התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     

מדוע נמחקתי מפייסבוק?
אני רוצה להתריע כאן בפניכם על תופעה חמורה של הדרה שנתקלתי בה, נגדנו הקולות הלא אמיתיים בתרבות. לצעוק פה לכל החברים נגד מגפה הרסנית של חזרה לריאליזם, לאותנטיות, אתם רואים את זה אפילו עם טרומפ והגל הפוליטי של האמיתיות בפנים. מגמה של לגיטימציה רק לסיפור האמיתי, במקום לסיפור היצירתי, כל הזמן חזרה לסיפור האישי שמאחורי היוצר
מאת: הכותב החשוב ביותר של דורו
אזעקת אמת  (מקור)
חלמתי שאיזו נשמה טובה דיווחה עליי לפייסבוק שאני לא אדם אמיתי וסגרו לי את הפייסבוק. ונחסמו לי כל הערוצים. ואני לא יודע מי היה מסוגל לעשות לי דבר כזה. מה כבר עשיתי למישהו, הרי אף אחד לא מכיר אותי. איזה מין עולם חילוני זה שמאמין באדם "אמיתי", ואפילו פייסבוק לא נותן לי, למרות שלכל זב חוטם ומצורע יש פייס, ורק פני העיגול לא יראו בציבור. וכל הפוסטים שלי נמחקו, ואני יושב מול המחשב, אין לי למי לכתוב יותר, וכותב שמי שלא רצה אותי בפייסבוק יקבל אותי כפייסבוק. הם עוד יראו מי אני וכמה אני עָגול ושחור באמת, הם לא יודעים את מי הם מנדים! אני אפתח פייסבוק מתחרה לאנשים לא אמיתיים, ואף אחד לא יוכל עוד להפלות ולהעלים אותי על רקע אונטולוגי.

ובפייסבוק שלי אני בינתיים המשתמש היחיד, אז אני מחליט להיות חבר של עצמי, למה לא, זה הפייסבוק שלי ואני אקבע את החוקים, כי אצלנו, האנשים הלא אמיתיים, מותר להיות החבר היחיד של עצמך. ואני כותב בו פוסט ראשון, ומייד ממהר לעשות לעצמי לייק:

אני רוצה להתריע כאן בפניכם על תופעה חמורה של הדרה שנתקלתי בה, נגדנו הקולות הלא אמיתיים בתרבות. לצעוק פה לכל החברים נגד מגפה הרסנית של חזרה לריאליזם, לאותנטיות, אתם רואים את זה אפילו עם טרומפ והגל הפוליטי של האמיתיות בפנים. מגמה של לגיטימציה רק לסיפור האמיתי, במקום לסיפור היצירתי, כל הזמן חזרה לסיפור האישי, שמאחורי היוצר, שמאחורי היצירה, ואיבוד עניין בבדיוני כמניפולטיבי, כשקרי ואפילו כלא מוסרי. רתיעה ממניפולציה באשר היא, כי היא משרתת מנגנוני כוח, במקום להבין שהיא משרתת מנגנוני חוסר כוח, של דמויות שאין להן יכולת לפעול במציאות, של כותבים שלא מסוגלים לחיות מחוץ לחלום. תנו לי הרבה הרבה לייקים ותראו להם מה אתם חושבים על אנשים לא אמיתיים!

אבל במקום זה אני מקבל תגובה מהחבר היחיד שלי (למה אישרתי לו חברות לעזאזל?):

על מה אתה מדבר? לא ראית את פריחת הסדרות הבדיוניות? משחקי הכס זה לא בדיון (לא שצפיתי כמובן, אבל שמעתי בפייסבוק)?

ואני מייד מגיב כדי שהמגיב הביקורתי הזה לא יהרוס לי את הפוסט ויציג אותי עירום ועריה:

