העתיד של ישראל

מהי אסטרטגיה בעיני הפילוסופיה של העתיד? ניתוח של יכולות הלמידה של מערכת, לעומת היריבים. כלומר, אין מדובר בתוכן עתידי (מושג בעייתי) אלא בצורה עתידית - לא המטרות הספציפיות נבחנות באסטרטגיה, אלא המתודולוגיה. כך שהבחינה לא סובבת סביב נתונים, או אפילו מגמות וכיוונים, אלא סביב אלגוריתמי למידה שפועלים במערכת. הדגמה של חשיבה אלגוריתמית על ישראל

ניתוח אלגוריתמי מן הצד של ישראל  (מקור)

הבעיה הדמוגרפית איננה בעיה אמיתית בסכסוך, זו חשיבה של הדור המיושן, כי אם יש לך (כמדינה, או כחברה) יתרון טכנולוגי הרי שהוא מכריע מסות גדולות בהרבה של בני אדם, ולכן הזמן עובד לטובתינו. הבעיה המרכזית שגורמת לכך שהפערים יהיו קטנים יותר בין הממציאים (היצירתיים, על משקל יצרנים) לחלק הלא יצירתי היא מכירת טכנולוגיה בכסף, שמאפשרת לך למכור יתרון מהותי תמורת משהו פחות בהרבה, כי אינך מבין את הפער ארוך הטווח שבין ערך הטכנולוגיה שלך לערך הכסף. מכירה בכסף היא העברת ערך מהעתיד להווה. והפוך - בהשקעה של כסף. לכסף אין משמעות בלי העתיד - והוא מכונת זמן של ערך. לכן יש לו חשיבות מכרעת בנוגע לטכנולוגיה - שהיא יתרון לכיוון העתיד.

הכסף מצמצם פערים ובונה גשרים בין העבר לעתיד, ובלעדיו היו הרבה יותר פערים טכנולוגיים ונתקים ויתרונות אמיתיים, מוחצים. הטכנולוגיות תמיד מחלחלות למטה בגלל ירידה בעלותן, למרות עליה בערכן, כלומר המחיר משקף ראייה שיכולה להשתנות. לכן, צריך לשקול את הסיכוי לטכנולוגיה משבשת שהצד השני יחזיק ונהיה הראשונים שישתמשו בה נגדם, כי בזכות שילוב של האנטישמיות וסכסוך פעיל הכי שונאים אותנו בעולם, ולכן לא נוכל להסתגל ונשלם מחיר יקר - למול הסיכוי לכך שעם הזמן הפער רק יגדל בינינו לבינם, עד שהם לא יהיו רלוונטיים. כלומר הימין חובב סיכון טכנולוגי והשמאל שונא סיכון טכנולוגי. כרגע, יש פער הולך וגדל בין היכולת שלך להיות משתמש בטכנולוגיה ליכולת שלך להיות פלטפורמה, ולכן במצב הזה הפער ילך ויגדל גם אם תהיה להם נגישות כמשתמשים, כי מערכות גדולות מצריכות הרבה יותר ידע טכנולוגי וחזקות הרבה יותר.

הילדים הישראלים הם העם הכי פחות מחונך בעולם, אין עוד חסרי כבוד כאלה למבוגרים באף מדינה או חברה, ולכן מה שיקבע זה היכולת ליצור כל דור אליטה מתוך הילדים שהיא בעלת יכולות גבוהות במיוחד. וכל זה יהיה נכון רק כל עוד הטכנולוגיה תהיה יותר ויותר סטארטאפית ובנויה על פריצות דרך, ולא כזו שמצריכה דווקא יכולות ענק ארגוניות והנדסיות (חישוב קוואנטי?). בארה"ב למשל יש המוני מטומטמים אבל אליטה יותר גבוהה מארצות אחרות, לעומת מקומות מאוזנים יותר בחלוקת היכולות, דווקא בזכות האי-שוויון האמריקאי. מה שקובע את היכולת של חברה (או אימפריה) זה איכות האליטה שלה, ולכן שם הכי חשוב להשקיע, ולא בממוצע, אלא במחוננים, שהם יוצרי הטכנולוגיה - והשאר מעמד המשתמשים. בעולם מוטה עתיד, היצירתיים הם המעמד היצרני והלא יצירתיים הם המעמד הלא יצרני. הפער ביניהם הוא פער אינטלקטואלי ולפעמים אפילו מתוכנת, וחסר מוביליות, כמו הפער בין פייסבוק למשתמשיה. לכן אימפריה יכולה להיות המתכנתים של אוכלוסיה גדולה בהרבה, שחיה בתוך פלטפורמות שאין לה שליטה עליהן, כמו שעמי האימפריה חיו תחת החוק הרומי ומפעליו.

