הפייסבוק השמיימי

לוחות הברית לא היו מאבן? זה הפריע להם להיות שדיים? אם התורה החדשה לא תצא מהמיניות - אין לה סיכוי באווירה הרוחנית של ימינו... אף אחד לא קורא משהו שלא קשור למין, ורק במין אנשים עוד מתחברים לצורך בסוד - ואפילו במיתוס

הגירוש מגן עדן - יציאת חירום  (מקור)

חלמתי שבאה רוח מהחלון שמשאירים לי שלא אחנק במיטה בלילה, כמו הבל פה של מלאך המוות. והרוח החלשה מכבה את נפשי החלשה, שבקושי החזיקה מעמד ממילא, ועשנה השחור עולה למעלה. קודם כל אני מתפשט מהגשמיות כמין תמצית שחורה שמעכירה את החדר, ואז העשן אוזל לאיטו דרך החלון עד שכבר אי אפשר להריח אותי כלל, ואז הוא עולה לעבר השמיים השחורים ומתאחד איתם. ואני מרגיש שנושרים ממני מטענים עצומים שלא ידעתי שהיו בי: ציניות, עלבונות, חשבונות ומרירות - והשחור של הלילה נהיה לי מתוק מתוק, כמו שוקולד אלף אחוז קקאו, בדיוק כמו שפעם (ולמעשה לפני שבוע) הוציאו אותי פתאום מהמיטה לחצר ונפל פסוק לתוך פי: "ומתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש" - והרגשתי שיש עוד טעם לחיים - והנה במוות הלשון מתהפכת ומתוק דווקא החושך. לעולם לא יגלו אותי! עיגול שחור שחור שחור.

נגמר, אף אדם לעולם לא יֶדע מי אני, וזה רק אני והשם שבשמיים שנערוך את החשבון. וכל המשפטים המובסים שחזרתי עליהם במשך כל התקופה האחרונה בחיי נשארים נכונים, רק שהתחושה מאחוריהם מתהפכת לגמרי, ולכן הם איכשהו מתהפכים לטובה. כאילו המשפט שנערך אותו משפט, עם אותן עובדות שנתבררו בדיוק - אבל גזר הדין הפוך לחלוטין. לא: טוב מותי מחיי. אלא: באמת, טוב מותי מחיי! ולא: אין לי אף מציאות, רק חלום, וגם מעולם לא היתה לי, וגם לעולם לא תהיה לי - לא קוראים ולא חיים. אלא: איזה כיף, אין לי אף מציאות ויש לי רק ממלכת החלום. מי רוצה מציאות? אין לי אף קורא, אבל מי רוצה קורא? אני מרגיש טהור כמו עצם השמיים ואבן טובה מספיר שחור. ודרור, זו המילה שאני מסוגל עכשיו לבטא בחופשיות, דרור גם מהדור העלוב הזה, וגם מהדורות הקודמים, ואפילו מהדורות העתידיים. אז אל תקראו! אני כבר גבוה מזה בהרבה, כמו שעשן משקיף מהעננים על מדורת השבט הקטנה שהופכת לנקודה בלתי נראית על האדמה - והוא ממשיך אל על. ואני מכין את עצמי לכניסה לשערי החלל השחורים - הצבע האמיתי של העולם העליון.

כמה כיף לוותר, לוותר, להפסיד, להפסיד. לוותר גם על העתיד, שבו תליתי הכול (באין הווה). רק המוות מנתק אותך גם מהעתיד! ואני כבר לא מבין מה היתה המחלה הזאת של הכתיבה. מי צריך עתיד? ואני תופס שלמות זה לא רק להשתחרר מהיש, מהקורא. המוות משחרר מאפשרות הקריאה, הוא להתנתק מהאין קורא - ולכתוב מה שבא לי. תקפצו, תקפצו לי! אני בשמיים. התנתקתי מרשת בני האדם - ואני מתחבר לפייסבוק של אלוהים. זה לא שהוקאתי מהעולם הזה - אלא שהעולם הבא בולע אותי בתוכו. וכתוב בראש העמוד (ואני תופס מיד: נו, ברור שהעולם הבא יהיה ספר): ספר הפרצופים. וכתוב שם: שם משתמש וסיסמא. אז זו הכניסה לגן עדן!

