המורשת של ביבי: ניצחון היסטורי על אובמה והתנועה הלאומית הפלסטינית

אסטרטגיית נתניהו היתה למשוך זמן בין נפילת הסדר הליברלי-דמוקרטי לעליית סדר טכנולוגי-כלכלי חדש לבמה העולמית. היכולות שהוא פיתח בזוגיות עם שרה הן אותן יכולות שאיפשרו לו לשלוט במדינת הכאוס הישראלית ולהחזיק מעמד מול תהפוכות ההיסטוריה והאזור

זלדה פיצג'רלד ובעלה, שאת מערכת היחסים ביניהם השווה ציפר לשרה וביבי  (מקור)

"תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה" (איוב כ"ו)

יובל נח הררי ובני ציפר הם שני נביאי עידן נתניהו. שני פרשני תרבות חריפים אלו היטיבו לזהות יותר מכל פרשן פוליטי את מגמות העומק שביסוד האסטרטגיה של ראש הממשלה - שהביאה לו ניצחון חסר תקדים על השמאל המקומי, ובמובן מסוים גם על השמאל העולמי. לא מדובר רק בניצחון טקטי חולף אלא בניצחון בעל משמעויות רעיוניות-אידיאולוגיות שהכניס את יריביו למבוכה אסטרטגית, שמשתקפת באובדן הדרך של השמאל הישראלי ובמידה רבה גם העולמי למול עליית הימין החדש - שנתניהו נתפס כדמות עולמית שבישרה אותו. יובל נח הררי, כהיסטוריון, היטיב לזהות את השינוי ההיסטורי שעומד מאחורי מדיניות בנו של ההיסטוריון, ואילו בני ציפר, כאיש ספרות, היטיב לזהות את הדרמה האישיותית והזוגית שמניעה את הזוג ביבי-שרה.

הניצחון שנתניהו השיג על הפלסטינים נדמה כיום כבלתי הפיך עם מותה של של הבעיה הדמוגרפית וניצחון הטכנולוגיה על הרחם של האישה הפלסטינית. הוגים מובילים של השמאל הישראלי, כמו עמוס עוז עליו השלום וא.ב. יהושע יבדל לחיים ארוכים, ראו בדמוגרפיה את עקב אכילס של הימין - הוכחה ניצחת לכך ש-"הזמן עובד לרעתינו" ואנו עומדים כנגד מגמה היסטורית בלתי הפיכה שתשים קץ למדינת היהודים. אך זוהי ראייה אנכרוניסטית של בני המאה ה-20, השייכת לעבר ההומניסטי, בו כמות האנשים היתה המשתנה המהותי בכוחם של צבאות, בכוחן הכלכלי של אומות, ובכוח המוסרי והפוליטי.

בראשית עלייתו של העידן הפוסט-הומניסטי, נתניהו ויובל נח הררי חשבו אחרת. הם זיהו את ירידת ערכה של הדמוגרפיה עצמה במאזן הכוחות, ועמה ירידת כוחה של הדמוקרטיה - עם ירידת כוחו של האדם למול הטכנולוגיה. המאה ה-20 היתה עידן הדמוגרפיה, עם ההתפוצצות הדמוגרפית ועליית תקשורת ההמונים, והמשוואה האידיאולוגית בה היתה רצון ההמונים וטובתם. לעומתה, המאה ה-21 זנחה את הכמות לטובת האיכות, והנוסחה שמפעילה אותה היא השאיפה להתקדמות טכנולוגית וכלכלית מואצת. ה-1% מנצח את ה-99%, עמק הסיליקון מנצח את רצועת החלודה, והיהודים מנצחים את הערבים. זוהי הגירסה המקומית להתפצלות האנושות למעמד-על טכנולוגי ולמעמד "חסרי התועלת" - אותה חוזה יובל נח הררי.