ההמון אפילו לא יצליח לשלוט בטכנולוגיה באמצעות הכלכלה. למשל, גם אם בכלכלה האנשים תמיד יצביעו למי שנותן פתרונות לא נכונים כלכלית, ובדומה במדיניות, אז אמנם הטווח הבינוני תמיד ינוהל גרוע, אבל הטווח הארוך הטכנולוגי לא ינוהל בידי המדינה ולכן יעבוד היטב. אם אנשים היו מצביעים בבחירות עבור מה לתת כסף באקדמיה אז הטכנולוגיה והמדע היו מתקדמים הרבה פחות מהר, והכל היה הולך להנדסה ולמטרות קצרות טווח כמו מחקר תרופות סרטן, ולא מחקר בסיסי, למרות ששם עיקר פריצות הדרך. הסיבה להתקדמות המדע והטכנולוגיה זה שאין שם ניהול ציבורי ודמוקרטי.

איפה כן חשובה הדמוקרטיה? דווקא איפה שהיא נעדרת לחלוטין ואין איזון והיזון חיצוני. האמנות מנוהלת על ידי מומחים ולכן הכל מושחת, כי הכל לא לטובת הקהל אלא הממסד האמנותי. באמנות אין מטרות מדידות ולכן דווקא שם היתה צריכה להיות יותר דמוקרטיה - הצבעה ברגליים. אבל מה שבאמת צריך היה להבין זה שרק העתיד הוא השופט שם. עד המודרנה היית חייב להיות מוצלח בעיני בני זמנך או שנעלמת, אבל כיום זה כבר לא ככה, כי השימור הפיזי הוא ללא עלות. בקיצור, בסופו של דבר השאלה היא איך נראה מנגנון למידה טוב, ומכיוון שאין מנגנון למידה טובה עם היררכיה סבירה בהווה, אז חייבים את השכבות של העתיד ברשת הזאת כדי שיעבוד טוב, וההיררכיה תהיה הדורות הבאים.

השאלה החשובה היא אם יכול להיות מנגנון למידה טוב בזמן אמת. התשובה היא שאין דמוקרטיה במוח, ושהוא טועה לעתים קרובות, וגם האבולוציה, ושאין מנגנון למידה אידיאלי - אבל יש יותר טובים מאחרים. מה שצריך זה שכל שכבה (של נוירונים או סוכנים במערכת) תבחן ותבחר את זו שמתחתיה, אבל השכבה העליונה תבחן ותבחר על ידי קריטריונים חיצוניים. כמו במערכת אקולוגית. האבולוציה לא מאמינה שזה יכול לקרות בזמן אמת והשכבות הן הדורות. בכל דור מה שמעריך את השכבה מתחת הן הנשים, שבוחרות מתוכם, ומה שמוצא חן בעיני השכבה מעליהן הם גברים (הבנים שלהן), והבנות שלהן הן עוד שכבה למעלה, וכך הלאה. האבולוציה היא אלגוריתם למידה עמוקה במובן הזוגי (של בחירת בן זוג). בתיאוריה מאוחדת של למידה יודגשו הקשרים הללו בין אלגוריתמי למידה שונים - ויהיה מיפוי של האפשרויות של אלגוריתמי הלמידה. תיאוריה כזאת היא בעלת חשיבות חברתית ממעלה ראשונה, וכל הנתונים וההשוואות למערכות למידה אחרות מצביעים על הצורך בהוספת ריבוד לדמוקרטיה. שכבת נציגים אחת או שתיים איננה מספיקה.

אבל בסופו של דבר, יתכן שאף שיקול טכנולוגי או מבנה חברתי חדש לא יעזור. זו שאלה של תוכן רוחני מול צורה חברתית, ורק אתוס שמושפע מהשיקולים הללו (אתוס המחוננים, אתוס הסטארטאפ, אתוס הטכנולוגיה, אתוס היצירתיות) יוכל לאפשר שגשוג לאורך זמן לממלכה הישראלית. וכאן יש חשיבות עצומה לאמנות. ספרות התנ"ך יצרה אתוס שדווקא גרם לחורבן, כי היא יצרה תחושת ייחוד ובחירה שגברו על כל קול פנימי ביקורתי מאוחר שבה. הנביאים לא הצליחו להתגבר על התורה. האם הדמוקרטיה בפוליס או רשת המסחר הימית והקשרים הרעיוניים היו הגורמים לפריחה היוונית, או שהם באו דווקא אחר כך? אולי דווקא האתוס של אתינה כאלת החכמה הוא שאחראי לעליית החכמה - והפילוסופיה. כמו שארטמיס אלת הציד הפכה את ספרטה לספרטה. יש צורך בריביזיה של ההסברים המבניים המודרניים לעליית יוון להסבר יווני, בו האמינו היוונים עצמם - האתוס והאסתטיקה שלהם. וכאן המצב הישראלי גרוע בהרבה, לאור היחלשות האינטלקטואליות היהודית.