השמאל והימין צודקים כמעט תמיד באבחנותיהם על המציאות: הפלסטינים מסכנים, הפלסטינים מסוכנים, העניים מסכנים, העניים
מתמסכנים, החיות מסכנות, כדור הארץ בסכנה, אונס זה נורא, רצח זה זוועה, הפושעים מסוכנים, הפושעים מסכנים, הקפיטליזם מצליח,
הקפיטליזם כושל. כל צד משקיע אנרגיה (והתרגשות!) רבה בהדגשת אבחנותיו הטריביאליות, אך הכשל נמצא במקום אחר: בגזירת הפתרונות
הפשטנית, שאיננה מבינה את קיומם של מעגלי משוב במערכות כאוטיות, ומנותקת מהפתרון הפוליטי היחיד שעבד ב-500 השנים האחרונות
כדור הארץ מתחמם. כדור הארץ מתחמם. אתם לא שמים לב שכדור הארץ מתחמם? אם כדור הארץ ימשיך להתחמם כדור הארץ יהיה רותח. אתם לא
מבינים שחייבים לעצור את התחממות כדור הארץ לפני שיהיה רותח? המסקנה: המוסר קובע שחייבים לעצור את ההתחממות ב-(דרכים
טריביאליות, לא כלכליות, מנוגדות להתנהגות סוכנים בתורת המשחקים, ולכן כאלה שלא קורות, ושמנוגדות לכל מה שידוע לנו על
התנהגות מערכתית ושאי פעם עבד). אני מוסרי - שהרי אני נגד התחממות כדור הארץ. אתם לא מוסריים! תתביישו.
בשנים האחרונות, הודות לשינוי החוץ-תרבותי של התחממות כדור הארץ, אנחנו עדים להתעצמותו בזמן אמת של טרנד פוליטיקת שמאל חדש,
ולמולו פוליטיקת ימין לעומתית. תופעה זו מאפשרת לבחון מקרוב את היווצרות הכשל הפוליטי הבסיסי שמניע את עולם האקטואליה,
התודעה הציבורית והזירה הפוליטית, והופך אותם ללא רלוונטיים וחסרי אונים - לעומת הכלכלה, הטכנולוגיה ואפילו התרבות, שהפכו
למנועים האמיתיים של העולם. איך הגענו למצב שבו לפעמים אפילו לתרבות יש יותר השפעה ארוכת טווח על המציאות מהפוליטיקה והזירה
הציבורית?
אותו מבנה ממש של "מוסר פוליטי" יעבוד גם בנושא הצמחונות (החיות המבוייתות במצב לא סביר. מסקנה: אכילת חיות מנוגדת למוסר.
פויה עליך!), או גם בנושא מצב המיעוט של ה-(מלא כאן את המיעוט האהוב עליך, או אפילו את הרוב הנשי או מעמד הביניים). מפאת
חוסר עניין לציבור ולחתול, נציין רק שאת אותה סטרוקטורה של הפיכת בעיה אמיתית לבעיה מוסרית, וגזירת פתרון מוסרי (ומוסרני)
פשטני ממנה, והפיכת הדיון הפוליטי לדיון מוסרי, אפשר להחיל על כמעט כל דיון ציבורי בן זמננו. המוסר הפך למנגנון של טיפשות
קולקטיבית, לא בגלל שהוא זר לנו ושאנו "איננו מוסריים", אלא בגלל שהוא טבעי לנו מדי, למרות היותו קונסטרוקט מודרני למדי
וכושל לחלוטין.
המוסר מציג דגם כושל לגמרי של התנהגות אנושית, בפשטנותו ובליניאריות של תוצאה-תגובה (ולכן, למשל, רואה את העולם כמנגנון של
הפעלת כוחות מוסריים. אנשים עניים? תנו להם עוד כסף! פשוט, לא?), ובעיקר - המוסר לא פתר מעולם שום בעיה מציאותית ואמיתית.