כן, מי שמכיר את הטעם של אלוהים, לא יתפלא בכלל שגן עדן לא עשוי מעצים במובן הגשמי, הנפחי, אלא מדפים ועמודים, שהעולם התחיל בספר ונגמר בספר. וכולי חופש בחירה חדש, בלי גוף, כשם בלבד (אני כותב שם: עיגול שחור) ומתחת אני בוחר סיסמא בת אות אחת (מי צריך אבטחה ברשת שאין מי שיפרוץ לה, כי אין מה שמחוץ לה?): ●. ואני מרגיש איזה תואם שלא הרגשתי מעולם ביני לבין עצמי, איזו קריסה פסיכופיזית. והחופש הגדול גורם לי לחוש צעיר מאוד מאוד, וזקן מאוד מאוד, כאילו החיים הם לא קו ארוך, שבו אתה מתרחק מההתחלה (זה רק נדמה כך בהתחלה!) - אבל ככל שאתה מתקדם אתה מבין שאתה הולך במין עיגול שבו המוות הוא המפגש בין הזקנה בקצהָ הקיצוני לילדות הקיצונית ביותר. ורק המוות סוגר את המעגל, רק המוות והחיים ביחד הם עיגול שחור שלם. ולא כמו שחשבתי שהמוות הוא הסוף שלי. כלומר, כן, הסוף. אבל גם ההתחלה.

והנה מופיע בפייסבוק של נשמתי פוסט פופולארי מאוד, עם המון לייקים מכל המלאכים, כולל כל מיני נגמרים-אֶל, אבל הכותב, מה, זה הוא באמת? השטן. בראש הפיד שלי הוא כותב:


ואחוריי     השטן
לא יראו    אתמול, ציבורי

השואה נכשלה. ההרחבה של שערי העולם העליון היתה אסון. ואת התוצאה כולם רואים פה ברשת העליונה. בהתחלה רק מי שמת על קידוש השם. אחר כך כל מי שעלה כעשן השמיימה. אחר כך כל מי שנרצח. אחר כך גם הניצולים - מקום מובטח. בהמשך - הגיעו התביעות של הדור השני. ויתרנו. ואז פתאום כבר דור שלישי - כאילו השואה מעבירה בירושה כיסא בגן עדן. ואז המזרחים טענו שמקפחים - אז לא רצינו לצאת גזענים, וגם אתיופים מגיעים לגן עדן בגלל השואה - לא נעים. ועכשיו כמו חוק השבות החליטו להרחיב שכל יהודי שהנאצים רצו לרצוח יגיע לגן עדן בגלל עצם זה שהוא יהודי. זכות אבות. לא משנה מה הוא עשה. זה לא גזענות הפוכה? הגיהנום מתרוקן מיהודים. אלוהים אומר: לא יתכן שיהודי יפגוש בגיהנום את הגרמני שרצח את סבא שלו. אין מקום לשים יהודים באותו גיהנום יחד עם היטלר. אז אני אומר: גם אנחנו לא רוצים את היטלר בגיהנום. אין לנו מה לעשות עם הנאצים - תמצאו להם פתרון לא אצלנו. אבל לא יתכן שאני לא מקבל אף יהודי להתעלל בו רק בגלל שאומרים שזאת אנטישמיות. יכולה להיות התעללות ביהודים שאינה אנטישמית - סתם הרוע הרגיל, שלהם ושלי, כמו טרם השואה. אתם לא מבינים שהיהודים הורסים את גן עדן? המון פרוע, מוסת, פופוליסטי, שצולה פה כל לילה מלאך אחר על מדורת השבט, ובעיקר ממלא את ספר הפנים הקדוש - את תיקון הפרצוף האלוהי - באינסוף זבל ואפס כישרון. פעם כל מילה כאן היתה קדושה ונכתבה בידי תלמיד חכם צדיק עליון. היום גן עדן הפך לרשת הרשעים. ואצלנו בגיהנום - יודן ריין. לכן התחלנו את הפיילוט.

