התדרדרות הארץ
ניסינו לשנות את הארץ מבפנים - ונכשלנו. הגיעה העת לאלטרנטיבה     

כיצד תיראה מדינה יהודית? חלק ב': הלכה מדינת ההלכה - קבלו את מדינת הקבלה
ההלכה, כשיטת חיים גלותית, הולכת ופושטת בהדרגה את הרגל בימינו, והרלוונטיות שלה למדינת הלכה מעוררת גיחוך. לעומתה, הקבלה היתה תנועה חלוצית בתולדות האנושות, שהקדימה את מהפכת המחשוב בכך שהיתה הראשונה שניסחה רעיונות של טכנולוגיה רוחנית, והפכה את החוקים לתיקונים ולכלים. לכן, במדינת קבלה החוקיות תהיה שונה לחלוטין מאשר במדינת הלכה (שרק תחליף את מקור סמכות החוק). בקבלה, בניגוד לחוק המשפטי, החוק הוא אורגני למציאות, כמו החוק המדעי. לכן מדינת קבלה תאפשר דווקא התנהלות כמו-מדעית והנדסה רוחנית, והפעם תוך שימוש בטכנולוגיות עידן המידע כבסיס המדינתי
מאת: המדינה הנעלמה
תחת הגפן - האוטופיה של עם הנוודים היתה אנטי-מדינתית, וראתה בסדרים רוחניים ולא פוליטיים את הבסיס החברתי. שונא מדינות יחיה  (מקור)
מהו מקור הניכור שיוצר החוק בין האדם למדינה? הרעיון של חוק חיצוני, שיש לאכוף אותו על האדם, ושקיימת אפשרות להפר אותו בלי להיתפס ובלי להיענש, הוא רעיון זר לתפיסת החוק הדתית והמדעית כאחד. כמו החוק המדעי, החוק הדתי איננו חיצוני למציאות, אלא מתאר את דרך פעולת המציאות עצמה - אם פשעת תיענש, ואם עשית את הטוב תזכה לשכר. אין לו צורך לשכנע את האדם לשמור את החוק ולכבד את סמכותו באמצעות אידיאולוגיה, אלא שמירת החוק היא טובתו של האדם. הרעיון של חוק אנושי שיש שבר מטאפיזי בינו לבין המציאות עצמה, ולכן צריך להצדיקו, כמו הרעיון של אדם שיש שבר מטאפיזי בין תפיסתו למציאות, ולכן צריך להצדיק אותה - הוא רעיון חילוני מודרני.

ואם ההלכה עוד זקוקה למנגנון חיצוני לעולם הטבעי, של שכר ועונש בעולם הבא ואל ששופט ורואה הכול מלמעלה, שעליו מכונן החוק, הרי שהקבלה רואה בחוק חלק אימננטי מהמציאות, שקיים פשוט בתוכה. לא פשעת נגד החוק - אלא פגמת במציאות עצמה, ולא צייתת לחוק - אלא תיקנת קלקול סמוי במציאות. בכך, הקבלה קרובה בהרבה לתפיסה המדעית מההלכה, והיא אכן תופעה שצמחה בד בבד עם המהפכה המדעית, ואף הקדימה אותה ברעיונות מסויימים (למשל, בקיומם של תכונות נסתרות בתוך המציאות החומרית שאינן מדידות באופן ישיר, כמו אנרגיה). הקשר בין מדענים כמו ניוטון וקופרניקוס לקבלה ולתורת הנסתר הוא פרק שההיסטוריה המדעית החילונית השכיחה מסיבות מובנות.

לעולם החוקיות הקבלי יש דמיון נוסף לעולם המדעי, והוא הקשר בין החוק לטכנולוגיה. ברגע שהחוק הוא יסוד המציאות, ניתן להשתמש בו על מנת לעשות מניפולציה יצירתית במציאות. למשל, ניתן להשתמש בחוקיות של העולמות העליונים על מנת להשיג מטרות בעולם הזה, בתחום שנקרא קבלה מעשית, או באמצעות תיקונים למיניהם לשנות את העולמות העליונים. רעיון זה מאפשר להסתכל על המדינה כמין ישות רוחנית מתפתחת שניתן וצריך לעשות בה שינויים, עניין שתפיסת החוק ההלכתית רואה כפסול, ומכאן חוסר הגמישות של ההלכה בהתאמתה לעולם המודרני. לפי ההלכה החוק קבוע, ואיננו מייצר דבר מלבד ציות לאל, ואילו לפי הקבלה התיקון מתקדם ומשתכלל וכל פעם יש לבצע פעולות אחרות על מנת לקדם את בנייתה של היישות הרוחנית והבאת עידן משיחי-עתידני.

