אולימפיאדת הרוח הראשונה

אילו יוזמות עוד יכולות להצדיק את היומרה הישראלית להיות אור לגויים בהקשר חיובי - ולא מתקרבן ומטיפני? הבבון המקומי בהצעה גאונית לממשלת ישראל שתעזור להילחם באנטישמיות באמצעות תחרותיות וקנאה. תרבותי יותר, גבוה יותר, חזק יותר

כשניתן היה לזכות במדליה אולימפית בעילום שם. הברון  (מקור)

מעטים יודעים שהברון פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים שהחלו ב-1896, זכה בעצמו במדליית זהב במשחקים שנערכו ב-1912, וזאת בעילום שם. התחום בו זכה הברון במדליה אולימפית יפתיע אולי צופים עכשווים במשחקים: ספרות. מסתבר, שלא תמיד היו המשחקים האולימפיים חגיגה של גוף בלבד. ביוזמתו של הברון, החל מ-1912 נערכו תחרויות גם בתחומי אומנות שונים, נוהג שפסק לאחר מלחמת העולם השנייה. גם המשחקים הדלפיים, שהיו הדגם המוקדם למשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, כללו תחרויות בתחומי האומנות, שאף קדמו לתחרויות הספורט. במקורם הראשוני, משחקי הקודש ביוון החלו כתחרויות בתחום הרוח, עד להשתלטות הגוף כמכנה המשותף הפאן-הלני הבסיסי.

תרבות הגלובליזציה עושה שימוש נרחב בגוף האנושי על מנת לחצות גבולות של לאום ותרבות. בין אם מדובר באירועי ספורט עולמיים המאחדים סביבם את האנושות כולה, במותגי מזון וביגוד בינלאומיים, או בדימויי אלימות, מין ופורנוגרפיה - המכנה המשותף הנמוך של הגוף הוא חוצה תרבויות. אך בהתחשב בהשלכות האנטי-תרבותיות של התמקדות בלעדית בצדו החומרי של האדם, ראוי לחפש גם מכנה משותף תרבותי לאנושות.

לאור הצלחתן ומשמעותן התודעתית הכבירה של תחרויות עולמיות בתחום הגוף, ניתן ליזום גם אולימפיאדה בינלאומית בתחום הרוח. דווקא בישראל יש ניסיון מוצלח בתחום זה, במסורת הטלוויזיונית של חידון התנ"ך העולמי. אולימפיאדה אינטלקטואלית תהיה תחרות בין נציגי משלחות לאומיות מארצות העולם, שתיערך פעם בארבע שנים, ותכלול את המקצועות האקדמיים העיקריים. בתחומי מדעי הרוח והחברה התחרות תוכל להתבסס על חידון ידע ולכלול מקצועות אולימפיים כגון היסטוריה, פסיכולוגיה, פילוסופיה, ספרות עולמית, ‪תולדות האמנות‬, משפט, ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה. בתחומי המדעים המדוייקים, התחרות תוכל להיערך בסגנון האולימפיאדות במדעים, שמשלבות חידות עם חידוני ידע, במקצועות אולימפיים כגון מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, רפואה, מדעי המוח ומדעי המחשב.

שפת התחרויות תהיה כמובן אנגלית, תוך תרגום סימולטני לשפות מרכזיות, ושידור ישיר של התחרויות לכל העולם. מנסחי השאלות והשופטים יהיו אקדמאיים בעלי שם עולמי, שיבחרו בידי הוועד האולימפי ההומניסטי, ויושם בהן דגש על איזון בין תרבותי. כל מדינה בעולם תהיה רשאית לשלוח נציגים לתחרות, ומאבק היוקרה הצפוי בין מדינות עלול להתברר כלא פחות ייצרי ומשולהב מאשר באולימפיאדה הרגילה. אירוח האולימפיאדה ינדוד בין בירות התרבות השונות של העולם, שיוכלו להתחרות ביניהן על מיקומה.

בדומה לפרס הנובל, תחרות כזו יכולה לתפוס את תשומת הלב העולמית גם אם תצא ממדינה קטנה יחסית. למעשה, יתכן שהדמיון העולמי ימשך אליה דווקא אם היא תצא מעם הספר, שידוע הרבה יותר בתחרויותו ובהצטיינותו הכלל עולמית בתחום האינטלקטואלי מאשר בתחום הספורטיבי. מדינת ישראל יכולה לראות בכך הזדמנות למצב את עצמה בהקשר תרבותי חיובי כלל-עולמי, בהתאם למסורת יהודית מפוארת, וזנוחה מדי כיום, של תרומה לעולם הרוח הכלל-אנושי. זוהי בוודאי יוזמה בין-משרדית ראויה למשרדי התרבות, החוץ, ומערך ההסברה. אגב, אין סיבה שאולימפיאדת הרוח הראשונה לא תיערך בירושלים, וכך אולי נזכה סופסוף לראות מדליות זהב ישראליות.