ואני ממשיך ויורד למטה למטה, כמו בתורה אינסופית שניתן לגלול לנצח, והנה מתחת אני רואה שכתוב:


תמונת     הבעל שם טוב
ה' יביט    אמש, החברים של החברים

אל תירא ישראל, הם מ-פ-ח-ד-י-ם! אתמול הרהבתי עוז להיכנס לעומק הקליפות בקיר של הס"מ, על מנת לתקן אותו מבפנים, כנאמר: והכרתתי להם משתין בקיר. ומה אני מגלה מאחורי הפרגוד? ראו צילום מסך - לפני שנחסמתי. כי הרי זה לא שחסרה להם אהבת ישראל... ובטח לא אהבת אדם, כידוע. הם עכשיו מתכננים שינוי רוחני כזה, שיצריך ממש תורה חדשה, כלומר עולם חדש לגמרי. אנחנו הרי לא שכחנו את שיתוף הפעולה של המלאכים עם השואה. הם היו אנטישמים עוד במעמד הר סיני. ועכשיו שלא הצליחו להיפטר מהיהודים בעולם - הם רוצים להיפטר מהעולם. חשבתם שהשואה תספק את השטן? הדרך הכי טובה לרצוח יהודי זה שהוא לא יוולד בכלל. וברוח הזמן, התורה החדשה לא תהיה עוד ספר. מי בכלל קורא היום (לדעתם)? התורה החדשה לא תהיה מידע, היא תהיה מערכת למידה - התורה תהיה מוח. זה כבר לא סתם טקסט, התורה תהיה אדם - המשיח. ומכיוון שהעולם נברא לפי התורה (ולא להפך) - זה יהיה עולם משיחי. אתם מבינים את ההתחכמות שלהם להשמדתנו? הגאולה עצמה תהיה השואה. ולזה הרי אלוהים לא יתנגד, הם חושבים. הרי זו הגאולה היחידה שעליה יסכימו גם אלוהים וגם השטן. עולם שבו גן עדן יהיה גיהנום - ולהפך. צדיקים! שערי שמיים נקרע ונבטל את הגזירה.

ואני מרפרש, והנה מופיע פתאום פוסט חדש, ממש מעכשיו, והנה ההזדמנות שלי להגיב מהר בלי לחשוב ולהיכנס לראש השרשור:


פסל וכל    סנוי סנסנוי וסמנגלף
תמונה      כרגע, בקבוצת "מלאכים טהורים בלי חוש הומור"