לחוק שמתוכנת בתוך המערכת יש יתרון אדיר על פני חוק חיצוני: לא ניתן לפשוע נגדו, ולכן גם אין צורך לציית לו. למשל, אם בעבר הייתי צריכה לקחת את משכורתי מן המעסיק ואחר כך לשלם מס למדינה, הרי שיכולתי לגנוב את הכסף, או היו יכולים לגנוב לי את הכסף, והיו המון נקודות שבירה פוטנציאליות של החוק בדרך. לעומת זאת אם המשכורת עוברת בהעברה בנקאית אוטומטית, וכך גם המיסוי, הרי שהפכתי לשומרת חוק בעל כורחי, והחוק הפך לאימננטי. טכנולוגיית המידע מאפשרת להפוך את חוק המדינה לחוק טבע. ולא מדובר רק בהעברת כספים. טכנולוגיית הבלוקצ'יין יכולה להפוך גם חוזים למערכות שמתממשות מעצמן, וכך גם מנגנונים חברתיים אחרים, כמו הצבעה חשאית. בבחירות בבלוקצ'יין כבר לא יהיה ניתן לרמות - בוודאות מתמטית. ובעזרת טכנולוגיות של הוכחה אינטראקטיבית באפס ידיעה, כמו בפיתוחיה של שפי גולדווסר, כבר לא יהיה ניתן לפשוע ולרמות אפילו בחישוב עצמו. טכנולוגיות שליטה מעין אלה יהפכו חלקים הולכים ומתרחבים של החוק לאימננטיים למציאות, והמדינה תהפוך למעין תוכנה רוחנית - ורעיון ההצדקה האידיאולוגית לחוק ימות בהדרגה.

במדינה כזאת, מחלוקות רבות לגבי החוק הראוי יהפכו ממחלוקות אידיאולוגיות (ולכן עקרות ומזיקות) למחלוקות מדעיות, המוכרעות באמצעות ניסויים. כיום, למשל, קשה לחלק את המדינה לניסוי אקראי בשני שיעורי מס, ולבדוק איזה מביניהם מוביל לצמיחה מהירה יותר, או איך שני שיעורי צמיחה משפיעים על פרמטרים אחרים. לפיכך, בהעדר מדע - המחלוקת הופכת לאידיאולוגית. לעומת זאת במדינה מתוכנתת, שמונעת ע"י נסיינות מדעית, ניסוי כזה הוא קל לביצוע, ותוצאותיו מדידות במהירות. כך, חלקים הולכים ומתרבים מהנהלת המדינה יהפכו לבעיות אופטימיזציה, שיפתרו בידי מומחים העוסקים בנתונים, ולבסוף באלגוריתמים, ולא בידי סברות הכרס של אינספור בורים. מערכת לומדת אוטומטית יכולה לשנות את שיעורי המס בהתאם לפרמטרים שונים, ביעילות שאדם לא יכול להתחרות בה. כך בעיה פוליטית יכולה להפוך לבעיה מדעית או אלגוריתמית, והטכנולוגיה תוכל לצמצם את שליטת האדם באדם אחר בהדרגה, עד לצמצומה ההדרגתי של הפוליטיקה, הלוא היא הרעה החולה של האנושות.

ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת חוק מתפקד שאין מאחוריו פרסונה, וזהו למעשה רק המשך למגמה עמוקה מאוד וארוכת טווח בהתפתחות המדינית, מן הפרסונלי לאי-פרסונלי: משלטון האב וראש השבט הכריזמטי, לשלטון המלך השושלתי, לשלטון האוליגרכיה, לשלטון העם, לשלטון הבירוקרטיה, ועד לשלטון אלגוריתם הלמידה הא-פרסונלי לחלוטין. מגמה זו תלך ותצמצם את התחום הפוליטי ותשאיר מחלוקות פוליטיות לא פתורות יותר ויותר בתחום הפרט, ובכך תגביר את החופש שלו - וחשוב מכך, את החופש המחשבתי שלו. לאט לאט תשתרר התפיסה שבעיות שאינן פתירות בידי אלגוריתמים - כמו למשל ענייני אמונה ותרבות - אינן בתחומה של המדינה. המדינה תיתפס כתחום ההסדרה החברתית האוטומטית, והמסובכת מדי לשליטת אדם, כפי שהבורסה נתפסת כיום, או כפי שתיראה התחבורה בעידן הרכב האוטונומי (שיעלים את דיני התחבורה יחד עם הפשיעה והאכיפה בתחום). מדינה כזו תלך ותהפוך לגוף אורגני, שאמנם יש בו מנגנוני שליטה ובקרה ענפים ויעילים, אבל הם אינם פרסונליים, כפי שאף תא בגוף אינו שולט בכל האחרים, או אף נוירון במוח אינו שולט באחרים. אין במוח ראש ממשלה, ולכן גם לא יכול להיות בו ביבי, והדבר לא רק שאיננו פוגם באפקטיביות ובאדפטיביות שלו - אלא מגביר אותן.

כיצד הדבר קשור למדינה יהודית? ובכן, המגרעה הגדולה ביותר של המדינה בימינו היא השתלטותה על התודעה הפרטית באמצעות התחום הפוליטי והפרסונליזציה הבוטה שלו. האשלייה של השפעה במדינה דמוקרטית גורמת לפרטים לבזבז אינסוף אנרגיות מיותרות על התעסקויות פוליטיות מזיקות או לא יעילות (למשל: דיון בפייסבוק). חשיבות החזון האנרכי היהודי איננה נעוץ רק בהיעלמות השליטה של אדם באדם, שהיא עניין בעייתי בכל קנה מידה, מהפטריארכיה ועד למדינה, ומבן גוריון ועד ביבי. החזון היהודי קריטי בעיקר לעולם הרוחני של האדם, שמזוהם כיום קשות בידי המדינה. החזון של איש תחת גפנו ותחת תאנתו איננו רק חזון שלילי, של היפטרות משלטון זר לאדם ומ-"עבודה זרה", אלא הוא אידיאה חיובית שמאפשרת עיסוק בעולם הרוח תחת אותה הגפן וקריאת ספר בנחת תחת אותה תאנה. והגית בו יומם ולילה.

בעבר, החוק הדתי בוקר קשות דווקא בגלל ההפנמה של האדם את מנגנוניו וציווייו, שהפכו למגנוני דיכוי ופיקוח עצמי, והשפיעו קשות על תודעת הפרט. החוק החילוני החיצוני היה אמור לשחרר אותנו מכל זה. אך התוצאה בפועל היא הפוכה: המדינה חדרה באמצעות האקטואליה לתודעת הפרטים במידה מפלצתית ממש, ואפילו פרוורטית (ישנם אנשים שמקשיבים לחדשות כל שעה עגולה, ומעטים מתנזרים מחדשות למשך יום שלם). אנשים רבים סביבנו חיים בתודעה מזוייפת שנקבעת בידי השערוריה המתוזמרת התורנית, שאין לה קשר כלשהו לחייהם האמיתיים, והדבר חמור שבעתיים אצל היהודים, בשל האופי הווכחני, הפלגני, והשש אלי מחלוקת שלהם (שזכה בעבר לימים יפים יותר, למשל בעולם התלמוד). לכן לאמנציפציה של היהודים מן המדינה ישנה חשיבות קריטית להמשך מורשתם התרבותית. הם מתקשים להפריד בין הספירה הפרטית והתרבותית לציבורית, ולכן במקום שהספירה הציבורית תשתלט על השאר, כמו במשטרים טוטאליטריים, יש לצמצם אותה בהדרגה לטובת מדינה נעלמה - מדינת קבלה. במדינה כזאת, ללא דיכוי מלמעלה - בין כוחני ובין תודעתי - עולם הרוח יעלה וישגשג מאליו.
אקטואליה אלטרנטיבית