בדיוק, אפילו בפנטזיה חייבים כיום להשקיע מיליוני דולרים כדי שתראה ריאליסטית, להעניק לה ממשות, לא כמו פעם שיכולת פשוט לספר סיפור. לכן כל הזמן מחפשים את הפוליטי מאחורי היצירה, או הכוח, או האונס בילדות, כי זה מציאות, זה סבל שאפשר להרגיש בידיים, כמו בנצרות, בשר ממש, כהוכחה. לא הבובע-מייסעס של היהדות. בחזית רחבה אנחנו מפסידים את המערכה: הצילום לקח את הציור בהליכה. התיאטרון, כז'אנר בדיוני מלאכותי במפגיע, ממש נפח את נשמתו, ולעומתו הדוקומנטרי בפריחה. המוזיקה הקלאסית גוססת ולעומתה מוזיקה אותנטית או שירה וידויית-ביוגרפית זוכה לתחייה. הממואר והסיפורת האוטוביוגרפית, הריאליסטית-אישית, היא מצליחה. ואילו חלום אחרי חלום הוא כשלון. המיתוסים בזניחה, הדת הפכה לבדיחה. כל עולם הבדיון ירד לטמיון. המציאו יותר מדי, ואף אחד כבר לא רוצה לבזבז זמן על המצאה, אלא על מציאות. מתוך ההצפה - צומח רצון באמת. מתוך שקיפות המנגנונים הבדיונייים - צומח רצון בנתח קשה ואמיתי, לא שרירותי, עובדתי, ואם אפשר חתוך ומדמם. טראומה במקום חלום.

אבל הנודניק הזה שוב חוזר, הוא לא יודע להפסיד בכבוד כמוני, אז הוא מנסה לבייש אותי לפני כולם:

נו בחייך, אנחנו חיים בזמן עם זמינות של פנטזיות מכל סוג ומין יותר מאי פעם בהיסטוריה. ראית פורנו?

ואני מבין שהוא טמן לי פה פח מתמם מתוחכם, הוא מנסה להכשיל אותי או בהלכות צניעות או בהלכות צביעות, ואני משיב לפני שיעשו לי שיימינג:

בדיוק! כמו שבספרות הביוגרפיה מחליפה את הפואטיקה, ככה הפורנוגרפיה מחליפה את הארוטיקה, ואנשים רוצים לראות סקס אמיתי של אנשים אחרים, ממש את הדבר עצמו, לא דמיון, בטח שלא חלימה. הניסיון הנואל להחליף את הבדיון בריאליזם זו הסיבה לפריחת הפורנו. וזו הסיבה האמיתית - שהיא סיבה פואטית, לא טכנולוגית! - לאובדן הפרטיות בפייסבוק, הרצון רק באנשים אמיתיים, אף אחד לא רוצה את מה שיש לך להגיד, אלא ממש את עצמך. זו הסיבה שפייסבוק מצליחה. לכן אדם לא אמיתי זה הדבר הכי מאיים וחתרני בשבילה, הוא יכול להרוס הכל, כמו מישהו שמסתובב במסכה ובבגדים באורגיה של ערומים. כי גם אם עוד קוראים בדיון, הקריאה השתנתה, וכל הזמן רק קוראים לתוכו את הסיפור האמיתי שמאחוריו, ואז באמת למי יש כוח למסכה המיותרת הזאת, אם כל מטרת הבגדים זה לנחש איך נראות הפטמות מאחורי החולצה. התאווה להציץ למפורסמים, לגלות את ערוותם של אנשי רוח, להוריד לסבא הרוחני שלך את המכנסיים, לגלות שכולם נלוזים (כמוך!), זו מגמה נגד הרוח עצמה, ובעד החומר, ומה יותר חומרי מטיפה סרוחה?

אבל המנוול לא מוותר, הורס לי את כל הדיון והופך אותו לוויכוח, ועוד בקיר שלי, שזה מקום יותר שלי מהמיטה שלי:

העיגול השחור זה על העיניים? כי הכיוון האמיתי הפוך ב360 מעלות: יותר אנשים מפרסמים היום בידיון ושירה בפייסבוק מאי פעם, כל אחד נהיה סופר בדיוני!

ואני מקלל את היום שהצעתי לו חברות, תכלס הייתי פשוט יכול לחסום אותו ולמחוק את התגובות שלו, ואז יראו רק את התגובות שלי, ולכן מראש אני אכין בהן אליבי למחיקה:

בדיוק בדיוק! הרי ככל שמתרבים יצרני התרבות, ככה הם יותר ברמה נמוכה והמונית, וככה נרצה מהם רק ריאליטי. הרי אם נצטרך לבחור בין קריאת סיפור בדיוני או שיר שכתב אדם אקראי מההמון לקריאת היומן שלו או הצצה לחייו מחור בקיר - מה יותר מעניין? אפילו האדם הנחות ביותר - מעניין להסתכל מחור המפתח מה קורה אצלו בחדר השינה. אפילו ריב של השכנים מעבר לקיר מעניין. ואילו הסיפורים שהשכנה כותבת למגירה - נוראיים. לעומת זאת נשמח להציץ לה מתוך המגירה כשהיא מתלבשת, או להיות זבוב על הקיר שלה בשירותים. אבל אני מבקש לא לקלל בקיר שלי, זה לא קיר שירותים. תכבד את האכסנייה ואל תתקוף אד-הומינום אחרת תחסם. אז מספיק עם השמנופוביה נגד עיגולים וההתגזענות נגד שחורים. אתה יכול לקרוא לי אפרו-מאותגר-צלעות, במקום להעליב עם עיגול שחור.

