התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     

אם המוסר מת - הכל מותר?
הדגמה של הפילוסופיה של הלמידה המיושמת על תחום המוסר. בניגוד לפילוסופיה של העתיד, שתבחן מעשה מוסרי לפי השיפוט העתידי כלפיו, הפילוסופיה של המוסר טוענת שלא קיים דבר כזה שיפוט עתידי (מתי? בעוד אלף שנה? מיליון? הרי גם בעתיד השיפוט ישתנה ויתהפך שוב ושוב) כאובייקט שאליו ניתן לשאוף (אסימפטוטית). להפך, יש להבין את המוסר כמערכת של למידה בהווה, שאין לנו יומרה עתידית בה (להגיע לגבול), מלבד שאיפה להתקדם (בנגזרת הנוכחית). למעשה, אונטולוגית, העתיד עצמו יוגדר ככיוון ההתקדמות של הלמידה, שנובע ונוצר מתוך הלמידה כתוצר לוואי, ולא כאובייקט מטאפיזי דמיוני שמונח היכנשהו על ציר זמן שלא קיים כרגע
מאת: מות המוסר
מות דמות מוסרית גדולה הוא שינוי במוסר עצמו - במוסר כמערכת למידה  (מקור)
המוסר כרעיון, כקונסטרוקט, הוא הפשטה מלאכותית, לא משכנעת - והעיקר: מזיקה - של כללי התנהגות בין בני אדם, שהחליפו את הכללים המשפטיים של הדת, שלהם הוא תחליף חילוני, שמטרתו היתה להוכיח שניתן בלעדיה (ובלעדי האל) להתנהג נכון. אבל למה צריך להוכיח שניתן להתנהג נכון כדי שאפשר יהיה להתחלן? כי קהל היעד לחילון מלכתחילה היה אנשי הנכון, אנשי החברה, ושם ההתנהגות נכון היא הקריטריון, ולא אמונה מופשטת, או מערכת מופשטת.

בניגוד למה שניטשה, דוסטויבסקי, ואפילו היטלר, חשבו - מות האל לא שינה דבר לגבי התנהגות בני האדם. כי הם לא נוהגים לפי מוסר, או דת, אלא לפי מה שמקובל בחברה שלהם, איך שמלמדים אותם להתנהג, ולכן כל עוד מלמדים אותו דבר - מתנהגים אותו דבר. רק שינוי הלמידה יכול להביא לשינוי ההתנהגות, ולא עקרונות מופשטים כמו פרויקט המוסר הקנטיאני המיותר. האידיאולוגיה המוסרית הגיעה כיום לפשיטת רגל כשהיא משתלטת על כל חלקה טובה ומכפיפה אליה הכל - הפוליטיקה, האסתטיקה, יחסי האנוש, האמנות, התרבות, המדע - הכל נבחן דרך משקפיים מוסריים מזיקים, ולכן האיסורים הופכים מאיסור מעשה לאיסורי דיבור (פוליטיקלי קורקט) ובסוף יגיעו לאיסורי מחשבה.

לכן כמו השחרור מהדת יש להשתחרר מהמוסר. ומה יחליף אותו? הלמידה. כמו שהמוסר הוא הפשטת הדת למערכת התנהגות ללא אל מצווה (כלומר הורדת מרכיב מיותר), ככה הלמידה היא הפשטת המוסר ללימוד התנהגות ללא מערכת התנהגות מופשטת שממנה נגזר הכל (שסה"כ זו צורה מאוד פרימיטיבית של לימוד התנהגות: הצבת מסגרת קשיחה שממנה רק צריך לגזור למציאות באופן חד כיווני, בניגוד לדו כיווני בלמידה. הלמידה יכולה לשנות את מטרת ההתנהגות, ולא רק משרתת אותה).

המשך הורדת המוסר מהשמיים לארץ ומעולם העקרונות לעולם הלמידה - היא המגמה החשובה ביותר עבור פילוסופיה של המוסר בימינו. אך לא מדובר במוסר בלבד, אלא בעיקרון פילוסופי כללי. את האמת שנבנית באמצעות מערכת מופשטת בעולם האידיאות, ניתן להוריד לאמת משפטית, כזאת ששוכנת במוסדות הקיימים. ככה אמת מדעית היא אמת משפטית של המערכת המשפטית של המדע, על מוסדותיו, שופטיו, והמחליטים בו ודרכי הערעור השונות. אמת דתית - נובעת ממוסדות הדת. ובניגוד לתפיסה פשטנית, זה לא שרירותי אם בני אדם קובעים, כי הקביעה שלהם נעשית בפועל במערכת משפטית חיה.

מערכת כזו אי אפשר לרדד לפרוצדורה בלבד, כלומר זו לא אמת פרוצדורלית, אלא כזו הנובעת מרציפות המערכת המשפטית, שלא תשים שלושה קופים כשופטים שאולי יפסקו לפי הפרוצדורה אבל יפסקו שטויות. כי במערכת חיה הקופים לא יכולים להתמנות לשופטים מלכתחילה (בניגוד למערכת עקרונית, שם ניתן לדמיין בית דין של שלושת הקופים). דווקא השרירותיות של הקביעה המשפטית היא זו שיוצרת את האמת, כי היא הככה שפוגש בסוף את שאלת הלמה, ושם לה גבול - ככה השופטים פסקו. ככה פסקו הפוסקים ולכן לא ניתן לטעון שלפי הדת היהודית חזיר זה כשר, למרות שניתן לפרש שחזיר זה כשר (נגיד, אצל דרידה). לכן לא כל פרשנות אפשרית במערכת חיה, ועובדה שזה גם לא קורה, וההלכה, למשל, עובדת. למעשה, רעיון המוסר צמח מתוך התרבות הנוצרית והחילון הספציפי שצמח בתוכה, ואם החילון היה צומח בדתות הלכתיות כמו היהדות והאיסלאם - רעיון כזה לא היה צומח.

אם נזהה כמה מערכות משפטיות חשובות בעולמינו, נוכל לבחון את המדינה (החלק הפוליטי והממשלה, שבהם מגיעים לקבלת החלטות כמערכת חיה), את ביקורת הספרות והאמנות בכלל (שגם בה מגיעים לקונצנזוס אחרי כמה מאות שנים), המדע, וגם את מערכת החינוך (שגם בה מגיעים למסקנה מה ללמד, יש הכרעה בפועל). ואין כאן שום ראייה עויינת, פוקויאנית, של המערכות הללו. אדרבא זו ראיה שדומה למהלך הקנטיאני, שמה שבעיני אחרים הוא בעיה (של שימור הכוח, בעיה מוסרית) - זה בעצם הטוב, ככה אמור להיות, וככה זה פועל (כמו הקטגוריות של קאנט). לכן המוסר פועל - לא בעזרת אידיאולוגיה וערכים - אלא כלמידה. וזו באמת הסיבה שהמוסר משתכלל ומתקדם, ויכול להתרחש דיון מוסרי האם אכילת בעלי חיים מוסרית, שבסופו הלמידה המוסרית תגיע לקונצנזוס, לכאן או לכאן. אבל לא ניתן לטעון שאם בימינו זה אסור מוסרית זה היה אסור מעולם על פי "עקרונות המוסר" (טענה אבסורדית בשיפוטה את העבר), או שאם זה לא היה אסור בעבר זה גם לא אסור בהווה - כי זו מערכת לומדת.
פילוסופיה של העתיד