זקוק לקרבני.

אך הכוהן רק נוהם: ומנין לך שאיננו זקוק? ובעודו קושר אותי אל המזבח הוא אומר: לא על האלוהים אני שומר מפני האדם, אלא על האדם אני שומר מפני התגלות האלוהים שבהר.