במאה ה-21, בעידן המכונות החכמות, כלי הרכב האוטונומיים שיביאו לכלי מלחמה אוטונומיים, יכולות המעקב שמביא איתו עידן המידע, וייצור אוטומטי ללא פועלים במהפכה התעשייתית הרביעית - הרוב הערבי בין הירדן לים כבר לא ישנה דבר במאזן הכוחות. האיכות הטכנולוגית הישראלית תנצח כל כמות דמוגרפית ערבית. ערפאת, שבחר לסמוך על נשק הרחם הפלסטיני, טעה - ונתניהו צדק. הזמן עובד לטובת הטכנולוגיה, ולכן הזמן עובד לטובת ישראל.

אם הימין הרומנטי הישן נתלה בסוגיית השטחים למול הערבים, בחשיבה של המאה ה-19, והשמאל הישן ענה לו שלא השטחים חשובים אלא האנשים והדמוגרפיה, בחשיבה של המאה ה-20, לביבי ולימין החדש יש תשובה של המאה ה-21 - לא השטחים ולא הדמוגרפיה הם החשובים בראיית נתניהו, אלא הטכנולוגיה והכלכלה. מתוך תפיסה היסטורית זו, התייצב נתניהו לקרב בלימה אדיר נגד מגמת ההסדרה הדמוגרפית של הסכסוך והפרדת האוכלוסיות שנותרה מסוף המאה ה-20 ונגד ראיית העולם של השמאל הישן, שהתגלמה יותר מכול בדמותו של אובמה. וההמשך ידוע.

אך מגמת הבלימה וההכלה בכל מחיר ובמיומנות מרשימה, עמה מזוהה נתניהו יותר מכול, לא היתה באה לעולם ללא תשתית אישית ודינמיקה זוגית אותה זיהה בני ציפר כבר במפגשו הראשון עם בני הזוג נתניהו, במאמרו המבריק בהארץ: "כמה ענוג היה הלילה בו ביליתי עם בני הזוג נתניהו בביתי". בני ציפר, השועל הספרותי בעל האירוניה המושחזת ביותר במקומותינו, בחר לרמוז ברמז עבה מאין כמוהו, אך גלוי למלייה הספרותית בלבד, לקיומה של מחלת נפש ממנה סובלת אשתו של ראש ממשלה במאמרו, שהסתיים כך: "הם הצטיירו לי, הוא ורעייתו, בלילה הזה, כדמויות מסתוריות ומהפנטות ובודדות מרומן של סקוט פיצג'רלד, והלילה היה אכן ענוג, ענוג עד מאוד, כשם יצירתו האחרונה של אותו סופר מיוסר בן דור הג'ז".

כל מי שקרא את הרומן עליו מדבר בני ציפר, "ענוג הוא הלילה", מזהה מיד את אישיותו של ביבי בזו של הגיבור הרציונלי, האינטליגנטי להפליא והאמריקאי מאוד המתמודד עם מחלת הנפש של אשתו - הגיבורה הנשית של הרומן - והתפרצויותיה. הרומן מבוסס על חוויותיו של סקוט פיצג'רלד עצמו בהתמודדותו עם מחלת הנפש של אשתו הוא. התמודדות אישית כזאת בתוך מערכת זוגית מפתחת אצל בן הזוג המטפל יכולות הכלה ומיומנויות בלימה יוצאות דופן, שבוודאי שירתו אותו, אם רמיזתו של ציפר נכונה, גם בטיפול במערכת הפוליטית המופרעת הישראלית והשגת יציבות בתוך כאוס - בכל מחיר.

כל מי שחווה זוגיות כזו, של חיים בסמיכות לבעייה נפשית העלולה להתפרץ בכל רגע, יודע שהם מסגלים לאדם ראיית עולם המתמקדת בטקטיקה של בלימה על פני תהום: לעבור עוד יום, להכיל כל פעם את ההתפרצות הנוכחית, ולעולם לא להפסיק לחשוש מזו הבאה. זוהי סוף תקופתו של נתניהו בראשות הממשלה והוא קונה זמן. הוא דוחה. הוא בולם. אך זהו לא מצב חדש עבורו. זהו מצבו האקזיסטנציאליסטי כבר שנים - נתניהו הוא אדם החי על בלימה.