ועדיין ציבורים רחבים (והזירה הציבורית בכללותה) נוטים לפנות אליו במעין מנגנון אוטומטי ועצלני בנוגע לכל בעיה, והוא נדמה
להם כעליון (מוסרית! עליונות ומוסריות הפכו כמעט לסינונימים) על פני כל כיוון אחר. זהו הכשל הקנטיאני, שמחבר בתודעה הנוכחית
בין כוונות לתוצאות, כמו בקטגוריה פיזיקאלית של סיבה ותגובה. ואם התוצאות לא טובות, הרי שהכוונות לא היו מספיק טובות. ולכן
תמיד צריך להשקיע עבודה חינוכית וריטואלית בכוונות. תתבייש לך.
מה לעשות, שברוב מוחלט של הבעיות, הכוונות טובות, הבעיות ידועות, ויש הסכמה רחבה לגביהן, ורק האמצעים כושלים לחלוטין? ואילו
האמצעים שכן עובדים, שהוכיחו את עצמם מאות שנים, נעדרים לחלוטין מאופק החשיבה הציבורי, וזאת מכיוון שהם ניטרליים מבחינה
מוסרית, לא מבססים את עליונותו הנרקיסיסטית של אף אחד, אינם קשורים לאינטריגות ולמאבקי כוח בקהילת הקופים, ומעטים האנשים
שמבינים את דרך עבודתם (למרות שכולם נהנים מהם).
הרי מהו הפתרון האמיתי והסביר להתחממות הגלובלית (כדוגמא אחת מתהווה ופרדיגמטית)? האם באמת מישהו מאמין שנצליח לחנך את
האנושות, במגוון ארצותיה, תרבויותיה וגישותיה, להפסיק לזהם, בניגוד לאינטרס הכלכלי הברור והמיידי? ובניגוד לכל מסקנה מתורת
המשחקים, שבה כמעט בלתי אפשרי להעביר מערכות מרובות שחקנים משיווי משקל שבה כל אחד מקלקל מעט ומרוויח מכך, לזו ש-"בואו נהיה
פתאום כולנו טובים"? האם הפתרון המוסרי הוא הגיוני?
למעשה, חסידי כדור הארץ מודעים כולם לפתרון היחיד האפשרי, אבל הם מדחיקים אותו, כי הם אינם מבינים אותו, וכל הדיון הציבורי
הופך לפוליטי, לרעת העניין. את כל האנרגיות והמשאבים העצומים - הציבוריים והפרטיים - שמושקעים בחינוך, בהטפה, בסובסידיות
לאנרגיות מתחדשות, במשרדים לאיכות הסביבה, במחזור, בגידול ירקות על הגג, ובכל פעולה אחרת נגד האינטרס הכלכלי (ולכן בעלת עלות
עצומה), דיון ציבורי אחראי ומגזר פוליטי אפקטיבי היה צריך לנתב רק למקום אחד: העלאה של כמה סדרי גודל (נגיד פי אלף, או פי
עשרת אלפים) בתקציב המחקר המדעי לטיפול בבעיות אלו, ובכלל זה מחקר בסיסי. אך כמובן שדווקא נושא זה זוכה לתשומת לב שולית בלבד
בדיון הציבורי, וכתוצאה מכך בהקצאת המשאבים, שהרי אין בו כדי לבסס תביעה מוסרית, ולכן גם לא עליונות מוסרית, ולכן גם לא
עליונות, ולכן גם לא תגובת נגד מהצד שעליו העליונות מתנשאת, וחוזר חלילה בחברת הפרימטים העליונים.
