הפעם האחרונה

ואני מתפלא שיש לה יכולת בכלל לשמוע אותי למרות שגם הוא מדבר תוך כדי, כי אני בעצמי בקושי יכול, כי הוא מזכיר לי איך הייתי טיפש ושאנן. ולא הבנתי שאני מאבד אותה הפעם לתמיד. וכל פעם במיטה אני מופתע ממנה מחדש, שיש לה רצון להמשיך לשמוע, עם אישונים גדולים גדולים, דווקא עכשיו אחרי האירוסים. ושוב ושוב יוצאים לי בטעות דברים לא מתאימים שלא הייתי צריך להגיד

לברוח איתה על האופנוע  (מקור)

חלמתי שאנחנו במיטה שלה ומגיעה אליי השמועה שיש לה ארוס. ולמרות שאנחנו במיטה אנחנו שומרים נגיעה (כי רק לה היה האומץ לשבור את זה, ולי לעולם לא), ו-"במקום לתת לדברים פשוט להיות", כמו שהיא היתה תמיד אומרת לי - אני חופר לה. וחוקר אותה עליה ועליו, אם כי אין לי אומץ לשאול מה שבאמת מעניין, אז מסתובב מסביב. והיא במפתיע מאוד נחמדה וקשובה ומסתכלת עליי עד כדי כך שאולי היא מתחילה פתאום עכשיו (!) לתת לי צ'אנס מחדש. ויש במיטה מין רדיו ישן עם קלטת ששכב שם, עם הקלטה ישנה שלי בלי שידעתי (היא רצתה לשמור כדי לשמוע את הקול שלי?). ואני מתפלא שיש לה יכולת בכלל לשמוע אותי למרות שגם הוא מדבר תוך כדי, כי אני בעצמי בקושי יכול, כי הוא מזכיר לי איך הייתי טיפש ושאנן. ולא הבנתי שאני מאבד אותה הפעם לתמיד.

וכל פעם במיטה אני מופתע ממנה מחדש, שיש לה רצון להמשיך לשמוע, עם אישונים גדולים גדולים, דווקא עכשיו אחרי האירוסים. ושוב ושוב יוצאים לי בטעות דברים לא מתאימים שלא הייתי צריך להגיד, על כמה אנחנו מתאימים וכמה היא יפה ומזמינה ומושכת למרות שזה הכי לא מקובל לומר, ונדמה לי שכבר אבוד לי, ושהיא עכשיו מעיפה אותי מהבית שלה לפני שאמא שלה תבוא ותראה בחור ישיבה במיטה, אבל עדיין היא סקרנית סקרנית, ולא ברור למה. והיא מתעניינת לשמוע על הקשר שלי איתה, ועל הדיבורים הארוכים שלי למה הוא נכשל, למרות שהיא כבר אמרה לי מזמן שהיא לא מוכנה שאדבר על זה בכלל, כי מפחדת ששוב אנסה לשכנע אותה לנסות שוב. ולכן לא מדברים על זה אף פעם.

ואני אומר לה שיותר מדי דיברנו על הקשר כל הזמן, והיינו פשוט צריכים ליהנות (למרות שהיא זאת שהעלתה את הספקות מההתחלה ואני הייתי משוגע עליה), וככה רומז לה שאם הפעם זה יהיה - אז היא תהנה מזה מאוד, ומנסה לעורר אותה לזה, אבל אז באמת אמא שלה דופקת בדלת וצריך לקפוץ מהמזרון וללכת. ואמא שלה שתמיד שנאה אותי (כי לא הייתי מספיק טוב לבת שלה) אמנם משגיחה עלינו, אבל גם מחייכת אליי פתאום, למרות שאני עם הבת שלה במיטה ועם הרדיו, ובמצב נורמלי זה היה סקנדל קטסטרופלי והפעם האחרונה שלי. ואני צריך לנסות לכבות במהירות את הרדיו שממשיך, ומי יודע איזה שטויות לא צנועות אמרתי וכמה לא נזהרתי (כי היא היחידה אי פעם שאיתה הייתי מדבר חופשי וגלוי) ועכשיו אמא שלה תשמע ותעיף אותי מהמיטה עם הבת הצדיקה שלה.

ואני רוצה לעשות את זה נורא אבל לא מצליח למצוא את הכפתור, כי זה רדיו ישן, ומתחיל להילחץ וללחוץ על כל הכפתורים, לסובב אולי אם אחליש את הקול לאפס זה כמו לכבות, אבל הכפתורים לא קשורים לקלטת - רק לרדיו. ואני מנסה גם ללחוץ על הכפתורים במקום לסובב ולא ברור מה זה עושה, ולא יודע איך לתפעל, כי אני רוצה להראות לה ולאמא שלה שאני תלמיד חכם שיודע לתפעל מכשירי חשמל, ואולי לזכות בשתיים שלוש נקודות. כי כל השיחה היתה רק מה לומר ומה לא לומר כדי לזכות בשתי נקודות אצלה, למרות שלא משנה אף פעם כמה נקודות אני זוכה אצלה - אני תמיד מפסיד.

ולהן באמת יש סבלנות שאכבה אותו, את הדברן המסובך הזה, ונראה שדווקא הוחלפו מבטים נעימים בין האם לבת על זה שאני במיטה ולא הארוס, כי עם הארוס היא בחיים לא הייתה עושה דבר כזה. זה ברור. ואילו איתי יש איזושהי הבנה שבשתיקה, שאני לא מבין את טיבה, ולא מבין את פשר ההתייחסות הנחמדה פתאום אליי, כאילו יש משהו שהם רוצים. ונדמה לי שזה קשור לחזרה בתשובה של אמא שלה, ולמשהו שאני לא מבין בקשר לחזרה הזאת (כי אף פעם לא הבנתי חוזרים בתשובה).

