לעזאזל עם עזה

כל אחד מהנערים והנערות ישא נאום מרגש שהוא רוצה לחיות ומלא בחלומות, ומתאבד נגד הכיבוש כמו שגנדי צם נגד הכיבוש, ואז יפוצץ את עצמו לעיני העולם. זה יהיה פיגוע התאבדות בתודעה

חומת ברלין  (מקור)

חלמתי שאני ראש ממשלת עזה. ואני כל הזמן חולם איך לפרוץ את המצור החוצה. כי נראה שפה הכיבוש הגיע לשלב האחרון והסופי שלו - אחרי שהוא הסתיים! - שזה שלב החיים אחרי המוות: בישראל גן עדן, ופה גיהנום. והמשרד שלי הוא הגיהנום בהתגלמותו, עבודה יותר גרועה מעינויי האינקוויזיציה, ורק המאמץ לשמר אותי שלם עולה לי בשפיותי. על הברכיים שלי מקפץ איזה אחד מספיק משוגע לקפוץ לכאן, כדי שישראל - שהיא מאוד מדוייקת בלחסל - לא תוכל לפגוע בי בלב, וכל הזמן נובח כי הוא חושב שהוא כלב, ואני לא מצליח לחשוב. ואילו על הכתפיים שלי יושב משוגע אחר שברח לכאן, כדי שהמזל"ט הכירורגי לא יוכל לירות לי בראש, ומילל שהוא חתול. מתחת לשולחן מתחבאת כל ממשלת עזה ומחכים להוראות, אז אני מנסה לכתוב אבל מפריעה לי כל הזמן היד השלישית שהדביקו לי, של חייל ישראלי, שכל יום אני מוציא מהמקפיא, כדי שישראל, שמסוגלת לפגוע בזבוב עם טיל מדוייק, לא תוכל לפגוע לי ביד, ונגד הצחנה שבוקעת לא עוזר אף דאודורנט. ואני רק מתכופף כדי לתת את ההוראות וכבר נתקלת בי מתחת לשולחן רגל מסריחה מהגיהנום, גם היא שבוייה אצלנו, כדי שישראל לא תוכל לירות לי ברגליים, שבזה היא מומחית. ככה המוח הערבי אמור לחשוב על פטנטים?

והכלב המשוגע והחתול האומלל לא מפסיקים לריב אחד עם השני, עד שפתאום הכלב שם לי ביס ביד השלישית, ואני צורח כמו משוגע: אתה יודע כמה משוחררים שווה כל אצבע? תירק אותן מייד! ומשתררת דממת מוות במשרד. ותכף עולים הרעיונות. מה אפשר לעשות כשאתה כלוא בעולם גיהנומי, מדכא ומחניק ושחור. איך אתה יכול להגיע לחוץ בכלל, שלא אכפת לו ממך בכלל. איזה מין טרול אתה יכול להיות. רק הדמיון הערבי המפורסם יחלץ אותך מכאן. כדי לנצח את היהודים צריך לחשוב בראש של האויב.

דבר ראשון כדי לפרוץ את חומת האדישות, הסגר ההרמטי והדיכוי, צריך ללמוד מישראל במצרים. אם נשלח תינוקות בתיבה לישראל באמצעות הים, זה יזעזע את העולם, והוא לא יוכל להכביד את לבו. חיל הים יאלץ לחפש תיבות גומא עם תינוקות עזתים, כדי למנוע מהם להגיע לישראל ולבכות. אחר כך נעשה להם מכת יאור, ונהרוס את כל האקוויפר, שהרי אף מכשול לא יכול לנתק את האקוויפר של מישור החוף מעזה. ניקח את הצינור ונזרים את כל הביוב של עזה למי תהום, שגם בתל אביב ישתו את המים של עזה, והחרא שלנו יסריח להם. נעמיד את כל הגברים על רצועת החוף מול מתקני ההתפלה ונורה להם: אחת שתיים שלוש השתן, שהישראלים ישתו את השתן שלנו.