בכל בעיה מהותית, הכסף היה אמור להישפך לאקדמיה מהאוזניים, ולמשוך את גדולי המוחות לעסוק בבעיה (במקום לעסוק באקזיט), ועדיין
העלויות היו נמוכות מכל פעולה אחרת - ויעילות ממנה. כי רק ברגע שתהיה אנרגיה ירוקה זולה יותר כלכלית מאשר אנרגיה מזהמת
(והמחקר המדעי בהחלט בדרך לשם, למשל בהגדלת יעילות לוחות סולאריים ויעילות אחסון חשמל בבטריות) - אז יפסק הזיהום. לא ממניעים
מוסריים, אלא כלכליים. זה פשוט יהיה יותר זול. כמו שהופסק השימוש בפחם (המנוע הראשוני של המהפכה התעשייתית), פשוט כי הנפט
זול ויעיל יותר (ולכן, לא במקרה - גם פחות מזהם). וכמו שהשימוש בנפט הולך ונפסק בגלל שהגז זול ויעיל יותר (ובמקרה שאיננו
מקרה - גם פחות מזהם, כי יש מתאם בין זיהום לחוסר יעילות). רק ברגע שמכונית חשמלית לא מזהמת תהיה זולה יותר ממכונית פטרול -
אז אנשים יעברו למכונית לא מזהמת, ואם היא גם תהיה אוטונומית - הזיהום יקטן עוד יותר. רק ברגע שתהיה דרך לספוח פחמן ולבצע
הנדסת אקלים יעילה וזולה - אז יופחת אפקט החממה באטמוספירה, והאדם יעבור לשלוט במזג האוויר העולמי כמו שהוא שולט במזגן.
כל מי שבקיא אפילו ברמת ידע כללי במחקר המדעי יכול לציין בקלות לפחות עשרה כיוונים אפשריים שונים במדע בסיסי שיובילו אותנו
לשם (למשל, הנדסה גנטית של צמחים סופחי פחמן. למשל, ננו-חומרים שיהיו סופחי פחמן יעילים). כולם מתוקצבים בקמצנות מדהימה ביחס
למשמעותם, וביחס לקצב ההתקדמות שהיה יכול להיות מושג בהם אם התקצוב היה עולה בסדרי גודל - כי תקצוב מדעי איננו עונה על צורך
נפשי של יהירותו של מאן דהוא. נכון, המיחזור לעולם לא יהיה אפשרות פרקטית, שמועילה לסביבה יותר מהנזק שהיא גורמת לה בבזבוז
משאבים, עד שלא יבוצע אוטונומית (למשל בידי רובוטים שיאספו, ימיינו ויעבדו את כל הזבל שבעולם - כי חומרי גלם זה משתלם כלכלית!), אבל מה
זה לעומת לחנך ילדים למיחזור כדי שהם יוכלו להטיף להורים. מה, לא חיובי? הם יוכלו לגדול בבגרותם להיות מטיפים מוסרניים
כמונו, בדיון ציבורי אינפנטילי. זה - חינוך!
כך למשל גם בבעיית הצמחונות. ברגע שסטייק מלאכותי (שגודל למשל מתרבית. ויש עוד כיוונים רבים במחקר) יהיה יותר זול, ואולי גם
בריא, אך לא פחות טעים, מסטייק אמיתי - רוב אדיר של צריכת הבשר בעולם תעבור אליו, ותעשיית הבשר החקלאית תעבור טרנספורמציה
לתעשיית בשר אוטומטית באמת, פשוט כי זה יהיה יותר זול ויותר כלכלי. מי שימשיך לגדל בעלי חיים כדי לגדל בשר (שיטה כל כך לא
יעילה וארכאית!) פשוט יפשוט את הרגל. אך איזה אחוז ממשאבי התנועה למען בעלי החיים מושקע בכיוון מימון המחקר הזה (שהיה יכול
להאיץ אותו פלאים), לעומת כיוונים אחרים, מוסרניים? אם כל יום זה אושוויץ בשביל בעלי החיים, מדוע לא להשקיע בפיתוח
מדעי-טכנולוגי של כלי הנשק שינצחו את הגרמנים, במקום לנסות לשכנע את הגרמנים שהם לא מוסריים? הרי ידוע שאין דבר שמשכנע אדם
לפעולה מוסרית יותר מאשר שקוראים לו נאצי.
המשך בחלק ב': הפתרון לסכסוך, לעוני, למעמד האישה ולאידיוטיות