אבל אני מרגיש חסר אונים במיטה הזאת, ומבין מה שהן לא הבינו שאי אפשר לכבות אותו, שאני לא אצליח, ובינתיים הוא מקשקש ויכול להרוס הכל. ובסוף אני מוציא את הבטריות השמנות הגדולות והופך אחת מהמינוס לפלוס, כדי שלא תלך לאיבוד, כי עדיין רציתי להרשים אותן בנקיות של המעשה, שישאר רדיו שלם מבחוץ. ונהיה שקט, ונהיה מביך, ואני תופס פתאום שאמא שלה רואה רק מה קורה מעל השמיכה אבל איך בעצם היא יודעת מה אנחנו עושים מתחת. וכדי לא לעשות רושם רע, שיהרוס סופית, אני אומר פתאום שאני צריך ללכת, כדי לא להגדיש את הסאה ולאבד מה שאולי כן התקדמתי סופסוף בחזרה אל ליבה, ואולי עוד לא מאוחר מדי. כי צריך לדעת לפעמים את החכמה מתי להפסיק, מה שלא ידעתי אף פעם. והנה דווקא בכך שאני יודע מתי לוותר - אני מוכיח לה שהשתניתי, ואולי היא נותנת לי עוד נקודה אצלה בפנים. ואולי גם אצל אמא שלה הרווחתי נקודות, כי אני בטח מזכיר לה שהיו לה חיים לפני אלוהים, ואולי היא גם רוצה בסתר ליבה משהו בשביל הבת שלה. אחרת איך יכול להיות שקיבלו אותי ככה במיטה, בלי בושה אפילו?

והיא, אהבתי הראשונה, רוצה ללוות אותי, ואני לא מאמין, אחרי שאף פעם לא היתה לה סבלנות לפרידות. ואני אומר לה שהיא לא יכולה ללוות אותי כי אני על אופנוע, והיא אומרת רק עד הכניסה לבית ברחוב במעלה המדרגות היא תלווה כי משם זה קל לחזור. והיא מתלווה אליי על האופנוע מאחור, ואני רוצה להראות לה שאני גבר, בניגוד לחזותי החיצונית, אז אני שותק ולא מגיב לזה שהיא אוחזת בי, ושוב שוברת נגיעה, ואפילו קצת קרוב מדי ממה שצריך והשדיים שלה נוגעים לי בגב, ואני מקלל את החולצה שלה והחליפה שלי, כי בקושי מרגישים ואני לא בטוח בכלל שמרגישים, בעצם, אבל הם אמורים להיות שם (ואולי היא מרגישה!).

והיא אולי מתפלאת שאני סופסוף שותק, אבל מחזיקה אותי מאחור ואני נוהג באופנוע בפראות מכוונת הכי קשה ומסוכנת כדי לקזז את חוסר הגבריות שבפיטפוט האינסופי מלפני כן על היחסים בינינו, והרגשות שלי לגבי הקשר ומה שהיה - וליצור אפקט של מיסתורין מולה. כי היא קראה אותי בקלות וזו היתה הטעות. ואני מבין עכשיו באיחור, כשהיא מאחוריי, מחזיקה אותי, את השגיאה הנוראה שבגללה הפסדתי אותה - לעולם לעולם אסור לוותר על הסוד. לא משנה כמה אתה אוהב. דווקא כשאתה הכי רוצה משהו או מישהו (או מישהי) - אסור להיות פתוח.

ונהגתי כמו משוגע עם כל הגז מזגזג במעלה המדרגות כדי לרגש אותה, כדי שהיא תקפוץ מעלה מטה מאחוריי, ואין מה לעשות אפילו אם היא הכי צדיקה תמימה בעולם זה ירגש אותה הקפיצות האלה והזיגזוג, שוב ושוב בעוצמה, ובכוונה נהגתי על המדרגות עצמן עם המנוע כדי שיקפוץ מעלה מטה וישתולל ושמתי פול גז כדי להפחיד אותה, שתראה בי צד שהיא לא מכירה, לא כזה נעבך מהישיבה. אבל כל זה היה במעלה שהוא תכלס מאוד קטן, רק מהדלת לבית שלה לכניסה לבית מהרחוב, משהו כמו 5-6 מדרגות, והבטחתי לעצמי מרוב פחד שברגע שאגיע למעלה אוריד אותה ואומר לה שלום ואז כמובן ארד מהאופנוע ואסע בזהירות הכי גדולה באוטובוס. כי אני לא רוצה להרוג את עצמי ובכלל לא יודע לנהוג על אופנוע (מה שלא סיפרתי לה כדי לא להיראות אידיוט). אבל לא הצלחתי להעלות את האופנוע במדרגות העליונות שנהיו יותר ויותר תלולות, כמה שלחצתי על הדוושה, זה כבר לא סחב - ולא הצליח לעמוד בזה. ואני רואה אותה ואת אמא שלה מסתכלות מהחלון, ושהן ראו אותי הולך לתחנה ומחכה לאוטובוס ולא יודע אפילו לנהוג במכונית, בטח שלא על אופנוע. והן מנפנפות לי לשלום - ומצחקקות.