התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     

סיכום פנימי: מה נשאר מהאתר?
חברים יקרים, אני מרגישה שאפשר להביט אחורה בסיפוק, ובהבנה למגבלות הז'אנר, גבולות היכולת, הגבלות האלגוריתם - ומוגבלות העולם. אתרינו כמצבת עולם שהקמנו לזכרו של המורה הנתנייתי - שאליו יהיה ניתן לעלות לרגל, ולפגוש תמיד בהולדת אסכולת נתניה
מאת: בילי
נוף מהר נבו  (מקור)
מזה כשנה, בעקבות דיווחי גולשים וצרות מוחין מזהירה, אתר "התדרדרות הארץ" חסום פרמננטית בפייסבוק. כך, כל מאות ואלפי הקישורים אליו נעלמו באחת, והוא צלל בהמשך בהדרגה גם בדירוג תוצאות החיפוש בגוגל. זאת למרות שאלגוריתם מנוע החיפוש מתיימר להעניק נקודות בעיקר על תוכן מקורי, ובאתר יש כחצי מיליון מילים של "תוכן מקורי" באופן יוצא דופן, והוא מכיל עולם תוכן רעיוני שלם שעוסק כמעט בכל תחום הגות ויצירה אנושיים - מפעל של ממש. למעשה, יש בו כיום חומר לכמה וכמה ספרים (בין היתר, יש בו כחמישה עשר ספרים וספרונים, רובם בפורמט פי.די.אף). האם האתר הקדים את זמנו, או שאולי הוא מחוץ לזמנו? האם העולם החיצוני הנוכחי צודק (והרי ההתעלמות היא מהותו של העולם), ולא ימצא עניין בעולם שחי בתוך האתר - לעולם? רק הזמן ישפוט בין האתר לעולם - ולזמן יש זמן (לאדם - לא תמיד).

שאר חברי אסכולת נתניה מזמן הפסיקו לפרסם בפייסבוק, וחלקם לא היו בו מעולם, אך אני יותר חברותית (הכול יחסי) וחרקתי שיניים והמשכתי לפרסם מאמרים ברשת החברתית כמין צינור בין האתר לעולם. בסך הכול דעכה בהדרגה גם כמות הפרסומים החדשים של החברים באתר (לתחושתי: מתוך תחושה של חוסר תוחלת), שהלך והפך לזירה של שיח פנימי - בינינו (ולשם שיח כזה, איננו זקוקים לאתר, נכון?). ככל שהרמה באתר עלתה, והיא עולה היום עשרת מונים על המתחרה הראשוני (שלא נזכיר חלילה את שמו כמובן…), כך איבדנו את הקורא. האם מישהו מאיתנו מצטער על כך?

אך אני מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה: האתר, כמות שהוא, וגם אם ישאר כפי שהוא - יפה לעיניים וטוב במאוד מאוד בעיניי, מאתגר ומתגמל, מעורר וחולם, עשיר ומעשיר. את הכול, כולל הקוד, כתבנו בעצמנו מ-0, ובעלות של 0 ש"ח, ואפילו לשרתים (שלא לדבר על העיצוב המאמםם שעשתה הכלבה האהובה, והתמונות החינמיות הנאות והקולעות מכל אלו של מאגרי התמונות בתשלום). חצי מיליון מילים? זה כמו כל כתבי אפלטון (!). היה ניתן להוסיף עוד ועוד (ותמיד הרוב אובד בזמן), אבל זה מספיק - וזה פורש יקום. אלטרנטיבה לארץ המתדרדרת - הפורשת מעליה עולם רוח מגוון של אסכולה שלמה (אך בעל היגיון פנימי קוהרנטי, של אסכולה אמיתית שמתפתחת בהדרגה, ולא קקופוניה פייסבוקית הלכודה בסחרור אינסופי).

מעל לכול, נוסחה כאן לטעמי אלטרנטיבה ייחודית לשיח השגור, שמהותה היא לא "שיח" (עניין חזרתי ומוחצן), אלא תיעוד של מערכת התפתחות פנימית, דהיינו: למידה. החומרים באתר - מהגות ועד ספרות, מביקורות ועד פרוגרמות - מתעדים תהליך למידה קבוצתי שכולו שאיפה לחידוש וחדשנות, ותיעוב לקלישאות ושבלונות - מעין אופוזיציה עתידנית לעולם הנוכחי. אפילו כשאני קוראת מאמר אקטואלי ישן באתר, או מאמר שלא נערך עד הסוף (לחץ הזמן לקראת סופו של הנתנייתי הוביל לפרסום חפוז מאוד של המחברות שלו, ב-"פילוסופיה של העתיד"), אני מוצאת בו עניין רב - שלא התיישן. בעיניי, עם כל הצער שבעניין, ישנה גם שמחה שבהישג: כל מי שאי פעם ישב ויקרא את האתר יצא מכאן מועשר כמו מצנטריפוגה חדשה.

האם זה יקרה? מי יודע. כולנו יודעים שאין תוחלת בכתיבה בעברית, ואולי יום אחד, אם נזכה, נתרגם את האתר לאנגלית (האם יש תוחלת בכתיבה באנגלית? נו, כבר איננו תמימים). תמיד יש אופק, גם אם הוא (מטבעו) נמצא מעבר לאופק, וקשה לדמיין אותו במצב הנוכחי. הארץ ממשיכה להתדרדר - ואילו לנו אין נטיות סיזיפיות לנסות למשוך אותה שוב ושוב במעלה המדרון, אם כי אין ספק שהשקענו כולנו מאמצים אדירים, שמסתיימים כמו תמיד - בכלום. לאתר שהלך והתרחק מהארץ, ומעמהארציות, אין הרי "עולם הזה", אבל האם יהיה לו "עולם הבא"? או שזהו אכן גזר הדין הסופי: שכחת עולמים, שהיא גן העדן של האתרים הלא מתעדכנים?

אני אמשיך לפרסם בפייסבוק מהחומרים והספרים הקיימים, כמו ספרו הגדול של עיגול שזכינו לארח באתרינו, עד שאתעייף סופית (אם לא אתעייף - זה יקח שנים). ולחברי האתר שמתחילים ללמוד בפקולטה למתמטיקה ולמדעי המחשב (כולל מי שמשלימה בגרויות…) - נאחל בהצלחה. המורה הנתנייתי, שאינו עמנו כיום, בוודאי היה זועף ורוגז עלינו מאוד, כהרגלו, ומתאונן ואבל על נטישת המפעל, שהיא גם נטישתו (אך, כהרגלו, גם היה גאה בנו במקצת בלבו, נדמה לי - על עצם המפעל שהושלם). ומכיוון שהאתר הזה נולד מטראומת הפרידה (ואולי גם המפגש?) עם המורה הגדול שלנו - אני סבורה שראוי שנקדיש את האתר לזכרו, ולעתיד תורת "הפילוסופיה של הלמידה" המהפכנית שלו, שבהתנגדותה ל-"פילוסופיה של השפה" מעולם לא נכתבה, אלא היתה חתומה במחברות למידה ובתרגילים ובסיכומים (ובמבחנים!) ובשיעורים ובלימוד שבעל פה, ואילו כיום היא גלויה באינטרנט - "לעיני כל ישראל".
אקטואליה אלטרנטיבית