הגבר האחרון

מתגנבות למיטתי שלוש אחיות תאומות יפהפיות ושופעות במיוחד, שנולדו בשלישיה (זה נפוץ מאוד עם כל ההפריות המלאכותיות). ואני מהופנט מששת השדיים הזהים, שנשפכים עלי מכל הכיוונים, ולא יודע את נפשי

אבי האומה  (מקור)

חלמתי שאני הגבר האחרון בעולם. ובהתחלה אני מפחד להוציא את האף מהמיטה - שלא יחסלו אותי חלילה - הרי רק בזכות זה שלא יצאתי מהשמיכה שכחו אותי כאן. אבל אז אני מבין שבעולם של נשים בלבד, גם אם אני אולי יצור נחות - מינית וחברתית - אני אטרקציה ברמה עולמית. ומי יודע מה קורה בחוץ, בטח יש שפע ושלום עולמי, ובטח כל הנשים הולכות ערומות ברחוב, עכשיו שאין גברים, ככה אני מדמיין (בכל זאת גבר). ואני יוצא לרחוב מהמאורה שלי לסיבוב דאווין, וכל הנשים, שדווקא לבושות ומטופחות להפליא, מסתכלות עלי, בתערובת של תשוקה-סלידה-הערצה-נוסטלגיה, וזה מגרה אותי נורא, ונדמה לי (במוח הגברי שלי!) שגם אותן. אינספור נשים נועצות בי מבטים חסרי בושה.

ולאט לאט אני הופך לסלב. בהתחלה מלא נשים מפורסמות רוצות לצאת אתי, מאות נשים במקביל רוצות לסמן איקס על גבר ברזומה, ואין יוקרה גדולה מלהיות אקסית של הגבר היחיד בעולם (אפילו אם מערכת היחסים החזיקה מעמד רק לילה אחד). ואם זה כיבוש מידיה של מישהי ידועה נורא - זה רק מעורר עוד יותר תהודה. וככה כל פעם אני מוצא לי מישהי יותר ויותר מדהימה, אלף רמות מעל הרמה שלי. ואני חושב שסוף סוף מתקיים מה שכתוב בנביא שבאחרית הימים יחסי המינים יתהפכו - והנשים יחזרו אחרי הגברים במקום להפך: "נקבה תסובב גבר". חלומם של הנביאים התגשם.

אבל האמת היא שאני חושב פחות ופחות על הנבואות והחלומות במיטה, כי קשה להתרכז בצל שדיים. וכבר יש פינה קבועה עליי בסוף המהדורות שזוכה לכינוי "חדשות הזנב", וגדודי מעריצות צובאות על מיטתי, והתורים בכניסה לחדר מתארכים קילומטרים. אבל מהר מאוד האמרגנית שלי, חסרת העכבות, מבינה שהכוח התקשורתי הוא גם כוח פוליטי. הולכת ומקיפה אותי חבורת הנשים הכי אמביציוזיות בכדור הארץ, ואני כבר ממש לא יוצא מהמיטה, כמו בהתחלה. רק שעכשיו בנו סביב המיטה ארמון. ויש תור של עשר שנים להרמון. מלך העולם.

ואני לא יכול בכלל להוציא יד ורגל ממיטתי אפילו אם רציתי, וגם לא צריך, כי מביאים לי כל מה שאני צריך למיטה, או יכול אפילו לרצות. ויש זרם בלתי פוסק של נשים ערומות למיטתי מכל הגילאים, שרוצות להיות עם גבר פעם אחת בחיים, למרות שהעלות היא משכורת של עשר שנים. או צעירות שרוצות לאבד את הבתולים עם גבר - טרנד חדש של בנות מיליארדריות, כי המחירים עולים לשמיים, וככה הן מראות לכל העולם שהן יכולות להרשות לעצמן - אין כמו להוציא לאחרות את העין. מה לעשות, לא כולן לסביות, למרות שהתקדמנו מאוד, וכבר לא צריך יותר גברים להתרבות, וגם אסור לייצר אותם עוד (ותכלס, גם לא ניתן - כרומוזום הוואי נכחד מזמן).

ומתפתחות אגדות שמסתובבות סביבי, על מה זה באמת גבר, ואיך גבר במיטה, והסיפורים האלה מזינים את עצמם, כי הן מגיעות כל כך מרוגשות שאני כבר לא צריך לעשות כלום, והופך לאגדה חיה. וכולן מספרות שהמוח הגברי הוא משהו מיוחד, ומערבב ללא הבחנה בין פנטזיה למציאות, ואפילו המבקרות גבוהות המצח בעיתונים מתמוגגות מעולמו הפנימי העשיר של הגבר, שכמה מחמיא - סובב כולו סביב נשים. וכל מנהיגות העולם מחזרות לפתחי, כי אני כזה פופולרי ומעל כל מחלוקת, והן באות להתייעץ ולשכב במיטתי, כי זו יוקרה מיוחדת במינה, שהאמרגנית נותנת להן בחינם. והן עורכות ועידות בינלאומיות אצלי במיטה, שתמיד מצליחות מאוד מאחורי הדלתות הסגורות, וחברות הוועדה הנכבדות מתרגשות מאוד להעניק לי את פרס נובל לשלום (ומכיוון שאני לא יוצא החוצה - הטקס נערך מתחת לסדינים).