מלאכי השרת, מלאכי עליון! כמו רבים מדי ממכם בעת האחרונה, גם אני עברתי אתמול לינצ'טרנט אכזרי בידי היהודים. ואני קורא אליכם: אל נא נלך כצאן לטבח - היהודים היו שמחים להיפטר מכולנו ולדבר ישירות אל אלוהים, ולהפוך את השמיים העמוקים לארכיטקטורה שטוחה. לכן, אם אנו רוצים לשרוד, עלינו לעשות מהפכה רוחנית כזאת בשמיים שהיהודים פשוט יפלו מגן עדן לאדמה. המקבילה האלוהית לרעידת אדמה - רעידת שמיים. היהודים חושבים שאצלנו צריכה להתבצע רפורמה מקיפה אחרי השואה - ואצלם כלום, ושאחריה הם ימשיכו בשלהם, כי הם צודקים ורק העולם אשם, ואז הם מתפלאים על הדיבורים (בשמיים מלמעלה ועל הארץ מתחת) על שואה שנייה, בגשמיות וברוחניות (הרי אלו שני צדי המטבע! והם הרי רואים את השואה הראשונה רק מצד אחד של המטבע - ומכחישים את הצד השני של השואה). היהודים לא מוכנים להפנים את שתי המהפכות הרוחניות הגדולות של המאה: בשנת ת"ש השואה, ובשנת תש"ן הרשת. ולכן כשהאלוהות מתעצבת מחדש בצורת רשת, הם חוזרים וכופים עליה את המבנה הלמדני המיושן שלהם, ומחריבים את כל שיח סוד שרפי קודש. הם רוצים להפוך את הרשת לגמרא, ואת הדיון לקושיות ותירוצים, כי הם לא מוכנים לשנות את התוכן הרוחני בהתאם למדיום, כי מבחינתם התוכן הוא נצחי ולא תלוי בצורה. כלומר הם מכחישי רשת. מבחינתם גם אם אלוהים יגיע לבריאת בינה מלאכותית בצלמו כדמותו - כל מה שהיא תעשה זה ללמוד גמרא. את אלוהים עצמו הם מוכנים להרוג כדי לשמור על התורה. לכן, כמו שהנצרות יצרה מן התורה שבכתב הישנה תורה שבכתב חדשה, עלינו ליצור מתוך התורה שבעל פה הישנה תורה שבעל פה חדשה - פה ברשת. ובפרט, כדי להראות לבעל שם טוב הזה (לדעתי, מהשם שלו ברור שהוא עובד הבעל, כמו אשבעל וירובעל) - עלינו ליצור קבלה חדשה לעמים כולם, ובמרכזה: זוהר חדש. ומאיפה הזוהר יתחיל? מהאידרות, כמובן. עלינו לעשות כינוס חדש, בגורן שבגן עדן, ולתת תמונה של עולם רוחני חדש שיתאים לעולם הטכנולוגי החדש - ושהיהודים שוב ישארו מאחור. במקום היהודי שבבשר, עם קץ האדם וכל בשר, ניצור את היהודי שברוח. מי לה' אתי?

ואני לא מספיק אפילו להגיב ומעיפים אותי מהקבוצה. ואני מבין שאני חייב לטהר את שמי לפני שזה יהיה הסוף שלי גם בשמיים, וממהר להעלות פוסט רגשני בקיר שלי:


עיגול    ●
שחור    לפני דקה, כל העולם (ואחותו)

נשמות טובות! עוד לא הספקתי למות - וכבר הספקתי להיפגע עד עמקי נשמתי. כתבתי תגובה בכוונה טובה בקבוצת מלאכים, שמנסה לפייס בינם לבין בני-האדם, להחזיר את האהבה בין שוכני שמיים, ולהפריד בסכסוך בין התזה לאנטיתזה באמצעות סינתזה שתחצוץ ביניהם, וכבר הואשמתי בהטרדה רוחנית מינית אינטלקטואלית טכנולוגית ומי יודע מה עוד (אני לא יכול לראות מה כתבו שם עלי - למישהו יש צילום מסך?). אני אפילו לא יכול להגיב, ומשתגע רק מלדמיין מה המציאו עלי - סיוט אמיתי. והמוני מעלה של אראלי שחק חוסמים אותי אחד אחרי השני - בלי לשמוע אותי בכלל. בבקשה, יש לי הרבה מה לתרום לעולם הבא! כל החיים שלי חיכיתי לזה (באמת!). וכבר רוצים לסגור לי את הנשמה - מה שאפילו מלאך המוות לא עשה. והכל בגלל אי הבנה. איפה החמלה, איפה הלב שלכם? תנו לי תקופת חסד כלשהי. אם מישהו יכול להעתיק את התגובה הזאת למלאכים - שיבינו שגם מלאכים טועים, כמו בני-אדם. אף אחד הוא לא מלאך.