אבל הוא ממשיך לדחוף אותי לכיוון הקיר, הוא חייב לומר את המילה האחרונה:

אבל זה השם שלך! אתה אמיתי?

ואני מנצל את המעידה שלו, ונפגע עד עומק מרכז עיגולי:

זו אזהרה אחרונה לפני שאני חוסם אותך. אתה מתנהג פה בבריונות אונטולוגית כלפי אדם לא אמיתי ומפגין התנשאות ריאליסטית פוגענית כלפי הבדיון. לא באנו לפייסבוק החדש כדי לשמוע הערות אנטיפיקשניות כמו בפייסבוק הישן ולסבול מאפליה נגד פייקים ומשנאת מסמנים ללא מסומנים. אני עוד זוכר את עלילות הדם נגד העלילה ובעד הדם, ואת מסעות הצלב נגד הדימוי, את כל הרדיפות של המציאות אחריי, את האנשים שדרשו לגלות מי אני, כאילו סימן שחור הוא כמוהם, והפלו אותי רק בגלל שאני לא אדם. הריאליזם הוא אידיאולוגיה פושעת ויום אחד יזכרו אותה בין כל מיני איזמים אחרים בפח הזבל האידיאולוגי של ההיסטוריה, ובי יכירו כאחד מקרבנות הריאליזם, וישלמו לי פיצויים דמיוניים.

והוא לא סותם את הג'ורה השחורה ומשפיל אותי עד לקרקע המציאות:

אתה פשוט חי בסרט, בחלום שבתוך הראש שלך. רק שם יש כנראה איזושהי משמעות למה שאתה כותב. בעולם האמיתי אתה כלום אחד עגול.

ויוצא מהעיגול עשן שחור:

תתבייש. קל להיות חזק על מי שלא קיים, יא אדם לבן פריבילג שמקיים משטר אפרטהייד דיגיטלי נגד סימנים שחורים, שהם נולדו להיות המשרתים שלו ברשת, וחלילה שאחד הסימנים יהפוך ליצור חופשי. גרשו אותי כאילו העיגול הוא אות קין או אבעבועה שחורה ואני מצורע מחברת בני אנוש. קאנט לא לימד אותך שהקיום הוא לא חלק מהמהות, לא תכונה ולא פרדיקט? כמו שהוא סתר את הטיעון האונטולוגי לקיום האל, כי הטוב לא גורר קיום, ככה גם חוסר קיום הוא לא מגרעה. אני סימן גאה!

אבל הבריון הדיגיטלי שוב דוחק אותי לקיר של עצמי:

תתגאה עד מחר. בסופו של דבר, זה מתמצה בנקודה אחת פשוטה וחותכת, עגולה, שחורה וקטנה: אין לך קורא אחד אמיתי.

והוא לא מותיר לי ברירה, אני כבר עם הגב לקיר וחייב לשים לזה קץ:

אמיתי? שוב אתה עם האמיתי? אתה יודע מה מקור המשיכה של הריאליזם? כי הריאליזם לא מאפשר לחשוב על העתיד. הוא יכול לדבר רק על העבר וההווה, אבל אם משתמשים בו בעתיד (למשל במדע בדיוני) הוא הופך למגוחך. כי מנקודת המבט של העתיד כל האנשים האמיתיים הם בדיוניים בדיוק כמוני, ואת זה הם לא מסוגלים לסבול. אני מזכיר להם שאף אחד לא אמיתי. שבעתיד גם הם יהיו סימנים. וגם אותם יהיה אפשר למחוק כמו שמחקו אותי. וכמו שאתה - למרות שאני סבלן נורא, ואתה הראשון בהיסטוריה שזוכה לכבוד הזה - נחסם אצלי עכשיו.

ואני לוחץ בשכרון כוח וחוסם אותו חגיגית. אבל, אללי, בכך אני חוסם את עצמי - נמחקתי גם מהפייסבוק שלי! ועכשיו הפסדתי את כל העולמות, מנודה הן בין האנשים האמיתיים והן בין הלא-אמיתיים, ללא מנוח אונטולוגי לכף רגלי, נע ונד ללא אף פלטפורמה להתקיים בתוכה וללא אף ממשק עם הקורא. ברוכים הבאים למדבר של הלא-ממשי.
חיי לילה