וכך בהדרגה אני צובר עוצמה עצומה, בזכות המנהלות הכוחניות והשאפתניות להפליא שלי בארמון, ששולטות ביד רמה בהרמון, וכבר יש הסכמה עקרונית למנות אותי לסולטן עולמי חוקתי. הוא היחיד שיכול להוביל לאחדות - להיות ראש הכפר הגלובלי, כי למוח הגברי יש ראייה מיוחדת של המציאות (ידעתם שלגברים לא אכפת מאיזה לאום את במיטה? גבר זה דבר מופלא! כולן שוות אצלם, מכל הגזעים, המעמדות והרקעים - כולל טעונות טיפוח מהמדינות המתפתחות - אם רק יש להן חזה מפותח). ויש זרם ביקורתי חדש של הנשיות, של אינטלקטואליות שטוענות שרק הפרספקטיבה המשלימה של הגבר תוכל להציל את האדם - והיא חסרה כל כך לעולם. והן מתרפקות על ההעמקה הגברית שאיבדנו של הקלאסיקנים (זה מקרי שכולם גברים?), לעומת תרבותינו הנשית השטחית והעכשווית, ומכות על חטא הכחדת הגבר.

ומכיוון שמתחילות להיות תיאוריות קונספירציה שאני לא באמת קיים (ושהיה צריך להמציא אותי!), מוציאים את המיטה למרפסת ואני נואם ממנה להמון המפגינות המוסת בעדי: יש לי חשיבה גברית שאין לאף אחת, אני חושב על העולם מהמיטה! המוח שלי ממוקם בין הרגליים, ולא כמו אצלכן בין האוזניים, ומשם צומחים לי המון רעיונות. וכל הפרשניות מטעמי בתקשורת מסבירות: רק גבר ששולט בעולם יביא לשלום עולמי, ויאחד את האנושות מול הבעיות הגלובליות הקטסטרופליות, שאנו הנשים דרדרנו אליהן את העולם. רק מלך העולם יהפוך אותנו לעם. יחד, כל בנות האדם.

והנה בלילה לפני ההכתרה, כנראה כמתנה מיוחדת במינה, מתגנבות למיטתי שלוש אחיות תאומות יפהפיות ושופעות במיוחד, שנולדו בשלישיה (זה נפוץ מאוד עם כל ההפריות המלאכותיות). ואני מהופנט מששת השדיים הזהים, שנשפכים עלי מכל הכיוונים, ולא יודע את נפשי מרוב תשוקה. לא מסוגל בכלל להחליט ביניהן ומתמכר לנשיות שעוטפת אותי בלי לעשות כלום. והן קושרות אותי, ואני צוחק, ואז אני רואה שאחת מחזיקה סכין. והשנייה סותמת לי את הפה והשלישית מביאה קרח, ושמה לי שמה למטה. ואני עוד מספיק לחשוב איזה מין משחק משגע זה, כשהן מטשטשות אותי שם. ואז שלושת הטרוריסטיות מסרסות אותי, ואני מסתכל עליהן בתדהמה ואומר להן השתגעתן, והן אומרות: לכולן מגיע אותו דבר - שיוויון!

והן לוקחות את זה איתן קפוא, וממהרות החוצה עם המדענית של הפרויקט, שסוגרת את הדלת בחלוק לבן ומבטיחה: יש לי כאן ביד מאות על גבי מאות מיליוני ילדים. בדור הבא - חיים נורמליים. ומכאן והלאה אף אחד לא יתעניין ברעיונות שלך יותר, וגם אתה - אני מבטיחה - לא תתעניין יותר ברעיונות של עצמך. והעיקר שלא נצטרך שוב לשמוע את חלומות הגדלות הלא-מובנים הללו בחדשות הזנב - אפילו אתה לא תבין מה רצית בהם.

והיא צודקת. הארמון נסגר, ההרמון מפוזר, ואני שוב במיטה לבד, אבל כבר אין לי ראייה מיטתית-ייחודית, ואני בקושי חושב על נשים. אולי לעתים רחוקות אני נזכר איך כל העולם היה עדר ואני הייתי הזכר, אבל אני כבר לא יודע מה מצאתי בהן בכלל. איך יכולתי לסגוד לגושי השומן העגולים האלה, שרק השם שלהם היה גורם לי לרעוד כולי מבפנים: שדיים. ואני לא זוכר אפילו אחת שהיה באמת נחמד איתה, או שאני הייתי באמת נחמד איתה, או שהיתה באמת נחמדה אליי (וזה לא שהייתי לא נחמד, כן?). אבל העולם התקדם מזמן, והסתבר שבאמת אף אחד לא צריך אותי - גם בלעדיי יש שלום עולמי. וכל בני האדם אחים.