עושרן של אומות החדש

אם נסתכל על אומות מנקודת מבט חישובית, נגלה שהעצמה שלהן נובעת משקלול בין המעבדים האנושיים, הלא אנושיים, וארגון צורת החיבור ביניהם - למעין עוצמת חישוב אפקטיבית כללית של המדינה, במקום התל"ג. לעומת זאת, אם נסתכל על תרבויות לפי גודל הזיכרון התרבותי האפקטיבי שלהן, נגלה שניתן למדוד את עושרן וחשיבותן באמצעות פרמטר חיצוני פשטני זה. תרבויות ומדינות שיפנימו תובנה זאת, יבינו שקשה לשנות את המשאבים שלהן - אבל קל יחסית לעבור לאלגוריתמים יותר אפקטיביים, שיתנו להן יתרון יחסי משמעותי, בהתחשב בפרימיטיביות של האלגוריתמים החברתיים שלא הפנימו דבר מהידע האלגוריתמי המשוכלל שהצטבר במחצית המאה האחרונה

הודו כתקווה של המערב מול המזרח  (מקור)

מה שחשוב כיום זה כבר לא המשאבים של אומות אלא הכוח החישובי שלהם, זה מה שיקבע את הכוח שלהם (סין מול אמריקה מול רוסיה וכו'). ומכיוון שמחשב עוד לא מתחרה בבן אדם חישובית, אומדן ראשוני זה מספר בני האדם (למרות שבגלל שבני האדם מוגבלים בחישובים מסויימים שמחשב טוב בהם, אז כדי להעריך את כוח החישוב של אומה צריך להוסיף אולי את מחשבי העל והסמארטפונים והמחשבים האישיים, שמגדילים את כוח החישוב של בני האדם, וכאן למערב יש יתרון בינתיים). הכוח החישובי מסכם את יכולות הניהול, ההמצאה, והיצירתיות במעין אומדן גס של כולם ביחד במספר אחד.

כל התחשיב הזה יהיה נכון עד שמחשבים יהיו יותר חזקים חישובית מבני אדם, או יתקרבו לכך, ואז כבר לא תהיה חשיבות למספר בני האדם באומה, שזה תהליך שקורה ויכול לגרום לכך שלסין לא יהיה יתרון. אבל אומדן ראשון של מספר המעבדים וכוחם הוא רק אומדן, כי חשובה גם הדרך שבה המעבדים מחוברים, והשונות בין מעבדים - שיכולה לגרום לכך שבארץ מסויימת יהיה יותר כוח חישוב עם פחות מעבדים מאשר אחרת. וכאן יש יתרון מבני למערב, נכון להיום, שבו החשיבה היא פחות שבלונית, ובעיקר ליהודים, שבהם המעבדים מאוד שונים אחד מהשני וכל אחד מבצע חישוב שונה. לכן הם יכולים לכסות מרחב הרבה יותר גדול של חיפוש, מאשר מעבדים שעובדים על אלגוריתמים דומים יותר ועם פחות אקראיות.

כלומר, היהודים הם יותר אלגוריתמים אבולוציוניים ועם יותר מוטציות, כמו תאי הזרע והמוח של הגוף. הם פחות טובים באופטימיזציה ויותר באקספלורציה, ובטח שהאמריקאים יותר כאלה מהסינים. ולכן בחיפוש בעץ הם מגיעים רחוק ועמוק יותר, והסינים גנבים ורק לכן הם נמצאים לא רחוק מהמערב. כלומר כמכונת חישוב אומה יכולה להיות חזקה יותר אם מוצאים את החיבור בין האנשים שיש בו יותר אקספלורציה, ולכן ישראל יותר חזקה מהערבים, שזו הדוגמא הכי קיצונית בגלובוס בפער איכות מול כמות.

אבל מה שלימדה אותנו האבולוציה זה שעיבוד אבולוציוני מבוזר של מיליארדי שנים לא שווה למכונת חישוב מרוכזת אחת כמו המוח, שהשיגה תוך מאות אלפי שנים מה שהפלנטה כולה לא השיגה תוך מיליארדים. ואיך המוח מאורגן? יש ביזור, אבל יש גם ארגון כאזורים, ויש גם מספר מאוד גדול של קשרים בין מעבדים. אבל התרבות עד האינטרנט לא היתה כמו המוח אלא כמו האבולוציה. הקשרים היו מעטים יחסית בין האנשים, בצורה יותר דומה לאבולוציה שבה הקשרים היו סקס והולדה, רק עם יותר שכלול כל הזמן בזכות השפה, ואח"כ הכתב, וכו'.

האינטרנט יכולה להתיך את המעבדים השונים והאנשים השונים. הרשת זו נקודת ההתכה, שבה התרבות הופכת למוח, מבחינת כמות הקשרים וההדיקות שלהם. ואז שוב המסקנה היא שכמו במוח צריך באינטרנט רפוטיישן (מוניטין) בקשרים וכסף (ערך) שעובר ביניהם, כדי שזה יותך למערכת תפקודית חושבת אחת, ולא סתם מערכת תקשורת. כלומר כדי שהרשת תהפוך למערכת חישוב, ולא רשת תקשורת, אלא רשת למידה. וכל זה נכון גם כחברות פרטיות, שגם בהן מבנה שונה יכול ליצור כוח חישוב שונה, ולכן חברה קטנה ומחוברת היטב כמו סטארטאפ לא תמיד פחות חזקה חישובית מחברה ענקית. אין תחליף לריכוז מאמצים ומוחות.

כלומר, למערכת הרפוטיישן ולכל מה שיהפוך את הרשת למוח יש חשיבות טרנספורמטיבית שאין גדולה ממנה בתולדות העולם. ואז בכלל לא בטוח שיהיה יתרון לארה"ב על סין. אם הן יפעלו על אותו אלגוריתם לסין תמיד יהיה יתרון על ארה"ב. והתקווה הגדולה של האנושות, של מדינה ותרבות שבה אין עריצות והיא פחות אלימה, תהיה הודו. ואז יהיה עולם שבו שתי מעצמות העל יהיו סין והודו, והמערב יהיה חלק מהגוש ההודי, כולל יפן. ואפריקה ורוסיה והערבים חלק מהגוש הסיני. לכן האינטרס הגדול ביותר של המערב זה להשקיע בהודו שתהיה בגוש הדמוקרטי ושתתקדם מהר להתחרות בסין. וזה אולי הישראלים מבינים בהידוק הקשר של היהודים עם ההודים.