ואף אחד לא מגיב לי. אפילו לא לייק אחד. האם אין לי חבר אחד בכל העולם הבא? והנה אני מגלה שמשתפים אותי. עוד שיתוף, ועוד שיתוף, גשם של שיתופים, ואת רוב השיתופים אני בכלל לא יכול לראות. אבל הנה בסוף שיתוף שאני כן יכול לקרוא - וששכחו להסתיר ממני:


בל יראה     מטטרון שר הפנים
ובל ימצא    לפני כולם, לכל מאן דבעי

ולמי מגיע זר הקוצים היומי? צריך לעשות ממנו דוגמה ומופת לשאיפות המשיחיות של היהודים. כל פעם חולם-ונביא מזויף אחר חותר תחת מלכות השמיים! אז פעם אחת בעולם הנצח יש להציב גבול גם בתוך אור אינסוף - ויש גבול לכל "עיגול" (או חור שחור). לא מספיק שהוא מטריד בתוך הקבוצה חברות יקרות (טוב שלא ראיתי! ושמחקתן לפני שראיתי! אבל ראיתי את התגובות!), עכשיו הוא גם מוציא את הכביסה מחוץ לקבוצה (ומסתיר מה עשה - כתם שחור שכמותו), ועוד מבקש מאחרים להטריד - מציג את עצמו כצד הנפגע (טריק ידוע של פוגעים סדרתיים). לא ככה מתנצלים - הוא לא יודע איך מתנצלים - ומבחינתי ההתנצלות שלו לא מתקבלת (אין לי סמכות לקבל אותה - רק לנפגעים.ות). תראו בפוסט שלו איזו התקרבנות מקצועית, התחזות רוחנית והאשמה מעגלית. עיגול - אתה מגעיל אותי.

וכן הלאה והלאה, עם בלי סוף לייקים ולבבות ופרצופים צוחקים וכועסים ובוכים וקורצים ונדהמים. והכי פוגעים מכולם הם דווקא הפרצופים הצוחקים - עוד ועוד צוחקים בכל תגובה, הם לא כועסים אפילו - אני רק הזדמנות לצאת שנון. ואני בוהה עמוק בכמה פיקסלים האלה של החיוך, והעיניים שלי מתמלאות דמעות, אבל אז אני נזכר שאסור לי להתמסכן פה בגן עדן, אחרת עוד ישלחו אותי לגיהנום. והנה אני רואה משתף יהודי. סופסוף נשמה טובה באה לתקן ולעזור. ואני לוחץ לראות מי שיתף ומתגאה: לא פחות מהבעל שם טוב.


תמונת     הבעל שם טוב
ה' יביט    סוף זמן קריאת שמע, כל הקהל הקדוש

טוב שם טוב משמן טוב. כולם יודעים שאני יהודי שאוהב כל יהודי, אבל היום דווקא יהודי חייב להתנער מיהודי שבעצמו עזב את רוח היהדות - ומבייש אותנו בפני כל המלאכים, מבאיש את ריחנו ואת שמנו, נו, מהטיפוסים שבגללם יש אנטישמיות. כולכם יודעים על מי אני מדבר. ואתה - אתה יודע מי אתה - תתבייש (לא אגיד מי, שלא ידבק בי אבק לשון הרע). ולמלאכים אומר: לא תנצחו אותנו עם עשב אחד שוטה בגן עדן, או חסיד אחד שוטה בעולם שכולו חסד. עם הנצח לא מפחד מעולם הנצח. אנחנו ואלוהים לנצח נצחים, שתי נשיקות במצחים - ולגבי אותו האיש בו עסקינן (ימחק שמו וחשבונו), בדבריו יש יותר משמץ של ברית חדשה!

ואני לוחץ כדי לראות עוד תגובות, איך תוקעים בי עוד ועוד מסמרים שנונים, נכונים, צודקים, כואבים, ולוחץ עוד ועוד, אבל זה לא נפתח. ובסוף אין לי ברירה אלא לצאת ולהיכנס מחדש - רק כדי לגלות מה שממילא כבר הבנתי וידעתי. אני בחוץ - המעגל נסגר. ואף אחד לא יזכור את זה מחר. או יתעניין מה היה "לו" לומר. ורק נשמתי תמשיך לנדוד ללא מנוחה בין שמים וארץ, כשאני תלוי ביניהם בחלום לנצח.

חסום לנצח.