אחר כך נארגן את צליחת הים התיכון, כמו צליחת הכנרת או חציית ים סוף, נארגן המונים שישחו לישראל ונראה את ישראל עוצרת אותם. אחר כך נשלח להם יונים לבנות, כמו יונות דואר או שלום, רק שמתחת לכל יונה יהיה חומר תבערה ספונטני, וברגע שהוא יתלקח היונה תיפול ותצלה אותם איתה. אחר כך ננסה לזעזע את העולם בעזרת מחבלים מתאבדים, שבמקום להתפוצץ בישראל, שזה לא מצליחים, יבואו ויפוצצו את עצמם בהתאבדות לאות מחאה נגד המצור בכיכר העיר עזה, לעיני כל המצלמות, וכל אחד מהנערים והנערות ישא נאום מרגש שהוא רוצה לחיות ומלא בחלומות, ומתאבד נגד הכיבוש כמו שגנדי צם נגד הכיבוש - ואז יפוצץ את עצמו לעיני העולם. זה יהיה פיגוע התאבדות בתודעה.

ואם העולם ישאר אדיש אז נכניס את הצעירים לתא גזים ונהרוג אותם כדי להראות שהמצב שלנו גרוע משואה, והישראלים גרועים מנאצים, ואנחנו בגטו הגדול בעולם, ולזה העולם לא יוכל לעצום עיניים. ואם העולם יהיה אדיש לאלימות אז הוא לא יהיה אדיש לסקס. ונרים מבצע סייבר לפרוץ לטלפונים של ישראלים ונעשה לישראל פורנו נקמה לאנשים פרטיים, ננסה לצלם ולהקליט אותם, ומספיק שנפרסם תמונות עירום של כמה ישראליות וזה יזעזע את הישראלים. ואם נצליח לצלם מהסמארטפון בכיר בצבא או בממשלה עושה סקס עם אשתו, ונאיים לפרסם את הקלטת, זה יהיה שקול לחיסול, וממש יוסיף לתודעה. אני כבר רואה את הכותרות האדומות: טרור הפורנו!

ואם לא נצליח אז ננסה לשגר תינוקות פלסטיניים על רקטות לישראל, וכיפת ברזל לא תוכל ליירט אותם כי זה בניגוד לחוק הבינלאומי. או שנחבר ילדים עזתיים לכדורים פורחים מלאים במימן ונגיד להגיד להם להצית את הבלון כשהם עוברים את הגבול. ואם ימשיכו לא לשמוע אותנו אז נארגן צעקת מחאה קבועה בכל עזה, בשעה קבועה כל אדם ברצועה, כולם צועקים בכל כוחם ברחובות! - עד שזה יהפוך לאטרקציה בתקשורת העולמית, ואולי אפילו ישמעו את הדי הרעש בישראל. או ננסה לקחת בכוח הזרוע את כל המראות של נשות עזה ולסנוור את הישראלים. ואולי, אם ישראל חסמה אותנו ביבשה, באוויר ובים, ננסה לשגר רקטות לחלל, בתוכנית חלל פלסטינית, ננסה לכוון קסאמים לשמיים עד שאולי אחד יצליח ונגיע לירח. או שנשב בישיבה מזרחית וננסה לשדר לישראלים מחשבות רעות. ואולי, באמת, אם אין פתרון חומרי, כי הישראלים שולטים בחומר, ננסה למצוא פתרון ברוח. אם בשלושת מימדי המרחב אנחנו חסומים, עדיין פתוחה בפנינו התודעה. גם אם אי אפשר לברוח במציאות, אני יכול לעצום עיניים ולברוח בחלום.

ואיך אפשר, כשאין מוצא? אולי בעזרת השפה. הרי ברור שעומק היחס הישראלי לרצועה קשור הדוקות לזה שהאסוציאציה הראשונה של עזה אצלם זה עזאזל. ומכאן לא רחוק שעיר לעזאזל. אם היו קוראים לעזה ירושלים, למשל, הם היו מעלים אותה על ראש שמחתם. אז דבר ראשון כדי לשנות תדמית צריך לשנות שם. אם מוחמד לא יצא מעזה - עזה תצא ממוחמד. וכך נוכל לברוח מעזה, ולהיות במקום אחר, בלי שהישראלים יוכלו למנוע זאת, אם רק נשנה את השם של עזה. למשל לשטריימל. נראה את הקריין מודיע שישראל תקפה בשטריימל, ואת הקבינט מתכנס לישיבה דחופה בגלל שטריימל. או אולי לחתול. נראה את דובר צה"ל מודיע שחיל האוויר תקף הלילה חתול, ואת הממשלה מודיעה שישראל מכריזה מלחמה על חתול. או אולי הכי פשוט לשנות פשוט לחלום. ונראה את הרמטכ"ל מודיע שישראל תקפה בחלום, ואת ראש הממשלה מודיע שישראל נלחמת בחלום.