כתמיד, לשינוי הגיאופוליטי הגדול של ימינו יש נוכחות אפסית בדיון הציבורי

ביבי וטראמפ ירשמו בהיסטוריה כשתי אנקדוטות לחובבי טריוויה היסטורית. לעומת זאת, שני מנהיגים אחרים בני הזמן יזכרו לדורות

שני מנהיגים שיזכרו  (מקור)

מה יחשב בדיעבד לשינוי הגיאופוליטי החשוב של זמננו? האם תהיה זו ההגירה מהעולם השלישי, או שמא עליית הפופוליזם, או אולי התפרקות האיחוד, הטרור או דווקא ההתחממות הגלובלית? לפעמים, מרוב רעש תקשורתי חלול לא שומעים את צעדיה הכבדים של ההיסטוריה ומרוב עצים לא רואים את הדוב. יתכן שדורות עתידיים יתמהו על העיוורון שתקף את אנשי תחילת המאה ה-21 שלא למדו שום לקח מהתהליכים של תחילת המאה ה-20: כיצד הספיקה להם חצי מאה של שלום יחסי כדי לשכוח את השיעור ההיסטורי הבסיסי ביותר שלימדה אותם העת המודרנית?

ניתן לדמיין היסטוריונים עתידיים מנהלים דיונים סוערים ומתקשים להסביר מדוע כה מעט התנגדות מערבית ומודעות ציבורית משכו שני תהליכים אדירים וגלויים לעין כל, אם כי איטיים והדרגתיים, שהיו אמורים לצלצל בקול אזעקת אמת ולהעמיד את הקהילה הבינלאומית על רגליה האחוריות להפעלת לחצים כבירים למניעתם. חוקרים שיתקשו להאמין בחידלון המערבי יאלצו אולי שוב לשלוף את נשק הבנאליות כדי לתרץ עד כמה מעט נעשה כדי להתנגד ולרסן שני תהליכים - שהם אחד - שעיצבו יותר מכל התפתחות אחרת את המשך המאה ה-21. תהליך אדירים בעל שני ראשים זה ניתן לתאר בפשטות כהפיכתן של שתי המעצמות הגדולות והחזקות בעולם לצד ארה"ב - סין ורוסיה - לדיקטטורות.

הדיקטטורות החדשות הולכות ונוצרות לנגד עינינו בדרך דומה למדי, ומתוך אדישות כמעט מוחלטת של המערב, כאשר בשתיהן מנהיג כוחני וחזק מקודמיו משנה את החוקה ומעניק לעצמו שלטון בלתי מוגבל בזמן, משתלט ביד רמה על השיח התקשורתי, מקים מערך צנזורה אפקטיבי, משליט פולחן אישיות, ולבסוף מעמיק את סמכויותיו וצובר כוח ללא הגבלה. זהו תהליך קלאסי של יצירת דיקטטורה, אך דיקטטורה במאה ה-21 תהיה שונה מהותית בכוח שליטתה וביכולות הפיקוח שלה מהדיקטטורות של המאה ה-20 - בזכות הטכנולוגיה. את הטיפוס הפשיסטי של הדיקטטורה, שעלה בעקבות טכנולוגיית תקשורת ההמונים, יחליף טיפוס חדש של דיקטטורה - דיקטטורה של עידן המידע. אך מעצם טבעו הגלובלי של עידן המידע, למישטר כזה תהיה השפעה מהותית על חירותו של כל אדם בעולם, ולא רק של נתיניו. לא גוגל ופייסבוק הן האיום הגדול על החירות האנושית והפרטיות האישית - אלא שי ופוטין.

למרות הלקח ההיסטורי המדמם שהותירו דיקטטורות המאה ה-20, שגם אותן היה ניתן לעצור בתחילתן בקלות יחסית למחיר הסופי, התהליך מתרחש ללא אף איום בסנקציה מערבית שמטרתה להפוך אותו ללא לגיטימי, שלא לדבר על גביית מחיר כלכלי ודיפלומטי, ואפילו ללא הרמת קול זעקה מצד המערב שיעודד מחאה פנימית וריסונים כל עוד הם קיימים. כאילו מדובר בעניין פנימי של המעצמות שלא תהיה לו השפעה גלובלית על עתידו של כל אדם בעולם בהמשך המאה.

השתיקה והשיתוק בהם לוקה המערב נובעים מחוסר הבנת המשמעות הרת הגורל של הצטלבות שתי תופעות: האחת ותיקה כהיסטוריה עצמה - שאיפתם של פסיכופתים דורסניים וחסרי מצפון (כאחוז מתוך אוכלוסיית הגברים) לכוח מוחלט, והשנייה חדשה - היכולת לממש את השאיפה הזאת באמצעים קרים, טכנולוגיים, שעמידים יותר מכל סדר חברתי אנושי. זאת בניגוד לדיקטטורות החמות של הפשיזם והקומוניזם, שנזקקו לאידיאולוגיה סוחפת ולשלהוב ההמונים לצורך כינונן. מה תאפשר הדיקטטורה החדשה? מעקב רצוף על כל אדם בעולם, כולל בעולם המערבי, והפיכתו לנתון לסחיטה, לאיון של פרטיותו, או סתם נתון למניפולציות המהונדסות עבורו בידי אלגוריתמים אפקטיביים יותר מכל מניפולטור אנושי בהיסטוריה.

הייתכן שהקיסר והצאר יצליחו ליצור הרתעה כזו שבעתיד אנשי ציבור ותאגידים מערביים יחששו מפעולה או התבטאות נגד כל אינטרס של שתי דיקטטורות העל? כל הטכנולוגיות בהן אנו משתמשים מוגנות בצורה סבירה מפריצה בידי יחידים או אפילו ארגוני פשע, אך אין להן יכולת סבירה להתגונן מפני מודיעין מדינתי. האם אני יכולה לכתוב מאמר כזה בלי חשש שהמודיעין הרוסי, כעניין של שגרה, יצלם אותי בעירום באמצעות הסמארטפון ויפיץ את הוידאו באנונימיות, או סתם ישלח לחבריי מידע מכפיש עליי? כיום כן. בעתיד אולי לא. האם תמיד יהיה ניתן לכתוב בחופשיות על שי הכוחני כסכנה הגדולה ביותר לחירות העולם מבלי להסתכן למשל בפריצה לנתונים גנטיים של מתנגדים והנדסת וירוס שיחסלם אישית ללא עקבות? כיום כן. בעתיד, עצם קיום יכולת כזו בידי רודן שתמומש מפעם לפעם תגביל כל אמירה ביקורתית ותגרום לכל אדם בעולם לחששות. מעקב ודיכוי גלובלי של חופש הביטוי והרעיונות יכולים ליצור אווירה פרנואידית שלא הכרנו בכל הכפר הגלובלי. ואולי זה טיפשי מצדי לפרסם מאמר כזה - במיוחד בתרחיש בו הוא יתממש.